לחם, עבודה

לאחרונה שלח לי אחד מחבריי העובד בהיי-טק את המייל ששלחה אליו אחראית הכח אדם בחברה בה הוא עובד. שיניתי את השמות למען האנונימיות. הנה זה:

הי שוקי,
אני רוצה להביא לידיעתך כי עקב הקטנת שעות התשלום לחודש 11.08 –ל-30 שעות,
ועקב קיזוז שעות חוסר בגין חודש 10.08 , משכורתך לחודש 11/08 תהיה שלילית.
דבר איתי במידה ויש לך שאלות.
דקלה

(ההדגשות הן שלי, סימני המשבר הכלכלי והחשבונאות היצירתית במקור)

לא על הבולבול לבדו

1.
היום התפרסמה בהארץ ידיעה לא גדולה, של עפרי אילני, אבל מעניינת מאד. על כל פנים, היא עניינה אותי, ואת שי ברש שהואיל בטובו לשתף אותה בגוגל רידר. אני מפציר בכם להיכנס ללינק ולקרוא אותה.
בתמצית, למי שמתעצל לפתוח את הלינק: בבית החולים לילדים שניידר בפתח תקווה עשו מחקר וגילו: תינוקות שעוברים ברית מילה על ידי מוהל סובלים יותר מנזקים רפואיים (באופן מובהק, אם הבנתי נכון) לעומת תינוקות שעברו ברית מילה על ידי רופא. ובציטוט אחד:

מחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת ADC לרפואת ילדים, על ידי הפרופ' יעקב אמיר, ראש מחלקת ילדים בבית החולים, הוכיח שהחשד היה מבוסס: ברית מילה הנעשית על ידי מוהל גורמת במקרים רבים לזיהומים בדרכי השתן, שעלולים להיות מסוכנים מאוד לתינוק. החוקרים מעריכים שהגורם לזיהום הוא תחבושת שהמוהל משאיר על הפין הפצוע אחרי הברית. אם התחבושת מהודקת זמן רב, נמנעת הטלת כל השתן ונגרם זיהום פנימי.

2.
עכשיו, היופי במחקר מדעי, שהוא מדעי. להבדיל מאמונה טפלה, שהיא טפלה. מיד אחרי שקראתי את הידיעה הזו, רציתי לשלוח אותה לכל חבריי, ולהגיד ש"הנה, זו הסיבה שבגללה אין כל סיכוי שהילד שלי יעבור ברית מילה בידי מוהל". אבל בסוף לא שלחתי את המייל ההוא. אין לי ולו חבר אחד שרואה איתי עין בעין בעניין הזה, ולכן הגעתי למסקנה שאין שום סיבה שאנסה לשכנע את מי שאינם ניתנים לשכנוע.

אנחה.

3.
אבל החלק שמעציב אותי יותר מכל, הוא העובדה שאני יודע שבבוא היום אמול את הילד שלי, גם אם זה יהיה בידיו המקצועיות של רופא. כן, אני אכרות לילדי שזה עתה נולד את קצה פינו, רק בגלל שאני לא רוצה שהוא ירגיש חריג לכשיגדל. ככל שאני חושב על זה יותר ויותר, כך אני מתקשה להסביר לעצמי את ההיגיון שבאמירה הזו. זה כמו להגיד: ילדי היקר, אנחנו חיים במדינה של אידיוטים, שנותנים לאנשים שאין להם הכשרה כירורגית לכרות לך ולשאר העוללים הזכרים את קצה פינם, רק בגלל שלפני כך וכך מאות או אלפי שנים מישהו כתב שהחבר הדמיוני בשמיים אמר שצריך לעשות את זה, ואני רוצה שלא תרגיש מנוכר במדינת האידיוטים הזו, ולכן גם אני הולך לכרות לך את קצה הבולבול שלך, זה שהחבר הדמיוני בשמיים שם אותו שם, אבל אחר כך התחרט והחליט שצריך להוריד אותו. מבין ילדי, אני לא רוצה שתרגיש מנוכר במדינת האידיוטים.

