רקורד דה אוף

בתוך כל ההמולה הפוליטית סביב קרנבל מפלגת העבודה בנושא "תחזיקו אותי או שאני מצטרף לממשלה", יצאה היום עוד הודעה לתקשורת, אחת מני רבות, מלשכת שר הביטחון, אהוד ברק. אלא שבניגוד להודעות אחרות, הפעם נוספה להודעה תוספת מאירת עיניים. אני מצרף כאן את ההודעה לעיתונות בקובץ PDF לעיונכם.

התוספת האמורה הולכת כך:

OTR (אופ רקורד – לשימוש בשם הכתב)
1) האם כאשר עמיר פרץ היה יו"ר "עם אחר" ואופיר פינס היה מזכ"ל מפלגת העבודה, והשנים ניהלו מו"מ חשאי לאיחוד בים המפלגות, האם אז ניתן אישור?
2) מיותר לציין כי במכתבם לא הזכירו המתנגדים את הסעיפים בחוקת המפלגה בהם מצוין כי "החלטות מרכז המפלגה מחייבות את הסיעה בכנסת" וכי לאחר דיון במרכז המפלגה או בלשכה "הכרעת המרכז או הלשכה באותו דיון תחייב את הסיעה".

אתם חייבים להודות שזה מצחיק. ואגב, הסיבה שאני מרשה לעצמי לפרסם את זה כאן בפומבי, היא משום שאנשי התקשורת של ברק החליטו שמבחינתם זה בסדר לכתוב דברים כאלה על נייר רשמי של לשכת שר הביטחון. ומסמכים רשמיים, שאינם מסווגים, סופם להגיע לאור השמש. שהוא, כידוע, חומר חיטוי לגמרי לא רע.

ולמתעניינים, כך התגלגלה הידיעה הזו לכלי התקשורת:
בוואינט, הנוסח היה כזה –

גורמים במפלגה הוסיפו: "האם כאשר עמיר פרץ היה יו"ר 'עם אחר' ואופיר פינס היה מזכ"ל מפלגת העבודה, והשנים ניהלו מו"מ חשאי לאיחוד בים המפלגות, האם אז ניתן אישור? מיותר לציין כי במכתבם לא הזכירו המתנגדים את הסעיפים בחוקת המפלגה בהם מצוין כי 'החלטות מרכז המפלגה מחייבות את הסיעה בכנסת' וכי לאחר דיון במרכז המפלגה או בלשכה 'הכרעת המרכז או הלשכה באותו דיון תחייב את הסיעה'".

באומדיה (יש דבר כזה), זה נראה כך –

מקור בלשכת ברק תהה האם "כאשר עמיר פרץ היה יו"ר "עם אחר" ואופיר פינס היה מזכ"ל מפלגת העבודה, והשנים ניהלו מו"מ חשאי לאיחוד בין המפלגות, האם אז ניתן אישור?". עוד מסר הגורם כי "מיותר לציין כי במכתבם לא הזכירו המתנגדים את הסעיפים בחוקת המפלגה בהם מצוין כי "החלטות מרכז המפלגה מחייבות את הסיעה בכנסת" וכי לאחר דיון במרכז המפלגה או בלשכה "הכרעת המרכז או הלשכה באותו דיון תחייב את הסיעה".

לזכותם של כלי התקשורת האחרים, עד כמה שהצלחתי לוודא, הם לא הצטרפו לתעמולה.

חכו, גם אני גבר-גבר!

1.
ימי הבחירות-משבר כלכלי האלה מצחיקים אותי, כי השילוב הטרגי הזה של השניים יוצרים קומיקה עיתונאית לתפארת, דוגמת הידיעה הבאה בוואינט. הנה זוג הפסקאות שהצחיקו אותי במיוחד:

בכירי האוצר עצמם, מצדם, טוענים כי התוכנית מהווה בזבוז של עשרות מיליארדי שקלים מכספי משלם המסים, ורומזים כי הם הכינו אותה מתוך כפייה ולא מרצונם. אבל מי, בעצם, כפה על בכירי האוצר להכין תוכנית שהם עצמם אינם רוצים בה? גורם פוליטי בכיר אומר כי: "שר האוצר, רוני-בר-און, הפעיל את סמכותו ומנהיגותו והתעקש כי פקידי משרד האוצר יכינו תוכנית לרשת הביטחון. ההוראה לא באה מראש הממשלה אלא משר האוצר".

"התערבות היחידה של ראש הממשלה במשבר הייתה הצהרתו, לפיה צריך לכלול מרכיב של חיסכון פנסיוני בתוכנית ההאצה למשק, בתנאי להסכמה של הכנסת לאשר יחד עם תוכנית ההאצה את תקציב המדינה. ראש הממשלה, הנמצא כעת בארצות הברית, מגבה את שר האוצר בר-און אבל אינו מעורב בנושא באופן ישיר. היוזמה להפעיל את האוצר הייתה של השר בר-און ורק שלו. בר-און ממשיך להתעקש על כך גם עכשיו".

(ההדגשות שלי, הוידוי החשפני במקור)

2.
מעניין מי זה ה"גורם" ה"פוליטי" שנתן לתני גולדשטיין מוואינט את הידיעה הזו. האם ייתכן שמדובר בשר עצמו? לללאאאאאאאא. ואולי זו העוזרת שלו? לאלוהים פתרונים. למען האמת, זה היה עניין של זמן עד שידיעה כזו תופיע היכנשהו. זאת מהסיבה הפשוטה שלכולם יש פריימריז, ובעוד נתניהו ואנשי הליכוד, ברק ואנשי העבודה, ואפילו אנשים בקדימה (ציפי לבני, מאיר שטרית, זאב בוים ואחרים) יכולים להרשות לעצמם לתקוף את האוצר ולדרוש רשתות ביטחון שונות ומשונות לחיסכון הפנסיוני, היחידי שלא יכול לעשות זאת הוא שר האוצר, רוני בר-און. אבל גם לבר-און יש פריימריז. אז מה עושים? מדליפים שטויות.

