תעלולציה

1.
לידיעות בלעדיות בעיתון, לרוב, יש מחיר. הנה דוגמא עדכנית. הבוקר פרסם כתב האוצר של דה מארקר, מוטי בסוק, את פרטי תכנית החירום של משרד האוצר, להתמודדות עם המשבר הכלכלי העולמי. על פי בסוק, משרד האוצר יציג את התכנית במסיבת עיתונאים מחר (על פי דובר המשרד, שלומי שפר, אולי אולי זה יהיה מחרתיים). הישג עיתונאי מכובד.

2.
ומה בתכנית? על פי בסוק, הפניית 10 מיליארד שקלים להשקעה בפרויקטי תשתיות (בניסיון להתניע את המשק, ברוח כללי הכלכלה הקיינסיאנית), הכפלת תקציב המדען הראשי (שיעמוד על 3 מיליארד שקלים), העברת תקציבים לפריפריה, הזרמת כספים לקרנות אשראי לעסקים קטנים ובינוניים, הקלות בתחום המיסוי, ועוד.

3.
אבל איך מממנים תכנית כזו? כאן בסוק נכשל, למיטב הבנתי הכלכלית. על פי בסוק:

להמשך קריאה

תרמתי דם

אם מעניין אתכם לעקוב, בשל שינוי בחוק מימון מפלגות מבקר המדינה התחיל לפרסם באתר האינטרנט שלו באופן שוטף את רשימת התרומות שמקבלים המועמדים במפלגות השונות במסגרת מערכת הבחירות הנוכחית. ליתר דיוק, המבקר מפרסם באופן שוטף את התרומות שהמתמודדים מדווחים עליהם. הרשימות נמצאות כאן.
לשם הבהרה, ישנם מועמדים ששמם מופיע באתר, אבל אין להם שום תרומות מדווחות. מבירור מול אתר מבקר המדינה עולה כי מדובר במתמודדים שנרשמו למערכת הדיווח השוטף, אולם טרם העבירו דיווחים. סביר להניח כי ככל שמערכת הבחירות תתקדם, כך הנתונים יתמלאו עוד.

לכל מי שמתעניין בנושאי ההון-שלטון, האתר הזה שווה מעקב. תבלו.

עמימות

 

1.
כבר שבוע בערך שנפוצות ידיעות משונות בכלי התקשורת על כך שהשר ללא תיק, עמי אילון, נמצא במגעים עם מרצ בשביל לעזוב את מפלגת העבודה ולעבור למרצ, או מרצ החדשה, או מה שזה לא יהיה שמתבשל שם משמאל. נכון לעכשיו, לפי מזל מועלם מהארץ, אילון ביקש להיות מס' אחת ברשימה החדשה, אבל ג'ומס סירב, ואילון ככל הנראה ישתבץ במקום השני.

2.
מרגע שהתחילו הידיעות הללו לפוץ בתקשורת, התחלתי לחוש אי נוחות קלה. עם כל ידיעה חדשה, תחושת האי נוחות גברה. התחלתי להשתומם, ביני לביני, מי הוא ומה הוא עמי אילון, שהוא חושב שמגיע לו לעמוד בראש מפלגה כלשהי, קל וחומר בראש מפלגה קיימת שמסתדרת לא ממש רע בלעדיו. מהם ההישגים הפוליטיים, המדיניים או הפרלמנטריים שלו מאז שנכנס לממשלה, בספטמבר 2007, בשביל לכהן כשר בלי תיק, לאחר שאמר במפורש שהוא לא מתכוון לעשות דבר שכזה? מה לעזאזל האלקטורט שלו?

3.
לכן שמחתי מאד לקרוא את המאמר הזה של יוסי ורטר. ורטר, עיתונאי שאני מאד מאד מעריך, ובין הבודדים בתחום שאומרים את האמת, רק את האמת, ולרוב גם את כל האמת – במידת דיוק מרשימה מאד – כתב על אילון את הדברים הבאים (המאמר כולו מבריק ובהחלט שווה קריאה): להמשך קריאה

גבירותיי ורבותיי, מהפך?

***
אחרי שבועיים של עבודה, ושישה גלגולי גרסאות, התפרסם הבוקר טקסט שלי שנוגע בשאלה "האם ישראל בואכה שנת 2009 מוכנה לקמפיין בחירות כלכלי?". הרעיון לכתוב טקסט שינסה לדון בקשר שבין הכלכלה לפוליטיקה נולד לפני שבועיים, אחרי שאהוד ברק הודיע שהוא יילחם בקפיטליזם החזירי. הרעיון לכתוב טקסט לא היה שלי, אלא של מישהו אחר במערכת, שהטיל עלי לכתוב טקסט. בחירת הרעיון לנושא שהטקסט יעסוק בו, בלית ברירה, נעשתה על ידי.
תוך כדי עבודה על הטקסט – איפהשהו בין הגרסא השלישית לרביעית – הציע יוזם הטקסט שנלווה אותו בסקר, שיבחן את חשיבות הנושאים הכלכליים לציבור הבוחרים, ואת הקשר בין המקום שבו ממוקמת הכלכלה בסדר העדיפות של הבוחרים לבין אופן ההצבעה שלהם. הסקר הזה התפרסם הבוקר בצמוד לטקסט. (יש לי הרבה השגות לגבי האופן שבו עימדו את הטקסט בעיתון, אבל אני לא אשטח אותן כאן).

