רק כשהכסף עמד לברוח, גופי הפנסיה נזכרו להיות חדשניים

גופי הפנסיה הצליחו לעצבן אותי השבוע בטירוף.
השבוע קיבלתי מהם סמס. האמת, אפילו שניים, אבל הראשון נמחק לי כי תיקנתי את הטלפון באמצע והצלחתי לשמור רק את השני. הנה הוא, במקרה הזה של חברת כלל ביטוח (גם מנורה מבטחים שלחה לי):

Screenshot_2016-07-22-11-28-28
הרבה מאוד אנשים קיבלו השבוע סמסים כאלה, וכמה שאלו אותי מה הם אמורים לעשות. אז הנה הסבר קצר מה זה הדבר הזה, על מה גופי הפנסיה נלחמים פה, איך פתאום הם הפכו להיות דיגיטליים כאלה, ומה כדאי לעשות.


חשבון פנסיה חדש לכל מקום עבודה

רוב חשבונות הפנסיה בישראל אינם פעילים, ואתם משלמים עליהם את דמי הניהול המקסימליים. זה קצת מדהים, אז אני אחזור על זה שוב: רוב חשבונות הפנסיה בישראל – 54% מהם, ליתר דיוק – הם חשבונות בלתי פעילים. כלומר, מדובר בחשבונות פנסיה ששכחתם מהם. או שלא שכחתם, ואתם יודעים שהם שם, אבל הם לא חשבונות הפנסיה העיקריים שלכם, כלומר שאתם כבר מזמן לא חוסכים לשם כסף.
הררי החשבונות האלה נוצרו בכל פעם שעברתם מקום עבודה והמעסיק שלכם, או סוכן הביטוח שלו, או גם וגם, שכנעו אתכם לפתוח חשבון פנסיה חדש. ואולי המילה ״שכנעו״ היא מילה קצת גדולה, כי לא נדרש המון כוח שכנוע במקרה הזה. עובד חדש שעובר מקום עבודה לרוב פשוט חותם על מה שהמעסיק שלו אומר לו. ואם המעסיק שלו אומר לו – סליחה, ״מציע״ לו – לחתום על טפסי הפנסיה שלו כי הוא יקבל דיל טוב בדמי ניהל, העובד יעשה את זה. הוא יעשה את זה, ובאותו הרגע חשבון הפנסיה שאליו הוא חסך עד לפני אותו רגע במקום העבודה הקודם שלו יהפוך להיות בלתי פעיל, וייפתח לו חשבון פנסיה נוסף.
בשביל להבין את האבסורד, נסו לחשוב על חשבון הבנק שלכם. דמיינו שבכל פעם שאתם עוברים מקום עבודה משום מה המעסיק שלכם היה פותח לכם חשבון בנק חדש. לא משנה כמה כסף היה לכם בחשבון הקודם, לא משנה אם היו שם כרטיסי אשראי או הלוואות או השד יודע מה, פתאום היה נפתח לכם חשבון בנק חדש. ואם הייתם עוברים עוד מקום עבודה בהמשך, היה נפתח לכם עוד חשבון בנק, ועוד אחד ועוד אחד – כי אנחנו עוברים המון מקומות עבודה – ובסוף הייתם מוצאים את עצמכם עם מלא חשבונות בנק, שעל כל אחד מהם הייתם משלמים מלא עמלות.
זה נשמע לכם הגיוני?
כי זה בדיוק המצב בפנסיה שלכם. ואתם מפסידים מזה מלא כסף.


