מה רוצים מפגיני הגז מהראל? (דעה)

אין שום היגיון מאחורי המחאה הנוכחית של מפגיני הגז, שמפגינים עתה נגד חברת הביטוח הראל לבל תשקיע את כספי החוסכים לפנסיה במאגר הגז תמר. המחאה הזו פרצה לאחר שנודע כי הראל מתכוונת לרכוש 3% ממאגר תמר מידי חברת נובל אנרג׳י, עם אופציה לרכוש אחוז נוסף בהמשך, תמורת כ-400 מיליון דולר. המפגינים הגיעו לבניין הראל במתחם הבורסה ברמת גן, הפגינו בכניסה, וקראו לחוסכים להעביר את החסכונות שלהם מהראל לגוף פנסיה אחר, בשביל להעביר את המסר למנהלי ההשקעות של הראל, שלא ישקיעו את הכסף במאגר תמר.
אני לא מצליח להבין את המחאה הזו בשום צורה ועניין. נדמה לי שהטיעונים של המוחים אינם הגיוניים בעליל ואם חושבים עליהם ברצינות מגיעים לפלונטר רעיוני, לסתירה עצמית, לאבסורד. הנה מדוע.


הטיעון: השקעה של הפנסיה במאגר תמר היא מצב של lose-lose

המוחים טוענים כי אם כספי הפנסיה שלנו יושקעו במאגר הגז תמר, אנחנו בטוח נפסיד באחד משני תסריטים. אם לצטט מתוך פוסט של אורלי בר-לב, מראשי המוחים: ״כל מי שירצה להוריד את מחירי הגז המונופוליסטים ימצא את עצמו מיד מול טענות (מופרכות) שהורדת מחיר הגז תפגע בחוסכים לפנסיה. הבנתם? ככה או ככה הציבור נדפק. או במחירי החשמל או בפנסיה״.
בואו נחשוב על זה רגע.
הטיעון הזה בעצם אומר – בואו נשאיר את המצב הקיים על כנו. כי אחרת, אם נשקיע את כספי הפנסיה במאגר הגז, נאבד את האפשרות ללחוץ על חברות הגז להוריד את המחיר (למשל, על ידי פיקוח מחירים). למה? כי עכשיו לא רק חברות הגז תהיינה בתמונה אלא גם הכסף של החוסכים לפנסיה, וזה כבר יהיה מאבק מסובך מאוד.
אני לא מסכים עם הטיעון הזה. הכסף של החוסכים לפנסיה היה מושקע היטב גם בחברות הסלולר בימים העליזים של המחירים המופרכים לפני כניסת המפעילים החדשים לשוק. וכן, זה היה קשה, וכן, הטיעון הזה היה באוויר, אבל במבחן התוצאה התחרות בשוק גדלה, נכנסו מפעילים חדשים, המחירים ירדו, השווי של החברות ירדו, החוסכים לפנסיה נפגעו, ובכל זאת זה קרה.
למעשה, בכל המאבק נגד פתיחת השוק לתחרות, אף גוף פנסיה לא אמר שום דבר. הדבר היחידי שאמור לעניין את גופי הפנסיה היא איזו תשואה הם יכולים לעשות לחוסכים. לפעמים הם מצליחים יותר ולפעמים פחות. המוכשרים שבין מנהלי ההשקעות של גופי הפנסיה יודעים לזהות שינויים בשוק מראש, ולהשקיע את כספי החוסכים במשהו אחר. הם לא אלה שמפריעים למאבק.
למעשה, ברגע שחלקם של גופי הפנסיה במאגר תמר יהיה הגדול ביותר (אחרי יציאת החברות של יצחק תשובה והקטנת חלקה של נובל אנרג׳י), המאבק יהיה הרבה יותר פשוט. גופי הפנסיה לא מפעילים לוביסטים ויחצני בשביל להגן על השקעה מסוימת, משום שהם משקיעים את כספי החוסכים בצורה הכי מפוזרת שאפשר לחשוב על הדעת.


