לוקיישן לוקיישן לוקיישן

בסוף הפוסט – בונוס למפתחים! שווה לקרוא עד הסוף! זה כדאי!

הבוקר פרסמתי בעיתון נתונים חדשים על מכונות המזל של מפעל הפיס. בתמצית: מלבד מנויי הפיס, הלוטו, החיש גד והצ׳אנס, למפעל הפיס יש גם מכונות מזל, ממש כמו בוגאס. הוא מפעיל 500 תחנות כאלה ברחבי ישראל, ב-150 תחנות שונות. קוראים לזה ״פיס פלייס״. ממש כמו בוגאס, המהמרים של הפיס נכנסים לחדר סגור, מתנתקים מאור היום ומהעולם החיצון, ומתחילים לגלגל את המספרים.
בעלי התחנה מגישים להם לעיתים קפה בחינם, נותנים להם את כל מה שהם צריכים, העיקר שימשיכו להמר. במפעל הפיס יגידו לכם שההימור מוגבל, משום שצריך להצטייד בכרטיס טעון מראש ב-50 שקל, וכי אפשר לרכוש רק 2 כרטיסים כאלה בכל רכישה. המגבלות התיאורטיות האלה אינן מפריעות למהמרים לאסוף אינספור כרטיסים כאלה, ולהפסיד פעמים רבות את כל כספם.


ֿ

העסק הזה הוא חתיכת בוננזה למפעל הפיס. מהמספרים המעודכנים שהצלחתי להשיג, המכונות האלה הכניסו למפעל הפיס בשנת 2015 סכום שיא של 602 מיליון שקל. ומאחר שאין שום הוצאות שיווק למכונות האלה (בחיים לא ראיתם פרסומת שלהן, נכון?), ומאחר שהפרסים קטנים מאוד, ולרוב המהמרים פשוט משתמשים בהם בשביל להמר שוב ושוב עד להפסד מוחלט של הכסף, יוצא שהמכונות האלה מאוד מאוד רווחיות למפעל הפיס. שיעור הרווחיות שלהן עומד על 85%, שזה שיעור הרווחיות הכי גבוה ששמעתי לאיזהשהו מוצר אי פעם (אולי חוץ מפופקורן בקולנוע).
בשורה התחתונה, בשנה שעברה הרווח של מפעל הפיס מהמכונות עמד על 517 מיליון שקל. מאחר שהרווח של המפעל כולו, מכל ההימורים שלו, עמד על 1.7 מיליארד שקל, יוצא שהרווח מהמכונות הוא יותר משליש מהרווח הכולל של מפעל הפיס.

למעשה, אם מסתכלים על האופן שבו הרווח של מפעל הפיס מתפלח לפי סוגי הגרלות, אפשר לראות שהנתח של המכונות גדול יותר מכל נתח אחר. יותר גדול מהלוטו, יותר גדול מהחיש גד, יותר גדול מהצ׳אנס ((הנתונים בתרשים הזה הם לשנת 2014, מאז הנתח של המכונות רק גדל):

זו גם הסיבה שהמכונות האלה הולכות להיות חתיכת קרב. כחלון ופקידי האוצר הבכירים רוצים לבטל אותן, ואילו מפעל הפיס מתנגד, בדיוק בגלל מה שכתבתי קודם. מה שכן, מהשיחות שקיימתי אני מבין שמפעל הפיס יהיה מוכן לצמצם את המכונות או להחליף אותן בתמורה לכך שיאפשרו לו לפעול בדיגיטל (באינטרנט, בסלולר וכו׳). וזה, אם יקרה, עשוי/עלול להיות חתיכת מקור רווח חדש (זה מאוד מאוד כדאי למפעל הפיס שכן הוא לא יצטרך לשלם 10% שהוא משלם כיום למפיצים והזכיינים שלו). ברקע גם ח״כית מירב מיכאלי מפעילה לחץ (אפקטיבי למדי, לטעמי) לבטל את המכונות האלה. בחודש הבא היא תקיים כנס ציבורי בעניין.


מאחר שכמה עיתונאים כבר עסקו בזה לא מעט לפני (למשל, מתן חודורוב בערוץ 10) השתדלתי לחדש ככל שיכולתי בידיעה שפרסמתי בעיתון. אבל כאן בבלוג הסטנדרטים נמוכים יותר, אז אני רוצה להתרכז במשהו טיפה אחר.
לא במספרים, אלה באיך לעזאזל הגענו למספרים, כלומר איך העסק הזה של המכונות הפך להיות רווחי כל כך? (גידול של יותר מ-250% בתוך פחות מעשור).

