הגיע הזמן לשלב הבא של הפנסיה

ב-29 בדצמבר 2015 קרה דבר בישראל.
רשות שוק ההון הודיעה שהיא מקימה שתי קרנות פנסיה מוזלות, שיהוו ברירת מחדל לעובדים. המטרה: לגרום לכך שמאות אלפי עובדים שכירים, או יותר, יפסיקו לשלם את דמי הניהול המקסימליים המותרים בחוק על החיסכון שלהם לפנסיה, דבר שפוגע בעשרות אחוזים ברמת החיים העתידית שלהם. מאחר שלכל אחד מהם אין כח מיקוח משמעותי, כי השכר של רובם נמוך מאוד, הרעיון היה שהמדינה בעצם מאגדת אותם יחד באופן חצי מלאכותי, ומוזילה עבורם את דמי הניהול.

אני זוכר איפה הייתי. הייתי באוטו, בנסיעה בדרך לאיזה משהו בראשון לציון, מנסה להקשיב לשיחת ועידה באזניות תוך כדי נהיגה בכביש המהיר. בשבילי, זה היה רגע מרגש. בלי ציניות. אחרי כמה שנים של כתיבה עיתונאית אובססיבית על פנסיה, ובפרט על דמי ניהול, הצעד הזה היה כמו לשמוע שההוא מהעוקץ הניגרי באמת רוצה לשלוח לך כסף, ושזה לא עוקץ.

עכשיו מה, בגלל שאני טיפוס די שלילי, מלכתחילה הצעד הזה נראה לי מועד לכישלון. הנה, אפילו כתבתי את זה בעיתון. זה היה מועד לכישלון כי הצעד הזה היה תלוי במודעות גבוהה מאוד של העובדים מצד אחד, וברצון טוב ושיתוף פעולה של גופים אינטרסנטיים מצד שני.
מלכתחילה, אם היתה לחוסכים לפנסיה מודעות מאוד גבוהה, לא היינו נזקקים בכלל לצעד כזה, כי הם היו מתמקחים על דמי הניהול שלהם ומורידים אותם, או לפחות לא משלמים את המקסימום. כך גם אם הגופים האינטרסנטיים לא היו אינטרסנטיים. ולכן, בעיה.

ואמנם, הצעד הזה עדיין לא עובד. מהנתונים של רשות שוק ההון בעצמה עולה ש-70% מהחוסכים שהצטרפו לקרן פנסיה ומשלמים את דמי הניהול המקסימליים עשו זאת בהסכמים של המעסיקים שלהם מול קרנות הפנסיה. זו לכאורה "בחירה" של העובד. אבל כשמעסיק בא לעובד שלו, בעיקר עובד בשכר נמוך, ואומר לו – תחתום כאן – העובד חותם. וזהו. ככה עובדת הדינמיקה של זה בשטח.

ובשביל להשלים את הנתונים: 72% מהחוסכים שמשלמים את דמי הניהול המקסימליים משתכרים פחות משכר המינימום. העובדים האלה משלמים על הפנסיה שלהם הרבה יותר מעובדים שמשתכרים הרבה יותר. סתם, כי אפשר.

אז למה בכל זאת שמחתי כשהשיקו את הקרנות האלה? כי לדעתי הצעד הזה שבו המדינה לוקחת סוג של אחריות ומביאה להקמת גופים שיהיו חיסכון פנסיוני מוזל הוא צעד ראשון בכיוון הנכון. ומה הצעד הממש נכון בעיני?
בעיני המהלך האמיתי צריך להיות הרבה יותר מרחיק לכת. כתבתי על זה בעבר, וזה אפילו לא רעיון מקורי שלי (שמעתי עליו לראשונה מפי יונל כהן, שהיה מנכ"ל מגדל). הרעיון הוא כזה: היום יש במערכת כפילות. יש שני גופים שמורידים לכם כסף כל חודש מתלוש המשכורת, וכשתהיו זקנים יהיו שני גופים שישלמו לכם כסף כל חודש. הגוף הראשון זה קרן הפנסיה שלכם. הגוף השני זה ביטוח לאומי.

לדעתי, זה מצב מפגר. אין צורך בכפילות הזו. לשום קרן פנסיה אין יתרון טכנולוגי או תפעולי או איכותי על ביטוח לאומי בגביית הכסף לחיסכון (למעשה, לביטוח לאומי יש יתרון משמעותי), ולאף אחת מהן אין יתרון בתשלום הכסף. הישראלים שונאים את ביטוח לאומי לא בגלל שהוא לא משלם להם את קצבת הזקנה, כי הוא כן. הציבור שונא את ביטוח לאומי בכל ליבו בגלל המקומות שבהם יש לו חיכוך עם המוסד. בוועדות הרפואיות, למשל, או בקבלת שעות סיעוד להורה קשיש. לא בתהליכים האוטומטיים של גביית הכסף ושל תשלום הקצבה. זה עובד פחות או יותר בסדר.

לכן, הנה מה שאפשר היה לעשות: לוותר על הכפילות. להחליט שהמדינה, באמצעות ביטוח לאומי, גובה את כספי החיסכון שלכם בכל חודש, ומשלמת לכם את קצבת הפנסיה כשתגיעו לגיל הפרישה. ניהול הכסף בכל תקופת החיסכון יישאר בדיוק כפי שהוא היום – על ידי קרנות הפנסיה (כלומר, בתי ההשקעות וחברות הביטוח) – כי אני לא חושב שהמדינה יודעת לנהל השקעות טוב יותר מהגופים האלה. ולכן, לפני שאתם קופצים וצועקים שזו הלאמה ושאני קומוניסט, קראו את זה שוב, כי זו לא הלאמה, ואני לא קומוניסט.

