לפרק את כחלון | 1,768 מילה על המצע של מפלגת כולנו

הפוסט הזה מכיל 1,768 מלים שכתבנו מיקי פלד ואנוכי, והן ניסיון ראשון לנתח את המצע שפרסמה מפלגת כולנו בראשות משה כחלון, האיש שיש לו סיכוי לא רע להיות שר האוצר, לא משנה מי יהיה ראש הממשלה. הפוסט הזה הוא הגרסה המלאה לטקסט שהתפרסם הבוקר בעיתון. אני מקווה שבהמשך אצליח להקדיש פוסט נפרד להבטחות של כחלון בתחום הפנסיה, שאם אפילו חצי מהן יתקבלו, הדבר יהווה שינוי של ממש בגישה של המדינה בתחום הפנסיה ב-15 השנים האחרונות

מפלגת כולנו בראשות משה כחלון היא המפלגה הראשונה בבחירות 2015 להציג מצע ותוכנית כלכלית. ביום חמישי עלה לאוויר אתר המפלגה, שכולל בינתיים חזון כולל וצעדי מדיניות בתחומים שונים, שרובם מפורטים בינתיים בלשון כללית.
המצע של כחלון מתרכז במובהק בנושאים הכלכליים-חברתיים. הליבה שלו תורכב מתוכניות להורדת מחירי הדיור, להורדת יוקר המחיה, להגברת התחרות בענף הבנקאות והפיננסים, ולשיפור השירות והיעילות במגזר הציבורי. כחלון טרם פרסם את התוכניות המפורטות בכל אחד מהנושאים הללו, ובכולנו מבטיחים כי התוכניות יתפרסמו בזו אחר זו בשבועות הקרובים.
״כלכליסט״ מגיש: מה ההבטחות המרכזיות של כחלון, כמה הן עומדות לעלות, עד כמה הן ישימות לביצוע ובתוך כמה זמן, ומאיפה יבוא הכסף. בשורה התחתונה: יש פה הרבה כוונות יפות, ואוסף של הרבה רעיונות שכבר הוצעו בעבר או שכבר נמצאים בתחילתו של תהליך. בכולם, המבחן יהיה ביכולת הביצוע, ובעיקר ביכולת העמידה של כחלון מול קבוצות הלחץ החזקות במשק.


דיור

בשורה התחתונה: כחלון מציע רפורמה מבנית ברשות מקרקעי ישראל, כזו שתפרק את הרשות לגורמים ותהפוך אותו לסופר שר לענייני דיור. מלבד זה הוא מציע תוכניות שכבר הופעלו על ידי משרד האוצר (כסף להסרת חסמי תשתית שמונעים בנייה)
קשיים אפשריים: החסם המרכזי יהיה ועד העובדים של רשות מקרקעי ישראל (וההסתדרות שתעמוד מאחוריו), והצורך להעביר את השינויים האלה בחקיקה בכנסת, דבר שיכול לקחת יותר משנה
עלות: קשה להעריך כי התוכנית אינה מפורטת דיה בשלב זה. בשביל להשיג את הסכמת הוועד לרפורמה מבנית ברשות מקרקעי ישראל, כחלון ייאלץ לשלם לעובדים. הסכום הזה יכול להגיע גם למיליארדי שקלים, תלוי ביחסי הכוחות בין המדינה להסתדרות
הרחבה: לפי מה שאפשר להבין בשלב זה מהמצע של כולנו, כחלון מתכנן להקים מעין סופר-משרד, או להפוך את עצמו (או מישהו מטעמו) לסופר-שר, שיתרכז בעיקר בענייני הדיור. לשם כך הוא מתכנן לשאוב סמכויות ממשרד הבינוי (בעיקר את השליטה ברשות מקרקעי ישראל, צעד שכחלון הצהיר שבלעדיו לא ייכנס לממשלה), ממשרד הפנים (מנהל התכנון) ואולי אפילו ממשרדים נוספים (תכנון תחבורה, רשות המים וכדומה). המטרה היא שהגופים האלה לא יוכלו לעכב תוכניות רק משום שהם כפופים לשר אחר.
לאחר מכן, כחלון מתכנן לבצע שינוי מבני ברשות מקרקעי ישראל. כיום, הרשות מהווה מונופול על הקרקעות, גם אבל מהווה מונופול על כל שרשרת הבינוי. כחלון מעוניין לשבור את המונופול מהסוג השני. איך? על ידי פירוק רשות מקרקעי ישראל לכל אחד מהשלבים שלה – שלב הייזום (איתור מתחמי קרקע שמתאימים לבנייה) ושיווק הקרקעות (מכירת הקרקע לקבלנים), שלב התכנון (הגשת תוכניות לגופי התכנון), שלב הפיתוח (יצירת תשתיות נחוצות למגורים) ושלב הניהול ותחזוקת הפרויקטים (זה השלב שבו לאוכלוסיה יש את החיכוך הגבוה ביותר מול המנהל, כפי שיודע כל מי שנדרש להיתר בניה לסגירת מרפסת או משהו דומה).
אחרי הפירוק לגורמים, כחלון מעוניין להכניס תחרות לעסק, ולאפשר לכמה גופים מהשוק הפרטי להתחרות ביניהם בכל שלב, על מנת להעלות את מהירות העבודה ואת היעילות שלה, ולהוזיל את המחיר.


