קרנפים

0.
התקרנפות (ש"ע, נ') – התבהמות, עדריות, אבדן תחושת המוסר והביקורת העצמית והשתעבדות לרצון הרודן (מילון ספיר, בעריכת איתן אבינאון, בהוצאת הד ארצי)

1.
דברים לא טובים קורים הערב בצמרת משרד האוצר. בחדשות ערוץ 2 התפרסם, ככה באמצע הפריים טיים, שראש אגף התקציבים גל הרשקוביץ עומד להדיח מתפקידו את סגנו הבכיר איל אפשטיין. לפחות ממה שהצלחתי לקושש, זקני האוצר לא זוכרים שאי פעם אירע אירוע כזה במשרד האוצר.
אפשטיין הוא סגן ראש אגף התקציבים שאחראי על תחום המאקרו, שזה משהו שלא אומר שום דבר למרבית הציבור, אבל בגדול זה אומר שהוא האחראי על בניית המעטפת של התקציב. קרי, בעיקר על תחזית הצמיחה, על תחזית ההכנסות ממסים, ועל הדברים שניצבים בבסיס התקציב ומהם בונים את התקציב של כל משרדי הממשלה. העילה להדחה, לפחות על פי הפרסום בערוץ 2 שלא זכה לאישור רשמי, הוא שאפשטיין היה זה שהוביל את תחזית המסים השגויה בעת הרכבת התקציב הדו שנתי לשנים 2011-2012, אי שם בסוף שנת 2010. אני עוד לא יודע מספיק פרטים מאחורי הקלעים של השבוע האחרון, אבל הנה כמה תובנות מהירות שלי בעניין הזה.

2.
יש בידי עדויות של אנשים בכירים בזירה הכלכלית הירושלמית, שמפחדים להיות מצוטטים בשמם ולכן מדברים בעילום שם, שמעידים כי זה יותר משנה וחצי, מאז המחצית השנייה של 2011, איל אפשטיין ופקידים נוספים באגפים שונים במשרד האוצר – כמו גם בבנק ישראל – התריעו בפני הדרג המקצועי הבכיר יותר, והן בפני הדרג הפוליטי, ששנת 2012 צפויה להיגמר בגירעון תקציבי גדול מאוד, פי שניים מהתכנון המקורי.

3.
בינואר 2012 הגיע שר האוצר בעצמו לוועדת הכספים על מנת לעדכן כלפי מטה את תחזית ההכנסות במסים, עדכון של 11 מיליארד שקל כלפי מטה. בסופו של דבר, העדכון הזה היה קרוב למדי לתוצאה הסופית בסוף 2012. במלים אחרות, כבר בינואר 2012 משרד האוצר ושר האוצר קיבלו את העמדה המקצועית של אפשטיין לפיה הולכת להיות בעיה בגירעון ב-2012. למעשה, ראש הממשלה בעצמו נתן ביטוי לחוסר ההפתעה הזה בדברים שאמר ערב הבחירות.

4.
למעשה, כפי האינטרנטים הראו, אפילו יו"ר האופוזיציה לשעבר והיום ראשון הנכנסים לממשלה החדשה שאול מופז הבחין כבר באוקטובר כי הגירעון הולך להיות בסדר גודל של 40 מיליארד שקל, כלומר כפליים מהתחזית. אמר את זה בחודש יולי גם פרופ' חיים בן שחר, אמר את זה גם נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, ואמרו את זה גם אחרים.

5.
יתר על כן, הממונה על התקציבים בעצמו אמר אך לפני שבועיים כי התחזית שנעשתה בסוף 2010 לגבי שנת 2012, שהתבררה לבסוף כשגויה לחלוטין, הייתה נכונה לזמנה. אז אם היא הייתה נכונה לזמנה, והממונה על התקציבים אומר זאת בעצמו, כיצד אותו ממונה על התקציבים יכול להשתמש בטיעון כי התחזית הייתה שגויה כסיבה להדיח את סגנו שהיה אחראי על התחזית?

