כשמשרד החינוך מחליט להתאמץ

בינואר 2015, לפני כמעט שנה, פרסמתי פה פוסט על כיצד מערכת השקיפות התקציבית החדשה של משרד החינוך מעידה עד כמה המשרד לא באמת רוצה שהנתונים שלו יהיו שקופים.
כתבתי אז שהמערכת, שנבנתה במשך זמן רב ובמאמץ רב לא באמת נותנת לי לגלות בצורה ידידותית ומהירה כמה משרד החינוך משקיע באיזה בית ספר – שזה מה שהיא אמורה לעשות – ושחבל שמשרד החינוך לא ריכז את המאמץ שלו בפיתוח מערכת ידידותית.

הנה הוידאו שהקלטתי אז בשביל להדגים עד כמה מדובר במערכת לא ידידותית:

והנה, השבוע, כמו קרה נס. משרד החינוך העלה את הדור החדש של מערכת השקיפות התקציבית שלו, שכוללת לא רק נתונים מעודכנים יותר (לא עוד נתוני 2012, אלא נתוני 2014. אנחנו תיכף כבר 2016, אבל למה להיות שליליים) אלא גם ממשק חדש.
והנה, מתברר שאם רוצים אז אפשר. כי הממשק החדש, שומו שמים, אשכרה נותן לי תשובה (יחסית) מהירה ו(יחסית) ידידותית לשאלה הכל כך בסיסית – כמה מכספי המסים שלי משרד החינוך משקיע בילדים שלי (וכמה הוא משקיע באחרים לשם השוואה).

כעת המערכת הזו נראית כך:

כמו שאפשר לראות בקלות, זהו שיפור ניכר, אפילו ניכר מאוד. זו עוד לא מערכת שעובדת פיקס, ומבלי לבדוק אני מוכן להתערב שהנתונים בה לא מדויקים עד הסוף (לכו אתם תדייקו נתונים בהיקף של 38 מיליארד שקל), ועוד חסרים שם פיצ׳רים שהייתי רוצה לקבל, אבל זו בכל זאת התקדמות משמעותית. וכשצריך לתת מילה טובה לפקידים שלקחו חלק במלאכה, צריך לתת.

אז הנה – מילה טובה וחיזוק חיובי.

ואם כבר, הנה מה שהייתי שמח שהייתם מוסיפים למערכת (או, לחילופין, שמתכנתים ומעצבים בעלי תשוקה להנגיש מידע ציבורי היו מוסיפים):

אפשרות נוחה לעבור במהירות בין בתי ספר, אפשרות ליצור רשימת בתי ספר ספציפיים להשוות ביניהם (כמו באתרי השוואות מחירים שמאפשרים לי להשוות בין דגמים של מוצר כלשהו. אפשרות כזו תיתן לי להשוות בקלות בין בתי ספר שלא נמצאים באותה רשות, למשל בין בית ספר אליטיסטי בתל אביב לבין בית ספר נחשל בחורה), אפשרות למיין את הנתונים (האמת שזה נראה לי כל כך בסיסי שיש מצב שפספסתי את זה איכשהו), אפשרות לראות את מגמות השינויים בין השנים, אפשרות לגזור נתונים מצרפיים בצורה נוחה (כרגע המערכת משווה בנוחות בין מחוזות, אבל מה עם השוואה נוחה בין זרמי לימוד? בין יהודים וערבים?) ואני מניח שיש אפשרויות נוספות שלא חשבתי עליהן (אתם מוזמנים לתת רעיונות משלכם בתגובות).

בקיצור, כנסו והשוו – כמה מכספי המסים שלכם הילדים שלכם מקבלים בחזרה, וכמה מקבלים ילדים של אחרים – והפיצו גם לחברים שלכם. אם כבר הממשלה נותנת לכם שירות, למה לא להשתמש בו.

מערכת שקיפות תקציבית זמינה כאן

כמה באמת שווה השקיפות של משרד החינוך

נתחיל בחדשות הטובות: אחרי שנתיים של הסתרה, משרד החינוך העלה לאתר שלו מערכת בשם ״שקיפות תקציבית״ שאמורה, ובכן, לגלות לציבור (וגם לראשי משרד החינוך) להיכן זורמים עשרות המיליארדים שהמשרד מזרים כל שנה לבתי הספר ברחבי ישראל (המערכת מקיפה כרגע 33 מיליארד שקל).
דקה וחצי אחרי שהמערכת עלתה לאוויר, התברר שיש בה מיליון טעויות, והמשרד הוריד אותה בשביל לטייב את הנתונים. זה לקח לו חודש ומשהו, והנה, לפני שבוע המערכת עלתה שוב לאוויר.