יוקר המחיה

אין בשלב זה תוכנית שניתנת לניתוח.


בנקים, פיננסים ופנסיה

בשורה התחתונה: העתקת רפורמת הסלולר לתחום הבנקאות, ומיני מהפכה בתחום הפנסיה
קשיים אפשריים בתהליך: נדרש שיתוף פעולה מלא מצד בנק ישראל, התנגדות משמעותית מצד סוכני הביטוח (שנהנים מלובי אפקטיבי בכנסת)
עלות: לרוב הצעדים אין עלות תקציבית. הקטנת חסמים בתחום הבנקאות יכולה לעלות כמה עשרות עד מאות מיליוני שקלים, אם המדינה תסבסד עבור שחקנים חדשים חלק מההון העצמי הדרוש להקמת בנק. לחלק מהצעדים בתחום הפנסיה תהיה עלות (למשל, להגדלת קצבת הבטחת הכנסה לקשישים שלא חסכו לפנסיה או מתן מענק פנסיה לחוסכים בעלי הכנסה נמוכה) שיכולה להגיע למיליארדי שקלים (הגדלת קצבת הבטחת הכנסה לבדה תעלה 350 מיליון שקל בשנה).
הרחבה: בתחום הבנקאות, כחלון רוצה לעשות לבנקים בדיוק את מה שעשה בסלולר. כלומר, להגדיל את התחרות על ידי הכנסה של שחקנים חדשים. לשם כך הוא מתכוון להקטין את חסמי הכניסה העיקריים – ההון העצמי הנדרש להקמת בנק, תשתית מחשב יקרה, והבירוקרטיה הנדרשת מהלקוח בעת מעבר מבנק לבנק.
בתחום הפנסיה כחלון מציע תוכניות קונקרטיות מאוד, שחלקן הוצעו כבר על ידי אגף שוק ההון במשרד האוצר, אך לא הצליחו להתמשמש לנוכח ההתנגדות בכנסת (בעיקר מצידם של סוכני הביטוח). למשל, הוא מציע להקטין את ניגודי העניינים של סוכני הביטוח ולהתיר את הפלונטר בין הסוכנים, המעסיקים והחוסכים, שגורם לכך שהחוסכים מסבסדים את העלויות הגבוהות שהסוכנים היו גובים אחרת מהמעסיקים. בנוסף, הוא נותן רוח גבית ליוזמה שמשרד האוצר כבר הכריז עליה (בצורה לא רשמית), ליצירת מסלולים מיוחדים בעלי דמי ניהול אפסיים לחוסכים בעלי שכר נמוך (עד 6,000 שקל בחודש ברוטו).
בנוסף, הוא מציע להגדיל את קצבת הבטחת ההכנסה של הביטוח הלאומי לקשישים שלא חסכו לפנסיה שקצבת הזקנה היא הכנסתם היחידה ולתת מענק פנסיה לחוסכים בעלי הכנסה נמוכה (בדומה למס הכנסה שלילי), בשביל לעודד עבודה וחיסכון לפנסיה. אם הרפורמות של כחלון בפנסיה יתקבלו ויתממשו הם יהוו מיני מהפכה, צעד גדול בדרך ללקיחת אחריות רבה יותר של המדינה על עתיד החוסכים.