3.
ולמען הסדר הטוב – למרות שאני סולד מאד מידיעות "גורמים אומרים ש…", גם אני חוטא בהן. מחר ידיעה שלי בסגנון "במערכת הפוליטים מעריכים ש…". יום אחד אכתוב באריכות על משמעות האינפלציה של ידיעות מסוג זה בעיתונות, ועל הקורולציה בין האינפלציה הזו לאינפלציה ברף העצלנות שלנו העיתונאים.

תעלולציה

1.
לידיעות בלעדיות בעיתון, לרוב, יש מחיר. הנה דוגמא עדכנית. הבוקר פרסם כתב האוצר של דה מארקר, מוטי בסוק, את פרטי תכנית החירום של משרד האוצר, להתמודדות עם המשבר הכלכלי העולמי. על פי בסוק, משרד האוצר יציג את התכנית במסיבת עיתונאים מחר (על פי דובר המשרד, שלומי שפר, אולי אולי זה יהיה מחרתיים). הישג עיתונאי מכובד.

2.
ומה בתכנית? על פי בסוק, הפניית 10 מיליארד שקלים להשקעה בפרויקטי תשתיות (בניסיון להתניע את המשק, ברוח כללי הכלכלה הקיינסיאנית), הכפלת תקציב המדען הראשי (שיעמוד על 3 מיליארד שקלים), העברת תקציבים לפריפריה, הזרמת כספים לקרנות אשראי לעסקים קטנים ובינוניים, הקלות בתחום המיסוי, ועוד.

3.
אבל איך מממנים תכנית כזו? כאן בסוק נכשל, למיטב הבנתי הכלכלית. על פי בסוק:

להמשך קריאה

עמימות

 

1.
כבר שבוע בערך שנפוצות ידיעות משונות בכלי התקשורת על כך שהשר ללא תיק, עמי אילון, נמצא במגעים עם מרצ בשביל לעזוב את מפלגת העבודה ולעבור למרצ, או מרצ החדשה, או מה שזה לא יהיה שמתבשל שם משמאל. נכון לעכשיו, לפי מזל מועלם מהארץ, אילון ביקש להיות מס' אחת ברשימה החדשה, אבל ג'ומס סירב, ואילון ככל הנראה ישתבץ במקום השני.

2.
מרגע שהתחילו הידיעות הללו לפוץ בתקשורת, התחלתי לחוש אי נוחות קלה. עם כל ידיעה חדשה, תחושת האי נוחות גברה. התחלתי להשתומם, ביני לביני, מי הוא ומה הוא עמי אילון, שהוא חושב שמגיע לו לעמוד בראש מפלגה כלשהי, קל וחומר בראש מפלגה קיימת שמסתדרת לא ממש רע בלעדיו. מהם ההישגים הפוליטיים, המדיניים או הפרלמנטריים שלו מאז שנכנס לממשלה, בספטמבר 2007, בשביל לכהן כשר בלי תיק, לאחר שאמר במפורש שהוא לא מתכוון לעשות דבר שכזה? מה לעזאזל האלקטורט שלו?

3.
לכן שמחתי מאד לקרוא את המאמר הזה של יוסי ורטר. ורטר, עיתונאי שאני מאד מאד מעריך, ובין הבודדים בתחום שאומרים את האמת, רק את האמת, ולרוב גם את כל האמת – במידת דיוק מרשימה מאד – כתב על אילון את הדברים הבאים (המאמר כולו מבריק ובהחלט שווה קריאה): להמשך קריאה

גבירותיי ורבותיי, מהפך?

***
אחרי שבועיים של עבודה, ושישה גלגולי גרסאות, התפרסם הבוקר טקסט שלי שנוגע בשאלה "האם ישראל בואכה שנת 2009 מוכנה לקמפיין בחירות כלכלי?". הרעיון לכתוב טקסט שינסה לדון בקשר שבין הכלכלה לפוליטיקה נולד לפני שבועיים, אחרי שאהוד ברק הודיע שהוא יילחם בקפיטליזם החזירי. הרעיון לכתוב טקסט לא היה שלי, אלא של מישהו אחר במערכת, שהטיל עלי לכתוב טקסט. בחירת הרעיון לנושא שהטקסט יעסוק בו, בלית ברירה, נעשתה על ידי.
תוך כדי עבודה על הטקסט – איפהשהו בין הגרסא השלישית לרביעית – הציע יוזם הטקסט שנלווה אותו בסקר, שיבחן את חשיבות הנושאים הכלכליים לציבור הבוחרים, ואת הקשר בין המקום שבו ממוקמת הכלכלה בסדר העדיפות של הבוחרים לבין אופן ההצבעה שלהם. הסקר הזה התפרסם הבוקר בצמוד לטקסט. (יש לי הרבה השגות לגבי האופן שבו עימדו את הטקסט בעיתון, אבל אני לא אשטח אותן כאן).

אני מצרף כאן את הטקסט המלא. הוא לא עבר עריכה כלל בעיתון (מהסיבה הפשוטה שעבר שש גרסאות תחת זכוכית המגדלת הפקוחה ביותר). מאוחר יותר אעלה את הגרסא המודפסת, בכדי שתוכלו לראות גם את הסקר (שמופיע גם באתר, אבל ללא גרפים. משהו נורא, אי אפשר לקרוא את זה ככה). הנה הגרסא המודפסת.
קריאה נעימה.
***
להמשך קריאה