4.
ועוד ציטוט קטן מהידיעה בהארץ, שבזכותו למדתי שבישראל קיים (עוד) ארגון שלא ידעתי על קיומו:

הפרופ' אמיר מציין שבטווח הארוך, כריתת העורלה מפחיתה זיהומים בדרכי השתן, והבעיה יכולה להימנע אם חבישת הפין נעשית לזמן קצר. אך פעילים המתנגדים לברית מילה רואים בממצאים חיזוק לטענותיהם. "יש שיעור עצום של סיבוכים בגלל ברית מילה, אבל הסכנות לא מובאות לידיעת הציבור בישראל. ממשיכים לפמפם את המיתוס השקרי שכריתה של איבר חיוני זה בריא", אומר ערן שדה, מפעיל האתר "גונן על הילד" המתריע מפני נזקי ברית המילה. מחקרים גם התריעו שהמנהג על פיו המוהלים מוצצים את הדם מהחתך בפיהם עלול לגרום הרפס ואף איידס או צהבת.

מי יודע, ילדי שטרם נולד, אולי בעוד מאות או אלפי שנים יחזור ההיגיון לשכון במקומותינו, וצאצאי צאצאיך לא ירגישו כפויים לכרות לבניהם את קצה הבולבול, רק בשביל שלא ירגישו חריגים. לילה טוב.

אשר יגורתי בא

בימים טרופים אלה, עת כולם מחפשים את החורים שברשת הביטחון, במפלגת העבודה מנסים להבין למה מודמים 14,400 לא עושים את העבודה, ובחברון מריצים מסיבות קצף, אחי הקטן ליאור דואג לעדכן אותי במה שבאמת חשוב בחיים.
הנה מכתב למערכת שליאור הביא לי. המכתב נשלח לחינמון ישראל היום והתפרסם שם בשבוע שעבר. הכותבת, שושנה שיינפלד מגני תקווה, חקרה לעומק את תופעת האסטרולוגיה בעיתונות הישראלית, והעלתה בחכתה ממצאים מדאיגים. אפילו מדאיגים מאד. והנה, הגדילה שושנה לעשות ומילאה את חובתה האזרחית והמוסרית, וכתבה לעיתון מכתב רציני, למען ינקטו צעדים מיידיים לתיקון העוולה. הנה מכתבה של שושנה:

יום שחור

מכתבה של שושנה

ועל כך אני אומר: תודה לך שושנה שיינפלד (ואגב, גם אני איני יכול להתנזר מהנאות החיים, כן!) תודה לך בעיקר על המלים האלמותיות: "אני קוראת למחברי ההורוסקופ לא לנסות ליצור מצג שווא באמצעות אמירות כלליות וחסרות משמעות, אלא לטרוח ולתת לנו מידע משמעותי על העתיד". כי אחרי הכל, שושנה, יש דברים שפשוט אין מה להוסיף עליהם. והדבר אומר דרשני.

יש פה הרבה אנשים

1.
אני נמצא ביום העיון השנתי של אגף התקציבים במשרד האוצר. חשבתי בתחילה לעשות מכאן לייב בלוגינג, אבל אז נהיה כאן ממש משעמם, אז ויתרתי. ובכל זאת, הנה משהו מעניין שהיה הבוקר.
יום העיון השנתי נערך לזכרם של ארבעה מעובדי אגף התקציבים שנפלו במלחמת יום הכיפורים. בפתח יום העיון, נשא דברים אחד מבוגרי האגף (לא זוכר את שמו), שעבד עם חלק מהאנשים הללו עד מותם. הוא עצמו נפצע במלחמה ההיא והשתקם לאחר מכן. בכל אופן, הוא סיפר על כל אחד מהנופלים. מסתבר שכולם היו אנשי רוח. בנוסף ללימודי הכלכלה שלהם, שניים מהם למדו פילוסופיה, אחר למד עבודה סוציאלית, ואחד כתב שירים למגירה (שהחברים שלו פרסמו אחרי מותו). בקיצור, הם היו אנשי רוח לא פחות מהמידה בה היו אנשי מספרים וטבלאות. אותו אדם שדיבר עליהם, אמר עד כמה חשוב למי שעובדים באגף התקציבים לממש בתוך העשייה שלהם את השילוב של הרוח עם החומר.

