6 שאלות שצריך לשאול על מתווה הגז

רגע לפני שהממשלה מפרסמת את המתווה המלא שהיא מציעה לחברות הגז לשינוי שוק הגז הטבעי בישראל, ניתחנו את ההצעה הממשלתית ואת ההצעות של המתנגדים לה. ההצעה הממשלתית לא באמת תצליח לפרק את המונופול, אבל חלק מההצעות החלופיות אינן טובות בהרבה, או שהן טובות – אבל לא מאוד ישימות. אז מה כן? הממשלה יכולה להיכנס בעצמה לשוק הגז בכמה דרכים שונות בשביל לעודד את התחרות, ובכל מקרה – להגביל את המחירים. אחרת, המונופול יגרוף הרווח המונופוליסטי לכיס הבעלים שלו והציבור ישלם את המחיר. והאמת, שבינינו? הציבור בכל מקרה ישלם את המחיר, בין אם בתעריפי החשמל ובין אם בסובסידיות לפיתוח מאגרים חדשים. ככה זה כשאין סיכוי גדול לתחרות של ממש.

הבעיה המרכזית

טעויות ממשליות, מחדלים של פקידים ופוליטקאים, וגם מזל רע והפיכה במצרים – כל אלה הפכו את המשק הישראלי לתלוי לחלוטין בספק גז טבעי אחד. הבעיה המרכזית היא שכיום שתי קבוצות עיקריות – קבוצת תשובה ונובל אנרג׳י – מחזיקות יחד בכל מאגרי הגז הגדולים של ישראל. כלומר, במאגר תמר, במאגר לוויתן ובמאגרים הקטנים יותר כריש ותנין. לכן, יחד הם מונופול מושלם, כי הם מחזיקים ב-100% משוק הגז הטבעי בישראל.
המצב הזה יוצר תלות כפולה של המדינה במונפול. התלות הראשונה היא אסטרטגית. כשיש מונפול אחד, ורגולטור אחד, כוחו של המונופול יגבר, משום שהוא מחזיק את השאלטר ביד. ראו למשל את הנסיונות הכושלים של המדינה להנהיג רפורמה בחברת חשמל.
התלות השניה היא כלכלית. ללא תחרות או פיקוח, מונופול מפקיע מחירים. מי שמשלם את המחירים המופקעים האלה הוא הציבור הישראלי, דרך תעריף החשמל שלו ומחירי המוצרים שהוא קונה. רגע לפני שהממשלה מאמצת את המתווה לפירוק המונופול שהפקידים מציעים לה, כלכליסט מנתח מה ההצעה של הפקידים תצליח לעשות, מה עדיף לעשות, מה אין ברירה לעשות, ומה ההחלטה החשובה ביותר שראש הממשלה צריך לקבל.


להמשך קריאה