חומרים שהצטברו | איזה חלק מהעוגה לוקח המאיון העליון?

1.

זוכרים את הדו"ח השנתי של מנהל הכנסות המדינה? אז דעו שמשרד האוצר ממאן לפרסם אותו עד הבחירות. זה אולי נשמע מצחיק, כי הבחירות הן מחר, אבל העיכוב הזה הוא עיכוב מכוון של חודשים. זו לא הערכה שלי, אלה דברים שאמר לי בעצמו ובמפורש הממונה החדש על הכנסות המדינה במשרד האוצר (ובמיתוגו המחודש – הכלכלן הראשי של המשרד) ד"ר מיכאל שראל.

רגע בשביל ליישר קו: פעם, לפני הקמת רשות המסים בתחילת שנות ה-2000, מנהל הכנסות המדינה היה אחד האגפים החזקים ביותר במשרד האוצר. הוא היה הגוף שהיה אחראי על תכנון מדיניות המס של המדינה, תפקיד חשוב ביותר, משום שצד ההכנסות הוא הצד שתומך בצד ההוצאות (השירותים שהמדינה נותנת לציבור) והן משום שמדיניות המס משפיעה על דברים כמו שוויון ואי שוויון, עוני וכדומה. מאז, כאמור, הכוח של מנהל הכנסות המדינה נחלש, והוא למעשה כמעט התייתר. מנכ"ל משרד האוצר לשעבר ירום אריאב כינה אותו (לא ככינוי גנאי, אלא כתיאור מצב) "סרח עודף". כולי תקווה שעם מיתוגו מחדש האגף יזכה לעדנה. אבל עד שזה יקרה, אחד הדברים הבודדים האחרונים שהאגף עדיין מייצר הוא הדו"ח השנתי שלו. למה הדו"ח הזה חשוב? משום שהוא נותן לראות דברים שאי אפשר לראות בשום מקום אחר.

למשל, הוא מראה עד כמה המדינה מסתמכת בהכנסותיה על מסים שמוטלים על הכנסות (מס הכנסה, מס חברות, מס על רווחים בבורסה ומסי נדל"ן) ועד כמה היא מסתמכת על מסים שמוטלים על צריכה (מע"מ, מכס, מס קנייה, מס על סיגריות, מס על דלק). מלבד זה, אפשר לראות בדו"ח הזה מה עלותם התקציבית (באובדן הכנסות) של הפטורים הרבים ממס שיש בישראל, מה שווי הטבות המס שהחברות הגדולות ביותר במשק מקבלות, איך נראות ההכנסות ממסי נדל"ן ומה זה אומר על שוק הנדל"ן, איפה הישראלים בהשוואה למשפחות אחרות בעולם מבחינת נטל המס שלהן. ועוד דבר אחד – הדו"ח הזה מאפשר לראות את התפלגות ההכנסות במשק לפי עשירונים. במלים של בני אדם, הוא מאפשר לראות איזה נתח מעוגת ההכנסות הלאומית לוקח כל מעמד. הפירוט הזה נמצא בלוח ה'-10 בדו"ח (PDF), וזהו הלוח היחידי (למיטב היכרותי) שעושה עוד משהו – הוא נותן לראות מה הנתח שלוקח לעצמו המאיון העליון. שום מקור נתונים רשמי אחר שאני מכיר מאפשר הצצה למאיון העליון.

2.

אלא שכאמור השנה, בשל הבחירות, פרסום הדו"ח הזה (לגבי שנת 2011, אל תחלמו על 2012), מתעכב. אפשר גם להבין למה. בפרסום הדו"ח יש פוטנציאל לנזק פוליטי בתקופת בחירות רגישה, ממש כשם שבפרסום נתוני הגירעון בשבוע שעבר היה פוטנציאל נזק פוליטי (ואמנם, פרסום הנתונים התעכב מספר ימים עד שהודלף לתקשורת שהם עומדים להתפרסם, דבר שסנדל את שר האוצר וחייב את פרסומם).

