18:26, אחרי הכל

1.
אמר פעם מישהו "אין כמו שמחה, כמו השמחה לאיד".

2.
ב-11/11 פרסמתי את הפוסט הזה.

3.
השבוע גלובס פרסם את הידיעה הזו.

4.
חי חי, חה חה.

5.
דמו של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, רתח כאשר נודע לו שגלובס שברו את האמברגו. זו עובדה. בבנק ישראל התחילו "מגעים משפטיים" מול גלובס בשביל לסגור חשבון. זו שמועה. אבל, למען האמת, זו הדרך היחידה שאני יכול להעלות על הדעת בגללה גלובס פרסם ידיעת הבהרה והתנצלות פרק זמן ארוך כל כך מאז האירוע. כך או כך, חי חי, חה חה.

הרהור: על רביב דרוקר ועל שקיפות שכר

לא, זה לא קשור למלחמה, אבל אפאחד לא אמר שאי אפשר לעשות הפוגות.

אז ככה. היום התפרסמה באתר גלובס כתבה (שלקוחה מתוך מגזין G) שעוסקת בשכר הטאלנטים של חברות החדשות של שלושת הערוצים (אבל בעיקר בערוץ השני ובערוץ 10). הרעיון הוא פשוט: הטאלנטים מרוויחים הון תועפות, התקופה היא תקופה קשה מבחינה כלכלית, הגיע הזמן לקצץ בשכרם. על הדרך, וכצפוי בכתבות מסוג זה, עשתה הכתבת, יעל גאוני, סיבוב על שכרם של הטלאנטים המרכזיים. הטבלה המלאה מופיעה בכתבה, למי שמתעניין.

מיותר לציין, שכל נתוני השכר שנמסרים בכתבה הם הערכות ולא יותר. חבל שגאוני לא מפרטת של מי ההערכות הללו, וכיצד טווחי השכר החודשי שמוצגים בהערכות הללו מגיעים לעיתים עד לחמישים אלף שקל. במלים אחרות, אין לך באמת מושג כמה יאיר לפיד מרוויח לחודש, נכון? אבל מישהו זרק לך 100 אלף, ומישהו אחר (אולי) זרק 150 אלף, וככה יצאה לך הערכה. אז נכון שכולם עושים את זה תמיד, ועדיין, זה נראה לי בלתי מקצועי בעליל. את לא חייבת להסגיר את זהותו של המעריך (אם בכלל ישנו כזה, ולא מדובר בעוד "ראיון עם עצמי"), אבל לפחות תכתבי מהיכן הוא – בכיר בחברת החדשות, גורם בדירקטוריון, וכו'.

בכל אופן, והנה אני מגיע לעניין שלשמו נכתב הפוסט הזה. בין היתר מפרטת הכתבת את ההערכות בדבר שכרו החודשי של כתב ופרשן חדשות ערוץ 10, רביב דרוקר. מי שייכנס לכתבה יוכל לראות (קשה לי להאמין אבל אני מייצר טראפיק לאתר גלובס). אני מעריך את רביב דרוקר ככתב. אני מחבב את הבלוג שלו. וייאמר לזכותו שיש לו חלק (אם כי קטן) בכך שאני צופה יותר בערוץ 10 לעומת העבר. בכל אופן, דרוקר תמיד מתגאה בכך שהוא מאמין גדול בשקיפות. תמהני, אפוא, אם דרוקר ירצה להגיב לכתבה הזו בגלובס על ידי כך שיחשוף את שכרו החודשי. נניח, בבלוג הפופולרי שלו.

נכון שמדובר לחלוטין בעניינו האישי, ובצנעת הפרט, וייתכן שיטען שכל עניין השקיפות לא אמור לחול על דברים מסוג זה, קל וחומר כשהוא אינו נושא בשום תפקיד ציבורי. אלא שלמרות שזה נכון, אני עדיין חושב יכולה להיות לכך חשיבות, ולו משום היכולת להראות שפיו וליבו של אדם שווים, גם בעניינים רגישים ואישיים יותר.

אני לא מצליח להיזכר בדיוק – ומי מכם שזוכר פרטים, שיכתוב בבקשה בתגובות – אבל בטווח הזמן של השנה וחצי האחרונות קראתי מתישהו משהו על מישהי (נדמה לי שזו הייתה מישהי מעולם התקשורת בארה"ב, אבל אני לא בטוח) שפשוט חשפה את שכרה החודשי, ושמה קץ לחרושת שמועות וללזות שפתיים מכל סוג שהוא. תמהני אם דרוקר ירצה לנצל את הבמה ולהיות הראשון בישראל שיעשה זאת.

הרהור: תשקורת מגויסת?