אני מצרף כאן את הטקסט המלא. הוא לא עבר עריכה כלל בעיתון (מהסיבה הפשוטה שעבר שש גרסאות תחת זכוכית המגדלת הפקוחה ביותר). מאוחר יותר אעלה את הגרסא המודפסת, בכדי שתוכלו לראות גם את הסקר (שמופיע גם באתר, אבל ללא גרפים. משהו נורא, אי אפשר לקרוא את זה ככה). הנה הגרסא המודפסת.
קריאה נעימה.
***
להמשך קריאה

נו באמת

כן, אני יודע, אתכם מעניינים היום רק דב חנין וניר ברקת. ובכל זאת, לי יש תסכולים אחרים, ואני צריך לפרוק אותם היכנשהו. אז הנה, אני הולך לדבר על ריביות ועיתונאות בינונית. תחנקו עם זה.

היום, בערב, במפתיע, החליט בנק ישראל להודיע על הפחתת ריבית בשיעור של חצי אחוז. חצי אחוז. ועוד במפתיע. ועוד לרמתה הנמוכה ביותר אי פעם. זה לא משהו שקורה כל היום. אז נכון שזה קרה כבר לפני חודש, אבל הי – אלה זמנים מוזרים מבחינה כלכלית.

בקיצור, הורידו את הריבית. עכשיו, ידיעה על כך שהנגיד החליט להוריד את הריבית, זה לא משהו שעיתונאים מסוגלים לגלות לבד, על ידי שימוש במקורות שלהם, ולהחזיק בזה באופן בלעדי בשביל העיתון. זה לא קורה. זה לא יכול לקרות. מהסיבה הפשוטה שבבנק ישראל לא מחלקים את המידע הזה בצורה כזו.

אז איך זה עובד? איך תמיד העיתונאים מפרסמים באותו הזמן את ההחלטה של הנגיד על גובה הריבית?
בימים כתיקונם, הנגיד מפרסם את החלטת הריבית בסוף החודש. ליתר דיוק, ביום שני האחרון בכל חודש. ההודעה הרשמית מתפרסמת בדיוק בשעה 18:30, מתוך ניסיון שלא להשפיע על המסחר בבורסה באותו היום. בשביל שהעיתונאים ידווחו על כך באותו הזמן בדיוק, בנק ישראל משחרר להם הודעה לעיתונות, חמש עד חמש עשרה דקות לפני כן. על ההודעה לעיתונות מופיע אמברגו – לא לפרסום עד השעה 18:30. כלומר, כל העיתונאים מדווחים על כך בדיוק באותה השעה, כי הם כולם מקבלים את זה ביחד ואסור להם לפרסם לפני הזמן.

אבל היום, כשהנגיד הוריד את הריבית במפתיע – מבלי שמערכות העיתונים בנו על זה מראש – משהו נשבר. דובר בנק ישראל, יוסי סעדון, עשה סבב טלפונים באזור השעה 18:15. הודיע להם אחד אחד ונתן אמברגו – לא לפרסום לפני 18:30. אדריאן פילוט, הכתב של גלובס, שהוא עדיין חבר שלי למרות העריקה שלו, החליט שעל הזין שלו האמברגו. אחרת אין לי שום הסבר למה באתר של גלובס הידיעה הופיעה בשעה 18:26. ולא סתם הופיעה. הגדילו גלובס לעשות ושמו את התווית המפוצצת "לפני כולם", יעני, בלעדי.

עכשיו תגידו לי, אנשי גלובס היקרים, אתם השתגעתם? מילא כשאתם שמים "לפני כולם" על ידיעות שיש לכולם אבל אתם הראשונים שהספקתם ללחוץ על כפתור ה-send, מילא כשאתם "לפני כולם" על ידיעות שכבר פורסמו במקומות אחרים. אבל לשבור אמברגו ולכתוב על זה "לפני כולם", זה כבר גובל בפיגור מוחין מצד אחד, בהזניית המקצוע מצד שני, ובפלילים מצד שלישי.

וזה בעיקר מאד מאד מרגיז אותי. לא יודע למה, אבל זה מרגיז. זה מרגיז אותי לחשוב שהתחרות האכזרית בין העיתונים, מדרדרת את המקצוע לתהומות של רדידות, חוסר מקצועיות, חוסר דקדקנות, וכו' וכו'. פשוט מרגיז.

זהו. בהצלחה למועמדים האופנתיים שלכם.

עדכון: עוד בטרם הספקתי לסיים את כתיבת הפוסט, התקשרתי ליוסי סעדון, דובר בנק ישראל, ותהיתי איך זה לעזאזל הם נותנים לגלובס לשבור אמברגו בצורה מעליבה כל כך? מאז ועד סיום כתיבת הפוסט, גלובס שינו כמה דברים – הם שינו באופן מלאכותי את זמן פרסום הידיעה, ועכשיו הוא מופיע 18:30. וגם הכתובית "לפני כולם" נעלמה.

עכשיו זה כבר ממש טיפשי.

עדכון 2: ויש גם את הידיעה המגוחכת הזו. גם היא "לפני כולם". הזוי לחלוטין. כאילו כל העורכים כבר הלכו הביתה. העיקר שעבדו עליה שני אנשים. מה "לפני כולם" בה? ומה לעזאזל היא אומרת? ולמה צריך את הידיעה הזו, למה? ואדריאן, אם אתה קורא כאן במקרה, זה לא אישי נגדך. זה נגד העיתון שלך.