הטיעון: ההשקעה במאגר תמר אינה מוסרית, תעבירו את הכסף לגוף פנסיה אחר

הטיעון המרכזי השני של המוחים הוא שלהראל אסור להשקיע את כספי החוסכים במאגר תמר, משום שזו השקעה לא מוסרית. לכן, יש לפעול לחץ על הנהלת הראל ולאיים בחרם צרכנים ובהעברת כספי החוסכים לגופי פנסיה אחרים, אם הם לא יבינו את הרמז.
הטיעון הזה כבר ממש משונה בעיני, מהסיבה הפשוטה שלפי בדיקת ״כלכליסט״ במערכת פנסיה פתוחה מבית הסדנא לידע ציבורי, כבר היום כספי כל החוסכים לפנסיה, בכל גופי הפנסיה, מושקעים עמוק בעולם הגז. על פי הנתונים העדכניים ביותר הקיימים (שנכונים לסוף 2015), גופי הפנסיה השקיעו יותר מ-400 מיליון שקל רק במניות דלק קידוחים.
מגדל השקיעה בכך יותר מ-80 מיליון שקל מכספי החוסכים, הראל יותר מ-70 מיליון שקל, קרנות הפנסיה הוותיקות שמנוהלות בידי המדינה השקיעו גם הן יותר מ-70 מיליון שקל, כלל ביטוח יותר מ-60 מיליון שקל, הפניקס יותר מ-40 מיליון שקל ומנורה מבטחים יותר מ-20 מיליון שקל.

ממש לא רק הראל, כל שוק הפנסיה מושקע בגז

ממש לא רק הראל, כל שוק הפנסיה מושקע בגז


וזו רק ההשקעה במניות דלק קידוחים. גופי הפנסיה השקיעו כ-750 מיליון שקל באבנר (עוד חברה מקבוצת דלק של יצחק תשובה), עוד כ-130 מיליון שקל בחברת רציו (שותפה במאגר לוויתן), ועוד – תחזיקו חזק – יותר ממיליארד שקל בחברת ישרמאקו, המחזיקה בערך רבע ממאגר תמר.
בקיצור, כל הכסף שלכם מושקע עמוק עמוק במאגרי הגז, דרך החברות שמחזיקות בהם. כשזה המצב, איך בדיוק להעביר את כספי הפנסיה שלכם מהראל להעביר אותו לגוף פנסיה אחר יפתור את הבעיה המוסרית שמפגיני הגז מדברים עליה?


הטיעון: אסור לתת לטייקונים לעשות אקזיט כזה על מאגר תמר

זה הטיעון הכי מוזר בעיני. על פי מתווה הגז (שגם אני מסכים שבחלקים מסוימים ממנו הוא פשוט לא עונה לבעיות שהוא היה אמור לפתור), יצחק תשובה צריך למכור את כל אחזקותיו במאגר הגז תמר (ולהישאר רק במאגר לוויתן), וחברת נובל אנרג׳י צריכה להקטין את חלקה במאגר מ-36% כיום ל-25% בלבד. יחד, יש פה יותר מ-42% מהמאגר שיצטרכו להחליף ידיים.
כיום, השווי של מאגר תמר כולו מוערך ביותר מ-10 מיליארד דולר. מי אמור לקנות את ה-42% האלה, ולהשקיע בכך 4.2 מיליארד דולר? בגדול, יש שלוש אפשרויות. או שיבוא איזה טייקון ויקנה את זה (וזה צריך להיות חתיכת טייקון בשביל זה, אין לנו כאלה פה במשק), או שכספי הפנסיה יושקעו בכך (בחיסכון הפנסיוני בישראל יש יותר מ-1.3 טריליון שקל בסך הכל), או שהמדינה תשקיע את הכסף ותיכנס כשותפה במאגר.
המוחים לא רוצים אף אחד מהאפשרויות האלה. הם לא רוצים שטייקון ייכנס לתמונה, לא ישראלי ובטח לא זר, הם גם לא רוצים שהמדינה תיכנס להשקעה הזו, כי אז היא תהיה שותפה של חברות הגז ותהיה בניגוד אינטרסים מול הציבור, וכעת מתברר שמשום מה הם לא רוצים גם שכספי הפנסיה יושקעו בכך.
זה פשוט נשגב מבינתי מדוע. השקעה במאגרי גז, כמו השקעה בתשתיות אחרות (כבישים, תחנות כוח, מתקני התפלה, דיור להשכרה וכיוצא באלה) היא השקעה קלאסית לגופי פנסיה שמשקיעים לטווח ארוך ומעוניינים בתזרים קבוע ויציב של כסף. גופי פנסיה לא אוהבים להשקיע את הכסף שלכם בלהקים דברים – כי יש שם סיכון גדול מאוד – אבל הם מאוד אוהבים להשקיע את הכסף שלכם במשהו שכבר קיים, עם סיכון נמוך יחסית, שנכנסים אליו סכומי כסף גדולים באופן קבוע (כמו בניינים שאפשר להשכיר, או כביש שגובה אגרה מנהגים). השקעה במאגר גז היא בדיוק השקעה כזו. מה, עדיף טייקון שיחזיק בזה?
מאחר שהתשובה לשאלה האחרונה היא ׳לא׳, יוצא שההתנגדות של המוחים נועדה רק להשאיר את המצב הקיים על כנו, או לקדם הלאמה מוחלטת של המאגרים על ידי המדינה (שימו לב להבדל בין תסריט כזה לבין תסריט שבו המדינה נכנסת שותפה לתוך המאגר). רק שהמצב הקיים לא טוב לאף אחד, והלאמה של המאגרים לא עומדת על הפרק בשום תסריט שהוא, לא משנה כמה המוחים יפגינו. אז מה לעזאזל הם רוצים?