תעסוקה

שורה תחתונה: אני איישם או אמשיך תכניות של אחרים להרחבת המעונות לילדים ותעסוקת חרדים וערביות
קשיים אפשריים: בכל הנוגע לסבסוד מעונות וצהרונים, יידרש תקציב משמעותי, ומשרד החינוך כבר נסוג בשנה שעברה מסבסוד חלק מהצהרונים. שאר הדברים גם כך כבר קורים בשטח.
עלות: הקמת מרכזי תעסוקה ועזרה לעסקים קטנים זה כסף קטן במושגים של תקציב מדינה ולכן הכסף הגדול הוא בסבסוד הצהרונים והמעונות. קשה לדעת מה גובה העלות עד שלא יהיה ברור מה גובה הסבסוד, אך אם לשפוט מעלות הסבסוד החלקי של הצהרונים ביישובים חלשים (אשכולות 1-3) על פי חישוב ועדת טרכטנברג, מדובר על כ-2.3 מיליארד שקל בשנה.
הרחבה: כחלון מציע להרחיב את הסיוע במימון שכר לימוד למעונות לילדים עד גיל 3, והסרת חסמים בירוקרטיים להקמת מעונות חדשים, מהלך שכבר החל בו שר הכלכלה נפתלי בנט. כחלון גם מבקש לבטל את השתתפות ההורים במימון הצהרונים לגילאי 3-9 ברשויות מקומיות חלשות ולהגדיל את השתתפות המדינה בשכר הלימוד בשאר הרשויות, תכנית שלפחות ברשויות החלשות כבר קיימת בשטח בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג.
גם בנוגע לעסקים קטנים כחלון לא מחדש, אם כי כאן צריך לומר שלפחות במצע שלו תופסים העסקים הקטנים והבינוניים מקום מרכזי ויחסית מפורט. עם זאת, ההצעות לגביהם גם הן לא חדשות וכוללות בעיקר שוב את ההבטחה העמומה להסרת חסמים והגברת התחרות ומתן האשראי. לגבי האחרון כחלון מפרט כי ישפר את מוסר התשלומים של גופים ציבוריים לעסקים קטנים ובינוניים לשוטף פלוס 30. הצעת חוק כזו כבר מונחת על שולחן הכנסת מאז 2010 על ידי חברי הכנסת מהעבודה, ליכוד וש"ס, ונפסלה לאחרונה על ידי שר האוצר לשעבר יאיר לפיד בועדת השרים לחקיקה, אחרי שטעו כי הקים צוות באוצר לטפל בנושא.
בכל הנוגע לעובדים שכירים, כחלון לא מייצר אמירה חדשה. הוא רוצה לעודד תעסוקה של נשים ערביות וגברים חרדים, בין השאר באמצעות פתיחת מרכזים ייעודיים לאוכלוסיות הללו, למרות שמשרד הכלכלה כבר עושה זאת מספר שנים וצפוי לפתוח גם כך עוד מרכזים שכאלו.

חינוך

בשורה התחתונה: המשך הניסיון לתיקצוב דיפרנציאלי והכנסת חינוך מקצועי
קשיים אפשריים: ארגוני המורים עשויים לנסות לטרפד מתן בונוסים למורים על פי שיקול מנהל בית הספר. הציבור הדתי-לאומי יתנגד להעברת תקציבים ממנו לחינוך הערבי.
עלות: לפחות בטווח הזמן הקצר לא מדובר בעלות גבוהה, שכן כחלון מבקש לנסות את התכנית שלו בפיילוט ב-300 בתי ספר.
הרחבה: מילה טובה צריכה להיאמר על המצע של כחלון והיא רוחב היריעה היחסי בכל הנוגע לתחום החינוך. כחלון מציע לקיים פיילוט ב-300 בתי ספר שיכלול תכניות למניעת נשירה, העצמת מורים וגמישות ניהולית מוגבלת למנהלי בתי הספר להחליט על בונוסים למורים. בין השאר, הוא מציע להכניס חינוך טכנולוגי והכשרות מקצועיות לבתי הספר כמסלול השלמה לבעלי תעודת בגרות חלקית בלבד.
כחלון מציע גם להמשיך את רפורמת התיקצוב הדיפרנציאלי של מערכת החינוך, אותה יזם שר החינוך שי פירון והיא החלה בצורה מוגבלת מאוד. בצע לא מפורטים מספרים אבל כולם מבינים שהכוונה היא לקחת מהחינוך הממלכתי דתי ולהעביר לשאר המגזרים, במיוחד זה הערבי.


