1.
מירב ארלוזורוב, אחת הכתבות והפרשניות הבכירות בדה-מארקר, ידועה ככתבת שנויה במחלוקת. למעשה, אין לי מושג מדוע היא זכתה בתואר הזה. באותה מידה, היה אפשר להגדיר אותה ככתבת בעלת אג'נדה כלכלית ימנית, שפעמים קרובות כותבת דברים המתיישבים אחד לאחד (ולא במקרה) עם עמדת אנשי משרד האוצר. מה כל כך שנוי במחלוקת בזה?

2.
הבוקר, לדעתי, הגדישה ארלוזורוב את הסאה, אולי בניסיון להצדיק ולתחזק את התואר "שנויה במחלוקת". תחת הכותרת "הפרופסורים לכלכלה לא מכירים את כלכלת ישראל" פרסמה ארלוזורוב טור נאצה, שכל כולו בוז נגד בורותם של חוקרי הכלכלה באקדמיה הישראלית, שאינם יודעים דבר וחצי דבר לגבי הנתונים הכלכליים של ישראל. לשיטתה, הדבר נובע משיטת הקידום באקדמיה הישראלית, המתמרצת את החוקרים לפרסם מאמרים באנגלית בכתבי עת זרים שאינם נוגעים לישראל. כך, היא טוענת, הם נעשים מומחים בתחומים שונים ומשונים, ומתרחקים מכור מחצבתם. לכן, ביום פקודה, אין הם מסוגלים להתייצב לימין קברניטי המשק הכלכליים ולעוץ להם עצה, כפי שעושים עמיתיהם, הפרופסורים לכלכלה בארצות נכר.

3.
היופי בטור הנאצה הזה, שכל כולו טיעון אד-הומינם, הוא שארלוזורב מבססת את הביקורת החריפה שלה על בסיס הפסקה הבאה:

כדי להשיב על שאלה זו כינסה צמרת האוצר לפני כמה שבועות פגישה עם טובי מומחי הכלכלה בישראל. נכחו בה כל הפרופסורים המובילים לכלכלה, כולם שמות מוכרים וידועים. מי שהשתתתפו בפגישה סיפרו כי היא היתה מביכה במיוחד: פרט לפרופסור אחד, איש מהפרופסורים לכלכלה כלל לא הכיר את נתוניה של כלכלת ישראל. היוצא מן הכלל היחיד היה פרופסור אבי בן בסט, לשעבר ראש מחלקת המחקר בבנק ישראל ומנכ"ל משרד האוצר.

עכשיו, מתוך היכרות מסוימת עם אופן פעולתה של ארלוזורב, אני אנחש ניחוש אינטיליגנטי ואהמר כי ארלוזורוב קיבלה את "המידע" מאנשי האוצר. יש לי ניחוש בדיוק ממי, אבל לא אכתוב את שמו (רק אציין שלא מדובר בכלכלן). אני לא יכול להתחייב על הניחוש הזה, אבל יש לי הרגשה שכך הוא. על כל פנים, אין צל של סיכוי שארלוזורוב התקשרה לכל הפרופסורים בשביל לבחון את רוחב יריעת ידיעותיהם לגבי הכלכלה הישראלית.