בעבר, מרכז המחקר של הכנסת בדק באופן כללי היכן ממוקמות התחנות האלה וגילה שחלק גדול מהן ממוקם ביישובים ברמה סוציו-אקונומית נמוכה יחסית (עשירון 5). העבודה המלאה של הכנסת נמצאת כאן.
מפעל הפיס, בתגובה, הסביר שזו בדיקה לא משקפת כי הפריסה הגיאוגרפית היא מה שחשוב ובלה בלה בלה.

לכן, רציתי לעשות משהו מעבר לזה. רציתי לבדוק כל תחנה ותחנה, את כל ה-150, ולראות בדיוק היכן ממוקמת כל אחת. היתה לי הרגשה שחשוב לספר את הסיפור הזה גם ברמת המיקרו, ולא רק ברמת המקרו.
מפעל הפיס מפרסם באתר שלו את הכתובות המדויקות של כל התחנות האלה. פניתי לאדם קריב מהסדנא לידע ציבורי, שעזר לי בזה. הוא כרה את הנתונים מאתר מפעל הפיס והמיר אותם לקובץ אקסל. את הקובץ הזה הכנסתי לגוגל פיוז׳ן טייבלס, והפכתי אותו למפה.
רוצים לראות איך זה נראה? בבקשה. בואו נתחיל בתל אביב. ככה נראית מפת תל אביב, כשתחנות הפיס פלייס ממוקמות עליה (יש הרבה הרבה יותר תחנות פיס רגילות מהנקודות האלה, מה שאתם רואים כאן הן רק תחנות שיש בהן מכונות מזל):

תחנה אחת בכל צפון תל אביב, ועוד עשר בדרום

תחנה אחת בכל צפון תל אביב, ועוד עשר בדרום

בתל אביב יש 16 תחנות של פיס פלייס עם מכונות מזל, מתוך 180 תחנות פיס בסך הכל ברחבי העיר.
בואו נתעלם לרגע מהנקודות במרכז העיר. המיקום שלהן עוד איכשהו הגיוני, כי באזורים האלה מסתובבים פשוט המון אנשים כל יום. תסתכלו לרגע על דרום תל אביב. מתוך 16 תחנות הפיס פלייס בתל אביב, 10 תחנות (כלומר, שני שלישים) מפוזרות בשכונות הכי חלשות של העיר. 2 נמצאות ברחוב לוינסקי שעל יד התחנה המרכזית הישנה של העיר (מהרחובות הנחשלים ביותר בתל אביב), שתיים בשכונת התקווה, אחת ביד אליהו, שתיים ביפו, ועוד שלוש לאורך דרך שלמה שבדרום העיר.
לעומת זאת , בכל צפון תל אביב יש רק תחנה אחת בלבד עם מכונות מזל.
איך אמר מישהו פעם? זו לא טעות, זו מדיניות.

בואו נעבור לעיר הבירה, ירושלים. ככה זה נראה על המפה:

התחנה הרווחית בישראל נמצאת על יד צומת פת

התחנה הרווחית בישראל נמצאת על יד צומת פת

בירושלים יש 15 תחנות עם מכונות מזל, מתוכן 2 בקטמונים (מהשכונות החלשות ביותר בעיר), שאחת מהן (ליד צומת פת) היא התחנה הרווחית ביותר של הפיס בכל המדינה. תחנה נוספת נמצאת בין שכונת הבוכרים לשכונת סנהדריה החרדית, שתיים ברחוב אגריפס על יד שוק מחנה יהודה (רחוב שמאכלס משפחות במצב סוציו-אקונומי נמוך מאוד) ועוד שלוש בסמוך להן, ועוד שתיים בשכונות הצפוניות פסגת זאב ונווה יעקב, כל אחת מהן נחשבת לשכונה ברמה סוציו-אקונומית נמוכה.
בשכונות רחבה, בקעה, טלביה, המושבת הגרמנית, המושבה היוונית, ארנונה או מצפה משואה הנחשבות לשכונות חזקות אין אפילו תחנה אחת כזו.
זו לא טעות, זו מדיניות.