תוכלו למצוא אותה כאן.

אבל רגע, חכו שניה אחת. אל תמהרו ללחוץ על הלינק הזה.
נסו לדמיין לרגע איך הייתם מצפים שמערכת שקיפות תקציבית של משרד החינוך הייתה נראית? בדמיון המעוות שלי, אני מדמיין מסך נקי, שבו אני מתבקש להזין את שם היישוב שבו אני גר, מה שמוביל לפתיחה של תיבת גלילה נוספת שממנה אני יכול לבחור את שם בית הספר או הגן שבו הילדים שלי לומדים, מה שיוביל אותי לתשובה – מספר, אחד, ברור, שאומר כמה מקבל כל תלמיד ממוצע בבית הספר או הגן שבו הילדים שלי לומדים.

למשל: פתח תקווה > אחד העם > 12,000 שקל בשנה בממוצע לתלמיד

זהו.

ואם ממש היינו רוצים להעמיק, אפשר היה לתת לי את האפשרות הנוחה להשוות את המספר הזה לממוצע הארצי, או לעוד שתיים או שלוש ערים אחרות לבחירתי, או בתי ספר אחרים לבחירתי, בדומה לאופן שאתרים כמו זאפ נותנים לכם להשוות בין כמה מוצרים.

ובאמת זהו.


להמשך קריאה

200 מיליון שקל כמשל

אם לא יהיו הפתעות מרעישות, ביום שלישי הקרוב תאשר ועדת הכספים את העברתם של כמעט שני מיליארד שקל מתקציב 2013 לתקציב 2014. הצעד הזה הוא טכני בעיקרו, ולמעשה הוא אפילו לא מצריך את אישורה של ועדת הכספים, אלא רק את יידועה. אז הנה, תדעו, מחר יעברו כמעט שני מיליארד שקל מתקציב 2013 לתקציב 2014.
אבל רגע, אם 2014 תיכף נגמרת, מה זה הכסף הזה שעובר מהשנה הקודמת? היא לא הסתיימה כבר מזמן? האמת שהיא כן, אבל חלק מהכסף ששכב בתקציב 2013 לא נוצל. אלה עודפים תקציביים שעד היום, כמעט שנה שלמה לאחר מכן, לא נוצלו בידי אף אחד.
תקציב המדינה כולו בשנה שעברה היה יותר מ-300 מיליארד שקל. כך שבאופן יחסי, מדובר במקרה הטוב בשני שלישי אחוז ממנו. ובכל זאת, כמעט שני מיליארד שקל הם לא סכום שהולך ברגל. ומתוך הסכום הזה, יותר ממיליארד שקל, יעברו היישר לתקציב הביטחון, לכיסוי חלק מעלויות המלחמה בעזה.


בואו נלך לרגע שני צעדים אחורה. מה זה בעצם הכסף הזה ואיך יכול להיות שהוא לא נוצל בשנת 2013? למעשה, איך יכול להיות שהכסף הזה לא נוצל מאז, כמעט שנה אחרי, ועכשיו פתאום אפשר לנצל אותו, אבל דווקא לתקציב הביטחון? איך זה עובד כל זה?
הכסף הזה הוא משהו שנקרא בשפה האגףתקציבית ״עודפים לא מחויבים״. כלומר, כסף שמשרדי הממשלה לא רק שלא הצליחו להוציא בזמן, כלומר במשך שנת 2013, אלא הם אפילו לא הצליחו להחליט מה הם עומדים לעשות איתו. למשל, הם עוד לא הספיקו אפילו להוציא מכרז למשהו ולבחור זוכה ולהתחייב להעביר לו סכום כסף מסוים. זה ממש כסף שלא נוצל.
למעשה, הכסף הזה הוא לא בדיוק של משרדי הממשלה. עודפי התקציב הספציפיים האלה שיעברו מחר לתקציב הביטחון הם עודפי רזרבות. הרזרבות האלה הם כספים שמשרד האוצר מפזר בין תקציבי משרדי הממשלה השונים, כך שבמבט ראשון הם נראים כמו כספי המשרדים. רק שהם לא. הם רזרבות שרק משרד האוצר יכול להשתמש בהן בעת הצורך.
שנת 2013 הסתיימה עם עודפים תקציביים אדירים של 6 מיליארד שקל. חלק גדול מהסכום, כמעט 3 מיליארד שקל, הלכו כבר בשנה שעברה לתקציב הביטחון. ככל הידוע, עוד מיליארד שקל נוסף לתקציב המדען הראשי, וכמיליארד שקל נוספים נוספו לתקציב הבריאות.
כך נותרו בערך עוד מיליארד שקל, מיותמים לחלוטין. מתוכם, 200 מיליון שקל מתקציב משרד החינוך. הכסף הזה לא נוצל עד הרגע, משום שלא משרד החינוך הוא זה שיכול להשתמש בכסף אלא רק משרד האוצר. ולכן, כשבתחילת שנת הלימודים לא היה מספיק כסף בשביל לפתוח את הצהרונים המסובסדים להורים עובדים, אלה שהומלץ עליהם בוועדת טרכטברג, למשרד החינוך היו 200 מיליון שקל וירטואלים, אבל הוא לא היה יכול לגעת בהם. עכשיו הם הולכים לביטחון.