בשורה התחתונה

אני מאוד בעד מעורבות של החוסכים בהיכן הכסף שלהם מושקע. אני חושב שאנשים צריכים לדעת היכן משקיעים את הכסף שלהם, ואני חושב שאנשים גם צריכים להיות בעלי האפשרות להגיד למנהלי ההשקעות שלהם – אני לא אוהב את ההשקעה הזו, אני רוצה משהו אחר. השאלה היא רק איך.
כשמפגיני הגז מאיימים על הראל – והמטרה שלהם היא לא באמת להעביר את כספי הפנסיה של 100 אנשים אלא ללחוץ על הראל לבטל את ההשקעה – הם פוגעים בכל יתר החוסכים בהראל שכן מעוניינים בהשקעה הזו. וזה, בעיני, מה שבאמת לא מוסרי בסיפור הזה.
זכותם של מפגיני הגז לדרוש שכספם יושקע במה שהם תופסים כהשקעות מוסריות בלבד. אגב, אפשר להרחיב את המעגל הזה מחוץ לתחום הגז. חוסכים יכולים לדרוש שכספי הפנסיה שלהם לא יושקעו באימפריות הסוכר האמריקאיות קוקה קולה ופפסיקו, ולא ביצרנית הטבק פיליפ-מוריס, ולא בחברות בשר וג׳אנק פוד כמו מקדונלד׳ס, וגם לא בחברות נשק, ולא בחברות הימורים, או בחברות שמזהמות את הסביבה, ואפילו לא בגופים שהבעלים שלהם כבר שמטו חובות בעבר, יותר מפעם אחת.
זו זכותם המלאה לדרוש להקים מסלול השקעות ערכי, מוסרי, איך שתרצו לקרוא לזה. מי שירצה שכספו יושקע שם, בבקשה, שיהיה לו מסלול משלו. נראה לי לגיטימי מאוד. בישראל יש ציבור שידע להפעיל לחץ כזה ולקבל מסלול משלו – החוסכים שומרי המצוות, שזכו במסלולים הלכתיים בכל גופי הפנסיה הגדולים. אין שום בעיה להפעיל לחץ דומה ולדרוש מסלולים ערכיים.
אבל זה לא מה שהמוחים עושים. בגלל שהטיעונים שלהם אינם הגיוניים בעיניי, ההפגנה הנוכחית שלהם יוצרת בי את התחושה שהיא הפגנה לשם הפגנה בלבד, בשביל להשאיר את גחלת המחאה רוחשת, בשביל להישאר רלוונטיים. אני בעד מאבקים ציבוריים, אני חושב שזו אחת הדרכים היותר אפקטיביות בשביל להזיז מהלכים פוליטיים ורגולטוריים. נדמה לי רק שהמחאה הנוכחית לא עושה את זה, אלא פועלת כחרב פיפיות, משום שהיא שוחקת את האמון הציבורי בה, וחבל. האמון הציבורי הזה הוא קריטי להמשך קיומה בעתיד.