בואו נעבור לפתח תקווה. גדלתי בפתח תקווה כך שאני מכיר אותה היטב ולכן קל לי לעשות את הניתוח הזה. הנה המפה:
תחנות פיס פלייס פתח תקווה

בפתח תקווה יש חמש תחנות כאלה, כולן ממוקמות בשכונות גרועות מבחינה סוציואקונומית, מתוכן שלוש ממש במרכז העיר, לא הרחק מהשוק העירוני ועוד אחת מול תחנה מרכזית, מהאזורים הקשים ביותר בעיר. באף אחד מהשכונות הטובות של העיר (כפר גנים, אם המושבות וכו׳) אין אפילו מכונת מזל אחת.
זו לא טעות, זו מדיניות.

ואם תעברו על מפת ישראל כולה, זה ממשיך וממשיך:

בנצרת עילית, עיר שבה 40% מהעובדים משתכרים עד שכר המינימום, יש שתי תחנות שמפעילות מכונות מזל. בנצרת הסמוכה, שבה התושבים משתכרים אפילו פחות, יש 4 תחנות עם מכונות כאלה. לא הרחק משם, בעפולה, עיר שבה השכר הממוצע הוא 6,800 שקל, יש 6 תחנות שמפעילות מכונות מזל של מפעל הפיס. מזרחה משם, בנהריה, יש שתי תחנות עם מכונות מזל. גם בקרית שמונה יש אחת, וכך גם גם באום אל פאחם, גם בכפר קרע, בטבריה, בכרמיאל ובמעלות תרשיחא. גם אזור הקריות משופע בתחנות. גם בערד יש תחנה. גם בדימונה. גם באופקים. גם בנתיבות.
גם שלוש התחנות עם מכונות המזל שנמצאות בראשון לציון, ממקומות שלושתן בשכונות העניות ביותר של ראשון במזרח העיר, בזמן שבמערב העיר, האזור החדש שבו תושבים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה יותר, אין אפילו תחנה אחת עם מכונות מזל.
גם שלוש מתוך ארבע התחנות שמפעילות מכונות מזל באשדוד נמצאות ברבעים החלשים יותר של העיר (שתיים ברובע א ועוד אחת ברובע ד). באשקלון, כל ארבע התחנות שמפעילות מכונות מזל נמצאות בחלקים הפחות טובים של העיר (בבית זולוטוב במרכז נפתי ועוד שתיים בדרום מזרח העיר).
זו לא טעות, זו מדיניות.


באחד המסמכים הפנימיים של הפיס שהצלחנו לשים עליהם ידינו במסגרת העבודה על התחקיר, סמנכ״ל הכספים של מפעל הפיס דב קרומר מצוטט כאומר שהמפעל השקיע 50 מיליון שקל במכונות המזל, והוא הצליח להחזיר את ההשקעה בתוך חודשיים.
בשביל להגיע להחזר השקעה מדהים כל כך – 50 מיליון שקל שחוזרים בתוך חודשיים – מישהו היה צריך לחשוב היטב היכן למקם את מכונות המזל האלה, ואמנם כך קרה. מי שקובע היכן למקם את התחנות הוא לא מפעל הפיס עצמו אלא המפיצים האזוריים של מפעל הפיס, שנהנים מעמלות של 1.5% ממחזור המכירות בכל האזור שלהם.
יחד עם בעלי התחנות, שמקבלים 10% מהמכירות במכונות המזל, מפעל הפיס בעצם נותן להם תמריץ כלכלי מובהק להציב את התחנות באזורים שבהם הביקוש להם יהיה הגבוה יותר, כלומר באזורים נחשלים במיוחד מבחינה סוציו-אקונומית.
אגב, הפיס מכריח את בעלי התחנות האלה להפעיל אותן לפחות 15 שעות ברציפות בכל יום, והכי מאוחר שהוא מרשה לפתוח כל תחנה כזו הוא בשעה 11:00. כלומר, שאם בעל תחנה פותח אותה ב-09:00 בבוקר, מכונות המזל יהיו זמינות למהמרים עד לחצות בלילה, לפחות.


והנה הבונוס למפתחים שהבטחתי בהתחלה:
בשביל לעשות בדיקה מדעית ומלאה ומדויקת יותר, צריך להצליב את מיקומי התחנות של מפעל הפיס יחד עם הסיווג הסוציו-אקונומי של השכונות בערים הגדולות שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת.
אין לי מושג טכני איך עושים דבר כזה, ואיך שמים את הכל על מפה יפה. אז אם יש מפתחים שבא להם לעשות את זה, ולהראות בדיוק נמרץ איך תחנות הפיס פלייס עם מכונות המזל ממוקמות באורח פלא רובן ככולן בשכונות הכי פחות טובות בישראל, אני מאוד אשמח אם תיקחו את האתגר הזה על עצמכם. אשמח לעזור כמובן בכל דרך שאני יכול.

