אני והסבתא, בילינו בצוותא

אחרי שלפני חודשיים הצליח וואינט להסעיר את מקומותינו בסיפור הקוף התוקפני, שב היום האתר ומספק לנו פנינה חדשותית נדירה אחרת. והפעם – התאבדות מסתורית בשחקים.

הנה הידיעה בוואינט, תחת הכותרת:

קנדה: קפץ אל מותו ממטוס בגובה 10 קילומטר

מרגש ומסתורי, נכון? הבה נמשיך ונקרא, ואולי גם נחכים. איך הכל התחיל?

נוסע במטוס נוסעים קטן פתח את הדלת מעל צפון קנדה, וקפץ אל מותו מגובה של עשרה קילומטרים

בינתיים זה נשמע כמו סיפור שגרתי לחלוטין. מי מאיתנו לא בילה במטוס נוסעים קטן בשמי קנדה ובאמצע הטיסה התאפק שלא לפתוח את הדלת בשביל להתרענן. אלא שכל מי שניסה לעשות את זה יודע כי זוהי משימה בלתי אפשרית לפתוח את דלת המטוס במהלך הטיסה, בין היתר בגלל שעל יד הדלת יושבת אישה שמנה ואוכלת דברים שמשאירים פירורים. הרבה פירורים. אבל, כך מתברר, בקנדה ישנם אנשים בעלי תושייה רבה:

מהמשטרה נמסר כי הצעיר, כבן 20, הצליח לפתוח את הדלת באמצעות מפתח ברגים.

שנאמר, אם כבר אינסטלטור, אז עד הסוף. או במלים אחרות, גם אני לא הולך לשום מקום בלי מפתח הברגים שלי.

ובכן, קריאת המשך הידיעה מגלה כי פתיחת הדלת באמצעות מפתח הברגים לא הייתה משימה קלה עד כדי כך, למרות שזה נשמע פשוט ממש כמו למצוא את חלקיק היגס.

על פי הדיווח בעיתון "גרדיאן", שני הטייסים נאבקו עם הצעיר, אך לא הצליחו למנוע ממנו לפתוח את הדלת ולזנק החוצה.

אוקיי… תודו שצריך לקרוא את השורה הזו פעם נוספת:

שני הטייסים נאבקו עם הצעיר, אך לא הצליחו למנוע ממנו לפתוח את הדלת ולזנק החוצה.

כעת, למען הסדר הטוב, ולפני שאנחנו קופצים למסקנות חפוזות, כדאי לנסות ולברר כמה טייסים היו על אותו מטוס נוסעים קטן באותה טיסה. שכן, אם היו שם, נניח, עשרים וחמישה טייסים, או אפילו שלושה טייסים, נדמה שאין לנו בעיה עם זה ששני הטייסים נאבקו עם הצעיר. נכון? אבל אם היו שם רק שני טייסים… אז… איך לומר…

והידיעה, והמתח, ממשיכים:

בעקבות זאת אף צנח לחץ האוויר במטוס, והטייסים נאלצו לבצע נחיתת חירום כשהדלת פתוחה.

ברור. למרות שאני חייב לומר – בסרטים שאני ראיתי, כשפותחים את דלת המטוס (בדרך כלל לא עם מפתח ברגים), מייד כל הדברים וכל הנוסעים, לרבות האישה השמנה ולרבות הפירורים, מתחילים להתעופף החוצה. יעני, אם במטוס היו רק שני טייסים, ושניהם ניסו למנוע מהצעיר לא לפתוח את הדלת (עם מפתח הברגים, לא לשכוח), אבל הם לא הצליחו, והדלת נפתחה, וכל זה בגובה של 10 קילומטרים (שקר כלשהו), וצנח לחץ האוויר במטוס – איך לעזאזל שני הטייסים הצליחו גם לא להתעופף החוצה, וגם להנחית את המטוס בשלום. הואיל וכל התסריט הזה נשמע בדיוני להפליא, הרי שיש לו רק תשובה פשוטה אחת – שני הטייסים היו אנשי מוסד, וסייג לחוכמה שתיקה, או משהו כזה.

אבל אז זה ממשיך –

השוטרים דיווחו כי המטוס – בו היו שני טייסים ושני נוסעים – עשה את דרכו מיילונייף למפרץ קיימברידג'.