גרסה מעט קצרה יותר של הטקסט הזה התפרסמה הבוקר בעיתון. תודה לשלומית על העריכה.

שומרי הסף (של הפנסיה שלכם)

1.
הבוקר מוכרחים לדבר על פנסיה. מוכרחים, משום שממש ברגעים אלה יושבים אנשים שאתם לא מכירים בכל מיני חדרים בתל אביב ואולי רוקמים עסקה בכספי הפנסיה שלכם. הם לא ישאלו אתכם, הם בקושי יספרו לכם, סביר להניח שאם לא תתעקשו לדעת לעולם לא תדעו. ואם הכל יזרום, בסופו של דבר כספי הפנסיה שלכם ימצאו את עצמם זורמים – שוב, בפעם הרביעית – לאיש העסקים אילן בן דב. איש עסקים שהוכיח עד כה שלוש פעמים כי חברות שלו לא מצליחות לעמוד בהחזרי החובות שלהם לאנשים שהלוו להם את הכסף – אתם, הפנסיה שלכם. הרקורד המדהים הזה לא מונע מגופי הפנסיה שמנהלים את הכסף שלכם לשקול לתת לו את הכסף שלכם בפעם הרביעית.

2.
לפני שנשאל מה בכוחכם לעשות עם המידע הזה, בואו נעשה סדר לרגע. לבן דב יש חברה בשם סקיילקס. בכלל, בשוק ההון אוהבים לשחק עם חברות עם שמות מרתיעים, אולי בשביל להרתיע את הציבור. לא יודע. בכל אופן, הבוקר מתפרסם שאתמול סקיילקס הודיעה שהיא בודקת אפשרות לצאת להנפקה פרטית של אג"ח למוסדיים בהיקף של 50-100 מיליון שקל. לא הבנתם כלום? לא במקרה. זה הז'רגון שמשתמשים בו בשוק ההון, ולא במקרה. ידע הוא כוח, ולכן הדרה באמצעות שפה מתוחכמת היא כלי יעיל לשמירה על כוח.
במלים של בני אדם, החברה של בן דב הודיעה שהיא בודקת אם היא תוכל לקחת הלוואה של 50-100 מיליון שקל מהגופים שמנהלים את הפנסיה שלכם (קרי, הגופים המוסדיים). זו לא טעות אופטית. סקיילקס, שמתקשה להחזיר את החובות הנוכחיים שלה, מעוניינת בעצם למחזר חובות – כלומר, לקחת על עצמה עוד חוב, עוד הלוואות, בשביל להחזיר את החובות הנוכחיים שלה, גם הם מכספי הפנסיה שלכם. אם זו לא פירמידה, אני לא יודע מהי פירמידה.

3.
גולן פרידנפלד כתב על זה אצלנו היום טור מעולה, לטעמי. אצטט ממנו קצת:

אילן בן-דב הוא סוחר מעולה, אלוף במשא ומתן. שלוש חברות שאיתן הבליח לשוק ההון לא עמדו בתשלומים שלהם לבעלי איגרות החוב, ובכל זאת בן־דב מאמין שהאנרגיות, הלהטטנות הפיננסית והוורבאליות שלו יצליחו לגרום למשקיעים המוסדיים, כלומר לפנסיות לקופות הגמל ולקרנות הנאמנות של עם ישראל, להשקיע בחברות שלו. בן־דב גייס עד היום מהחיסכון הפנסיוני של עם ישראל יותר מ־2 מיליארד שקל לשלוש החברות הלוהטות שלו.
לאחת מונה מפרק, האחרת כרעה תחת נטל החובות והשלישית נמצאת על ערש דווי. בן־דב עשוי להבטיח שהפעם אין דברים כאלה. שיהיו ביטחונות מבטון. מה זה בטון? ברזל. שאין כמעט סיכון ולכן הריבית צריכה כמובן להיות בהתאם ושבכלל אינטרס של המוסדיים הוא לתת לו את ההלוואה כי אם לא, הם, שמושקעים באג"ח של החברות שלו עד צוואר, ייפלו ביחד איתו. וחבל. עניין של כמה עשרות מיליוני שקלים והכול חוזר למסלול.
השאלה המרכזית היא לא מה בן־דב רוצה, אלא מה בן־דב יקבל. שכן בן־דב הוא למעשה בוחן הפתע שנערך לשומרי הסף המנהלים את המיליארדים של כספי הפנסיה, הגמל וההשתלמות. אלו צריכים להחליט האם הם מענישים את בן־דב או שהם מעדיפים להתעלם מהיסטוריית האשראי הבעייתית שלו לאורך השנים, ומהתחביב שפיתח לעצמו: לקחת כסף מהמשקיעים, ואם זה מצליח לגרוף מאות מיליונים. אך אם זה נכשל, לעשות תספורות ואז לגייס שוב. מנגנון העונש של המוסדיים יכול לעבוד בשני אופנים: האחד – לא להיענות לבן־דב ולא להשתתף בהנפקה, והשני – להשתתף בהנפקה אבל לדרוש ביטחונות קשים וריבית שתשקף היטב את הסיכון הגלום באישיות כזו.

4.
רחלי בינדמן, כתבת העיתון, בדקה עם הגופים שמנהלים את הפנסיה שלכם מי שוקל להלוות את הכסף שלכם – שוב – לאילן בן דב. הגופים האלה השיבו שהם לא מתכוונים – מנורה, פסגות, כלל ביטוח. בית ההשקעות אלטשולר-שחם השיב שיש סיכוי נמוך שילווה כסף לבן דב. חברות הביטוח הראל, הפניקס ומגדל – שלדעתי מחזיקות יחד לפחות בשליש מהשוק, אני מצטט מהזיכרון, ייתכן שאני טועה – סירבו לתת תשובה ברורה אם כן או לא. כל עוד זו ההחלטה שלהן, אתייחס אליהן כאילו הן שוקלות להלוות לאילן בן דב את כספי הפנסיה שלכם. מגדל, הראל והפניקס.
ועכשיו, ללב העניין. אם אין לכם בעיה שילוו את הכסף שלכם – שוב – לאילן בן דב, אתם מוזמנים להפסיק לקרוא כאן. הטקסט הזה לא רלוונטי עבורכם. אם אתם לא מעוניינים, תשאלו ודאי – מה אנחנו יכולים לעשות עם זה? יש לנו דרך להשפיע על ההחלטות של האנשים שמנהלים את הפנסיה שלנו?
שלא במפתיע, התשובה היא כן ולא.

5.
ניהול הפנסיה מזכיר במשהו משטר דמוקרטי. אבל רק במשהו. כמו בדמוקרטיה, שם הציבור נותן את קולו ובוחר נציגים שייצגו אותו בתהליכי קבלת ההחלטות על ניהול חייו ועיצוב עתידו, דבר דומה קורה בפנסיה. כל אחד מהחוסכים – ומאז 2008 כל העובדים השכירים בישראל מוכרחים לחסוך לפנסיה – בוחר בגוף פנסיה שינהל עבורו את הכסף שלו. ומאותו רגע, כמו בדמוקרטיה, ההחלטות לגבי ניהול הכסף שלו מתבצעות בידי אנשים אחרים. מה מידת ההשפעה של הציבור בדמוקרטיה על נבחרי הציבור שלו? שאלה טובה. לעיתים אפסית, לעיתים נרחבת.
יש שיגידו שבכל מקרה, בדמוקרטיה היכולת של הציבור להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות משמעותי הרבה יותר מאשר היכולת של ציבור החוסכים להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בניהול כספי הפנסיה שלו. אני רוצה לטעון אחרת. אני רוצה לטעון שבמצב הקיים כיום, היכולת של ציבור החוסכים להשפיע היא קלושה, אבל שזה לא מוכרח להיות ככה.
מה היה קורה, למשל, לו הייתם מרימים טלפון לשירות הלקוחות של גוף הפנסיה שלכם ודורשים בתוקף שלא להלוות את הכסף שלכם לאילן בן דב בפעם הרביעית. מה היו אומרים לכם במוקד? איך פנייה כזו הייתה מתקבלת? סביר להניח שבביטול מעורב בתמיהה. ואיך 100 פניות כאלה היו מתקבלות? ו-1,000 פניות? ו-10,000 פניות? ו-100,000 פניות? נדמה לי שגופי הפנסיה לא היו יכולים להתעלם ממאסה של פניות, ממש כמו שנבחרי הציבור לא יכולים להתעלם לחלוטין ממאסה של אנשים שצועדים ברחובות ודורשים צדק חברתי וכו'.
אבל בשביל שמשהו דומה לזה יקרה נדרשת מודעות גבוהה מאוד מצד הציבור למה שקורה בפנסיה שלו, ואכפתיות לגבי העתיד שלו. שני אלה חסרים היום במידה ניכרת, ולכל הגופים – ודאי לגופים שמנהלים את הפנסיה – יש אינטרס לשמור על המצב הקיים כמות שהוא.