את החומר של הלמ״ס (סיווג סוציואקונומי של שכונות) אפשר להוריד מפה (והנה עוד אחד, לא זוכר מה ההבדל ביניהם)
והנה לינק לאקסל ובו המיפוי המלא של תחנות הפיס פלייס

האיש ממפעל הפיס

הבוקר קרה דבר קצת מוזר.

עליתי לשידור אצל קרנויבך, לדבר קצת על תחקיר מפעל הפיס שרוני זינגר ואני פרסמנו בשבוע שעבר. תקציר הפרקים הקודמים: רוני ואני חשפנו בתחילה את הדוחות הכספיים המלאים של מפעל הפיס ל2015 ואז פרסמנו כתבה נרחבת על האופן שבו מפעל הפיס, ובעיקר יו״ר מפעל הפיס, מחלק 130 מיליון שקל בשנה מהתקציב שלו לכל מיני גופים מכל מיני שיקולים בכל מיני דרכים.

אז הבוקר קרנויבך העלתה אותי לשידור לספר קצת על התחקיר הזה. אחרי הפתיחה שלי היה אמור להצטרף לשיחה ולהתראיין יו״ר מפעל הפיס עוזי דיין. רק מה, אני לקוח של חברת סלקום, והרשת שלה היא פשוט פח זבל (אין טעם להתווכח איתי על העובדה הזו, אני סובל כבר שנים), ולכן זמן די קצר אחרי שעליתי לשידור נפלתי ממנו (והמשכתי לדבר לעצמי בהתלהבות).

כך קרה שלקרן לא היתה ברירה אלא להכניס לשידור בינתיים את עוזי דיין ולהתחיל לראיין אותו, עוד לפני שהספקתי לספר על כל הדברים שפרסמנו בתחקיר.

יו״ר (ומנכ״ל) מפעל הפיס עוזי דיין (צילום: עמית שעל)

יו״ר (ומנכ״ל) מפעל הפיס עוזי דיין (צילום: עמית שעל)

את מה שקרה אחר כך לא ממש שמעתי בזמן אמת, כי המערכת של סדר יום ניסתה להעלות אותי שוב ושוב על הקו, אבל הקליטה שוב ושוב השתבשה. הספקתי לשמוע בחצי אוזן שדיין דורש אני אתנצל בשידור על כך שפנינו למפעל הפיס לתגובה ביום שישי ולמה אני מצפה שהוא יעבוד בשבת.

זה היה הזוי לגמרי.

הוא התעכב כל כך הרבה זמן על הנקודה הזו במקום להתמודד עם הביקורת עצמה, שבסוף לא נשאר כל כך זמן לדבר על האופן שבו הוא מחלק כספים לכל מיני עמותות וכל מיני גופים.

למי שפספס, הנה הקטע המלא אצל קרנויבך הבוקר:

אז הנה כמה הערות וכמה מחשבות על מפעל הפיס בעקבות השיחה הזו:

1.
רוני ואני אכן פנינו למפעל הפיס לתגובה ביום שישי (בערך ב-11:30) ורצינו לפרסם את הכתבה ביום ראשון שלאחר מכן. ב-8 השנים האחרונות שאני עיתונאי (לרוני פזמ ארוך משלי במקצוע), פניתי לאינספור גופים, משרדי ממשלה ואנשים בימי שישי בבוקר בבקשה לתגובה ליום ראשון, ולעיתים נדירות בלבד למישהו היתה בעיה עם זה. אחרי הכל, אני משוכנע שגם דיין רוצה לקרוא עיתון בראשון בבוקר, ולמרות שאני ממש לא אוהב לעבוד בשבת, מישהו צריך לעשות את זה.
וחוצמזה, העובדה הפשוטה היא שלאחר שמפעל הפיס ביקש שנדחה את הכתבה ביום בשביל שיוכלו להגיב כמו שצריך ולא לעבוד בשבת, הסכמנו ואכן דחינו את הכתבה ביום, כך שהשד יודע על מה הוא רוצה שאתנצל. ומלבד זה, ברצינות? זה כל מה שיש לו להגיד? במקום להתייחס לטענות עצמן שעולות בתחקיר?