6.
כל אלה עובדות. מכאן מתחילות עדויות שאני מקבל מכל הצדדים, לדיונים שלא נכחתי בהם, לשיחות שלא הייתי עד להן, ולכן איני יודע מה האמת לאמיתה ורק האמת. בסופו של דבר, כפי שכולם יודעים, כנראה שאין אמת אחת. הנה מה שהצלחתי להרכיב עד כה: אפשטיין, כאמור, יחד עם פקידים רבים אחרים מתריעים מזה חודשים רבים על אובדן השליטה התקציבי. רק באמצע 2012, לאחר שתמרורי האזהרה שהניפו הפכו להיות אדומים מדי, או אז ניאותו ראש הממשלה ושר האוצר להעביר בממשלה בזריזות חבילה של העלאות מסים – הן ל-2012 והן ל-2013 – בניסיון לצמצם במעט את הגירעון. וזה באמת היה מעט מדי ומאוחר מדי, אבל לולא הצעדים החלקיים האלה הגירעון ב-2012 היה אפילו גדול יותר, וכך גם ב-2013. הצעדים האלה שנקטה הממשלה באמצע 2012 היו פרי הלחצים של אפשטיין ופקידים נוספים.

7.
הן בתוך הממשלה והן בתוך משרדי הממשלה מהלכות שמועות זה זמן ארוך כי הדרג המקצועי במשרד האוצר, והן הדרג הפוליטי, לא ממש מקדישים חשיבות יתרה לראש אגף התקציבים גל הרשקוביץ. אני אומר את זה מאוד בזהירות. הרשקוביץ ואפשטיין עצמו לא רואים עין בעין במישור המקצועי, ולמיטב ידיעתי גם שוררת ביניהם איבה אישית לא מבוטלת. גם את זה אני אומר בזהירות. כעת פועל הרשקוביץ, כל על פי עדויות, להדחת אפשטיין. למעשה, הוא לא צריך להדיח אותו ממש. הדלפת הכוונה להדיחו – למיטב ידיעתי מבלי שאפשטיין עצמו ידע כי ידיעה כזו עומדת להתפרסם הערב – מספיקה על מנת להדיחו. שכן לא ברור כיצד ראש אגף התקציבים וסגנו יוכלו להמשיך לעבוד יחד נוכח העובדה כי "המתיחות" ביניהם הפכה להיות פומבית. וכל זה, שימו לב, ערב הבאת תקציב מדינה לשנים 2013-2014 לממשלה. ועוד לא סתם, ה-תקציב, שעומד לכלול חבילת גזירות מאוד לא נעימה. אם אפשטיין יודח, מי בדיוק אמור להרכיב את המעטפת של התקציב הזה?

8.
אפשטיין עובד באגף התקציבים זה עשור. הנה כמה דברים שאמרו לי הערב כל מיני אנשים לגביו, לאו דווקא מאוהביו (הוא אדם שקל מאוד לא לאהוב, תאמינו לי): "אחד האנשים בעלי מסלול הקידום המהיר ביותר בתולדות אגף התקציבים. גאון ונחש עם שיגעון גדלות". או למשל "הוא הגורם המקצועי, החשוב והמנוסה ביותר בתקופת התקציב, במיוחד זה הצפוי לנו". וגם: "ההדחה של אפשטיין היא פשוט התאבדות של האוצר". כל זה מתחבר כמובן לדברים שכתב החשב הכללי לשעבר שוקי אורן בפייסבוק שלו לפני שבועיים – על המשמעות של מינוי שר אוצר למשרד האוצר כצעד שמחליש את האוצר כולו – ועל הדברים שאמר לי לפני שבועיים הממונה לשעבר על התקציבים רם בלינקוב על ההתקרנפות של הדרג המקצועי באוצר בפני הדרג הפוליטי.

