זה הזמן להילחם בפשע

הקמפיין החדש של אפרים סנה ומפלגתו "ישראל חזקה" (מה לכל הרוחות זה אומר?) רץ תחת הסיסמא: "נלחמים בפשע", כשתמונתו של סנה מעטרת את הפוסטר. יש החוששים לחייו של סנה, ומביאים את ההספין ההצתה האחרונה של מכוניתו של סנה כדוגמא.

אני, אינני חושש כלל. עובדה ידועה היא שלאחר שסנה הלשין על שוטרים מושחתים והופלל בפשע שהוא לא ביצע, סודרה לו תאונה מצערת שבעקבותיה הפך חסין לנסיונות התנקשות שכאלה.

למעלה: רשימתו החדשה של סנה נלחמת בפשע- מתוך סרטון הבחירות החדש שמופץ בימים אלו.

יחד עם זאת, אל לכם להאמין לשקריו של סנה. הוא מבטיח להיות חזק, אבל ביבי גומר אותו בהורדת ידיים, והוא גם הרבה יותר טוב במתח, ובכפיפות בטן. לא שביבי הוא אלטרנטיבה ראויה. נתניהו, ביסודו, הוא לא יותר מעוד סוחר מכוניות משומשות, קדימה חסרי חוט שדרה, וברק, כמו עופר נחשון, רק מבאס ת'אווירה.

לכן עשו כמוני, והצביעו למפלגה הלאומית סוציאליסטית. יש בה את כל מה שאנחנו אוהבים.
היא לאומית, היא סוציאליסטית, מצד אחד מאוחדת, ומצד שני לא לא שוכחת את השכבות החלשות ונאמנה לרוח הסוציאליזם. והיא חזקה. חזקה חושרמוטה.

חזק חזק ונתחזק

אחי ליאור שלח לי את המייל הבא. לא נגעתי:

זה רק לי או שנתניהו נשמע כמו איזה ילד שמספר לאמא שלו באיזה מקצועות הוא טוב בבית ספר?

"חזק בביטחון, חזק בכלכלה. ככה ככה בגיאוגרפיה."

"חזק בביטחון, חזק בכלכלה. ככה ככה בגיאוגרפיה. בסדר באנגלית."

בכלל מה השטויות האלה של "חזק." מה זה אומר לכל הרוחות? זה כמו לצעוק בטירונות "נמר-כבוד!" זה לא אומר כלום.

זה מלחיץ קצת, אבל לא אומר כלום.

strong

רגע לפני

1.
מחר (יום ד') תתפרסם ידיעה שלי (ושל כתב נוסף), בעיתון. לאחר הפרסום, ארשה לעצמי לחשוף טפח מאחורי הקלעים של כתיבת הידיעה הזו, למרות העגמומיות העיתונאית הרבה שמלווה אותה.
קבלו עדכון: לאור התפתחויות חדשות, אין לי שמץ של מושג מתי הידיעה תתפרסם לבסוף, אבל זה יהיה באחד הימים הקרובים, כך נראה כרגע. הסיפור יבוא לאחר מכן.

2.
ובעניין אחר: מי שמכיר אותי יודע שיש לי מין פטיש מוזר לכל מה שקשור בתשתיות, ובעיקר לתשתיות תעבורתיות (למזלי אני גר בנקודת תצפית מצוינת על בניית ה-depot של הרכבת הקלה בירושלים!), אז הנה תובנה קטנה מפרויקט תשתיתי חשוב.
הבוקר פורסמו התמונות של השלמת כריית המנהרה הראשונה מתוך ארבע בפרויקט מנהרות הכרמל הגרנדיוזי. בתמונות, אותן לא אשים כאן מטעמי זכויות יוצרים, נראים פועלים סינים מאושרים, בפתח שנפער בין שני חלקי המנהרה שנפגשו אתמול, כשמאחוריהם מתנוסס בגאון הדגל הסיני.
מה אומר ומה אדבר. מעבר לפן האסטטי של התמונות, נדמה לי שהן מספרות סיפור גדול יותר, עם מוסר השכל פשוט. מי שמבקר בסין לא יכול שלא להתרשם מיכולתו של העם הסיני (בין אם בגלל התעלמות מזכויות אדם, מיתרונות משמעותיים לגודל בתחום כוח האדם הזמין ובין אם מתאווה מגלומנית שורשית) לקחת על עצמו פרויקטים מטורפים בתחום התשתית, ולבצע אותם במהירות שיא.
לכן, הנה לי מסר פשוט לקברניטי ישראל לעתיד: רוצים להרים פרויקטים תשתיתיים מורכבים וגם לעמוד בלוחות הזמנים שקבעתם לעצמכם? שכרו פועלים סינים. ליתר דיוק, צרו התקשרות חוזית מול חברה סינית שתבצע את הפרויקט בעבורכם. רכבת קלה או רכבת כבדה, רכבת תחתית או תעלת ימים. אם מדינת ישראל באמת רוצה להתקדם בתחום התשתיות המקרטע שלה, ולא רק לסלול כבישים שכבר בתום סלילתם היא נדמים ככבישים ישנים מאד שצריך לשפצם בדחיפות, הגיע הזמן לאאוטסורסינג רציני. תנו את כל הפרויקטים לסינים. הם באמת יודעים איך לעשות את זה. כי את האדמה כבר גאלנו בעצמנו, את גאולת העבודה ניסינו והבנו שמוטב להשאיר אותם לאחרים, והגיע הזמן להפריט גם את גאולת העמידה בלוחות זמנים.