שכחתם, שילמתם

מילא שמדובר במצב אבסורדי, מילא שמדובר בפוטנציאל לשכוח ולאבד מלא חשבונות פנסיה עם השנים – פוטנציאל שמתממש – ברגע שחשבון פנסיה שלכם הופך להיות לא פעיל כי עברתם לחסוך בגוף פנסיה אחר, אתם מתחילים לשלם על אותו חשבון לא פעיל את דמי הניהול המקסימליים המותרים בחוק.
למה? כי אפשר.
אני אדייק את עצמי: אין איזו חובה חוקית לשלם את המקסימום על חשבון פנסיה בלתי פעיל. רק שבמרבית המקרים, אתם פשוט לא מודעים לכך שהחשבון הפך להיות בלתי פעיל, או שאתם לא מודעים לכך שאתם משלמים את דמי הניהול המקסימליים, ולכן לגופי הפנסיה אין שום אינטרס לגבות מכם דמי ניהול מוזלים. עובדה, אם לא העברתם את הכסף, למרות דמי הניהול המקסימליים, כנראה שלא אכפת לכם, או שאין לכם מושג, או שגם וגם.
אז הם גובים את המקסימום.
אם היה מדובר באיזה עניין שולי, לא הייתי מתעכב על זה. אבל, כאמור, מדובר ביותר מחצי מחשבונות הפנסיה. לפני כמה חודשים רחלי בינדמן ואני צללנו לתוך הדוחות הכספיים של חמש קרנות הפנסיה הגדולות, נברנו בהם וחילצנו מספרים. חישבנו שבחשבונות הפנסיה הבלתי פעילים שוכבים יותר מ-36 מיליארד שקל. מאחר שרובם המוחלט של בעלי החשבונות האלה משלמים את המקסימום (לא כולם, יש כמה כאלה שמודעים למצב, התמקחו עם גוף הפנסיה והשיגו דמי ניהול נמוכים, אבל הם בודדים מאוד), יוצא שחמש קרנות הפנסיה הגדולות גרפו לכיסן ב-2015 סכום מדהים של כ-160 מיליון שקל מדמי ניהול על חשבונות לא פעילים (דמי הניהול הממוצעים שמשלמים החוסכים הלא פעילים עמדו על 0.45%).
זה הרבה מאוד כסף. זה כל כך הרבה כסף, ששווה להם מאוד להילחם עליו.


הנה, קבלו את זה באינפוגרפיקה אינטראקטיבית בחלוקה לחמש קרנות הפנסיה הגדולות:


עד שהאוצר נזכר, גופי הפנסיה יצאו למלחמה על הכסף שלכם

המצב הזה אינו חדש, אלא נבנה והסתבך עם השנים. כתבנו עליו ב״כלכליסט״ לא מעט, ולשמחתי בשנה החולפת הרגולטור – אגף שוק ההון במשרד האוצר – התעורר. האוצר השיק רפורמה, בשלבים, שנקראת ״עקוב אחרי״. העיקרון פשוט: גוף הפנסיה הראשי שלכם, זה שיש בו חשבון פעיל שאליו אתם חוסכים לפנסיה באופן קבוע דרך המעסיק הנוכחי שלכם, גוף הפנסיה הזה יצטרך לאסוף את הכסף מכל חשבונות הפנסיה הלא פעילים שלכם, בשביל שהכל יהיה במקום אחד.
מגניב, לא?
האמת שכן. מגניב מאוד. ובכל זאת, בשביל אותם מקרים בודדים שבהם אנשים מחזיקים בכוונה, או במודע, חשבונות פנסיה לא פעילים ומשלמים עליהם דמי ניהול נמוכים, בשביל לא לפגוע באותם אנשים באוצר קבעו כי אם חוסכים לא ירצו לאחד את חשבונות הפנסיה שלהם, הם יוכלו להודיע על כך באופן פעיל לגוף הפנסיה, ואז איחוד החשבונות לא ייצא לפועל.
גופי הפנסיה החליטו לנצל את הפרצה הזו, וכך נולד הסמס הזה שקיבלתי השבוע, וקיבלתם גם אתם.
מאחר שהחשבונות הלא פעילים האלה מכניסים 160 מיליון שקל לגופי הפנסיה, אין להם שום כוונה לוותר עליהם בלי מלחמה. אז הם נזכרו שהם יודעים להיות חדשניים ומתקדמים ודיגיטליים, ומציעים לכם את האפשרות להיכנס ללינק, ולהחליט שהכסף מהחשבון הלא פעיל שלכם לא יעבור לחשבון הפעיל שלכם. כשלוחצים על הלינק בסמס של כלל ביטוח, למשל, מגיעים לקובץ פידיאף שאפשר למלא ולשלוח בחזרה לכלל ביטוח. דיגיטליים דיגיטליים, בסוף צריך לשלוח פקס. מביך.
במנורה מבטחים פיתחו משהו מתקדם יותר ומציעים לכם לחתום דיגטילית על הטופס מהמחשב שלכם ולגמור עניין. פתאום, כשזה חשוב להם, מסתבר שגופי הפנסיה יודעים לפנות אליכם ולהציע לכם שירות.