למה? כי במשרד האוצר לא מעבירים כסף שמשרדי הממשלה לא הצליחו לנצל משנה לשנה אם מדובר בכסף שהמשרדים לא הספיקו להתחייב לאן להעביר אותו. מה שלא הלך, הולך דה פקטו בשביל להקטין את החוב של מדינת ישראל. לא משנה שכבר שילמנו את המסים האלה ושהם כבר שוכבים בקופה, הם לא באמת ישמשו לשום דבר, לשום שירות, שהמדינה נותנת לנו.
ובכל זאת, ראה איזה פלא, לתקציב הביטחון הכסף הזה דווקא יודע להגיע. צריך לומר ביושר, מדובר במקרה חריג. בכל שנה נורמלית, הכסף הזה היה יורד לאדמה. רק שהשנה היתה מלחמה, וכעת משרד האוצר מחפש כל שקל פנוי בשביל לממן אותה. המיליארד האלה הם רק חלק מהסיפור, יש עוד הרבה בדרך.
וזה המשל וזה הנמשל. 200 מיליון שקל מתקציב החינוך שכבר שילמנו בכספי המסים שלנו שכבו כל הזמן הזה בצד כשלמשרד החינוך היה חסר כסף להפעיל צהרונים, ואיש לא היה מוכן להשתמש בהם. כעת, רק כשמשרד הביטחון זקוק לכסף לממן את המלחמה, הכסף הזה מופשר. 200 מיליון שקל כמשל, סדר עדיפויות שלם כנמשל.

(התפרסם הבוקר בגרסה מקוצרת בעיתון)

הערת שוליים לתחקיר המקור על תקציבי משרד החינוך


השבוע שודר בתוכנית המקור תחקיר מקיף של רביב דרוקר ורזי ברקאי (תחקירנית: קרן שמש) על האופן שבו משרד החינוך מתקצב את בתי הספר השונים בישראל. וליתר דיוק, התחקיר חשף עד כמה משרד החינוך מחלק את ה-40 ומשהו מיליארד שקל שלו בין בתי הספר בצורה שלא רק לא מצמצמת פערי הזדמנויות ופערי הישגים בחינוך, אלא ייתכן שאפילו מעמיקה אותם. התחקיר המלא נמצא כאן.


ליבת התחקיר היתה חשיפת רשימה רשמית של משרד החינוך, שמקיפה 400 בתי ספר בישראל, ומראה כמה שעות שבועיות מקבל כל בית ספר, במסגרת כל התוכניות והסלים הקיימים. שיטת התקצוב של בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים אינה מבוססת על תקציב לפי מספר התלמידים, אלא על תקציב לפי מספר שעות הלימוד. ומספר שעות הלימוד עצמן נקבע על פי נוסחה, שבפועל מתעדפת גודל מסוים של כיתה. זה הבסיס, ועליו משרד החינוך מחלק תוספות נוספות, לפי כל מיני סלים (סל קליטה, סל פריפריה, יום חינוך ארוך, ועוד כל מיני).
זרימת הכסף נעשית בכל מיני אפיקים, ולא רק מברז מרכזי אחד.