0.
התלבטתי ארוכות אם לפרסם את הפוסט הזה, אם לפרסם פוסט שקשור למלחמה בכלל, ולבסוף אמרתי לעצמי, יאללה, שיהיה. ורק גילוי נאות קצר לפני שמתחילים: כמחצית מימי המלחמה בלבנון לא הייתי בישראל, ולכן כל המלחמה הזו מאד מבולבלת לי מבחינת הסדר הכרונולוגי שלה, וההד הציבורי והתקשורתי שלה. משום כך, נמנעתי מלכתוב אמירות מדויקות או נחרצות לגבי המלחמה ההיא. מי שמסכים לדברים שלי, מוזמן להביא קישורים לדוגמאות. תודה.

1.
כולם כולל כולם משווים את המבצע הצבאי בעזה למלחמת לבנון השניה. כולם, בכל תחום. אני לא יודע אם זו השוואה שנכון לעשות, אבל מתוך צפייה אינסופית בשידורים בטלוויזיה, לא יכולתי שלא לתהות לגבי ההבדלים בסיקור התקשורתי בין אז ובין היום. היום, באחד השידורים המיוחדים של ערוץ 2, צפיתי בחבר הכנסת, פרופ' יצחק בן ישראל (קדימה, אבל לא להרבה זמן), שהוא גם אלוף במיל', אומר שגם התקשורת הפיקה את הלקחים הנדרשים ממלחמת לבנון השניה, ומתנהגת בהתאם. אין לי אלא להסכים איתו.

2.
נדמה, כאילו ערוצי הטלוויזיה הישראלים (אין לי מושג מה קורה בעיתונות הכתובה) הצליחו לפתור בעיה קלאסית בתורת המשחקים, והיא בעיית הטרמפיסט החופשי, והכל הודות לצנזורה הצבאית. במה דברים אמורים? במלחמת לבנון השניה, הכתבים הצבאיים (והאחרים) הבינו את שליחותם העיתונאית כחובה לדווח על כל דבר שזז, על כל דבר שמגיע לידיעתם, רצוי באופן בלעדי, לרבות נפילות טילים, לרבות המיקום המדויק שלהם, לרבות שידורים חיים משטחי הכינוס וההיערכות של כוחות צבאיים שהיו על סף הכניסה ללבנון, וכו' וכו'. איתי אנגל, אם איני טועה, אפילו נכנס פנימה והצטרף אל כוח כלשהו, אבל באמת יכול להיות שדמיינתי את זה.

הרבה ביקורת נמתחה על ההתנהלות הזו של כלי התקשורת הישראלים, הרבה מאד ביקורת. טענו שהם מסייעים לאויב, שהם מחדירים דה-מורליזציה, שהם חוטאים לשליחות הישראלית שלהם. אבל, כל כלי תקשורת בפני עצמו לא היה יכול להפסיק עם צורת ההתנהלות הזו לבדו, משום שהוא ידע שאת הוואקום שהוא היה מפנה, היה תופס כלי התקשורת המתחרה שלו, שלא היה מרשה לעצמו לוותר על ההזדמנות להשיג כותרות טובות יותר, בלעדיות יותר, עתירות רייטינג יותר.

3.
והנה, הגיע המבצע הצבאי הנוכחי בעזה, והצנזורה הצבאית פתרה לערוצי הטלוויזיה את הבעיה. הואיל וכלי התקשורת אינם יכולים לתאם ביניהם החלטות שכאלה באופן עצמאי, שכן מדובר בתנהגות קרטליסטית שאינה תואמת את עקרונות התחרות של השוק החופשי, הצנזורה הצבאית עשתה זאת עבורם. לפחות לפי ההתרשמות שלי, מעבר לברברת חסרת מעצורים בשני הערוצים המסחריים (אני מצטער, אני מתקשה לצפות בערוץ הראשון יותר משתי דקות ברציפות), אפאחד מהם לא מצליח, ונדמה שגם לא מנסה, להביא סקופים וידיעות בלעדיות, להביא סיפורים מאחורי הקלעים, לדבר עם חיילים מדממים, להיכנס פנימה או אפילו להתקרב, וגם לא לרוץ אחרי כל נפילת רקטה.
למעשה, נדמה כי הם ממלאים את שליחותם העיתונאית בימים אלו על ידי היצמדות קפדנית למה שדובר צה"ל והצנזורה מאפשרת להם לפרסם, וזהו. ממש עיתונאות לוחמת. באמת, אני כמעט ולא רואה דברים אחרים. אגב, אתמול זה היה לי מוזר ממש. בשעה 19:30 קיבלתי אס.אמ.אס שהתקיפה הקרקעית החלה, אבל בערוצי הטלוויזיה שהיו פתוחים מולי עדיין דיווחו על ההתקפה הארטילרית בשעתיים שלאחר מכן. הסתכלתי בטלוויזיה ולא האמנתי – זה ממש כמו לחיות במדינה שבה משטר צבאי. ולמען האמת – והנה יבואו כל המתלהמים – זה לא הרגיש לי טוב בכלל.