9.
בשורה התחתונה, משהו מאוד לא טוב עובר הערב על צמרת משרד האוצר. נעשה ניסיון משונה להדיח גורם מקצועי שלדעת עדויות רבות שאספתי – אם כי חשוב לי להדגיש בפירוש שלא כולן, יש בהחלט כאלה שטוענים כי הוא האחראי לכישלון – שימש במשך חודשים כאחד המתריעים היחידים בשער. זה נראה כמו ניסיון של אנשים שחשים שהם עצמם עומדים בפני החלפה לאחר מינוי שר אוצר חדש, להדיח רגע לפני כן את הכפופים להם בניסיון לשכתב את ההיסטוריה. זה מתחבר בדיוק לדברים שכתבתי כאן לפני שבועיים על האווירה הקשה מאוד ששוררת בצמרת משרד האוצר וכן במשרדי ממשלה אחרים, תחושת רדיפה. ויתרה מכך, למי אמורים להיות נאמנים פקידי האוצר, משרתי הציבור? לדרג שמעליהם? לציבור? אם הם מתריעים ולא שועים להתרעות שלהם, מה הם אמורים לעשות?

10.
באופן הכי אישי, מתהפכת לי הבטן הערב. אני לא רוצה לבחור צד, ואין זה מקומי לבחור צד, אני רק אזרח ישראלי שמסתכל מהצד על הדברים, וחובתי במסגרת תפקידי לדווח לציבור על הדברים שאני רואה ושומע, כל עוד יש להם עניין לציבור, ובמקרה הזה יש להם עניין ועוד איך. קשה מאוד בסיטואציה כזו לדעת בדיוק ולפרטי פרטים מהי האמת ורק האמת מבלי שהיית ונכחת בעצמך בכל המועדים הרלוונטיים. אני מפחד לחטוא לאמת, ואני מפחד להלבין או להשחיר את פניו של מי שאינו ראוי לכך. עם זאת, בנקודת זמן זאת, נדמה לי שמתבצע כאן ניסיון שפל להדיח בצורה לא ראויה את מי שהרגיז את הממונים עליו רק בכך שדחף בפרצופם את האמת המטרידה והלא נוחה.

האיש שהיה שם*

לפני חודשיים פחות שבוע הלכנו אמנון אטד (כתב האוצר/בנק ישראל של העיתון) ואנוכי לראיין את נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, לראיון מיוחד. הראיון עצמו היה פרי אובססיה אישית ארוכת שנים של אמנון, ותחום עניין אישי שלי מהשנים האחרונות. אחרי כמעט שנה של הפצרות, ניאות פישר להעניק לאמנון את הראיון. הנושא: חלקו של פישר בתוכנית לייצוב המשק הישראלי משנת 1985, וכיצד גיבוש התוכנית התנהל מאחורי הקלעים. למי שמעוניין להרחיב, הנה הערך בויקיפדיה. בתמצית: תוכנית הייצוב של 1985 היא התוכנית שגובשה למלחמה בהיפר-אינפלציה שהשתוללה אז בארץ. במסגרת הרפורמות החשובות שבוצעו בתוכנית ההיא, נולד גם חוק ההסדרים המפורסם, ומאז הוא איתנו.

בכל אופן, לפישר היה חלק מרכזי בתוכנית הייצוב ההיא – הוא היה חלק מן הצוות האמריקני שעבד בשיתוף עם הצוות הישראלי לגיבוש פרטי התוכנית. אמנון, באותה תקופה, היה כתב של עיתון "דבר". ככזה, הוא ליווה את התוכנית מן הצד העיתונאי. לאחר שכבר הייתה עובדה מוגמרת, הוא כתב אז את מה ששמע – שאת התוכנית הגו, למעשה, הכלכלנים הישראלים, אולם בגלל שהם ידעו שהיא לא תתקבל בישראל מסיבות פוליטיות, הם הפצירו בעמיתיהם האמריקנים שיציגו את התוכנית לפוליטיקאים בישראל כהכתבה אמריקנית. הידיעה הזו של אמנון גרמה למנכ"ל משרד האוצר דאז, עמנואל שרון, לכתוב מכתב חריף לאמנון, שנפתח במשפט – "אמנון, עם כל הכבוד – אתה פשוט אידיוט!". המכתב הזה פותח היום את הכתבה של אמנון שמופיעה במוסף הפסח של העיתון שהתפרסם היום.

