בגן החיות התנכ"י

בעקבות הפוסט הקודם, זה עם האישה והקוף, העיר לי עמיתי מיקי הבוקר כי אילו הייתי עושה את עבודתי העיתונאית ביסודיות, הרי שהייתי מוצא בנקל את התשובה לשאלה ששאלתי בסוף הפוסט, והיא – כיצד האישה הצליחה גם להיפצע אנושות מידי הקוף התוקף, וגם להורגו. מאוחר יותר, הקורא והעמית אורי עשה לי שירות טוב וצירף בתגובתו לינק לידיעה המלאה בהארץ השופכת אור על הסיפור כולו. כעת, ברשותכם, הבה נעקוב אחר השתלשלות העניינים, שלב אחר שלב, כפי שפורטה בידיעה המלאה ב"הארץ":

טראוויס, השימנפזה המאולף שכיכב בעבר בפרסומות טלוויזיוניות לחברת קוקה קולה ולמותג ההלבשה האמריקאי old navy נורה למוות אתמול (שני) בידי המשטרה לאחר שתקף אשה ופצע אותה קשה.

מה אנו יודעים עד כה? שבדומה לישראל, גם בארה"ב יש שימפנז שהפך לסלב, רק שבארה"ב מדובר בשימפנז אמיתי.

המשטרה מסרה כי השימפנזה, שבמשך 15 שנותיו חי בקרב בני אדם בעיר סטמפורד שבקונטיקט, ארה"ב, השתולל ותקף מספר אנשים ביניהם את בעליו ושני שוטרים.

אהה, מכאן אנו למדים שבארה"ב מגדלים קופים כחיות מחמד. לקוף, כך נדמה, נמאס מזה שהבעלים המטומטמים שלו מגדלים אותו בבית, והחליט לבצע בהם את זממו. כעת הסיפור הופך להיות פרוע יותר:

השימפנזה, שמשקלו 90 ק"ג, ברח אתמול מבית בעליו, סנדרה הרולד. חברתה של הרולד, קרלה נאש הגיעה למקום על מנת לעזור לה בחיפושים. אולם, ברגע שיצאה נאש מרכבה התנפל עליה השימפנזה בפראות. הרולד ההמומה רצה חזרה לתוך הבית והתקשרה למשטרה.

ובכן, מתברר שלאישה שמגדלת קוף בביתה יש חברים, ולא רק דמיוניים, או לכל הפחות חברה אחת, בשם קרלה. ומה עשתה האישה שמגדלת קוף בביתה אחרי שהקוף תקף את חברתה המסורה? הנה:

לאחר שדיווחה לשוטרים על התקיפה היא יצאה במהירות מהבית חמושה בסכין מטבח. מהמשטרה נמסר כי על מנת להציל את חברתה, הרולד דקרה כמה פעמים את השימפנזה, שהיה חיית המחמד שלה במשך שנים רבות.

כך מביעה האישה את נאמנותה לחיית המחמד שלה. אחרי שגידלה את הקוף במשך 15 שנים, היא החליטה שהגיע הזמן לצאת לפעולת נקם. לא פלא, נדמה לי, שהקוף היה הראשון להתקומם, בבחינת "הקם להורגך – השכם להורגו". לדעתי, עם קצת תחקיר אמיץ מצד כתב המקומון השכונתי, תיחשף בפנינו בקרוב מאד פרשת התעללות מינית חמורה מאד של האישה בקופה. בינתיים, נמשיך:

לאחר ההתקפה הראשונה, השימפנזה ברח אל תוך ביתה של הרולד והחל להשחית את הרהיטים עד שהגיעה המשטרה למקום.

קוף חכם,

השוטרים ניסו למנוע מהשימפנזה לצאת מהבית, על מנת שהרופאים יוכלו לטפל בנאש הפצועה. אולם, השימפנזה יצא שוב החוצה והחל לרדוף אחר השוטרים שנסוגו למכוניותיהם.

קוף חכם מאד אפילו,

טראוויס היכה במראת הצד של ניידת משטרה ואז אף פתח את דלת המכונית בניסיון לתקוף את השוטר שישב בתוכה.

ויצירתי.

בתגובה ירה השוטר בשימפנזה מספר פעמים וזה ברח מהמקום לכיוון הבית.

כעת אנחנו למדים שארה"ב היא מדינה שומרת חוק, שבה נאכפים החוקים ביד ברזל ובזרוע נטויה, ללא הבחנה בין דת, צבע, גזע, מין או השתייכות לשלב אבולוציוני כלשהו. משירו השוטרים בקוף, ומשזה ברח, לא נותר להם אלא לגזור את הקופון ולהפוך לגיבורים המקומיים:

השוטרים עקבו אחר סימני הדם שהשאיר אחריו וגילו את גופתו בתוך הבית.

סיכום עד כאן: קוף מת – 1.

קרלה נאש אושפזה במצב קשה לאחר שספגה פציעות בפניה ובידיה. בעליו של טראוויס, סנדרה הרולד, ושני שוטרים נוספים סבלו מפציעות קלות.