3.5
ורק סייג קטן: אתמול בערב אהוד יערי עשה תרגיל מעניין. אולי משום שנמאס לו קצת מהעניין הזה של הצנזורה, הוא פשוט ציטט כלי תקשורת ערביים, וסיפר (בדיוק נמרץ) כיצד מתנהלת ההתקפה הקרקעית של צה"ל. זאת תוך שהוא מדגיש שלא הוא אומר זאת, אלא כלי התקשורת הזרים אומרים זאת. בנוסף, הוא הלשין על כתב איראני כלשהו השוהה בישראל שלא שמע להוראות הצנזורה ודיווח על תחילת ההתקפה הקרקעית כבר בשעה 18:30. הדבר הזה, נדמה לי, משקף יותר מכל את העובדה שהערוצים הישראליים נהנים מהמצב הנוכחי, בו הם פשוט לא צריכים להתחרות באמת זה בזה, וחוששים שמא אחד מהם יהיה זה שימצמץ ראשון וישבור את הסטטוס קוו בדרך זו או אחרת.

4.
ההתנהלות הזו מעניינת. אפשר למצוא לה מקבילה (שעכשיו אינה מעניינת כל כך, בגלל הלחימה) בעולם העיתונות הכלכלית. רק בקצרה: לנוכח התגברותו של המשבר הכלכלי העולמי בחודשים האחרונים, היו מי שהאשימו את העיתונות הכלכלית בכך שהיא מלבה את המשבר על ידי מרדף אחר כותרות דרמטיות יותר, שחורות יותר, נוראיות יותר. ייתכן שזה נכון. אבל בכל מקרה, זהו חלק מאותו מעגל קסמים של בעיית הטרמפיסט החופשי. כל הצדדים היו מוכנים, כנראה, לדווח באופן מתון יותר, לו רק כל הצדדים היו מסכימים על כך במשותף. אבל בהעדר אפשרות לעשות כן, ובהעדר צד שלישי נייטרלי (דוגמת הצנזורה הצבאית) שיקבל את ההחלטה בעבור כולם, התחרות אל הכותרת המדממת יותר ממשיכה. זאת למרות שליבוי המשבר וניפוחו מעבר לפרופורציות הנכונות, פוגע למעשה בעיתונות הכלכלית עצמה, משום שכוחם הכלכלי של המפרסם נחלש, והעיתונים נפגעים.

5.
אז הנה לסיום: נדמה לי שיש כאן תנועת מטוטלת באופן שבו התקשורת מכסה את המלחמות בישראל. אם בזמן מלחמת לבנון השניה הכל היה פרוץ מדי, ויש שיגידו אנטי-פטריוטי, הרי שנדמה לי שכעת הכל סגור מדי, ויש שיאמרו אובר-פטריוטי. לא יודע. אני בעיקר לא יודע מה עדיף. איכשהו, התחושה שיש מי שמקפיד לצנזר את כלי התקשורת שלי, והידיעה שלכלי התקשורת אין שום בעיה עם זה, לא עושה לי נעים במיוחד. אבל הי, מה אני יודע.

עדכון: לקריאה נוספת – ידיעה בגלובס על יוזמה משונה של "הוט" – שידורים ישירים של המלחמה, והצצה ל"מאחורי הקלעים" שלה.

עדכון נוסף: למי מכם שממש מתעניינים בנושא, וגם יודעים קצת אנגלית, אתם מוזמנים לכנס שיתקיים ביום ג' (6.1, 16:00) בירושלים. הנה ההזמנה (באדיבות פוזי).

ועדכון אחרון: מתי גולן כתב הערב בגלובס כמה מלים על העניין. אני לא מסכים עם מה שהוא כתב, אבל הנה זה, כאן.

יש פה הרבה אנשים

1.
אני נמצא ביום העיון השנתי של אגף התקציבים במשרד האוצר. חשבתי בתחילה לעשות מכאן לייב בלוגינג, אבל אז נהיה כאן ממש משעמם, אז ויתרתי. ובכל זאת, הנה משהו מעניין שהיה הבוקר.
יום העיון השנתי נערך לזכרם של ארבעה מעובדי אגף התקציבים שנפלו במלחמת יום הכיפורים. בפתח יום העיון, נשא דברים אחד מבוגרי האגף (לא זוכר את שמו), שעבד עם חלק מהאנשים הללו עד מותם. הוא עצמו נפצע במלחמה ההיא והשתקם לאחר מכן. בכל אופן, הוא סיפר על כל אחד מהנופלים. מסתבר שכולם היו אנשי רוח. בנוסף ללימודי הכלכלה שלהם, שניים מהם למדו פילוסופיה, אחר למד עבודה סוציאלית, ואחד כתב שירים למגירה (שהחברים שלו פרסמו אחרי מותו). בקיצור, הם היו אנשי רוח לא פחות מהמידה בה היו אנשי מספרים וטבלאות. אותו אדם שדיבר עליהם, אמר עד כמה חשוב למי שעובדים באגף התקציבים לממש בתוך העשייה שלהם את השילוב של הרוח עם החומר.