על הבתולין

1.
לעת לילה, מצאתי את הידיעה ההזויה הזו בוואינט. למתעצלים, הנה התמצית שלה:

סטודנטית אמריקנית בת 22, שמעוניינת למכור את בתוליה לכל המרבה במחיר כדי לממן תואר שני בייעוץ לזוגות נשואים, אמרה כי ההצעות שקיבלה כבר הגיעו ל-3.7 מיליון דולרים.

כשקראתי את התמצית הזו, מיד עלו בראשי שני דברים: (1) הכל סחיר, והגיע הזמן שנפנים את זה. (2) האם מי שיזכה במכרז יטרח לבדוק לפני המשגל באם הסטודנטית אכן בתולה? כלומר, האם אותו אדם באמת יבדוק את הסחורה שהוא רוכש, או שמא סתם יזיין את הסחורה הזו כך או כך? כלומר, נניח שהוא יבדוק, ונניח שהוא יגלה שעבדו עליו, ושהסטודנטית לא בתולה. האם הוא רשאי לשכב איתה בכל זאת? האם יש כאן התחייבות חוזית? האם הוא יוכל לתבוע אותה במקרה שיגלה שהיא עבדה עליו?

אבל לפני שהספקתי למצוא מענה לשאלות הללו, קראתי עוד קצת מן הידיעה. הנה עוד כמה עובדות מעניינות לגבי הסיפור הזה:

דילן, תושבת סן-דייגו שבקליפורניה בעלת תואר ראשון בלימודי נשים, סבורה כי אינה משפילה את עצמה. היא סיפרה כי החליטה להציע למכירה את בתוליה לאחר שאחותה אביה, בת 23, מימנה את התואר שלה בתוך שלושה שבועות שבהן עסקה בזנות.

ואז, בעצם, עמדתי מול השאלה הגדולה ביותר בסיפור הזה – לאחותה קוראים אביה? מה לעזאזל קורה באייטם המשונה הזה?

ואגב, הנה התשובה שלה לחלק מן השאלות שלי מהפסקה הקודמת:

היא ציינה כי לבתולין אין משמעות רבה עבורה והדגישה כי היא מוכנה לעבור בדיקות רפואיות כדי להוכיח שלא קיימה יחסי מין מעולם. דילן הביעה פליאה רבה שאנשים מוכנים לשלם כסף כה רב: "זה מזעזע שגברים מוכנים לשלם כל כך הרבה תמורת בתולין, דבר שבין כה אינו כל כך מוערך בימים אלה".

כן, מזעזע. בגלל זה את לוקחת על זה כל כך הרבה כסף.

2.
אבל הסיפור מהחלק הקודם הוא, בעצם, רק משל למשהו אחר שרציתי להגיד. ואלס עם באשיר זכה בפרס גלובוס הזהב. עם קצת רצון טוב הוא גם יזכה באוסקר. ראיתי את הסרט. ביממה האחרונה לא היה כלי תקשורת בישראל שלא שיבח את ארי פולמן ואת הצוות שיצר את הסרט על ההישג החשוב.
ואלס עם באשיר, לטעמי, הוא סרט מטריד למדי, אם יורשה לי לציין. הוא סרט מצוין, שלא אובן לא נכון, אבל מטריד למדי. ונשאה חן בעיניי העובדה כי דווקא בשעת לחימה בדרום, מוצא הממסד הישראלי לנכון (על ענפיו השונים) להעריף שבחים רבים כל כך, להתרפק בפטריוטיות נוצצת כל כך, על סרט שיותר מכל הסרטים הישראלים האחרים שיצא לי לראות – להוציא, אולי, את אוונטי פופולו – דוחף לצופה הישראלי מראה מלוכלכת בפרצוף, מכריח אותו להתבונן בעצמו, ואומר לו בפה מלא דם: "הנה, כזה מגעיל אתה. אתה רואה? כזה מגעיל."
זה, בעצם, הנמשל.