אז מה עושים? לחתום או לא?

ובכן, לא.
על פניו, עבור 99% מהחוסכים שיש להם חשבונות פנסיה לא פעילים, לרוב בסכום קטן למדי (לפי הדוחות הכספיים של קרנות הפנסיה מדובר בחשבונות של כ-5,000 שקל בממוצע), אין סיבה טובה לא לאחד את כל קרנות הפנסיה לקרן אחת. ומה עם האחוז הבודד? אלה שיש להם מלא כסף בחשבון לא פעיל? סביר מאוד להניח שהאנשים האלה יודעים היטב מה הם עושים, ולא באמת צריכים אותי.
לכן, במלים אחרות, מוטב לכם שכל קרנות הפנסיה שלכם יאוחדו לקרן אחת, שתשלמו בה דמי ניהול שאתם יודעים להתמקח עליהם, וזהו.
זה כל כך פשוט, שאין לי אפילו מה להרחיב על זה. זה האינטרס שלהם שהכסף שלכם יהיה מפוזר ותשלמו עליו מחיר של דמי ניהול מופרזים, זה לא האינטרס שלכם.
בתכל׳ס, לדעתי הסיכוי שמישהו אשכרה ייכנס לסמס ספאם, יוריד וידפיס טופס בלתי ידידותי ויחתום עליו, ואז ישלח אותו בפקס, ויתקשר לוודא שהפקס הגיע, הסיכוי הזה לא גדול, ולכן אני מקווה שהמהלך הנכלולי הזה של גופי הפנסיה לא יעבוד.


והנה זה בגרסה הקצרה יותר:

אין לי כותרת טובה. פשוט קראו את זה

אני עיתונאי בדיוק 8 שנים. הגעתי לעיתונות לגמרי במקרה, ולא ידעתי עד הסוף למה אני בכלל רוצה לעסוק במקצוע הזה. בשלוש השנים האחרונות לפחות אני כותב לא מעט על פנסיה. לעיתים באובססיביות, אבל בעיקר מתוך תחושת שליחות מסוימת, כי אני חושב שיש במודל הפנסיה שלנו דברים מקולקלים שצריך לתקן אותם, ובשביל שזה יקרה צריך להעלות את המודעות הציבורית לכך, אחרת הפוליטיקאים והפקידים לא יזוזו. זו עבודה יומיומית וסיזיפית, ולשמחתי יש לי עורכים שנותנים לי לרוץ על המגרש הזה ברוחב לב. אתמול, כשמשרד האוצר יצא סוף כל סוף בהכרזה הסוג של היסטורית הזו, לא יכולתי שלא להתרגש. זו הסיבה שבגללה אני עיתונאי. לא במקור, אבל בדיעבד. זו הסיבה שבגללה אני קם כל בוקר ובוחר להיות במקצוע הזה: לא רק לדווח אלא להשפיע, בשביל לשנות (ולדעתי לטובה). לעיתים נדירות אתה זוכה להרגיש בתור עיתונאי שאשכרה הצלחת במשהו. הנה טור הפרשנות שכתבתי על הצעד הזה לעיתון

להמשך קריאה

מה נשאר מהבטחות הפנסיה של כחלון

ערב הבחירות הייתי אופטימי באופן חריג.
עברתי על מצעי המפלגות, חיפשתי דברים מעניינים, והתרשמתי מכמה (חלק) מהמפלגות הקדישו תשומת לב במצעים הכלכליים שלהם לעניין הפנסיה. ובמיוחד, התרשמתי ממצע הפנסיה של מי שהפך זמן קצר לאחר מכן לשר האוצר, משה כחלון. כל כך התרשמתי, שאפילו כתבתי על זה פוסט.