ביקשתי את הנתונים ממשרד האוצר. נעניתי בשלילה. ביקשתי ספציפית את הנתונים שמופיעים בלוח ה'-10, אלה שמציגים את הנתח שלוקח כל מעמד מעוגת ההכנסות. נעניתי שוב בסירוב. נאמר לי לחכות לפרסום של הדו"ח.

לא התייאשתי. פניתי למקורות אחרים שאיני יכול לחשוף, ובסופו של דבר השגתי משהו. אני אומר משהו, כי זה לא הדבר האמיתי, לצערי, אלא משהו אחר. משהו שבהחלט נותן הצצה להתפלגות עוגת ההכנסות, אולם לא מאפשר השוואה לנתוני השנה הקודמת בשביל לראות איך השתנו הדברים כתוצאה ממדיניות המיסוי של ראש הממשלה (שעיקרה הפחתת מס הכנסה לעשירונים העליונים ולכן הגדלת חלקם בעוגה). כמו שצדי צרפתי היה אומר – "זה ליד".

את הנתונים הגשתי אתמול אחר הצהריים, בשעה שממילא כבר הייתה מאוחרת מדי לפרסום בעיתון הבוקר. ואולי טוב שכך. כי בתחילה חשבתי להשוות את הנתונים לנתוני השנה הקודמת, אולם לאחר שהתייעצתי עם עמיתים בעיתון ועם העורכים שלי, החלטנו לוותר. הנתונים אינם ברי השוואה, כנראה משום שהמתודולוגיה של חישובם טיפה שונה מאשר המתודולוגיה של האוצר. עם זאת, הנתונים נכונים, רשמיים (במובן זה שאינם הערכות), ומאפשרים הצצה לתמונת המצב בשנת 2011.

3.

בשביל שעבודת איסוף הנתונים והשגתם לא תרד לטימיון, החלטתי לפרסם אותם כאן, בסייג האמור שאי אפשר להשוות אותם אחורנית לנתוני שנת 2010 כפי שהתפרסמו בדו"ח הקודם של מנהל הכנסות המדינה. ובכל זאת, היכן שמשרד האוצר מבקש לכסות, אני מבקש לגלות. אז הנה נתוני התפלגות ההכנסות לשנת 2011. מדובר בעובדים שכירים בלבד (לא עצמאים), ומדובר בהכנסות נטו (כלומר, כל ההכנסות שחייבות בתשלום מס – גם מעבודה וגם מרווחי הון בבורסה, אחרי שהמס שולם).

Owly Images

נתוני ההכנסה לכל עשירון הם נתוני 2010 (כי אין לי נתונים חדשים) והוספתי אותם לשם המחשה, בשביל שתוכלו לדעת בערך באיזה עשירון אתם. הנתונים החדשים הם העמודה השמאלית, נתוני 2011.
כפי שאפשר לראות מהטבלה, הנתח של העשירון העליון בעוגת ההכנסות (אחרי מסים) של העובדים השכירים במשק (זה לא כולל את המנהלים הבכירים ביותר במשק ואת משכורות העתק שלהם, כי חלק גדול מאוד מהם – אם לא כולם – רשומים כעצמאים, משיקולי מס) עומד על 34.2% מהעוגה. כלומר, 10% מהעובדים לוקחים בערך שליש מהעוגה. נחמד. והמאיון העליון – כלומר 1% – לוקח 7.5% מהעוגה (כלומר, נתח גדול פי 7.5 מחלקו היחסי). החלק של המאיון העליון לבדו (כלומר של 1% מהעובדים השכירים) גדול יותר מהנתח של שלושת העשירונים התחתונים (כלומר, של 30% מהעובדים). אם היו לי גם את הנתונים של העצמאים והייתי יכול לחבר אותם, הנתח של המאיון העליון היה גדל עוד יותר. סתם, נקודה למחשבה.

(תוספת מאוחרת: אני מודה לעומר כביר ולחנן כהן על מציאת פתרון לקשיים הטכנולוגיים המביכים שלי)

למי נאמנים פקידי האוצר?