הראיון עם פישר, לטעמי, היה אחד מרגעי השיא מאז שהצטרפתי לעולם העיתונות. זה היה ראיון אישי במלוא מובן המילה, שכלל את העובדה שפישר ניגש לארון, הוציא ממנו את יומנו האישי מאותה תקופה, התחיל לעלעל בו, להקריא מתוכו, ולצחוק מהעובדה שחלק מהדברים שכתב אז עדיין רלוונטיים כיום. במובנים רבים, זה לא היה ראיון עם פישר. זה היה ראיון עם סטנלי.

שמחתי מאד לקחת חלק בכתבה הזו, גם אם באופן די פסיבי. למען הסדר הטוב: לא כתבתי בה מילה. לדעתי (הלא אובייקטיבית בעליל) התוצאה הסופית היא אחת הכתבות המרתקות שקראתי מזה זמן רב. אני ממליץ לכם עליה בחום.

מי שידו אינה משגת את המוסף עצמו, הכתבה המלאה הועלתה לאתר העיתון ואפשר למצוא אותה כאן. קריאה נעימה, וחג אביב שמח לכולם.

* הכותרת של הפוסט, שהיא גם כותרת הכתבה, כמובן לא שלי. הקרדיט על ההברקה מגיע לאדווה גופן-קיזלשטיין (נדמה לי), עורכת המוסף.

18:26, אחרי הכל

1.
אמר פעם מישהו "אין כמו שמחה, כמו השמחה לאיד".

2.
ב-11/11 פרסמתי את הפוסט הזה.

3.
השבוע גלובס פרסם את הידיעה הזו.

4.
חי חי, חה חה.

5.
דמו של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, רתח כאשר נודע לו שגלובס שברו את האמברגו. זו עובדה. בבנק ישראל התחילו "מגעים משפטיים" מול גלובס בשביל לסגור חשבון. זו שמועה. אבל, למען האמת, זו הדרך היחידה שאני יכול להעלות על הדעת בגללה גלובס פרסם ידיעת הבהרה והתנצלות פרק זמן ארוך כל כך מאז האירוע. כך או כך, חי חי, חה חה.

קבס – לייב בלוגינג?

לפני הכל, למען הסר ספק ולמען לא יצוטט שלא כהלכה במקומות אחרים: כל מה שנכתב כאן נכתב על דעתי ולא על דעת העיתון שאני עובד בו. תודה

כתב הכלכלה של גל"צ, מתן חודורוב, פרסם הבוקר ב"מה בוער" ידיעה בלעדית לפיה בהנהלת האוצר מותחים ביקורת חריפה על התנהלותו של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. בידיעה של חודורוב צוטטו בכירי האוצר – אבל לא בשמם, כמובן – כאומרים דברים איומים ונוראיים על פישר. כל כך איומים, שלא אחזור עליהם כאן.

בעוד שיש לי המון מה לומר על הסיפור הזה, אומר רק דבר אחד, כי אני מנוע מלומר את הדברים האחרים: אותו בכיר באוצר שהדליף את הידיעה הזו (ויש בדיוק שני מועמדים לכך), נהג בתבונה, מבחינתו, כשהדליף את זה דווקא לגל"צ. אותו בכיר ידע שלו היה מדליף את זה לאחד העיתונים הכלכליים, הרי ששני העיתונים הכלכליים האחרים לא היו מתעסקים באייטם הזה, כי לא עושים פולו אפ על מתחרים. ברגע שהידיעה הודלפה לגל"צ, אין מניעה שכל העיתונות הכלכלית תתעסק בזה, לרבות העיתון שאני עובד בו, למורת רוחי.

אגב, עובדה זו לבדה מעידה על כוונת המדליף – לעורר מהומה סביב הסיפור הזה, לא משנה מה עלול להיות המחיר. גועל נפש.

ויש הערה: בימים כתיקונם, שר האוצר היה צריך לזמן אליו את אותו בכיר, או בכירים, ולנזוף בהם באופן פומבי (באופן דומה לנזיפה של אולמרט באלוף במיל' עמוס גלעד בשבוע שעבר), ואולי אף להעיף אותם לכל הרוחות. יעקב נאמן אמר דברים דומים ברדיו הבוקר. אלא שהימים אינם כתיקונם, וממילא ההתנהלות הפנימית באוצר היא שונה בתכלית מאשר במשרדי ממשלה אחרים.

