תוחלת, חיים

0.

לפני כמה שבועות טובים צלצל הטלפון. מספר לא מזוהה מאזור חיוג 03. עניתי. בצידו השני של הקו נשמע קול של אדם זקן, עייף, אבל ברור. הוא הציג את עצמו בשם המשפחה – אבנרי. "כאן אבנרי", הוא אמר, מעלה בי זכרונות מספרים שקראתי בילדותי על תקופת המנדט.

אבנרי סיפר לי סיפור. הוא גמלאי. ליתר דיוק, הוא בן 87. והוא לא מבין למה דופקים אותו דווקא בפנסיה. הוא התקשר בשביל לבדוק אם אני יכול לעזור לו.

אמרתי לו שאני בדיוק באמצע פגישה עם אנשים, והוא הציע שיעלה את הסיפור שלו על הכתב וישלח לי. סיימנו את השיחה.

באמצע החגים, כשהגעתי יום אחד למערכת, מצאתי על שולחני מכתב ממוען אלי, נושא בול מקסים של "המפוזר מכפר אז"ר". זה היה המכתב של אבנרי. קיבלתי את רשותו לפרסם אותו כלשונו. אז הנה הוא:

1.
לידי מר שאול אמסטרדמסקי א.נ

שמי אבנרי נפתלי, גימלאי וניצול שואה. עבדתי בחיל האוויר כאזרח עובד צה"ל. שילמתי במשך 36 שנה פנסיה ל"מבטחים" שהייתה מנוהלת ע"י ההסתדרות ללא אפשרות לבחור ולשם קבלת הגימלה כשאהיה פנסיונר.

עקב ניהול כושל של ההסתדרות שנוהלה ע"י מר פרץ שהיום הוא חבר כנסת, הניהול נמסר למשרד האוצר עם חוב של 78.3 מיליארד שקל. בתחילחה גבו ממני 1% דמי ניהול, וכיום – החל משנת 2007 – גובים ממני 1.75% דמי ניהול. אף אחד לא שאל את הפנסיונרים האם הם מאשרים לקחת מהם את הכסף. כיום אני משלם 119 שקל כל חודש.

פניתי למשרד האוצר ובתשובה שלהם ענו לי כי "זה לפי החוק". כלומר, הם מחוקקים חוקים ואני צריך להסכים ללא יכולת התנגדות.

גם חוק אפשר לשנות, אם הוא לא צודק או לא נכון.

ביקשתי שיקדמו ועדת חקירה פרלמנטרית ולא קיבלתי תשובה.

זו שערוריה. לאן נעלמו הכספים שלי ושל עוד אלפי מבוטחים?

מר שאול אמסטרדמסקי, אני לא מצליח להבין איך אפשר לנהל בתור מזכרת הסתדרות קרנות פנסיה בצורה כושלת ולאחר שנכשלים להעביר את זה לאוצר, להמשיך להיות שר וח"כ ולא לתת את הדעת על הכישלון הגדול הזה.

בכל מדינה מתוקנת היו חוקרים לאן נעלם הכסף ומעמידים לדין את אלה שגרמו לכישלון.

שנה טובה

בכבוד רב

נפתלי אבנרי

<כתובת>

<טלפון>

2.

שלשום הוא התקשר, לבדוק אם קיבלתי את המכתב. דיברנו קצת. הוא סיפר לי מעט על עצמו. על איך איבד את אמא שלו בגיל 15 בזמן המלחמה, אי שם במה שלימים הפך להיות אוקראינה. על איך מצא את הקבר שלה כמה עשורים לאחר מכן. הוא דיבר בצלילות, בכעס, אבל באופן מפוכח מאוד.

הוא יודע שאין לי שום דרך לעזור לו. הוא ידע היטב גם מה אגיד לו – שאכן, הדברים נעשה על פי חוק. שאילולא הממשלה ההלאימה את קרנות הפנסיה ההן, בין היתר את זו שהוא חבר בה, לא היתה לו פנסיה כלל. שאילולא המיליארדים שהמדינה מזרימה לקרנות האלה מדי שנה לא היתה לו כל פנסיה. שדמי הניהול שהוא משלם הם כאין וכאפס לעומת הצרה הכלכלית שהיתה יכולה להיות מנת חלקו. שהפנסיה החודשית שלו – משהו כמו 7,000 שקל – היא גבוהה בהרבה מהפנסיה שתהיה מנת חלקם של מרבית בני הדור שלי.

וכשדיברנו, הרגשתי היטב שכל המלים שאני ממטיר עליו הן בבחינת יריקות חסרות משמעות אל הרוח הפתוחה. הבלים הבלים, תלי תלים של הבלים.

3.

לפחות בדבר אחד אני מסכים איתו מאוד. לא מובן לי כלל איך יכול להיות שאירוע כזה קורה מבלי שאיש נותן את הדין. והאירוע הזה, האירוע שבו כמעט קרסה מערכת הפנסיה הישראלית (הקודמת), הוא רק אחד מני כמה. מאז היו עוד כמה כאלה, אבל בעוצמה פחותה יותר. נניח, 5 בסולם ריכטר ולא 7. הנה, רק לפני כשנה וחצי קוצצה הפנסיה של הגמלאים בקרנות הפנסיה הוותיקות האחרות (אלה שלא נקלעו לגירעון) בכמה אחוזים טובים. ורק לפני שבועות ספורים בישר משרד האוצר כי הוא עומד לעשות מהלך דומה לעשרות אלפי חוסכים אחרים. והארץ רעשה לכמה דקות, וזהו. הכל חלף ונדם.