6.
הכוח היחידי שעומד כיום בידי ציבור החוסכים, כל עוד מעגל חוסר המודעות עדיין לא נשבר, הוא הכוח להעביר את כספו לגוף פנסיה אחר. גוף הפנסיה שלכם מקבל החלטות שלא עולות בקנה אחד עם הסולם הערכי שלכם? אתם יכולים להעביר את הכסף למקום אחר. ממש כמו שאתם יכולים להעביר את הכסף למקום אחר אם התשואות שגוף הפנסיה שלכם נמוכות יותר משל גוף אחר (בטווח הארוך כמובן) או לא נראות לכם מסיבה מסוימת. הבעיה מתעוררת אם כל גופי הפנסיה מתנהלים אותו הדבר פחות או יותר, ואין תחרות אמיתית ביניהם. אז אין לכם לאן להעביר את הכסף. הכלכלנים היו מגדירים מקרה כזה "כשל שוק", והיו מצפים מהמדינה, מהרגולטור – משרד האוצר במקרה זה – להתערב.
הוא לא.

6.5
בשביל להיות הוגן, צריך לשאול כאן שאלה – האם בכלל אנחנו רוצים שהאנשים שמנהלים עבורנו את הפנסיה יקשיבו לנו? אני לא יודע מה התשובה לשאלה הזו. סביר מאוד להניח שהיא לא תשובה אבסולוטית – לא לא, ולא כן. סביר מאוד להניח שזה תלוי באיזה מקרה, ולגבי מה, ובאיזה שיעור. ובכל זאת, השאלה אינה מובנית מאליה.
ועם זאת, נדמה לי שהיה ראוי לאפשר לאנשים לפחות להביע את דעתם הערכית במקומות מסוימים. למשל, לאפשר לאנשים למלא שאלון בעת שהם מצטרפים לגוף הפנסיה שלהם. שאלון העדפות ערכיות. האם את או אתה מעוניינים שהכסף שלכם יושקע בחברות נשק? בחברות הימורים? בחברות טבק? בחברות המזהמות ביותר בעולם? בחברות ניכיון צ'יקים בשוק האפור? האם אתם מעוניינים שנמשיך להלוות את הכסף שלכם לאנשים ששמטו חובות בעבר? האם אתם מעוניינים שלא נמשיך להלוות את הכסף שלכם לאנשים האלה, גם אם זה במחיר של תשואה (אפשרית) נמוכה יותר?
למה לא לתת לאנשים את האפשרות להביע את עמדתם בנושאים האלה?

7.
בקיצור, זה מה שקורה ממש בימים אלה. אילן בן דב מנהל מגעים מאחורי הקלעים לקבל עוד הלוואה מכספי הפנסיה שלכם. שלכם. שלנו. הכסף שלי מנוהל במגדל. מגדל היא אחד משלושת גופי הפנסיה – ובעלת קרן הפנסיה השנייה בגודלה בישראל – שסירבו להתייחס לשאלה האם היא שוקלת להלוות עוד כסף לאילן בן דב. סתם, שתדעו. כלומר, לא סתם. שתדעו, ושתספרו לאנשים אחרים, ואולי בסוף נגיע למאסה קריטית ומישהו יתחיל להקשיב לנו.