בריאות

בשורה התחתונה: יישום רפורמת גרמן
קשיים אפשריים: לובי חזק של קופות החולים ורופאים בכירים נגד הרפורמה כשזו תגיע לכנסת
עלות: כמיליארד שקל, מתוכם 700 מיליון שקל לבסיס התקציב לטובת הפעלת חדרי הניתוח אחר הצהריים.
הרחבה: החלק במצע שמתייחס לתחום הבריאות ניתן לסיכום כקבלה של רפורמת גרמן, על שם שרת הבריאות יעל גרמן מיש עתיד. מבלי לומר את השם המפורש, כחלון ככל הנראה בעד יישום התכנית, כולל מימון ציבורי להפעלת חדרי הניתוח בבתי החולים אחר הצהריים ופוליסה אחידה של ביטוחי הבריאות הפרטיים. מלבד זאת כחלון מסתפק באמירה כללית על חיזוק מערכת הבריאות הציבורית ותוספת כח אדם.


צמצום פערים

בשורה התחתונה: יישום מסקנות ועדת אלאלוף
קשיים אפשריים: התנגדות האוצר לחלק מהמסקנות, אם כי לא בטוח עד כמה כחלון יתעקש עליהם גם כן, ועלות תקציבית גבוהה.
עלות: 4 מיליארד שקל בבסיס התקציב כל שנה וכ-3.5 מיליארד שקל חד פעמי
הרחבה: באופן לא מפתיע כחלון מאמץ את התכנית של הועדה למלחמה בעוני, שאלי אלאלוף שעמד בראשה מתמודד ברשימתו. יישום ההמלצות אמור היה להתחיל בתקציב 2015, אם כי לא באופן מלא בשל העלות הגדולה. עם זאת, אם לשפוט מהעמדות שאלאלוף הציג בזמן עבודת הועדה, אפשר להוריד את העלויות באופן דרמטי היות והוא תומך בעמדת האוצר שלא להעלות קצבאות הבטחת הכנסה או לבנות כ-2,000 דירות חדשות לדיור הציבורי. למעשה, בכל הנוגע לדיור ציבורי, אז לפחות על פי המצע כחלון מקבל את עמדת האוצר לפיה יש להגדיל את הסיוע בשכר דירה לזכאים.
כלל, כחלון נמנע ממספרים. דוגמה טובה היא הסעיפים במצע הנוגעים למס הכנסה שלילי. שם כותב כחלון שהוא בעד הרחבת מס הכנסה שלילי אבל לא מציין מהו גובה המענק שראוי בעיניו וגם כאשר הוא כותב שיש להנגיש טוב יותר את המידע על אפשרות קבלת המענק לכלל הציבור הוא לא כותב איך בדיוק או לאיזה מספר זכאים הוא שואף להגיע.