ויש עדכון מעניין: זמן לא רב אחרי הפרסום בגל"צ, הזדרזו במשרד האוצר להוציא תגובה בזו הלשון:

ממשרד האוצר נמסר כי שיתוף הפעולה בין בנק ישראל למשרד האוצר הינם פורים ומפרים באופן שוטף, ובטיפול במשבר הכלכלי בפרט. הניסיונות לתקוע טריז בין הגופים אינם אחראיים ונדונו לכישלון.

(ההדגשה היא שלי)

הקוראים חדי העין יבחינו מה יש בתגובה הזו, ומה אין בה, ומה נאמר בה במרומז. בעיניי זה מדהים, לא פחות.

ויש גם טוקבקים, כי הסיפור הזה עוד ימשיך להתגלגל: הטוקבקים לסיפור הזה, באתרים של גלובס והמארקר, מעניינים לא פחות מן הסיפור עצמו. חלק גדול מן הטוקבקים, בשני האתרים, יוצאים נגד פקידי האוצר ומשבחים את פישר. מלבד כל אלה, נשא חן בעיניי במיוחד טובקבק מספר 38 במארקר (של כותב בשם רן, תחת הכותרת "אחריות עיתונאית"):

אחת ולתמיד, מי הם בכירים באוצר???
לא יכול להיות שיבואו עיתונאים וישפכו שמן לתוך מדורה על ידי שימוש במונח בכירים
או שיגירו שמות כדי ששר האוצר והנגיד יוכלו להתמודד איתם או שלא יכתבו בכירים
העיתונאים חיבים לקחת אחריות על ערעור המוסדות החושובים ביותר לניהול המדינה
אין כאן אמירה כנגד תפקיד העיתונאים בחשיפת האמת, אך כאן אין אמת יש רכילות !!!

והנה עוד תגובה: בינתיים, מנכ"ל משרד האוצר, ירום אריאב, עלה לשידור אצל רזי ברקאי והגיב על הדברים. הוא אמנם לא הכחיש, אבל שהוא לא שמע את הדברים בפורום שהיה תחת ניהולו (קרי, לא מדובר בישיבה של הנהלת המשרד) וכי הוא מגנה אותם. הוא אמר בפירוש שמדובר בשטות, בקשקוש, ואמר שמדובר באמירה לא ראויה, ושמי שאמר אותם אינו ראוי בעצמו. אלה דברים מאד קשים כשהם נאמרים בשידור חי מפי מנכ"ל משרד האוצר, שנשלח מטעם המשרד בשביל להגיד את דברו. שוב, כמו בתגובה הרשמית, גם כאן ישנם הרבה דברים שלא נאמרים במפורש, אבל בהחלט נשמעים במרומז.

וזה כבר SMS שקיבלתי ממישהו שאני מעריך את דעתו, לאחר שביקשתי את דעתו:

מלחמות יהודית מזיקות ביותר – הדבר האחרון שהמשק זקוק לו. כשיהיה שר אוצר סמכותי, זה יגמר

נו באמת

כן, אני יודע, אתכם מעניינים היום רק דב חנין וניר ברקת. ובכל זאת, לי יש תסכולים אחרים, ואני צריך לפרוק אותם היכנשהו. אז הנה, אני הולך לדבר על ריביות ועיתונאות בינונית. תחנקו עם זה.

היום, בערב, במפתיע, החליט בנק ישראל להודיע על הפחתת ריבית בשיעור של חצי אחוז. חצי אחוז. ועוד במפתיע. ועוד לרמתה הנמוכה ביותר אי פעם. זה לא משהו שקורה כל היום. אז נכון שזה קרה כבר לפני חודש, אבל הי – אלה זמנים מוזרים מבחינה כלכלית.