לא יכולתי שלא להיאנח. נזכרתי שכשאשר באתי לראיון העבודה במשרד האוצר (לפני שהתקבלתי שם לעבודה, לא באגף התקציבים אלא באגף שוק ההון), הסתכל אריק פרץ, סגנו של המפקח על שוק ההון, על קורות החיים שלי. למרות ניסיונותיו, הוא פשוט לא הצליח לתפוס מדוע אני לומד פילוסופיה במקביל ללימודי הכלכלה והמדע המדינה שלי. לא הצליח לתפוס. זה נראה לו מיותר עד מאד. זה לא מאד מפתיע. אריק פרץ הוא רואה חשבון.

בכל אופן, זה לדעתי מבטא טוב מכל את התפיסה השלטת היום במשרד האוצר. פעם היו שם אנשי רוח וחומר. מאז, כך מתברר, השתנו הרבה מאד דברים.

2.
ולעניין אחר, בגלובס התפרסמה במהלך היום ידיעה משונה. וכשאני אומר משונה, אני מתכוון להזויה. הנה הידיעה של גלובס במלואה:

הבוקר (ד') פורסמה בעיתונות הכלכלית ידיעה לפיה כמה מהחברות הגדולות במשק, בהן אמדוקס , בזק ופלאפון, שוקלות הקמת ציי רכב עצמאיים, כדי לא לספוג התייקרויות של כ-20% הצפויות בענף הליסינג בינואר 2009.

לפי הערכות, החברות הגדולות בעיקר מנסות לשפר עמדות לקראת השינויים הצפויים בשוק הליסינג. הסיכוי שהן יקימו ציים עצמאיים קלושים, ולמעשה לא קיימים. חברה כמו אמדוקס, שמחזיקה כ-1,500 רכבי חברה, תיאלץ להשקיע לא פחות מ-160 מיליון שקל בהקמת צי רכב עצמאי, מהלך לא סביר על רקע המשבר הכלכלי והצמצומים והפיטורים באמדוקס ובתעשיית ההיי-טק כולה.

אמדוקס, העוסקת בבילינג ומפתחת מערכות לשירות לקוחות וניהול, סיפקה בתחילת חודש נובמבר תחזית נמוכה מתחזית השוק לרבעון הראשון של השנה. החברה העריכה כי תרשום הכנסות ברמה של 785-810 מיליון דולר, צמיחה של 5.6%-9.1% ביחס לרבעון המקביל אך ירידה ביחס לרבעון הרביעי, בו רשמה אמדוקס הכנסות של 825.3 מיליון דולר. תחזית השוק לרבעון הבא היא להכנסות של 832.1 מיליון דולר.

בנוסף, הודיעה החברה לאחרונה על פיטורי 500 עובדים, מהם 200 בישראל.

הידיעה היתה חתומה תחת "שירות גלובס", והיא באה כתגובה לידיעה בלעדית שפורסמה הבוקר בעיתון בו אני עובד, על ידי תומר הדר. הידיעה של תומר נמצאת כאן.

בכל אופן, תהיתי לגבי הידיעה הזו של גלובס. ראשית, מה מקורה? האם מקורה בעלבונו של כתב הרכב של העיתון, דובי בן גדליהו, שלא עלה על העניין בעצמו? או שמא מקור הידיעה בחברות הליסינג, שנבהלו מהכותרת, הלכו לעיתון המתחרה, והתחילו ללכלך? לא ברור לי. יש, כמובן, עוד אפשרויות, אבל עצם הידיעה הזו נשגב מבינתי. עד כמה שאני מבין, אנחנו עוסקים בחדשות, בעיתונות, ולא בסגירת חשבונות ובתביעת עלבונות מעל דפי העיתון או אתר האינטרנט. זה לא נראה טוב, זה מגוחך, וזה לא אמור להיות שם. פשוט לא. גלובס חושבים שהידיעה שלנו לא נכונה? שיוכיחו זאת, תוך ציטוט גורמים ברורים ולא אנונימיים, ותוך עריכת ידיעה חדשותית, ולא על ידי חיסול חשבונות.

מאד מוזר.

ברק, לבני וביבי – העימות הכלכלי המשולש

לעיתים יוצא לי לקחת חלק בפרויקט שגם מעורר בי גאווה עיתונאית מסוימת. הבוקר התפרסם בעיתון שלנו פרויקט שכזה: עימות כלכלי משולש בין המתמודדים המרכזיים על ראשות הממשלה – אהוד ברק, ציפי לבני, בנימין נתניהו.