מקורות – מאיפה הכסף

בשורה התחתונה: הרפורמות של כחלון אמורות להגדיל את הצמיחה, ואת הכסף הפנוי לצריכה פרטית. אלה אמורים להגדיל את הכנסות המדינה ממסים ולאפשר השקעה בשירותים ציבוריים אזרחיים. אה, ועוד כמה מיליארדים אמורים להגיע מ״מלחמה בהון השחור״.
קשיים אפשריים: כל הרפרמות המבניות שלו צריכות להתמשש, אחרת לא יהיה כסף
הרחבה: החלק של פירוט המימון לתוכנית של כחלון – כלומר, מאיפה יבוא הכסף לכל זה – הוא החלק הכי עמום במצע הכלכלי של כחלון. יותר מהכל, הוא נראה כמו משאלת לב. לפי המצע, כחלון יצליח להביא 45 מיליארד שקל במצטבר תוך חמש שנים לקופת המדינה בשביל לממן את התוכניות שלו.
המצע לא ממש מפרט איך בכולנו הגיעו למספר 45 מיליארד דווקא. אחד ממנסחי התוכנית הכלכלית הסביר ל״כלכליסט״ כי עשרות המיליארדים יגיעו לקופת המדינה אחרי שכל הרפורמות והתוכניות האחרות (בתחום הדיור, הבנקאות, יוקר המחיה ושיפור המגזר הציבורי) יתממשו. הנה כך זה אמור לעבוד: בדומה לרפורמה בסלולר, רפורמות להגדלת התחרותיות ולהורדת יוקר המחיה אמורות להגדיל את ההכנסה הפנויה שעומדת לרשות הציבור. הציבור יוכל להשתמש במרבית ההכנסה הזו בשביל להגדיל את הצריכה שלו, וכך ייכנסו לקופת המדינה יותר הכנסות ממע״מ.
מלבד זה, הרפורמות הללו אמורות להגדיל את קצב הצמיחה במשק. בלי הרפורמות האלה, פוטנציאל הצמיחה של המשק עומד על כ-3% בשנה, ואולי למטה מזה. עם הרפורמות, טוענים בכולנו, פוטנציאל הצמיחה יעלה ל-3.5%-4% בשנה. צמיחה גבוהה יותר פירושה יותר מקומות עבודה ויותר אנשים עובדים, רצוי בשכר גבוה יותר, ולכן גם הכנסות גבוהות יותר למדינה ממסי הכנסה ומס חברות. תוסיפו לזה עוד כמה צעדים בתחום המלחמה בהון השחור – ססמא שכל המפלגות חוזרות עליה, כי למה לא – והנה הכנסתם לקופת המדינה עוד 2-3 מיליארד שקל בשנה. זה לפחות מה שטוענים בכולנו.
ואם כל הרפורמות לא יתממשו? אז לא יהיו 45 מיליארד שקל, מה שאומר שאת הכסף יצטרכו בכולנו להביא ממקומות אחרים. למשל, מהעלאת מסים, רחמנא ליצלן.

כולנוכחלון

הייתי הערב באירוע ההשקה של מפלגת כולנו באולם האירועים של קיבוץ גבעת ברנר (כי כולנו קיבוצניקים). אני מודה שעד הערב לא הייתי מעולם בהשקה של מפלגה ולכן אין לי מימד אמיתי של השוואה, אבל אני מוכן להסתכן בניחוש שזה תמיד נראה אותו הדבר, רק שהג׳ינגל מתחלף.

הגעתי מוקדם, ברבע לשבע. בדקות הראשונות חשבתי שזה הולך להיות עצוב נורא. האולם היה ריק יחסית, והאנשים שהיו בו נראו אבודים משהו. רובם עמדו ליד שולחנות הכיבוד ההסתדרותי, אחרים נעמדו על יד התמונה הגדולה של המנהיג, משה כחלון. ברקע התנגנו משום מה דווקא שירים נוגים. ביחד, עם כל אווירת הקיץ של אביה, המוזיקה העצובה והפורטרט של כחלון בשחור לבן, היה אפשר לטעות לרגע ולחשוב שהגעתם להלוויה שלו.

אבל באמת רק לרגע. כי מאוד מהר האולם התחיל להתמלא, ולהתמלא, כאילו מישהו שפך אנשים מאוטובוסים. בדיעבד התברר לי שזה פחות או יותר באמת המצב. אנשים הגיעו מכל הארץ להשקת כולנו. כי כל הארץ דגלים דגלים, כולנו כולנו כחלונים כחלונים.

כמה דקות אחר כך פתחו איזו דלת בירכתי האולם, וכולנו יחד נשפכנו אל האודיטוריום. שם, כל העסק כבר היה הרבה יותר חגיגי ושמח. הפסקול הנוגה התחלף בשירים של אריק איינשטיין (כי כולנו אריק איינשטיין), ועל כל כיסא, אבל על כל כיסא, הונח שלט בצבעי המפלגה – כולנו כחלון, כי המדינה היא של כולנו.