1.
בשנה האחרונה, מתוקף עבודתי, יצא לי להיפגש עם הרבה מאוד פקידים ממשלתיים בכל מיני דרגים. הרבה מהם ממשרד האוצר. איפשהו כבר בחודש יוני הם שידרו מצוקה. "תכנס בנו", אמר לי אחד מהם, "תכנס בנו על זה שאנחנו לא עושים את העבודה שלנו כמו שצריך. על זה שאנחנו לא נאמנים לציבור".
הדברים החריגים האלה נאמרו על רקע ההתנהלות התקציבית של הממשלה.
רגע אחד על מושגים לפני שנמשיך. תקציב המדינה הוא סדר יומה הכלכלי של הממשלה, כל ממשלה. התקציב מבטא את צד ההוצאות – כמה הממשלה מוציאה על שירותים שהיא מעניקה לציבור. לתקציב יש נספח שבמידה רבה הוא הבסיס לתקציב עצמו – תחזית הכנסות המדינה. מרבית הכנסות המדינה הן ממסים (ישנן הכנסות נוספות כמו תמלוגים וכו'). ההפרש בין הוצאותיה של הממשלה לבין הכנסותיה הוא הגירעון התקציבי. בשביל לשמור על הממשלה שלא תתפזר מבחינה תקציבית, במסגרת אישור חוק התקציב בכנסת נקבעת תקרת הגירעון שאסור לחרוג ממנה. וזה הקשר בין ההכנסות להוצאות – הואיל והגירעון אינו יכול להיות גדול מגודל מסוים עליו הוחלט, אם הפער בין ההוצאות להכנסות גדול מדי, צריך לעשות משהו – או להקטין את ההוצאות (כלומר לקצץ בשירותים לציבור), או להעלות מסים, או שניהם.
האמירה של אותו פקיד – תכנס בנו אנשי האוצר – נאמרה על הרקע הזה. ביוני, הבעיה הפכה לגלויה. במפתיע, ראש הממשלה הודיע כי הוא מעלה את יעד הגירעון לשנת 2013 פי שניים מהיעד המקורי. זאת בניגוד גמור לעמדתו הכלכלית המסורתית של נתניהו, לפיה צריך לכווץ את הגירעון בכל מחיר.

2.
הנה מה שסיפר אותו פקיד, ובהמשך סיפרו לי גם פקידים אחרים. לדבריו, מאז אמצע 2011, וביתר שאת מסוף 2011, פקידי האוצר בדרג הבינוני ניסו להציף לפקידי האוצר בדרג הבכיר, והלאה לדרג הפוליטי, כי ישנה בעיה. יתר על כן, בינואר 2012 שר האוצר עצמו הגיע לוועדת הכספים לדווח היא האוצר החליט לעדכן את תחזית הכנסות המדינה כלפי מטה בשיעור ניכר, משום שהוא מבין שתחזית ההכנסות המקורית הייתה אופטימית מדי. אלא שבאופן מוזר למרות הקטנת יעד ההכנסות, הממשלה לא עשתה דבר בשביל להתאים כלפי מטה את הוצאותיה. במלים אחרות, כפי שכתב אז החשב הכללי לשעבר שוקי אורן במאמר חריף מאוד בגלובס, הממשלה הודתה שהיא עומדת לחרוג מיעד הגירעון שהיא בעצמה קבעה, ואיש לא אמר דבר. מוזר.
אותו פקיד סיפר שמאז אותה נקודה הדרג המקצועי הבינוני ניסה לעשות רעש, אבל לשווא. הדרג הבכיר, כך לדברי אותו פקיד, פשוט התקרנף אל מול הפוליטיקאים. דברים דומים פרסמתי הבוקר און רקורד מפיו של הממונה לשעבר על התקציבים רם בלינקוב. במלים אחרות, לדבריו, הדרג הבכיר פשוט התעלם מהנתונים המספריים, או שדחה אותם, ושיתף פעולה עם הרצון של הדרג הפוליטי לשדר יציבות ושליטה. בזמן שהנתונים עצמם סיפרו סיפור הפוך – סיפור על התבדרות תקציבית (במקום התכנסות), על התרחקות ההכנסות מההוצאות, ועל התרחבות הגירעון ואובדן שליטה פיסקלי.
בואו נניח שמה שאומרים בלינקוב ואותם פקידים עלומי שם הוא נכון (ואין לי ודאות שזו אכן האמת וכל האמת, שכן האמת נתונה לעיתים קרובות לפרשנות). במידה שכך הם פני הדברים, מתעוררת שאלת שלטעמי מצדיקה דיון ציבורי – למי אמורים פקידי האוצר להיות נאמנים?
נניח שיש להם עמדה מקצועית מסוימת. ונניח שהדרג הפוליטי מחליט אחרת מעמדתם. באופן עקרוני, הם אמורים לציית לדרג הפוליטי ולעשות את מה שנדרשו, בניגוד לעמדתם. לעניין הזה חייבים להיות גבולות גזרה, הלא כן? אם ניקח בהשאלה אנלוגיה מהעולם הצבאי, אם ראש הממשלה או שר האוצר מנחים את פקידי האוצר פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה, הציבור צריך לצפות מפקידי האוצר לא לבצע, או להתפטר, נכון?
אז נניח שזה גבול הגזרה. מובן מאליו שעד לגבול הזה – שאיש לא טוען שהגענו אליו – יש הרבה שטח אפור שנתון לשיקול דעתם של הפקידים. בלינקוב, לאחר הקמת הממשלה היוצאת ואישור התקציב, החליט להתפטר והודיע כי הוא לא מוכן לקחת אחריות על התקציב שאושר אז בממשלה שכן לטענתו נעשו בו דברים שלא יעשו (במלים של בני אדם – חולק יותר מדי כסף בלי חשבון). אלא שזו לא חוכמה. בלינקוב הוא אדם אמיד עם נכסים רבים. עבורו ההחלטה להתפטר, הגם שאני מאמין שהגיע ממקום ערכי ואמיתי, קלה הרבה יותר מאשר עבור פקיד אוצר בדרג בינוני בגיל 32 עם משפחה צעירה לפרנס.