השבוע כחלון עשה מעשה יאיר לפיד והתחיל למנות בפייסבוק שלו (בערך 105 אלף לייקים) את הדברים הטובים שהוא עשה במסגרת התקציב וחוק ההסדרים. אתמול הוא הקדיש פוסט שלם לתחום הפנסיה. הנה הוא לפניכם.

כחלון_פנסיה

אז בואו נעשה קצת סדר ברשימה הזו, כי זה לא בדיוק נראה ככה במציאות. יש ברשימה הזו דברים שאכן קרו, יש דברים שעוד נמצאים עמוק בצנרת, ויש דברים שכחלון מציג בדרך אחת אבל בעצם הם ממש נראים אחרת. ויש גם דברים שכחלון, איך נאמר, שכח לספר.
להמשך קריאה

דיסקו פנסיה

1 מהפכות קורות לאט. בעיקר אם הן בתחומים משמימים, מטרידים ומבאסים כמו עניין הפנסיה. ובכל זאת, בסופו של דבר הן קורות.
שתי התארגנויות שונות לחלוטין שהתעוררו פחות או יותר בבת אחת עשויות לבשר את הרוחות הראשונות של מהפכת הפנסיה. מהפכה לא אלימה, שקטה, מנומסת, כזו שפועלת בדיוק לפי כללי המשחק. מהפכה שבסופה ציבור החוסכים לפנסיה יוכלו להחזיר לעצמם מיליארדי שקלים שכיום יוצאים מהכיס העתידי שלהם, ונוחתים בכיס העכשווי של מנהלי ובעלי חברות הביטוח וגופי הפנסיה.
הראשונים הם הסטודנטים. התאחדות הסטודנטים הארצית, שמקיפה 300 אלף סטודנטים, מנסה בימים אלה להקים את מה שעשויה להיות בסופו של דבר קבוצת הרכישה הגדולה ביותר של פנסיה. בשביל זה ההתאחדות פנתה לכל גופי הפנסיה הגדולים במסר אחד פשוט: אנחנו יכולים להביא לכם מאות אלפי לקוחות שיחסכו אצלכם לפנסיה ולא אצל המתחרים שלכם. מה דמי הניהול הזולים ביותר שאתם יכולים להציע לנו, לתקופה כמה שיותר ארוכה?
המסע הזה של הסטודנטים נמצא רק בראשיתו. לא כל גופי הפנסיה כבר החזירו הצעות. אבל אלה שכן – שתיים מקרנות הפנסיה הגדולות בישראל – הציעו לסטודנטים דמי ניהול נמוכים מהממוצע במשק. למעשה, הם הציעו להם דמי ניהול נמוכים מדמי הניהול הממוצעים שמשלמים העובדים במקומות העבודה הגדולים והחזקים במשק. פחות ממה שמשלמים מרבית ההייטקיסטים. וזו רק ההתחלה, כי הסטודנטים כבר הודיעו שהם רוצים לשלם פחות.