הדברים של אבנרי הם תמרור אזהרה לכולנו. העתיד הזה יבוא. זה טיבו של עתיד, הוא מגיע בסוף. ובעתיד הזה, לא משנה כמה חזק תכיחשו או תדחיקו, בעתיד הזה אתם עלולים למצוא את עצמכם זקנים עניים. לא כמו אבנרי. ממש לא. עניים באמת.

4.

אין לי יותר מדי פואנטה בפוסט הזה לבד זה שהעולם מסריח. ואפילו זה כבר לא מי יודע מה מקורי. צר לי. אפשר להתפזר עכשיו.

הרהור בשלושה חלקים

1.
אז הממשלה נזכרה שצריך לעשות משהו עם הגירעון הזה. אז היא אישרה חבילה של צעדים בתחום הגדלת ההכנסות, בסכום של 14.4 מיליארד שקל, אם הכל באמת יתממש (מה שלא לגמרי ברור כרגע). בכל מקרה, זה לא יספיק בשביל לסתום את החור. ב-2014 נראה העלאת מסים נוספת, וייתכן שאפילו לפני כן. ובכל מקרה, זה רק צד ההכנסות. הממשלה צריכה לתקן גם את צד ההוצאות. וכשאני אומר לתקן, אני מתכוון לקיצוץ בקנה מידה אפי של 10-14 מיליארד שקל.

2.
סביר להניח שבשביל להקטין את הסכום האדיר הזה הממשלה תנסה כמה שיותר "לדחות ביצוע" של פרויקטים והוצאות אחרות. למשל, סלילת כבישים, הנחת מסילות ברזל. כאלה דברים. אבל גם לזה יש גבול. בסופו של דבר, הממשלה תהיה חייבת לקצץ, ולקצץ ממש. סטייל מה שהיה ב-2003. איזה קטע, גם אז זה היה ביבי.
בסבירות די גבוהה, אפשר להניח שחלק מחבילת הקיצוצים תהיה הקפאה או דחייה של ביצוע הסכמי שכר – למשל, דחיית הפעימה השנייה של העלאת שכר המינימום באוקטובר, או דחייה של הפעימה האחרונה בהסכם השכר במגזר הציבורי בינואר, וכהנה וכהנה. ולא בטוח שזה הסוף. ייתכן גם שהממשלה תלך למתווה של קיצוצי שכר ממש במגזר הציבורי, ואם המצב יהיה חמור ממש – אפילו לפיטורים. גם זה קרה ב-2003.
אלא שהפעם הממשלה תהיה על מסלול התנגשות חזיתי וכואב מול ברנש אחד בשם עופר עיני. עופר זה הוא רק נראה תמים. עמוק בפנים הוא ממזר ממזר. הוא יודע בדיוק מה מבשלים לו באוצר. הוא מכיר היטב את הנתונים שעוד מעט יתחילו להיות מודלפים לעיתונים – על כך שהנהנים העיקריים מהפטור ממס שיש לקרנות ההשתלמות זה העשירון העליון, ואיך בחברת החשמל ובמונופולים הממשלתיים האחרים העובדים עושקים את מעמד הביניים, וכו'. הוא יודע היטב מה מכינים לו במשרד האוצר, והוא לא פראייר.

3.
אם המשבר הזה אכן יפרוץ, ואם הוא ינוהל בידי מנהלי המשברים של שני הצדדים כפי שמשברים מנוהלים פה בדרך כלל, כל אחד מהצדדים ינסה לגייס את דעת הקהל הציבורית ולטנף היטב על הצד השני. בשלב כלשהו, הציבור יצטרך להחליט – הוא בעד או נגד ההסתדרות. הוא בעד קיצוץ שכר במגזר הציבורי – הרי במגזר הפרטי מקצצים ומפרטים כאילו אין מחר, למה שעובדי המדינה לא יתרמו את חלקם? – או שהוא נגד. האם הציבור בעד דחייה של עוד תוספת לשכר המגזר הציבורי או שהוא נגד. וכו' וכו'. באופן אינטואיטיבי, אני מניח שהציבור ייקח את הצד של ההסתדרות בלי קושי רב מדי. מה שאני תוהה הוא לגבי התגובה של ראש הממשלה. האם נתניהו ינסה לצייר את יו"ר ההסתדרות בתור מי שנוהג בחוסר אחריות ובחוסר ממלכתיות בשעת משבר (בתוכנית הייצוב של 1985 ההסתדרות והמעסיקים נכנסו לעסקת חבילה עם הממשלה מתוך תחושת אחריות, יגידו בלשכת ראש הממשלה) או שמא פשוט ייכנע לו אחרי שיראה את התגובה הציבורית? ומי יודע, אולי כל זה ייגמר בסוף בבחירות.