2.
בניגוד לאופן שדיין מציג את זה, מפעל הפיס הוא גוף בלתי שקוף. כמו קק״ל וגופים נוספים שבראשם עומדים פוליטיקאים והם מגלגלים מיליארדי שקלים של כסף ציבורי כל שנה, גם מפעל הפיס סבור שעדיף להתנהל בחוסר שקיפות מאשר בשקיפות מלאה.
השקיפות היחידה שיש לגוף הזה היא מול הרגולטור שלו – מנכ״ל משרד האוצר שי באב״ד במקרה הזה – ואני לא בטוח שאפילו השקיפות הזו מלאה. בכל מקרה, הציבור לא יכול לראות את המספרים המלאים של מפעל הפיס, למרות מה שדיין אומר בשידור.
באתר מפעל הפיס תוכלו למצוא אך ורק תקצירים של הדוחות הכספיים, כלומר בסך הכל שני עמודים בלבד של השורה התחתונה, וגם זה רק עד לשנת 2014. הנה, תראו כאן. ואם תכנסו לאתר גיידסטאר, שמציג נתונים על עמותות וחברות לתועלת הציבור בישראל, תמצאו שהדוח הכספי האחרון שמופיע שם הוא מ-2012 בכלל. שקיפות על.

2.5
ובניגוד למה שדיין אומר, מפעל הפיס ממש לא נתן לנו את הדוחות הכספיים, גם לא את הדוחות הכספיים של 2014, למרות שביקשנו, ולמרות שעבר כבר המון המון המון זמן מאז שהסתיימה שנת 2014.
יותר מזה, לפני כמה חודשים פניתי למפעל הפיס דרך חוק חופש המידע (באמצעות עזרתה האדיבה של התנועה לחופש המידע, כי זה חתיכת כאב ראש להגיש בקשת חופש מידע לגוף הכל כך כל כך שקוף הזה). ביקשתי לקבל את הדוח הכספי של 2013 ושל 2014, ואת התקציב של 2013 ו-2014 ואת הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון מאותן שנים.
*
סתם שתבינו, כך נראה תהליך הגשת בקשת חופש מידע למפעל הפיס, באופן שונה לחלוטין מכל גוף ממשלתי/ציבורי אחר שיצא לי לעבוד איתו:
קודם כל, צריך לשלוח להם בקשה בדואר. פיזית. זה לבדו לוקח מיליון שנה, ולכו תדעו אם בכלל יגיע.
אחר כך, מתישהו, הם שולחים בחזרה בדואר שובר אגרה לתשלום (כולה 20 שקל, כן?). אם זה בכלל מגיע אלי, אני צריך לקחת את זה פיזית לדואר, לשלם, ולשלוח להם בחזרה, שוב בדואר, ולהתפלל שזה יגיע.
ורק אחר כך, מתישהו, הם מחזירים תשובה.
שוב בדואר.
כל זה לוקח ה מ ו ן זמן. כך לא פועל גוף שהשקיפות בראש סדר העדיפויות שלו.
*
בכל אופן, אחרי כל התלאות הדואריות האלה, כעבור פרק זמן לא מבוטל (לא זוכר במדויק כמה) קיבלנו תשובה חד משמעית מהפיס: נייט. לא תקבלו כלום. למה? סודות מסחריים. זאת על אף שמדובר במונופול בחסות החוק שאין לו מתחרים. איזה סודות מסחריים בדיוק הוא חושש לגלות? (ובכלל, איך יכול להיות שיש סודות מסחריים בדוחות כספיים???)