לא יכולתי שלא להיאנח. נזכרתי שכשאשר באתי לראיון העבודה במשרד האוצר (לפני שהתקבלתי שם לעבודה, לא באגף התקציבים אלא באגף שוק ההון), הסתכל אריק פרץ, סגנו של המפקח על שוק ההון, על קורות החיים שלי. למרות ניסיונותיו, הוא פשוט לא הצליח לתפוס מדוע אני לומד פילוסופיה במקביל ללימודי הכלכלה והמדע המדינה שלי. לא הצליח לתפוס. זה נראה לו מיותר עד מאד. זה לא מאד מפתיע. אריק פרץ הוא רואה חשבון.

בכל אופן, זה לדעתי מבטא טוב מכל את התפיסה השלטת היום במשרד האוצר. פעם היו שם אנשי רוח וחומר. מאז, כך מתברר, השתנו הרבה מאד דברים.

2.
ולעניין אחר, בגלובס התפרסמה במהלך היום ידיעה משונה. וכשאני אומר משונה, אני מתכוון להזויה. הנה הידיעה של גלובס במלואה:

הבוקר (ד') פורסמה בעיתונות הכלכלית ידיעה לפיה כמה מהחברות הגדולות במשק, בהן אמדוקס , בזק ופלאפון, שוקלות הקמת ציי רכב עצמאיים, כדי לא לספוג התייקרויות של כ-20% הצפויות בענף הליסינג בינואר 2009.

לפי הערכות, החברות הגדולות בעיקר מנסות לשפר עמדות לקראת השינויים הצפויים בשוק הליסינג. הסיכוי שהן יקימו ציים עצמאיים קלושים, ולמעשה לא קיימים. חברה כמו אמדוקס, שמחזיקה כ-1,500 רכבי חברה, תיאלץ להשקיע לא פחות מ-160 מיליון שקל בהקמת צי רכב עצמאי, מהלך לא סביר על רקע המשבר הכלכלי והצמצומים והפיטורים באמדוקס ובתעשיית ההיי-טק כולה.

אמדוקס, העוסקת בבילינג ומפתחת מערכות לשירות לקוחות וניהול, סיפקה בתחילת חודש נובמבר תחזית נמוכה מתחזית השוק לרבעון הראשון של השנה. החברה העריכה כי תרשום הכנסות ברמה של 785-810 מיליון דולר, צמיחה של 5.6%-9.1% ביחס לרבעון המקביל אך ירידה ביחס לרבעון הרביעי, בו רשמה אמדוקס הכנסות של 825.3 מיליון דולר. תחזית השוק לרבעון הבא היא להכנסות של 832.1 מיליון דולר.

בנוסף, הודיעה החברה לאחרונה על פיטורי 500 עובדים, מהם 200 בישראל.

הידיעה היתה חתומה תחת "שירות גלובס", והיא באה כתגובה לידיעה בלעדית שפורסמה הבוקר בעיתון בו אני עובד, על ידי תומר הדר. הידיעה של תומר נמצאת כאן.

בכל אופן, תהיתי לגבי הידיעה הזו של גלובס. ראשית, מה מקורה? האם מקורה בעלבונו של כתב הרכב של העיתון, דובי בן גדליהו, שלא עלה על העניין בעצמו? או שמא מקור הידיעה בחברות הליסינג, שנבהלו מהכותרת, הלכו לעיתון המתחרה, והתחילו ללכלך? לא ברור לי. יש, כמובן, עוד אפשרויות, אבל עצם הידיעה הזו נשגב מבינתי. עד כמה שאני מבין, אנחנו עוסקים בחדשות, בעיתונות, ולא בסגירת חשבונות ובתביעת עלבונות מעל דפי העיתון או אתר האינטרנט. זה לא נראה טוב, זה מגוחך, וזה לא אמור להיות שם. פשוט לא. גלובס חושבים שהידיעה שלנו לא נכונה? שיוכיחו זאת, תוך ציטוט גורמים ברורים ולא אנונימיים, ותוך עריכת ידיעה חדשותית, ולא על ידי חיסול חשבונות.

מאד מוזר.