הרהור: על רביב דרוקר ועל שקיפות שכר

לא, זה לא קשור למלחמה, אבל אפאחד לא אמר שאי אפשר לעשות הפוגות.

אז ככה. היום התפרסמה באתר גלובס כתבה (שלקוחה מתוך מגזין G) שעוסקת בשכר הטאלנטים של חברות החדשות של שלושת הערוצים (אבל בעיקר בערוץ השני ובערוץ 10). הרעיון הוא פשוט: הטאלנטים מרוויחים הון תועפות, התקופה היא תקופה קשה מבחינה כלכלית, הגיע הזמן לקצץ בשכרם. על הדרך, וכצפוי בכתבות מסוג זה, עשתה הכתבת, יעל גאוני, סיבוב על שכרם של הטלאנטים המרכזיים. הטבלה המלאה מופיעה בכתבה, למי שמתעניין.

מיותר לציין, שכל נתוני השכר שנמסרים בכתבה הם הערכות ולא יותר. חבל שגאוני לא מפרטת של מי ההערכות הללו, וכיצד טווחי השכר החודשי שמוצגים בהערכות הללו מגיעים לעיתים עד לחמישים אלף שקל. במלים אחרות, אין לך באמת מושג כמה יאיר לפיד מרוויח לחודש, נכון? אבל מישהו זרק לך 100 אלף, ומישהו אחר (אולי) זרק 150 אלף, וככה יצאה לך הערכה. אז נכון שכולם עושים את זה תמיד, ועדיין, זה נראה לי בלתי מקצועי בעליל. את לא חייבת להסגיר את זהותו של המעריך (אם בכלל ישנו כזה, ולא מדובר בעוד "ראיון עם עצמי"), אבל לפחות תכתבי מהיכן הוא – בכיר בחברת החדשות, גורם בדירקטוריון, וכו'.

בכל אופן, והנה אני מגיע לעניין שלשמו נכתב הפוסט הזה. בין היתר מפרטת הכתבת את ההערכות בדבר שכרו החודשי של כתב ופרשן חדשות ערוץ 10, רביב דרוקר. מי שייכנס לכתבה יוכל לראות (קשה לי להאמין אבל אני מייצר טראפיק לאתר גלובס). אני מעריך את רביב דרוקר ככתב. אני מחבב את הבלוג שלו. וייאמר לזכותו שיש לו חלק (אם כי קטן) בכך שאני צופה יותר בערוץ 10 לעומת העבר. בכל אופן, דרוקר תמיד מתגאה בכך שהוא מאמין גדול בשקיפות. תמהני, אפוא, אם דרוקר ירצה להגיב לכתבה הזו בגלובס על ידי כך שיחשוף את שכרו החודשי. נניח, בבלוג הפופולרי שלו.

נכון שמדובר לחלוטין בעניינו האישי, ובצנעת הפרט, וייתכן שיטען שכל עניין השקיפות לא אמור לחול על דברים מסוג זה, קל וחומר כשהוא אינו נושא בשום תפקיד ציבורי. אלא שלמרות שזה נכון, אני עדיין חושב יכולה להיות לכך חשיבות, ולו משום היכולת להראות שפיו וליבו של אדם שווים, גם בעניינים רגישים ואישיים יותר.

אני לא מצליח להיזכר בדיוק – ומי מכם שזוכר פרטים, שיכתוב בבקשה בתגובות – אבל בטווח הזמן של השנה וחצי האחרונות קראתי מתישהו משהו על מישהי (נדמה לי שזו הייתה מישהי מעולם התקשורת בארה"ב, אבל אני לא בטוח) שפשוט חשפה את שכרה החודשי, ושמה קץ לחרושת שמועות וללזות שפתיים מכל סוג שהוא. תמהני אם דרוקר ירצה לנצל את הבמה ולהיות הראשון בישראל שיעשה זאת.