2 התארגנות אחרת היא כללית יותר, וצמחה ממש מתוך התעוררות המודעות הציבורית בשנתיים האחרונות לנושא הפנסיה בכלל ולנושא דמי הניהול בפרט. get pensia הוא מיזם חברתי חדש שהוקדם בידי שלושה חברים: ערן חג׳ג׳, גל הוכברג ואלון שמורק. יחד עם אנשי צוות נוספים הם השיקו לאחרונה אתר מינימליסטי באופיו שמנסה לעשות דבר אחד בלבד: להקים את קבוצת הרכישה הגדולה ביותר שאפשר לפנסיה, בשביל להוזיל את דמי הניהול.
האתגר שלהם גדול מזה של הסטודנטים, כי הקושי לאגד אנשים שלא נמצאים במסגרת משותפת כלשהי מובן מאליו. ובכל זאת, הם מקווים שעל ידי שימוש בטכנולוגיה הקיימת, שמאפשרת להגיע לעשרות אלפי אנשים בתוך דקות, הם יצליחו לאגד רבים סביב הצורך המשותף בהוזלת דמי הניהול.
בשלב הזה הם רק מזמינים את הציבור להצטרף, ובשלב הבא הם מבטיחים שהם יפנו בשם המצטרפים לקבוצה לגופי הפנסיה הגדולים וינסו להשיג עבור הקבוצה את דמי הניהול הנמוכים ביותר שאפשר, בלי עמלות תיווך, בלי שום כלום, רק תוך ניסיון לנצל יתרונות לגודל ולהתמקח ביחד, לא לבד.
עד כה, בתוך שבועיים מהשקת האתר הצטרפו לקבוצה 2,328 אנשים (נכון לאתמול בלילה). כבר בשלב הראשוני הזה, מדובר בקבוצה ששווה בגודלה למקום עבודה גדול מאוד, כך שלפחות באופן תיאורטי כוח המיקוח שלה מול גופי הפנסיה משמעותי. ואם המספר הזה יגדל פי עשרה בסופו של דבר, ויקיף אפילו 20 אלף אנשים, כוח המיקוח שלהם מול גופי הפנסיה יהיה אדיר.