אהה!!! במטוס היו ארבעה אנשים – שני נוסעים ושני טייסים. בהנחה שאחד הנוסעים הוא הקופץ, ובהינתן ששני הטייסים היו עסוקים במלחמה עם מפתח הברגים, הרי שיש לנו פיתרון – הנוסע הנוסף והמסתורי הוא הוא שהציל את מצב החירום. הוא בוודאי זינק אל עבר תא הטייס הנטוש (כי מסתבר שלא היו במטוס עשרים וחמישה טייסים וגם לא שלושה אלא רק שניים, חסרי אחריות משהו) ובעוד הטייסים מתקוטטים ומשתדלים שלא להתעופף החוצה, הוא הנחית את המטוס בשלום. משמע, הנוסע הנוסף והמסתורי הוא הוא איש מוסד בעברו, ולכן שמו אינו מוזכר בכתבה החדשותית.

אגב, אם תהיתם –

כ-180 קילומטר לפני היעד, קפץ הצעיר מכלי הטיס. כוחות המשטרה עורכים חיפושים אחר גופתו.

או כמו שאומרים אצלנו, שיהיה להם בהצלחה.

אבל בדיוק אחרי שכבר חשבנו שפתרנו את התעלומה במרומים, מגיעה ההנחתה –

"המטוס נחת כשדלתו פתוחה", סיפרו במשטרה. "איכשהו הצליחו הטייסים לשלוט בכלי הטיס ולהנחית אותו בשלום. שלושת הנוסעים לא נפגעו".

אהה!!! במטוס היו שלושה נוסעים! נשאלת השאלה – האם שלושת הנוסעים הם שני הטייסים והנוסע המסתורי (איש המוסד), או שמא מדובר בשלושה נוסעים נוספים (מטבע הדברים, שלושה סוכני מוסד נוספים) שהסתתרו אי שם בבטן מטוס הנוסעים הקטן, איפהשהו בין האוראניום המועשר שהוביל המטוס לבין הארגזים שהכילו את הפרוטוקולים של זקני ציון שהיו בדרכם לארכיון בוונקובר. אני מריח פעולת טיוח בינלאומית.

פול לסריץ', מבעלי חברת הטיסה הקטנה שלה שייך המטוס, הילל את הטייסים על "נחיתה מוצלחת וניהול טיסה יאות כשרוח מקפיאה משתוללת במטוס". הוא אמר כי הטייסים היו נסערים מכדי לשוחח עם עיתונאים.

והנה בא הסיפור לסופו ואיתו גאולה לציון. ראשית, אנו למדים שפול לסריץ' הוא בעל חברת הטיסה הקטנה, וככזה, וככזו, הוא מחזיק מטוסי נוסעים קטנים. ולא זו בלבד, אלא שלדעתו הדבר היעיל ביותר בטיסת נוסעים קטנה בחברת טיסות קטנה במטוס נוסעים קטן הוא לשמור על יחס של 1:1 בין מספר הנוסעים לבין מספר הטייסים (כאן היה צריך להיות לינק לקטע ב"העולם הערב" שבו מסופר על הרובוט הקטן קטן שבונה רובוט קטן קטן קטן, אבל לא הצלחתי למצוא את הקטע הזה ברשת. המוצא הישר יבוא על שכרו ויזכה בתהילה זמנית).
מלבד זאת, פול לסריץ' אינו סתם אומר דברים. הו לא. פול לסריץ' מהלל. כן כן, הוא מהלל. ומלבד כל זאת, הרוח שהשתוללה במטוס הייתה גם מקפיאה. ולמרות כל זאת, למרות הקיפאון, והרוח המשתוללת, והעובדה שהצליחו להנחית את הטיסה בשלום (בעזרתה של חוליית אנשי המוסד שהסתתרה במטוס וכעת הגרדיאן מנסה לטייח את קיומה), הטייסים הם גם אנשים. אחרי כל זה, הם היו נסערים מדי בשביל לשוחח עם עיתונאים.

או במלים אחרות, "עכשיו אני אשאל שאלות, ואתה תמציא".

שבת שלום.