לאט לאט האולם התחיל להתמלא. אנשים מכל הארץ. בית שמש עם כחלון וראשון לציון עם כחלון וקריית עקרון עם כחלון וכולנו כולנו כחלון. למטה, באזור של הביוקר, התרוצצו אנשי המפלגה. צעירי כחלון (עם המדבקה המתבקשת כולנו צעירים) ונשות כחלון (עם המדבקה המתבקשת כולנו נשים), מועמדי המפלגה, פעילים, יועצים כמו רונן משה (שביום מייצג את יצחק תשובה ובלילה את משה כחלון, כי כולנו רוצים קצת מזה וקצת מזה), איש לשכת אולמרט לשעבר ואחיו של מנכ״ל אי.די.בי לשעבר חצי גבריאלי, הפרסומאי אודי פרידן ומנכ״ל בזק לשעבר אבי גבאי.

ואז, בסביבות שמונה, כשהמהדורות נפתחות והאולם כבר התמלא עד אפס מקום, אבל ממש עד אפס מקום, הגיע הזמן לגרנד פינאלה. האנשים, שחיכו שם יותר משעה ורבע, נמלאו התרגשות. על הבמה עלתה מנחת הערב, אין לי מושג מי זו היתה, והתחילה לחמם את האולם.


היא אמרה שאנחנו לא נהיה עוד מדינה של טייקונים, ושל מקורבים, ושל קבוצות לחץ. כי המדינה היא של כולנו, וכולנו כחלון. המשפט הטרנזטיבי הזה יחזור על עצמו שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב לאורך הערב, עד שייצרב עמוק עמוק עמוק בתוך התת מודע שלי. מאוחר יותר, בדרך חזרה הביתה, לא תהיה לי ברירה אלא לזמזם בשקט, כולנו כחלון, כולנו כחלון, המדינה היא של כולנו, כולנו כחלון.

ואז, כשהקהל כבר משולהב, וכל הדגלנים מוכנים במקומותיהם – בחיי – הגיע הזמן להזמין את המנהיג – בחיי – משה כחלון (במלעיל, למי שתהה). דלתות האולם נפתחו, והוא נכנס פנימה. משה כחלון, המנהיג של כולנו, מלווה בדגלנים, ובאהבה אין סופית מצד הקהל, פילס את דרכו מלמעלה למטה, מירכתיי האולם עד לשורה הראשונה, כשהוא מברך ומנשק ומתחבק ולוחץ יד ומצטלם ומחייך מאוזן לאוזן בלי הפסקה את החיוך של כולנו. ברקע, הג׳ינגל של כולנו התנגן והתנגן בלי סוף. המדינה היא של כולנו, כולנו כחלון.

אחר כך הוא התיישב בשורה הראשונה, הוקרן סרט מצחיק משהו של חצי דקה – כל מיני פוליטיקאים מכל מיני מפלגות אומרים שהמדינה היא של כולנו, סטיגידיש – ואז עברו להציג את המועמדים לפי הסדר שלהם. בזו אחר זה הם לבמה, ההתרגשות שלהם ניכרת. אחרי שהציגה את רשימת ה-11 (אצל מספר 2, האלוף במיל׳ יואב גלנט, המפלגה בחרה להדגיש את העובדה שהוא מכהן כיום כיו״ר ארגון אגודת ידידי נכי צה״ל. את הקריירה הקצרה שלו בחיפושי הגז של הטייקון בני שטיימנץ סביר להניח שיצניעו שם) המנחה עברה להציג את ראש המפלגה – משה כחלון. קודם כל סרט (כחלון מדבר בכל מיני פורומים על אבא שלו, ועל הסלולר, כי לכולנו יש אבא ולכולנו יש סלולר), ואז כחלון עלה לבמה.


לעומת פורומים אחרים שבהם יצא לי לראות אותו לאחרונה, הערב, במגרש הביתי שלו, כחלון נראה במיטבו. כריזמטי אבל לא מתנשא, מחייך חיוך גדול ואמיתי, מתרגש, מדבר מהבטן, מדבר מהלב. אבל למרות שהוא עצמו שמר על מה שהוא הכי טוב בו – להיות בגובה העיניים – משהו בפולחן האישיות הזה סביבו היה על גבול השיגעון, לטעמי כמובן.

נסו לדמיין את זה לרגע. אולם שלם מלא בכל מקום בשלטי המפלגה, המילה כולנו כתובה בגדול בשחור, והמילה כחלון כתובה לידה בגדול, בלבן. כולנו כחלון. התמונה שלו בכל מקום. השם שלו בכל מקום. בשלטים, בג׳ינגל, בפי האנשים, על חולצות, על כובעים. זה לא נגמר. המדינה היא של כולנו, וכולנו כחלון. שוב ושוב ושוב. כולנו כחלונים. מה זה אומר בכלל? זה בטוח אומר משהו.