סיכום עד כאן: קוף מת – 1, נפגעים בקרב המטומטמים של העיירה – 4. ועכשיו, כפי שמחייב הפרוטוקול לעשות לאחר כל אירוע חמור, יש לתחקר ולבדוק מה הביא לתקיפה הנוראית. הנה:

המשטרה מסרה כי לא ידוע מה הוביל להתפרצותו האלימה של השימפנזה. מומחה מגן החיות בברונקס ספרה כי שימפנזות הן חיות בלתי צפויות ומסוכנות, אפילו לאחר שחיו שנים בקרב בני אדם.

טוב שגן החיות מחזיק גם מומחים. חומר למחשבה: אולי בפעם הבאה כדאי שהמומחית תגיד את זה לאנשים שמגדלים קוף בביתם לפני שמגיעים אליה אנשים מהעיתון. בפסקה האחרונה של הסיפור אנחנו מגלים את הזווית הרחבה של כל העניין:

זו לא הפעם הראשונה שהשימפנזה טראוויס השתולל בעבר. ב-2003 הוא ברח מבעליו למשך שעתיים. אז ניסו השוטרים להחזירו לביתו בעזרת עוגיות וגלידה, אך הצליחו להשתלט עליו רק לאחר שתשו כוחותיו.

כן חברים, זו לא הפעם הראשונה שהקוף ניסה לשפר את מצבו העגום. והנה עוד תובנה על מנהגי האמריקנים: בפעם הראשונה הם ינסו לפתות אותך עם עוגיות וגלידה, בפעם השנייה הם כבר יהרגו אותך, קוף או לא קוף. והנה עוד חומר למחשבה, כשירות לקוראת סנדרה הרולד: למה נדרשו לך שש שנים בשביל להבין שאולי זה לא רעיון טוב להחזיק קוף בבית?

ולקוראת חדת העין, אדר – את רואה? התגית "קוף" הפכה לשימושית ביותר. מלבד זאת, מתוקף תפקידי בעיתון, יש לי הרגשה שאוכל להשתמש בה לא מעט בעתיד. אחרי הכל, משביעים את הכנסת הקרובה כבר בשבוע הבא.

ובשולי הדברים, הסיפור הזה הזכיר לי שכשהייתי קטן, אי שם בפתח תקווה, היה מבצע כזה של טרופית, שבמסגרתו, נדמה לי, היינו צריכים לאסוף אריזות ריקות של טרופית, לשלוח אותן לאנשהו, ובין הפרסים שהוגרלו היה גם קוף. אני לא יודע אם מישהו מקוראיי זוכר את המבצע ההזוי הזה, אבל אני מוכן להישבע שכך היה. במבט לאחור, אולי כל הדמעות שהזלתי על אי זכייתי במבצע ההוא היו לחינם.

ובאקט אחרון של הומאז', ולמי שתהה בעניין הכותרת של הפוסט הזה ושל הפוסט הקודם, אני מביא כאן את שירה האלמותי של להקת "ועד בית" – בלוז הקוף והג'ירף. האזנה נעימה.

[audio:http://urban.war.2007.googlepages.com/thegiraffandmonkeyblues.mp3]

(למתעניינים, הנה סיפורה המלא של הלהקה, והנה שלל שיריה).

אני וסוד קופי

יובל דרור טוען תמיד, בצדק, שפינת המבזקים של וואינט היא סוג של פח זבל – כל דבר יתפרסם שם, בין אם מעניין וחשוב ובין אם לאו. הערב, לדעתי, "הארץ" פצחו בהומאז' מרגש לוואינט:

קוף

לפחות הוא היה בוגר

ואגב – נדמה כאילו הסיפור המעניין יותר הוא איך לעזאזל הצליחה האישה האמריקנית גם להיפצע באורח אנוש, וגם להרוג את הקוף.

לא על הבולבול לבדו

1.
היום התפרסמה בהארץ ידיעה לא גדולה, של עפרי אילני, אבל מעניינת מאד. על כל פנים, היא עניינה אותי, ואת שי ברש שהואיל בטובו לשתף אותה בגוגל רידר. אני מפציר בכם להיכנס ללינק ולקרוא אותה.
בתמצית, למי שמתעצל לפתוח את הלינק: בבית החולים לילדים שניידר בפתח תקווה עשו מחקר וגילו: תינוקות שעוברים ברית מילה על ידי מוהל סובלים יותר מנזקים רפואיים (באופן מובהק, אם הבנתי נכון) לעומת תינוקות שעברו ברית מילה על ידי רופא. ובציטוט אחד:

מחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת ADC לרפואת ילדים, על ידי הפרופ' יעקב אמיר, ראש מחלקת ילדים בבית החולים, הוכיח שהחשד היה מבוסס: ברית מילה הנעשית על ידי מוהל גורמת במקרים רבים לזיהומים בדרכי השתן, שעלולים להיות מסוכנים מאוד לתינוק. החוקרים מעריכים שהגורם לזיהום הוא תחבושת שהמוהל משאיר על הפין הפצוע אחרי הברית. אם התחבושת מהודקת זמן רב, נמנעת הטלת כל השתן ונגרם זיהום פנימי.