בקיצור, הורידו את הריבית. עכשיו, ידיעה על כך שהנגיד החליט להוריד את הריבית, זה לא משהו שעיתונאים מסוגלים לגלות לבד, על ידי שימוש במקורות שלהם, ולהחזיק בזה באופן בלעדי בשביל העיתון. זה לא קורה. זה לא יכול לקרות. מהסיבה הפשוטה שבבנק ישראל לא מחלקים את המידע הזה בצורה כזו.

אז איך זה עובד? איך תמיד העיתונאים מפרסמים באותו הזמן את ההחלטה של הנגיד על גובה הריבית?
בימים כתיקונם, הנגיד מפרסם את החלטת הריבית בסוף החודש. ליתר דיוק, ביום שני האחרון בכל חודש. ההודעה הרשמית מתפרסמת בדיוק בשעה 18:30, מתוך ניסיון שלא להשפיע על המסחר בבורסה באותו היום. בשביל שהעיתונאים ידווחו על כך באותו הזמן בדיוק, בנק ישראל משחרר להם הודעה לעיתונות, חמש עד חמש עשרה דקות לפני כן. על ההודעה לעיתונות מופיע אמברגו – לא לפרסום עד השעה 18:30. כלומר, כל העיתונאים מדווחים על כך בדיוק באותה השעה, כי הם כולם מקבלים את זה ביחד ואסור להם לפרסם לפני הזמן.

אבל היום, כשהנגיד הוריד את הריבית במפתיע – מבלי שמערכות העיתונים בנו על זה מראש – משהו נשבר. דובר בנק ישראל, יוסי סעדון, עשה סבב טלפונים באזור השעה 18:15. הודיע להם אחד אחד ונתן אמברגו – לא לפרסום לפני 18:30. אדריאן פילוט, הכתב של גלובס, שהוא עדיין חבר שלי למרות העריקה שלו, החליט שעל הזין שלו האמברגו. אחרת אין לי שום הסבר למה באתר של גלובס הידיעה הופיעה בשעה 18:26. ולא סתם הופיעה. הגדילו גלובס לעשות ושמו את התווית המפוצצת "לפני כולם", יעני, בלעדי.

עכשיו תגידו לי, אנשי גלובס היקרים, אתם השתגעתם? מילא כשאתם שמים "לפני כולם" על ידיעות שיש לכולם אבל אתם הראשונים שהספקתם ללחוץ על כפתור ה-send, מילא כשאתם "לפני כולם" על ידיעות שכבר פורסמו במקומות אחרים. אבל לשבור אמברגו ולכתוב על זה "לפני כולם", זה כבר גובל בפיגור מוחין מצד אחד, בהזניית המקצוע מצד שני, ובפלילים מצד שלישי.

וזה בעיקר מאד מאד מרגיז אותי. לא יודע למה, אבל זה מרגיז. זה מרגיז אותי לחשוב שהתחרות האכזרית בין העיתונים, מדרדרת את המקצוע לתהומות של רדידות, חוסר מקצועיות, חוסר דקדקנות, וכו' וכו'. פשוט מרגיז.

זהו. בהצלחה למועמדים האופנתיים שלכם.

עדכון: עוד בטרם הספקתי לסיים את כתיבת הפוסט, התקשרתי ליוסי סעדון, דובר בנק ישראל, ותהיתי איך זה לעזאזל הם נותנים לגלובס לשבור אמברגו בצורה מעליבה כל כך? מאז ועד סיום כתיבת הפוסט, גלובס שינו כמה דברים – הם שינו באופן מלאכותי את זמן פרסום הידיעה, ועכשיו הוא מופיע 18:30. וגם הכתובית "לפני כולם" נעלמה.

עכשיו זה כבר ממש טיפשי.

עדכון 2: ויש גם את הידיעה המגוחכת הזו. גם היא "לפני כולם". הזוי לחלוטין. כאילו כל העורכים כבר הלכו הביתה. העיקר שעבדו עליה שני אנשים. מה "לפני כולם" בה? ומה לעזאזל היא אומרת? ולמה צריך את הידיעה הזו, למה? ואדריאן, אם אתה קורא כאן במקרה, זה לא אישי נגדך. זה נגד העיתון שלך.