הרעיון נולד במקרה. לפני חודש, בערך, הצעתי למערכת לעשות ראיון עם סילבן שלום. הצעתי לסמן את שלום בתור מועמד אפשרי לתפקיד שר האוצר, למרות שהוא עצמו לא הסכים להציג את עצמו ככזה. לפחות לא מטעם עצמו. בכל אופן, אחרי גישוש מסוים בקרב אנשי סילבן שלום, שאלתי את העורכים שלי מה דעתם. התשובה שלהם היתה פשוטה: לא. תחת זאת, העלה העורך שלי רעיון אחר – לעמת את ראשי המפלגות הגדולות בתחומים הכלכליים.

בתשעה בנובמבר חיברנו במערכת סדרה של שאלות זהות, תשע במספר, ושאלה אישית אחת לכל מתמודד. שלחנו את השאלות לכל המתמודדים, וביקשנו לקבל את התשובות עד יום רביעי, ה-26/11. כולם הביעו באותו היום נכונות להשתתף בפרויקט. נו, בתקופה של בחירות לא מאד קשה לשכנע פוליטיקאים לקבל במה להציג בה את עמדותיהם.

כבר אז ידעתי שבשעת השי"ן יהיה לא פשוט לקבל את התשובות. ואכן כך היה. מיום ראשון בשבוע שעבר התחלתי במרתונים טלפוניים עם העוזרים של שלושת האישים. טלפון אחר טלפון, שיחה אחר שיחה. כולם אמרו שיהיה בסדר. בסופו של דבר, לא קיבלתי תשובות מאף אחד מהם ביום רביעי. כולם התחייבו להעביר את התשובות למחרת. רק אנשי אהוד ברק עמדו במילה שלהם. את תשובותיהם של לבני ושל נתניהו קיבלתי במוצאי השבת. תשובותיה של לבני התעכבו, בין היתר, בגלל מעורבותה כשרת החוץ במעקב אחר האירועים במומבאי.

לכשקיבלתי את התשובות, כאמור במוצ"ש, ישבתי אל תוך הלילה בשביל לעבוד על הפרויקט, במטרה שיתפרסם הבוקר. הזמן נהיה קצר, בייחוד מרגע שידענו שנתניהו יציג את תכניתו הכלכלית אתמול, באיזה כנס שנערך בתל אביב. התוצאה התפרסמה הבוקר בעיתון.

בחרנו בצורה הצגה לפי נושאים, ולא לפי מועמדים. רוצה לומר – לא נתנו עמוד נפרד לכל אחד מהם, אלא ריכזנו את תשובותיהם לפי הנושאים השונים שהם נשאלו עליהם. באופן זה, כך טענו עורכיי, הקורא יכול להשוות את העמדות של המועמדים השונים ביתר קלות. לטעמי, הם צודקים, העורכים. בנוסף, ריכזנו את העמדות שלהם בנושאים השונים בטבלה מסכמת (לא מופיעה באתר האינטרנט) והוספתי טקסט פרשנות משלי לדברים. פרשנות פוליטית, לא כלכלית.

אילולא הייתי כותב כאן בשמי המפורש, הייתי מספר גם מי כתב את תשובותיו של מי. זה מעניין. אבל אתם תצטרכו לסלוח לי בעניין הזה. מה שכן, אני יכול להבטיח לכם שכל אחד מהמועמדים עבר באופן אישי על התשובות, הכניס בהן שינויים, ואישר אותם לבסוף בעצמו.

אני מרוצה מהפרויקט הזה. אני מרוצה ממנו שבעתיים לנוכח העובדה שאתמול גלובס התפארו בכך שהם יערכו עימות כלכלי ראשון בין שלושת המועמדים בועידת ישראל לעסקים באמצע חודש דצמבר. נה לגלובס, הקדמנו אתכם.

קריאה נעימה. אשמח לקבל תגובות, בין אם על הפרויקט עצמו ובין אם על העמדות של המועמדים (ואם מישהו ממש מעוניין בכך, אשמח להעביר במייל את התשובות המלאות של המתמודדים, לפני עריכה. אין הבדלים משמעותיים בין הגרסאות, זה בעיקר עניין של אורך. התשובות של לבני, למשל, היו ממש ממש ארוכות).

השאלות והתשובות באתר "כלכליסט"
טור הפרשנות שלי באתר