3.
ואם כבר שקיפות, ואם כבר יו״ר מפעל הפיס עוזי דיין חושב שהוא עומד בראש גוף שקוף בטירוף, הנה כמה דוגמאות למידע שמפעל הפיס מודה בעצמו שהוא לא הסכים למסור במסגרת בקשות חופש מידע שהוא קיבל בשנת 2014.
ביקשו ממנו לדעת, למשל, מה הכנסות המפעל ממכונות המזל (״חיש גד אלקטרוני״), ומה הפרסים שחולקו לעומת ההכנסות האלה, אבל מפעל הפיס סירב (מאוחר יותר מנכ״ל הפיס באותה תקופה אלי דדון מסר נתונים כאלה למרכז המחקר והמידע של הכנסת, כנראה שהבינו במפעל שיש גבול אפילו לחוסר השקיפות שלהם).
או, למשל, מישהו ביקש מהפיס לדעת מה עלות תקציב הפרסום של המפעל במשחקי הכדורגל של ליגת העל, אבל הפיס סירב למסור את המידע.
או, למשל, מישהו רצה לדעת מה הכנסות מפעל הפיס בחלוקה לנקודות מכירה בשנים האחרונות (בשביל להבין כנראה כמה כסף הוא מוציא מכל אזור ואזור בישראל, מידע ציבורי לעילא ועילא שהיה יכול לפרנס עבודות מחקר רבות וגם לסייע למקבלי ההחלטות בישראל לעצב מדיניות מתאימה), אבל מפעל הפיס השיב בשלילה.
הנה זה מתוך דוח חופש המידע של מפעל הפיס לשנת 2014 שמופיע באתר מפעל הפיס. ואלה סתם דוגמאות מקריות.
שקיפות מופלאה אין כאן, ועוד לא הגענו בכלל לדבר על הכסף שהמפעל מחלק לכל מיני עמותות וגופים.
צילום מסך 2016‏.05‏.16 ב‏.9.26.54
צילום מסך 2016‏.05‏.16 ב‏.9.27.06
צילום מסך 2016‏.05‏.16 ב‏.9.27.19

4.
ולסיום, מחשבה כללית לגבי מפעל הפיס.
בואו נניח שאנחנו חושבים שמפעל הפיס הוא סוג של רע הכרחי. שאם נסגור אותו לחלוטין, תפשה בישראל מכת הימורים בלתי חוקיים, שיכולה להזיק יותר מאשר שתועיל סגירת מפעל הפיס. נניח שאנחנו חושבים ככה.
ועדיין, האם מפעל הפיס צריך לפעול באופן שבו הוא פועל?
כלומר, אם כבר צריך מפעל שינהל ויארגן ויפעיל הימורים חוקיים בחסות המדינה, מי אמר שהוא גם צריך להיות הגוף שמחלק את הכסף? למה שזה לא יהיה גוף תפעולי נטו, שכל פעילותו היא ההימורים עצמם, ואילו ההכנסות מההימורים יילכו ישירות לקופת המדינה, ושם ייבלעו בתוך תקציב המדינה ויחולקו לכל יתר סדרי העדיפויות הרגילים של הממשלה? (כלומר, לביטחון, לחינוך וכו׳)
ואם זה לא נשמע לכם, אז אפשר שהמדינה תמשיך להקצות את כספי מפעל הפיס לרשויות המקומיות וכו׳, אבל לא על ידי דירקטוריון מפעל הפיס אלא על ידי תקציב המדינה באופן שקוף שלא נתון לשליטת יו״ר הפיס (שהוא בסופו של יום מינוי פוליטי של ראש הממשלה, בהגדרה).
כך לא יהיו כספים לכל מיני עמותות, או גופים משונים, או מיזמים מוזרים.
*
אני אישית חושב שצריך לחשוב מחדש על כל המפעל הזה – בסוף זה מס על עניים, וכבר עדיף למסות עשירים ולתת שירותים לעניים במקום למסות עניים ולתת שירותים לעניים – אבל הסיכוי שזה יקרה הוא קלוש. אז אם כבר קיומו איתנו כאן הוא עובדה נתונה, כלומר יש מפעל פיס וזהו זה, למה לעזאזל הוא צריך להיות זה שמחלק את הכסף?
*
מקווה שדיין יעלה לשידור בשבוע הבא כפי שהבטיח ויתמודד עם השאלות שעולות בתחקיר של רוני ושלי – איך עמותת איילים והעמותה למען התושב ברמת נגב קיבלו מלגות לסטודנטים שלהם למרות העובדה שחבר ועדת המלגות שאישר זאת שמואל ריפמן הוא גם יו״ר עמותת איילים וחבר בעמותה השניה?
למה כל מיני מיזמים כמו הבאת חיילים לירושלים או מימון אירועי בר מצווה למשפחות בכותל צריכים להיות ממומנים באמצעות הפיס? לא עדיף לחלק את הכסף לרשויות או למלגות? למה פרויקט לשיפוץ שביל ישראל או הבאת חיילים לירושלים צריך להיכנס באופן מלאכותי דרך מועצת התרבות של המפעל שדיין עומד גם בראשה, חרף מחאות חלק מחבריה? למה הארגון צריך לתת חסויות לכל מיני כנסים בלי קריטריונים ברורים?