בשורה התחתונה: תלמידי החינוך הממלכתי דתי מקבלים העדפה בולטת ומובהקת ביחס לכל זרם חינוכי אחר. גם ביחס לתלמידי החינוך הממלכתי, וקל וחומר ביחס לתלמידים הערבים, הבדואים, הדרוזים וגם החרדים.


מבלי להמעיט ברגע בחשיבות חשיפת הרשימה, וחשוב מזה מבלי להמעיט בעבודת עיבוד הנתונים המרשימה שתחקירני המקור עשו במשך חודשים ארוכים על הרשימה הבלתי נוחה שהם הצליחו להשיג ממשרד החינוך, עיבודים שמראים בדיוק רב איזה בית ספר מקבל פחות או יותר שעות לימוד וכמה בדיוק, העובדה כי החינוך הדתי מקבל יותר מכל אחד אחר היתה עובדה ידועה, לפחות לחוקרי חינוך, מזה שנים. הנה דוגמא לרק אחד מהמחקרים שנעשו בנושא, של חוקר החינוך המוביל בישראל (שגם מתראיין לתחקיר), נחום בלס. המחקר שצירפתי בלינק הוא המחקר המקיף ביותר שאני מכיר שבדק את השינויים בתקצוב מערכת החינוך היסודית בעשור הראשון לשנות ה-2000, והגיע בדיוק למסקנה זו. והיו גם מחקרים אחרים, ביניהם גם של בלס, שנעשו למשל תחת תנועת ״הכל חינוך״ ששר החינוך הנוכחי שי פירון עמד בראשה עד לפני שנכנס לפוליטיקה.
בקיצור, גם אם לא היתה ידועה לציבור הרחב, מאפייני האפלייה במערכת החינוך היו ידועים לאנשי המקצוע.
ההישג הגדול של תחקיר המקור הוא חשיפת הרשימה עצמה, הרשימה המדויקת של משרד החינוך, שאי אפשר להכחיש אותה, אי אפשר להתווכח איתה, אי אפשר לפרש אותה, אי אפשר לטעון אחרת. בכלל, זה הכוח הגדול של עיתונות מבוססת נתונים. כשאתה מצליח להגיע לנתוני המקור, יש לך כוח גדול מאוד ביד.


אבל,
הרשימה שאנשי המקור הצליחו לשים עליה את ידם היא רשימת שעות החינוך שמקבלים בתי הספר.
היא לא מציגה כסף. היא לא מדברת בשקלים. היא לא מראה עד כמה האפליה הזו עמוקה במונחי תקציב, אלא רק במונחי שעות. האם יש למשרד החינוך רשימה זהה, מקבילה, משלימה, שמראה את אותם הנתונים רק בכסף?
התשובה היא כן. למשרד החינוך יש כזו. הוא רק לא מוכן לחשוף אותה בשום פנים ואופן.


באוגוסט 2011 הממשלה קיבלה החלטה: להטיל על משרד החינוך ליצור מערכת ממוחשבת שתמפה ותציג את כל התקציבים המשרד מזרים באפיקים שונים לכל בית ספר ובית ספר.
הזמן חלף, ומערכת אין.
במאי 2013, במסגרת אישור התקציב הקודם, הממשלה החליטה שמשרד החינוך ירחיב את המערכת שהוא בונה, ויכלול בפנים גם את התקציבים שהרשויות המקומיות משלימות מעבר לתקציב משרד החינוך, בשביל להציג תמונה מלאה ושלמה יותר.
יותר מזה, הממשלה החליטה שמשרד החינוך יפרסם את הנתונים לציבור הרחב, כך שכל ישראלי יוכל לדעת לאן הולכים כספי המסים שלו, ואיזה ילד מקבל יותר, הילד בדימונה או הילד בהרצליה, הילד בחורה או הילד בכוכב יאיר.
זה היה במאי 2013. אנחנו כבר בנובמבר 2014, והציבור עדיין לא יכול לראות את הנתונים.


באוגוסט 2014 ח"כ סתיו שפיר שאלה את שר החינוך מתי בדיוק יפורסמו הנתונים. מי שענה במקומו של שר החינוך היה סגן שר החינוך אבי וורצמן איש הבית היהודי. הוא הבטיח שהנתונים יפורסמו עם תחילת שנת הלימודים. הנה, תראו:

שנת הלימודים מזמן כבר התחילה, והנתונים טרם פורסמו.
מתי יפורסמו? השד יודע. הניחוש שלי, לעולם לא.