אני וסוד קופי

יובל דרור טוען תמיד, בצדק, שפינת המבזקים של וואינט היא סוג של פח זבל – כל דבר יתפרסם שם, בין אם מעניין וחשוב ובין אם לאו. הערב, לדעתי, "הארץ" פצחו בהומאז' מרגש לוואינט:

קוף

לפחות הוא היה בוגר

ואגב – נדמה כאילו הסיפור המעניין יותר הוא איך לעזאזל הצליחה האישה האמריקנית גם להיפצע באורח אנוש, וגם להרוג את הקוף.

על הבתולין

1.
לעת לילה, מצאתי את הידיעה ההזויה הזו בוואינט. למתעצלים, הנה התמצית שלה:

סטודנטית אמריקנית בת 22, שמעוניינת למכור את בתוליה לכל המרבה במחיר כדי לממן תואר שני בייעוץ לזוגות נשואים, אמרה כי ההצעות שקיבלה כבר הגיעו ל-3.7 מיליון דולרים.

כשקראתי את התמצית הזו, מיד עלו בראשי שני דברים: (1) הכל סחיר, והגיע הזמן שנפנים את זה. (2) האם מי שיזכה במכרז יטרח לבדוק לפני המשגל באם הסטודנטית אכן בתולה? כלומר, האם אותו אדם באמת יבדוק את הסחורה שהוא רוכש, או שמא סתם יזיין את הסחורה הזו כך או כך? כלומר, נניח שהוא יבדוק, ונניח שהוא יגלה שעבדו עליו, ושהסטודנטית לא בתולה. האם הוא רשאי לשכב איתה בכל זאת? האם יש כאן התחייבות חוזית? האם הוא יוכל לתבוע אותה במקרה שיגלה שהיא עבדה עליו?

אבל לפני שהספקתי למצוא מענה לשאלות הללו, קראתי עוד קצת מן הידיעה. הנה עוד כמה עובדות מעניינות לגבי הסיפור הזה:

דילן, תושבת סן-דייגו שבקליפורניה בעלת תואר ראשון בלימודי נשים, סבורה כי אינה משפילה את עצמה. היא סיפרה כי החליטה להציע למכירה את בתוליה לאחר שאחותה אביה, בת 23, מימנה את התואר שלה בתוך שלושה שבועות שבהן עסקה בזנות.

ואז, בעצם, עמדתי מול השאלה הגדולה ביותר בסיפור הזה – לאחותה קוראים אביה? מה לעזאזל קורה באייטם המשונה הזה?

ואגב, הנה התשובה שלה לחלק מן השאלות שלי מהפסקה הקודמת:

היא ציינה כי לבתולין אין משמעות רבה עבורה והדגישה כי היא מוכנה לעבור בדיקות רפואיות כדי להוכיח שלא קיימה יחסי מין מעולם. דילן הביעה פליאה רבה שאנשים מוכנים לשלם כסף כה רב: "זה מזעזע שגברים מוכנים לשלם כל כך הרבה תמורת בתולין, דבר שבין כה אינו כל כך מוערך בימים אלה".

כן, מזעזע. בגלל זה את לוקחת על זה כל כך הרבה כסף.

2.
אבל הסיפור מהחלק הקודם הוא, בעצם, רק משל למשהו אחר שרציתי להגיד. ואלס עם באשיר זכה בפרס גלובוס הזהב. עם קצת רצון טוב הוא גם יזכה באוסקר. ראיתי את הסרט. ביממה האחרונה לא היה כלי תקשורת בישראל שלא שיבח את ארי פולמן ואת הצוות שיצר את הסרט על ההישג החשוב.
ואלס עם באשיר, לטעמי, הוא סרט מטריד למדי, אם יורשה לי לציין. הוא סרט מצוין, שלא אובן לא נכון, אבל מטריד למדי. ונשאה חן בעיניי העובדה כי דווקא בשעת לחימה בדרום, מוצא הממסד הישראלי לנכון (על ענפיו השונים) להעריף שבחים רבים כל כך, להתרפק בפטריוטיות נוצצת כל כך, על סרט שיותר מכל הסרטים הישראלים האחרים שיצא לי לראות – להוציא, אולי, את אוונטי פופולו – דוחף לצופה הישראלי מראה מלוכלכת בפרצוף, מכריח אותו להתבונן בעצמו, ואומר לו בפה מלא דם: "הנה, כזה מגעיל אתה. אתה רואה? כזה מגעיל."
זה, בעצם, הנמשל.