4.
כל זה לא הפריע לה לבוז להם, לבוז לשיטה, ולסתום את הגולל על הסיכוי למעורבות האקדמיה בתהליך קבלת ההחלטות (שהוא נושא חשוב מאין כמותו, שניסיתי להעלותו בפאנל שקיימנו מזמן במערכת עם ראשי ההשכלה הגבוהה בישראל. הם טענו כולם, בלי יוצא מן הכלל, שהאקדמיה מעורבת מאד בתהליך קבלת ההחלטות, במיוחד במישור הכלכלי). כל הכבוד למרב ארלוזורוב. ואם כבר היא פתחה בטיעוני אד הומינם, אני ארשה לעצמי גם אחד משלי: את פשוט ******, במובן של בורות, כמובן. בורות במובן של את כנראה לא מכירה את הנתונים של האקדמיה הישראלית. כי כנראה שלא קראת את הספר "המשק הישראלי בין 1985-1998: ממעורבות ממשלתית לכלכלת שוק". זה נכון שפרופ' בן-בסט ערך אותו, שהוא היחידי שאת מכירה בידיעותיו את המשק הישראלי, אבל הספר הוא אסופת מאמרים של פרופסורים רבים וטובים אחרים, ביניהם פרופ' יוסי זעירא (יועץ לבנק ישראל), פרופ' (לעתיד?) מישל סטרבצ'ינסקי (חוקר בבנק ישראל) ואחרים. ואם כבר הם, רצוי להזכיר את פרופ' איתן ששינסקי (שהיה חלק מאלה שהרכיבו את תכנית הייצוב במשק בשנת 85 ועסק בנושאים הללו שנים רבות לאחר מכן) ואת פרופ' נתן זוסמן, שעובד עד היום כיועץ לבנק ישראל. ובל נשכח את פרופ' צבי אקשטיין (המשנה לנגיד בנק ישראל), את פרופ' ליאו ליידרמן (החוקר הכלכלי הבכיר של בנק הפועלים, כמדומני), פרופ' מנואל טרכטנברג (יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה), פרופ' אריאל רובינשטיין (חתן פרס ישראל לכלכלה לשנת 2002) ואפילו את פרופ' עומר מואב, שעמדותיו ודאי מקובלות על עמדותיה של פרופ' גב' ארלוזורוב. יתרה מכך, פרופ' מואב ופרופ' מוטי פרי, שניהם מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, אפילו מקיימים מגעים באופן קבוע עם בכירי משרד האוצר מחוץ למשרדם, ביישוב שכוח אל בשם הר אדר, ומציעים להם מפעם לפעם רעיונות שונים ומשונים, חלקם אפילו מצאו את דרכם אל תוך חוק ההסדרים.
יש עוד הרבה דוגמאות, וכמובן הרבה אנשים שהם "רק" דוקטורים לכלכלה ולא פרופסורים, אבל ציון שמם יחליש את הטיעון שלי, כי ארלוזורוב דיברה במכוון על פרופסורים בשביל לתקוף את מנגנון הקידום שלהם.

5.
וזה בעצם לב העניין, לדעתי. ארלוזורוב לא באמת מטומטמת. היא לא באמת חושבת שהפרופסורים לכלכלה בישראל אינם מכירים את נתוני הכלכלה הישראלית (למרות שכנראה שלא כולם מכירים, כשם שלא כל הרופאים יודעים לבצע ניתוח מוח רק בגלל שהם רופאים). היא רק חושבת שמנגנון הקידום שלהם עקום. אז היא בוחרת להשתמש בקשר בין האקדמיה לבין מקבלי ההחלטות כאצטלה לפרסום עמדותיה בנושא, תוך שהיא דורסת כל מה שזז, בחוסר ענייניות גמור, ובחוסר ביסוס מוחלט. כל הכבוד, הישג עיתונאי מרשים. יתרה מכך, יש מצב שהיא אפילו מקנאה בהם. והקנאה, כידוע, היא ירוקת עין היא, ולעיתים תכופות מעבירה אנשים על דעתם. הבוקר, זו היתה מירב ארלוזורוב.

* לקריאה נוספת (שהיא קריאת חובה): (ד"ר) יוסי לוי על מירב ארלוזורוב (ושווה להציץ גם בעמוד הזה, שמרכז את כל מה שכתב לוי על ארלוזורוב)
* כשירות לארלוזורוב: רשימת מאמרים (חלקית) של כל מיני כלכלנים על כלכלת ישראל באתר של בנק ישראל

היום היה לי יום מעניין. פגשתי אדם מעניין, שאמר דברים מעניינים, ועשה לי שוב חשק לחזור ללימודי הכלכלה. כשיצאתי מחדרו של האדם המעניין הזה, חיכו בחוץ שלושה אנשים שעמדו להיכנס אליו. שניים מהם היו מתרגלים שלי במחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית בזמן שלמדתי לתואר הראשון. באופן מקרי, שניהם (גם אז גם עתה) עשו לי חשק גדול שלא לחזור ללימודי הכלכלה.

אתם מוזמנים לקרוא מחר את העיתון, את הראיון (הקצר) והמעניין, עם האדם המעניין. מקווה שתמצאו בזה עניין.

ויש הבהרה: מחר, כשכבר אוכל לכתוב כאן את שמו המפורש, אכתוב. לעת עתה, חידה.

והנה הפתרון: ראיון עם פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה. קריאה נעימה.