3.
אז מה התשובה לשאלה הזו – למי פקידי האוצר אמורים להיות נאמנים? האם נאמנות לפוליטיקאים שמינו אותם או שאחראים עליהם (או גם וגם) פירושה נאמנות לציבור? לסדר הציבורי ולמנהל תקין? ואולי זו רק נאמנות לעצמם, להמשך הפרנסה שלהם, ליכולת ההשתכרות העתידית שלהם? האם נאמנות לנבחרי הציבור משמעותה תמיד נאמנות לציבור? אני לא יודע מה התשובות לשאלות הללו, ואני די בטוח שלא יכולה להיות כאן תשובה אחת חד משמעית.
מרבית הפקידים שדיברתי איתם נזכרו בערגה במנכ"ל אוצר מיתולוגי (וראש אגף תקציבים קודם לכן), אהרון פוגל, שבימי ממשלת רבין היה עולה למהדורת הטלוויזיה המרכזית ומתבטא נגד ראש הממשלה בגלוי, בלי פחד. לא סתם כינה אותם רבין אחר כך (את הפקידים) "הפוגלים האלה". אבל האם זה המודל הנכון? בריונית כוחנית של פקידים? גם זה לא בטוח. מה שכן, אני לא בטוח שהקצה השני – פקידים שאומרים דעתם רק בפורומים מקצועיים סגורים ומקבלים בהכנעה כל מה שהדרג הפוליטי אומר – אני לא בטוח שהקצה השני עדיף.
וכאן צריך להגיד עוד משהו, שכבר יש לו ניחוח פוליטי. אותם פקידי אוצר, חלקם נמצאים באוצר שנים ארוכות מאוד וראו הרבה ממשלות באות והולכות, מדברים על רדיפה פוליטית. על כך שעל צמרת האוצר השתלטה כנופיה פוליטית, בכל מיני דרגים, שנאמנה לחלוטין לפוליטיקאים שמינו אותם, גם אם זה על חשבון נאמנות לציבור הרחב. מי שלא מזוהה עם הלך הרוח של המפלגה, נרדף. כך הם טוענים. אין לי הוכחות ממשיות לכך, וסביר להניח שלא יהיו, ולכן אני לא מרחיב על כך אלא רק כותב בתמצית. תחושת הרדיפה הזו, בהנחה שמשהו ממנה נכון ולא רק בדיות לב, מתקשר בדיוק לעניין הזה של התקרנפות אגף התקציבים. מנכ"ל האוצר לשעבר ירום אריאב, אמר לי על כך דברים מרומזים – אסור לדרג המקצועי לייפות את הנתונים בשביל לרצות את הדרג הפוליטי. אריאב לא נוקב בשמות, אבל הדברים ברורים. יש תחושה שבשנתיים האחרונות הנתונים יופו. ירון זליכה כתב על זה טור שלם. מזכיר קצת את ענייני דיסקין, רק במישור אחר – לא?

