3 דברים שלמדתי הערב

והפעם, על החוכא ואטלולא שחוק חובת המכרזים הפך להיות

1 הערב למדתי שבתאריך 25 במרץ השנה, שמעון אסולין, ראש מנהל המזון בבית החולים אסף הרופא, הגיש חוות דעת מקצועית אל ועדת המכרזים הרלוונטית, בבקשה שתאפשר לו לקבל פטור ממכרז לצורך רכישת בלילה לחביתה וחביתות מוקפאות מוכנות מפוסטרות.
זה אולי נשמע טפשי אבל מדובר בבקשה אמיתית לגמרי שגזלה את זמנם של כמה וכמה פקידים. את זמנו של אסולין, שנאלץ למלא את טופס הבקשה ולספר בלשון יבשה אך ציורית כיצד ״למיטב היכרותנו הספק פאי פרוסט הינו הספק היחיד אשר מספק היום את הפריטים: א. חביתות קפואות לסוגיהן למאושפזים. ב. בלילה לחביתה, לפשטידות וממולאים. מסיבה זו רכש המוצרים הנ״ל מתבצע דרך ספק זה. אלא אם יוצעו הפריטים הללו דרך ספק אחר, וביצוע תיחור כמקובל״. ואם זה לא הספיק, הרי שאסולין הדגיש בשורה התחתונה את המסר הבלתי נשכח – ״הייחוד של הבלילה שהינה מפוסטרת״.
מלבד אסולין שנאלץ להשחית את זמנו על תיאור הפואטיקה של הבלילה, נאלצו גם חברי ועדת המכרזים הרלוונטית לבזבז את זמנם את העניין הזה, רק בשביל איזה יועץ משפטי אי שם בקצה הקיצון של שרשרת היועצים המשפטיים של העולם לא יטיל ספק בכך שאסולין עשה כאן איזה מעשה נבלה. שכן אם אסולין לא היה מכסתח את עצמו, ולא ממלא את הטופס, ולא מספר עד כמה ייחודית הבלילה המפוסטרת שהוא קונה מפאי פרוסט – בסכום מגוחך של 200 אלף שקל, שומו שמים – מישהו עוד היה טוען מתישהו שאסולין הוא חבר, או קרוב משפחה, או מכיר אותו מהצבא, או מכיר את אשתו, או השד יודע איך, את הבעלים של חברת פאי פרוסט, האיש והבלילה.
זה אולי קטנוני, אבל הבלילה הזו היא רק טעימה אחת מתוך ים שלם של בלילות מטופשות אחרות, שמעידות בעיני יותר טוב מהרבה דוגמאות אחרות על כך שחוק חובת המכרזים בצורתו הנוכחית פשט את הרגל ומזמן מחטיא את מטרתו.


להמשך קריאה