3 לשתי היוזמות האלה יש שתי נקודות תורפה עיקריות. הראשונה, גם אם קבוצת רכישה שכזו תקום בסופו של דבר ואפילו תצליח לקבל הצעות טובות מאוד של דמי ניהול זולים מאוד מגופי הפנסיה, עדיין תהיה בפני החוסכים משוכה לא פשוטה למעבר בדרך לדמי הניהול הנמוכים. המשוכה הזו היא השילוב הקטלני בין המעסיקים לבין סוכני הביטוח.
שכן בשביל להצטרף לקרן פנסיה יש להחתים את המעסיק, מהסיבה הפשוטה שהמעסיק מחויב בחוק להפריש עבורכם לגוף הפנסיה (לא רק את החלק שלכם, אלא גם את החלק שלו). כיום המעסיק שלכם כבר לא יכול להכריח אתכם לבחור בגוף פנסיה מסוים. אבל הוא בהחלט יכול להכריח אתכם לעבוד רק עם סוכן ביטוח מסוים, ולמנוע מכם לעבוד מול גוף הפנסיה שלכם באופן ישיר ללא סוכן.
וכשתגיעו לסוכן ותגידו לו שאתם רוצים גוף פנסיה מסוים שסגרתם איתו כבר על דמי ניהול נמוכים במסגרת קבוצת הרכישה, הסוכן רשאי להגיד לכם ״לא״. שכן ככל שדמי הניהול שלכם נמוכים יותר, כך הסוכן מרוויח פחות, עד לנקודה שבה הוא לא מרוויח בכלל. ומשום שגם הסוכנים צריכים לחיות ממשהו, הם יכולים פשוט לסרב, ואתם תחזרו לנקודת ההתחלה, למרות ההישגים המרשימים של קבוצת הרכישה.
נקודת התורפה השניה היא הצורך לכלול בתוך קבוצת הרכישה לא רק מספר גדול של חוסכים, אלא מספר גדול של חוסכים עם משכורות גבוהות. שכן ככל שהמשכורות גבוהות יותר, כך גם הכסף שהעובדים האלה חוסכים לפנסיה גדול יותר, וכך גם כוח המיקוח שלהם מול גופי הפנסיה עולה. אם יבואו רק 2,000 עובדי קבלן שמשתכרים שכר מינימום, גוף הפנסיה לא ימהר לתת להם הנחות בדמי ניהול.
שתי הבעיות האלה ניתנות לפיתרון. הראשונה תיפתר ברגע שאגף שוק ההון יעמוד בהבטחות שלו ויביא סוף סוף לכנסת את התקנות שיאפשרו לציבור החוסכים לבחור איזה סוכן ביטוח שכל חוסך רוצה, או בכלל לוותר על סוכן הביטוח ולעבוד מול גוף הפנסיה באופן ישיר. אם המהלך הזה אכן יתממש בסופו של דבר, דרכן של קבוצות הרכישה לניצחון ולדמי ניהול נמוכים תהיה קצרה למדי. מה שכן, סוכני הביטוח צפוים להיאבק בשיניים בשינוי החקיקה הזה שמקדם אגף שוק ההון, כך שייתכן שבסופו של דבר זה פשוט לא יקרה.
והנקודה השניה ניתנת גם היא לפיתרון, אם המדינה רק תחליט שהיא לוקחת אחריות על העובדים החלשים ביותר במשק. אלה, בעיקר עובדי קבלן אבל לא רק, שמשתכרים את שכר המינימום ולא יותר, משלמים ב-99% מהמקרים את דמי הניהול המקסימליים שגופי הפנסיה יכולים לגבות מהם על פי חוק.
הם אינם מאוגדים, השכר שלהם ברצפה, גם הביטחון התעסוקתי שלהם, ולכן כוח המיקוח שלהם מול גופי הפנסיה הוא אפסי. אבל זה רק בגלל שהם כל אחד לעצמו. לו הם היו יכולים להתאגד ולהיכנס לסירה אחת, כוח המיקום שלהם היה עולה פלאים. יש בערך מיליון חוסכים כאלה, וזה כבר כוח קניה רציני, אפילו בשכר של 4,500 שקל לחודש לכל אחד.
בשביל שזה יקרה המדינה יכולה להקים קרן פנסיה ממלכתית שלא למטרות רווח, שתקלוט אליה את החסכונות לפנסיה של כל מי ששכרו הוא בין מינימום לשכר החציוני במשק (כלומר, בין 4,500-6,000 שקל בחודש). זה יחסוך לכל אחד מהאנשים האלה מאות אלפי שקלים בדמי ניהול מיותרים, ויקפיץ במידה ניכרת את רמת החיים העתידית שלהם. כך שאפילו למדינה זה משתלם, כי היא תצטרך לשלם להם פחות קצבאות השלמת הכנסה של הביטוח הלאומי בגיל זקנה. ולו בשביל הטעם האנוכי הזה שווה למדינה לעשות זאת, ולהקים בעצמה את קבוצת הרכישה הגדולה ביותר לפנסיה.


(התפרסם הערב במהדורת האייפד של העיתון)


ויש גם בונוס: מדריך גרפי שפרסמנו לפני שנתיים שמדריך אתכם בדיוק נמרץ איך להפחית את דמי הניהול שאתם משלמים. לינק

30%

מדינת ישראל מנפיקה איגרות חוב שאותן היא מוכרת רק לקרנות הפנסיה תמורת ריבית מובטחת של 4.86% בשנה. קרנות הפנסיה חייבות לרכוש את האג"ח האלה ולהשקיע בהן 30% מכספי הציבור שהן מנהלות. עקרונית, יופי של דבר: שליש מהכסף שלנו מניב תשואה מובטחת. עקרונית, אנחנו גם משלמים על זה – למדינה זה עולה 3-2.5 מיליארד שקל בשנה מכספי משלם המסים. הבעיה היא שאנחנו משלמים על זה פעמיים, כי קרנות הפנסיה גובות דמי ניהול גם על הכסף הזה. הן לא מנהלות שם כלום – שיעור הסכום המושקע מחויב על פי חוק, התשואה ידועה, אין מה לעשות – אבל לוקחות כסף על הכלום הזה. עוד משימה דחופה על שולחנה העמוס של דורית סלינגר, הממונה הטרייה על שוק ההון.
(התפרסם במוסף)