4.
תוך כדי כתיבת הפוסט הזה עלו באתרים כותרות על כך ששר האוצר שטייניץ תוקף חזרה את פקידי האוצר עלומי השם שהעזו להתבטא נגדו בימים האחרונים. "רק ראש הממשלה ושר האוצר קובעים את המדיניות הכלכלית", אמר שטייניץ (לא ברור לי איפה הוא אמר את זה, וכל הידיעות נראות בדיוק אותו הדבר כך שנדמה לי שיצאה הודעה לעיתונות, אני טרם קיבלתי אותה אם יצאה כזו. ואולי זה בכלל היה באחד ממשרדי הרדיו).
אז כתשובה לשטייניץ, הנה מה שאמר לי אתמול פקיד עלום שם ממשרד האוצר: "ראש הממשלה ושר האוצר לא יכולים ולא צריכים להתעסק בפרטים הקטנים של התקציב. יותר מזה, אין להם שום סמכות חוקית לשנות קביעות מקצועיות של משרד האוצר כמו תחזית ההכנסות. צריך להדביק להם את המספרים האלה בפרצוף ולגרום להם לעשות. ואם הם לא מוכנים, אז הפקידים צריכים להדליף את זה לציבור דרך התקשורת". אני בעד. אבל זו לא חוכמה, אני מהפוזיציה. כאזרח, הכוונה, לאו דווקא בתור עיתונאי.
אם הייתה עכשיו כנסת פעילה, ואם יו"ר הוועדה לביקורת המדינה היה מהווה אופוזיציה רצינית לממשלה, הוא היה מטיל על מבקר המדינה לבדוק לפרטי פרטים איך הגענו לגירעון תקציבי כל כך גדול. איך שומרי הסף – המקצועיים והפוליטיים גם יחד – איבדו שליטה על הוצאות הממשלה ועל הכנסותיה. אפילו אם זה לא היה משנה דבר, אפילו אם איש לא היה משלם בראשו, לפחות הציבור היה יכול לדעת. עד שזה יקרה, אם בכלל, לציבור נותר באקלים הנוכחי רק לקוות שפקידי האוצר ירהיבו עוז להדליף אוף רקורד לתקשורת. כי לדבר און רקורד כבר מזמן אין להם ביצים.

קבס – לייב בלוגינג?

לפני הכל, למען הסר ספק ולמען לא יצוטט שלא כהלכה במקומות אחרים: כל מה שנכתב כאן נכתב על דעתי ולא על דעת העיתון שאני עובד בו. תודה

כתב הכלכלה של גל"צ, מתן חודורוב, פרסם הבוקר ב"מה בוער" ידיעה בלעדית לפיה בהנהלת האוצר מותחים ביקורת חריפה על התנהלותו של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. בידיעה של חודורוב צוטטו בכירי האוצר – אבל לא בשמם, כמובן – כאומרים דברים איומים ונוראיים על פישר. כל כך איומים, שלא אחזור עליהם כאן.

בעוד שיש לי המון מה לומר על הסיפור הזה, אומר רק דבר אחד, כי אני מנוע מלומר את הדברים האחרים: אותו בכיר באוצר שהדליף את הידיעה הזו (ויש בדיוק שני מועמדים לכך), נהג בתבונה, מבחינתו, כשהדליף את זה דווקא לגל"צ. אותו בכיר ידע שלו היה מדליף את זה לאחד העיתונים הכלכליים, הרי ששני העיתונים הכלכליים האחרים לא היו מתעסקים באייטם הזה, כי לא עושים פולו אפ על מתחרים. ברגע שהידיעה הודלפה לגל"צ, אין מניעה שכל העיתונות הכלכלית תתעסק בזה, לרבות העיתון שאני עובד בו, למורת רוחי.

