אבא לא מריר

1.
גד ליאור, כתב ידיעות אחרונות, פרסם הבוקר את הסיפור הבא:
בעוד שבכל המשק מקצצים שכר ומפטרים עובדים, בבנק ישראל יקבלו תוספות שכר של עשרות אלפי שקלים בתחילת 2009. באמצעות הסכמים שנחתמו עימם והסכמות שהתקבלו רק לאחרונה בין ההנהלה לוועד העובדים, הצליחו עובדי הבנק המרכזי לזכות בתוספות שכר נכבדות, שאינן ניתנות בשום מקום עבודה אחר במגזר הציבורי.

2.
בשעה 09:24 העלה אתר גלובס את הידיעה הזו, שחתומה בידי "שירות גלובס" ואדריאן פילוט. הידיעה למעשה מועתקת מידיעות אחרונות (עד כאן החלק של שירות גלובס) בתוספת תגובה של בנק ישראל לדברים, שאותה הביא אדריאן.
להמשך קריאה

נו באמת

כן, אני יודע, אתכם מעניינים היום רק דב חנין וניר ברקת. ובכל זאת, לי יש תסכולים אחרים, ואני צריך לפרוק אותם היכנשהו. אז הנה, אני הולך לדבר על ריביות ועיתונאות בינונית. תחנקו עם זה.

היום, בערב, במפתיע, החליט בנק ישראל להודיע על הפחתת ריבית בשיעור של חצי אחוז. חצי אחוז. ועוד במפתיע. ועוד לרמתה הנמוכה ביותר אי פעם. זה לא משהו שקורה כל היום. אז נכון שזה קרה כבר לפני חודש, אבל הי – אלה זמנים מוזרים מבחינה כלכלית.

בקיצור, הורידו את הריבית. עכשיו, ידיעה על כך שהנגיד החליט להוריד את הריבית, זה לא משהו שעיתונאים מסוגלים לגלות לבד, על ידי שימוש במקורות שלהם, ולהחזיק בזה באופן בלעדי בשביל העיתון. זה לא קורה. זה לא יכול לקרות. מהסיבה הפשוטה שבבנק ישראל לא מחלקים את המידע הזה בצורה כזו.

אז איך זה עובד? איך תמיד העיתונאים מפרסמים באותו הזמן את ההחלטה של הנגיד על גובה הריבית?
בימים כתיקונם, הנגיד מפרסם את החלטת הריבית בסוף החודש. ליתר דיוק, ביום שני האחרון בכל חודש. ההודעה הרשמית מתפרסמת בדיוק בשעה 18:30, מתוך ניסיון שלא להשפיע על המסחר בבורסה באותו היום. בשביל שהעיתונאים ידווחו על כך באותו הזמן בדיוק, בנק ישראל משחרר להם הודעה לעיתונות, חמש עד חמש עשרה דקות לפני כן. על ההודעה לעיתונות מופיע אמברגו – לא לפרסום עד השעה 18:30. כלומר, כל העיתונאים מדווחים על כך בדיוק באותה השעה, כי הם כולם מקבלים את זה ביחד ואסור להם לפרסם לפני הזמן.

אבל היום, כשהנגיד הוריד את הריבית במפתיע – מבלי שמערכות העיתונים בנו על זה מראש – משהו נשבר. דובר בנק ישראל, יוסי סעדון, עשה סבב טלפונים באזור השעה 18:15. הודיע להם אחד אחד ונתן אמברגו – לא לפרסום לפני 18:30. אדריאן פילוט, הכתב של גלובס, שהוא עדיין חבר שלי למרות העריקה שלו, החליט שעל הזין שלו האמברגו. אחרת אין לי שום הסבר למה באתר של גלובס הידיעה הופיעה בשעה 18:26. ולא סתם הופיעה. הגדילו גלובס לעשות ושמו את התווית המפוצצת "לפני כולם", יעני, בלעדי.

עכשיו תגידו לי, אנשי גלובס היקרים, אתם השתגעתם? מילא כשאתם שמים "לפני כולם" על ידיעות שיש לכולם אבל אתם הראשונים שהספקתם ללחוץ על כפתור ה-send, מילא כשאתם "לפני כולם" על ידיעות שכבר פורסמו במקומות אחרים. אבל לשבור אמברגו ולכתוב על זה "לפני כולם", זה כבר גובל בפיגור מוחין מצד אחד, בהזניית המקצוע מצד שני, ובפלילים מצד שלישי.

וזה בעיקר מאד מאד מרגיז אותי. לא יודע למה, אבל זה מרגיז. זה מרגיז אותי לחשוב שהתחרות האכזרית בין העיתונים, מדרדרת את המקצוע לתהומות של רדידות, חוסר מקצועיות, חוסר דקדקנות, וכו' וכו'. פשוט מרגיז.

זהו. בהצלחה למועמדים האופנתיים שלכם.

עדכון: עוד בטרם הספקתי לסיים את כתיבת הפוסט, התקשרתי ליוסי סעדון, דובר בנק ישראל, ותהיתי איך זה לעזאזל הם נותנים לגלובס לשבור אמברגו בצורה מעליבה כל כך? מאז ועד סיום כתיבת הפוסט, גלובס שינו כמה דברים – הם שינו באופן מלאכותי את זמן פרסום הידיעה, ועכשיו הוא מופיע 18:30. וגם הכתובית "לפני כולם" נעלמה.

עכשיו זה כבר ממש טיפשי.

עדכון 2: ויש גם את הידיעה המגוחכת הזו. גם היא "לפני כולם". הזוי לחלוטין. כאילו כל העורכים כבר הלכו הביתה. העיקר שעבדו עליה שני אנשים. מה "לפני כולם" בה? ומה לעזאזל היא אומרת? ולמה צריך את הידיעה הזו, למה? ואדריאן, אם אתה קורא כאן במקרה, זה לא אישי נגדך. זה נגד העיתון שלך.