אז מה בעצם כחלון אמר באירוע השקת המפלגה שלו שעוד לא שמענו עד היום? לא הרבה.
הוא דיבר, שוב, על אבא שלו.
ודיבר, שוב, על זה שכולנו היא המפלגה החברתית-הכלכלית היחידה.
ודיבר, שוב, על זה שהבחירות אינן על ימין מול שמאל, שזהו רק מסך עשן שמשרת את המונופולים ואת קבוצות הלחץ.
הוא דיבר על זה שהליכוד איבד את הדרך החברתית, ועל זה שלפיד החמיץ הזדמנות אדירה ונדירה, שהיו לו 19 מנדטים שהיו יכולים לשנות את פני המדינה אבל הוא אכזב.
הוא דיבר על זה שאומרים לא להצביע למפלגות אווירה, אבל שהאווירה היא אווירת יאוש (מודה שלא הבנתי את הטיעון הזה עד הסוף, ויש סיכוי שזה פשוט לא טיעון).
והוא דיבר, שוב, על אבא שלו, ופה כבר התחלתי לחשוב שזה לא רק לא מקרי, אלא שזה אולי מנסה לגבש בתת המודע שלנו את הדמות שלו כדמות אב, האבא של כולנו.
והוא חזר ואמר שמפלגת כולנו תעסוק רק בנושאים החברתיים, ובפרט במחירי הדיור, וביוקר המחיה, ובפערים החברתיים. ושניה וחצי אחר כך, כמעט באותו המשפט, הוא אמר שבגלל האיומים הביטחוניים כולנו גייסה לשורותיה לוחם אמיץ שהרבה ישראלים חייבים לו הרבה – יואב גלנט. ושבגלל שכולנו חושבת שיחסי החוץ הם דבר חשוב, ובפרט עם ארה״ב, המפלגה גייסה את שגריר ישראל לשעבר בארה״ב ד״ר מייקל אורן. אבל שהמפלגה תתעסק רק בנושאים חברתיים – דיור, יוקר המחיה ופערים חברתיים.

לא הצלחתי להבין את הלוגיקה הזו עד הסוף, אבל כבר נהיה מאוחר, כלומר שחלפה חצי שעה מההתחלה הרשמית של ההשקה, וכנראה שכולנו היינו עייפים, וגם עמד להתחיל המשחק של מכבי, אז הגיע הזמן שכולנו נלך. ככה, כמו כלום, אחרי נאום קצר מלא במשפטים שלא אומרים הרבה, ואחרי שני סרטונים, ואין סוף השמעות של הג׳ינגל. בלי פירוט מה כולנו הולכים לעשות, בלי הצגת חזון רחב. מישהי מאחורי עוד הספיקה לשאול, ״מה, זהו? בשביל זה נסענו בגשם?״ אבל אז כבר המנחה הזמינה את כולנו לקום לשירת התקווה. אז קמנו, ושרנו, ומיד אחרי זה הספקתי לראות את אודי פרידן בורח מהר מהר מהכניסה התחתונה, אולי בשביל לא להיתקע בפקקי היציאה, אולי בשביל להספיק לראות את המשחק.

נשארתי עוד כמה דקות לראות מה כולנו עושים. כולנו עלו על הבמה בהמוניהם, לחבק את כחלון ואת הנבחרת שהציג. מרוב אהבה, הכרוז הכריז בכריזה שכולנו חייבים לרדת מהבמה ומהר, אחרי יהיה פה שוב אסון הר הרצל. הוא חזר על זה שוב ושוב ושוב, ובסוף כולנו ירדו מהבמה, תוך כדי שהג׳ינגל המהפנט הזה מתנגן שוב ושוב ברקע.

המדינה היא של כולנו
וכולנו זה הרוב
מה בסך הכל ביקשנו
שיהיה יהיה כאן טוב
כולנו כחלון
כולנו כחלון
המדינה היא של כולנו
כולנו כחלון
כולנו כחלון
כולנו כחלון
המדינה היא של כולנו
כולנו כחלון.

לילה טוב לכולנו.