2.
עכשיו, היופי במחקר מדעי, שהוא מדעי. להבדיל מאמונה טפלה, שהיא טפלה. מיד אחרי שקראתי את הידיעה הזו, רציתי לשלוח אותה לכל חבריי, ולהגיד ש"הנה, זו הסיבה שבגללה אין כל סיכוי שהילד שלי יעבור ברית מילה בידי מוהל". אבל בסוף לא שלחתי את המייל ההוא. אין לי ולו חבר אחד שרואה איתי עין בעין בעניין הזה, ולכן הגעתי למסקנה שאין שום סיבה שאנסה לשכנע את מי שאינם ניתנים לשכנוע.

אנחה.

3.
אבל החלק שמעציב אותי יותר מכל, הוא העובדה שאני יודע שבבוא היום אמול את הילד שלי, גם אם זה יהיה בידיו המקצועיות של רופא. כן, אני אכרות לילדי שזה עתה נולד את קצה פינו, רק בגלל שאני לא רוצה שהוא ירגיש חריג לכשיגדל. ככל שאני חושב על זה יותר ויותר, כך אני מתקשה להסביר לעצמי את ההיגיון שבאמירה הזו. זה כמו להגיד: ילדי היקר, אנחנו חיים במדינה של אידיוטים, שנותנים לאנשים שאין להם הכשרה כירורגית לכרות לך ולשאר העוללים הזכרים את קצה פינם, רק בגלל שלפני כך וכך מאות או אלפי שנים מישהו כתב שהחבר הדמיוני בשמיים אמר שצריך לעשות את זה, ואני רוצה שלא תרגיש מנוכר במדינת האידיוטים הזו, ולכן גם אני הולך לכרות לך את קצה הבולבול שלך, זה שהחבר הדמיוני בשמיים שם אותו שם, אבל אחר כך התחרט והחליט שצריך להוריד אותו. מבין ילדי, אני לא רוצה שתרגיש מנוכר במדינת האידיוטים.

4.
ועוד ציטוט קטן מהידיעה בהארץ, שבזכותו למדתי שבישראל קיים (עוד) ארגון שלא ידעתי על קיומו:

הפרופ' אמיר מציין שבטווח הארוך, כריתת העורלה מפחיתה זיהומים בדרכי השתן, והבעיה יכולה להימנע אם חבישת הפין נעשית לזמן קצר. אך פעילים המתנגדים לברית מילה רואים בממצאים חיזוק לטענותיהם. "יש שיעור עצום של סיבוכים בגלל ברית מילה, אבל הסכנות לא מובאות לידיעת הציבור בישראל. ממשיכים לפמפם את המיתוס השקרי שכריתה של איבר חיוני זה בריא", אומר ערן שדה, מפעיל האתר "גונן על הילד" המתריע מפני נזקי ברית המילה. מחקרים גם התריעו שהמנהג על פיו המוהלים מוצצים את הדם מהחתך בפיהם עלול לגרום הרפס ואף איידס או צהבת.

מי יודע, ילדי שטרם נולד, אולי בעוד מאות או אלפי שנים יחזור ההיגיון לשכון במקומותינו, וצאצאי צאצאיך לא ירגישו כפויים לכרות לבניהם את קצה הבולבול, רק בשביל שלא ירגישו חריגים. לילה טוב.

עמימות

 

1.
כבר שבוע בערך שנפוצות ידיעות משונות בכלי התקשורת על כך שהשר ללא תיק, עמי אילון, נמצא במגעים עם מרצ בשביל לעזוב את מפלגת העבודה ולעבור למרצ, או מרצ החדשה, או מה שזה לא יהיה שמתבשל שם משמאל. נכון לעכשיו, לפי מזל מועלם מהארץ, אילון ביקש להיות מס' אחת ברשימה החדשה, אבל ג'ומס סירב, ואילון ככל הנראה ישתבץ במקום השני.

2.
מרגע שהתחילו הידיעות הללו לפוץ בתקשורת, התחלתי לחוש אי נוחות קלה. עם כל ידיעה חדשה, תחושת האי נוחות גברה. התחלתי להשתומם, ביני לביני, מי הוא ומה הוא עמי אילון, שהוא חושב שמגיע לו לעמוד בראש מפלגה כלשהי, קל וחומר בראש מפלגה קיימת שמסתדרת לא ממש רע בלעדיו. מהם ההישגים הפוליטיים, המדיניים או הפרלמנטריים שלו מאז שנכנס לממשלה, בספטמבר 2007, בשביל לכהן כשר בלי תיק, לאחר שאמר במפורש שהוא לא מתכוון לעשות דבר שכזה? מה לעזאזל האלקטורט שלו?

3.
לכן שמחתי מאד לקרוא את המאמר הזה של יוסי ורטר. ורטר, עיתונאי שאני מאד מאד מעריך, ובין הבודדים בתחום שאומרים את האמת, רק את האמת, ולרוב גם את כל האמת – במידת דיוק מרשימה מאד – כתב על אילון את הדברים הבאים (המאמר כולו מבריק ובהחלט שווה קריאה): להמשך קריאה