אגב, עובדה זו לבדה מעידה על כוונת המדליף – לעורר מהומה סביב הסיפור הזה, לא משנה מה עלול להיות המחיר. גועל נפש.

ויש הערה: בימים כתיקונם, שר האוצר היה צריך לזמן אליו את אותו בכיר, או בכירים, ולנזוף בהם באופן פומבי (באופן דומה לנזיפה של אולמרט באלוף במיל' עמוס גלעד בשבוע שעבר), ואולי אף להעיף אותם לכל הרוחות. יעקב נאמן אמר דברים דומים ברדיו הבוקר. אלא שהימים אינם כתיקונם, וממילא ההתנהלות הפנימית באוצר היא שונה בתכלית מאשר במשרדי ממשלה אחרים.

ויש עדכון מעניין: זמן לא רב אחרי הפרסום בגל"צ, הזדרזו במשרד האוצר להוציא תגובה בזו הלשון:

ממשרד האוצר נמסר כי שיתוף הפעולה בין בנק ישראל למשרד האוצר הינם פורים ומפרים באופן שוטף, ובטיפול במשבר הכלכלי בפרט. הניסיונות לתקוע טריז בין הגופים אינם אחראיים ונדונו לכישלון.

(ההדגשה היא שלי)

הקוראים חדי העין יבחינו מה יש בתגובה הזו, ומה אין בה, ומה נאמר בה במרומז. בעיניי זה מדהים, לא פחות.

ויש גם טוקבקים, כי הסיפור הזה עוד ימשיך להתגלגל: הטוקבקים לסיפור הזה, באתרים של גלובס והמארקר, מעניינים לא פחות מן הסיפור עצמו. חלק גדול מן הטוקבקים, בשני האתרים, יוצאים נגד פקידי האוצר ומשבחים את פישר. מלבד כל אלה, נשא חן בעיניי במיוחד טובקבק מספר 38 במארקר (של כותב בשם רן, תחת הכותרת "אחריות עיתונאית"):

אחת ולתמיד, מי הם בכירים באוצר???
לא יכול להיות שיבואו עיתונאים וישפכו שמן לתוך מדורה על ידי שימוש במונח בכירים
או שיגירו שמות כדי ששר האוצר והנגיד יוכלו להתמודד איתם או שלא יכתבו בכירים
העיתונאים חיבים לקחת אחריות על ערעור המוסדות החושובים ביותר לניהול המדינה
אין כאן אמירה כנגד תפקיד העיתונאים בחשיפת האמת, אך כאן אין אמת יש רכילות !!!

והנה עוד תגובה: בינתיים, מנכ"ל משרד האוצר, ירום אריאב, עלה לשידור אצל רזי ברקאי והגיב על הדברים. הוא אמנם לא הכחיש, אבל שהוא לא שמע את הדברים בפורום שהיה תחת ניהולו (קרי, לא מדובר בישיבה של הנהלת המשרד) וכי הוא מגנה אותם. הוא אמר בפירוש שמדובר בשטות, בקשקוש, ואמר שמדובר באמירה לא ראויה, ושמי שאמר אותם אינו ראוי בעצמו. אלה דברים מאד קשים כשהם נאמרים בשידור חי מפי מנכ"ל משרד האוצר, שנשלח מטעם המשרד בשביל להגיד את דברו. שוב, כמו בתגובה הרשמית, גם כאן ישנם הרבה דברים שלא נאמרים במפורש, אבל בהחלט נשמעים במרומז.

וזה כבר SMS שקיבלתי ממישהו שאני מעריך את דעתו, לאחר שביקשתי את דעתו:

מלחמות יהודית מזיקות ביותר – הדבר האחרון שהמשק זקוק לו. כשיהיה שר אוצר סמכותי, זה יגמר