בכל פעם שפניתי למשרד החינוך בשנתיים האחרונות בשאלה האם אפשר לקבל כבר את הנתונים, התשובה היתה אחת: המערכת עדיין לא מוכנה. גם התנועה לחופש המידע פנתה למשרד החינוך בנושא, וקיבלה את אותה התשובה, המערכת לא קיימת.


רק שמשרד החינוך, איך נאמר, משקר.

אני אומר את זה בביטחון כי עם הזמן התחלתי לאסוף עדויות, עוד ועוד עדויות, שמעידות שהמערכת דווקא מוכנה גם מוכנה. יותר מזה, ככל הנראה שר החינוך בעצמו כבר נחשף לנתונים במחצית השניה של השנה הקודמת.
השבוע שוב אמרה לי מישהי, שנחשפה לנתונים בעצמה, שהמערכת קיימת גם קיימת, ושכנראה הכוח היחידי שיגרום למשרד החינוך לפרסם אותה הוא בג"ץ. מי יכול לעזור לבג"ץ? למשל ארגוני זכויות או ארגונים מהמגזר הערבי שיכולים לטעון לאפליה תקציבית. "הם ישקרו לכולם", היא אמרה לי, "חוץ מלבג"ץ".

משרד החינוך לא רוצה לפרסם את המספרים, את פערי התקציב, מטעמים שאפשר להבין אותם. זה מוקש פוליטי, איזה נבחר ציבור רוצה לאבד רגל בגללו? חבל רק שמדובר בכסף ציבורי. הרבה כסף ציבורי. יותר מ-40 מיליארד שקל. החשיפה של המקור השבוע היא חשיפה חשובה מאוד. עכשיו צריך להגיע למסמך עם המספרים עצמם.

בכל מקרה, גם מבלי שהנתונים מפורסמים, הם משמשים את משרד החינוך החל מהשנה בתחילת תקצוב דיפרנציאלי במערכת החינוך. כלומר, לתת קצת יותר לאלה שיש להם פחות. אני לא יודע מה היקף התקצוב הדיפרנציאלי השנה, אני רק יודע שהוא שולי ונעשה לגמרי בשושו, בשביל לא לעורר שדים רדומים, בשביל לא להרגיז את ציבור הכיפות הסרוגות שיאבדו תקציבים לטובת החינוך הערבי. בעוד שבוע ההיקף המדויק אמור להיחשף במסגרת ספר התקציב שיוגש לכנסת, ואם הפוליטיקה תאפשר, ההיקף שלו יגדל בשנים הקרובות.

זהו, סתם שתדעו.

מכרזי ליבה

1 משרד החינוך הוא אחד ממשרדי הממשלה המופרטים ביותר. חברות פרטיות בודקות עבורו את בחינות הבגרות, חברות פרטיות מעניקות רשיונות לבתי ספר עצמאיים, חברות פרטיות מנהלות את המכינות הקדם-אקדמיות, מנהלות את הנסיעות לפולין למצעד החיים, מארגנות את מפעל השאלת ספרי הלימוד, מחלקות ארוחות חמות לתלמידים בבתי ספר שלומדים ביום לימודים ארוך (חברות פרטיות אחרות מפקחות על החברות הפרטיות שמחלקות את הארוחות), מפעילות את מערך השירות הפסיכולוגי, את הפרויקט למניעת נשירה, פרויקטים לטיפול בנוער מנותק, מפעילות את האולפנים ללימוד עברית, את מערך החינוך למבוגרים, מתפעלות את מתנדבי השירות הלאומי, יוצרות תוכניות לאפלייה מתקנת במגזר הערבי, מארגנות סמינרים בנושאי זהות יהודית-ציונית ואפילו מחלקות מלגות לסטודנטים. באמת, אני לא משוכנע מה נותר למשרד החינוך לעשות.
והנה, מסתבר שמשרד החינוך מצליח לשבור גם את השיאים של עצמו. במסגרת מכרז חדש שפרסם לפני חודש, מכרז מספר 4/1.2014, משרד החינוך למעשה הודיע שהוא מחפש חברה פרטית שתכתוב עבורו את חוזרי מנכ"ל המשרד. כן, מה ששמעתם.


להמשך קריאה