מה זה יחסוך? את הצורך בשיווק קרנות הפנסיה, הרבה מאוד תפעול ועמלות של סוכנים וכו'. ולכן, זה יעזור להוזיל מאוד מאוד את העלויות. עלות ניהול השקעות לבדה, בעיקר אם זה נעשה דרך מכרז ממשלתי של מאות מיליארדים, אמורה להיות משהו שקרוב מאוד לאפס. ולכן, לדעתי, זה ווין ווין לכולם.

למה זה לא קורה? כי המדינה לא רוצה להיות אחראית על הפנסיה החודשית שלכם בגיל הפרישה, כי במקרה שהיא תהיה נמוכה למדי, או נמוכה מהציפיות שלכם, תבואו בטענות למדינה. וזה לא משהו שהמדינה רוצה.

ובכל זאת, לדעתי, זה הכיוון הנכון. אם השיטה הנוכחית של קרנות ברירת המחדל לא מצליחה להתרומם, לדעתי הגיע הזמן לעבור לשלב הבא.

הנה דיון שקיימנו על כך השבוע אצל קרן נויבך ב#סדריום. תוכלו לשמוע שם את הראל שרעבי, סגן המפקחת על שוק ההון, מודה שקרנות ברירת המחדל טרם עובדות:

ממש כמו בבנקים!

לפני שלושה שבועות קיבלתי הודעה לעיתונות שממש היממה אותי מרוב עצבות. זו היתה הודעה מטעם חברת הביטוח מגדל, שהיא אחת משלוש חברות הביטוח/פנסיה הגדולות ביותר בישראל, שמנהלת כמעט 100 מיליארד שקל.
הכותרת – מגדל משיקה אפליקציה. לא פחות. אפליקציה לטלפון. רבותיי, מדובר בסנסציה. ואם אתם לא מאמינים לי, הנה מה שהיח"צ של מגדל כתב בהודעה לעיתונות:
"פריצת דרך בעולם הביטוח, הפנסיה והפיננסים: קבוצת מגדל משיקה אפליקציית לקוחות חדשה ורחבת היקף, באמצעות טביעת אצבע בלבד – ממש כמו אפליקציות הבנקים".
פריצת דרך, ממש כמו אפליקציות הבנקים. השנה היא 2017, כן?

רק שמגדל לא משקרת. זו אכן פריצת דרך. לחברות הביטוח הגדולות האחרות אין אפליקציות כאלה (לפחות לא לאנדרואיד). לחלק מהן יש אפליקציות נקודתיות שקשורות לביטוח רכב, לפסגות יש אפליקציה (שמעט מאוד אנשים הורידו) שמאפשרת לכם לחסוף כסף בקליק.
וזהו.
בחיי, יש אפילו צילומסך. תראו:

WhatsApp Image 2017-09-17 at 10.22.06

איך הגענו למצב שבו בשנת 2017 השקת אפליקציה על ידי גוף פנסיה/ביטוח שמאפשרת לכם פעולות כל כך בסיסיות כמו לראות את כל הכסף שלכם – ממש כמו בבנקים – מוגדרת בתור פריצת דרך?
התשובה היא שילוב של כמה דברים. ראשית, בעיני לפחות, זו חתיכת עדות לכך שהשוק הזה לא באמת תחרותי. שוק הפנסיה, בכל אופן. אם היתה בו תחרות אמיתית, אם גופי הפנסיה היו מסתערים על החוסכים ומנסים למשוך אותם לחסוך אצלם דווקא, הם היו עושים את זה בין היתר על ידי הצעת אפליקציות חדשניות שנותנות שירות טוב וערך מוסף, ממש כפי שעושים הבנקים.
אבל הם לא.
שנית, זה לא באמת מעניין אותנו, ואנחנו מסתכלים על חשבון הפנסיה שלנו לעיתים רחוקות מאוד, לצערי. בחשבון הבנק שלנו אנחנו מציצים בתדירות גבוהה יחסית (אני אישית נכנס לאתר הבנק אחת לשבוע, ולפעמים יותר אם אני צריך לעשות איזו פעולה). כמה פעמים בשנה אתם מתעניינים בתיק הפנסיה שלכם? במה היתה התשואה ברבעון האחרון ומה דמי הניהול ששילמתם? לא המון, ולכן זה נתן תמריץ די נמוך לגופי הפנסיה להשקיע באפליקציות ושירותים דיגיטליים, שגם ככה היה להם תמריץ נמוך מלכתחילה לעשות כן.
ושלישית, התשובה היא גם הרגולטור. עד לשנה האחרונה פלוס מינוס הרגולטור הישראלי היה מאוד שמרן ביחס לפעילות באמצעות כלי דיגיטליים וכו'. ממש כמו שהבנקים מאשימים את הפיקוח על הבנקים בכך שהם מכריחים אותם להכריח אתכם לשלוח פקס (וזה, אגב, לא נכון), כך הפיקוח על הביטוח עד לשנה האחרונה פלוס מינוס אסר על הרבה מאוד דברים באופן דיגיטלי.

לא עוד.

לפחות במה שקשור לרגולטור נרשם בשנה ומשהו האחרונות שינוי כיוון מסוים. כרגיל, גם זה נובע בסוף מאנשים ספציפיים שנפל להם האסימון שלא יכול להיות שאנחנו בשנת 2017 וזה נראה כמו שזה נראה.
השינוי התחיל בהוראות רגולטוריות שיצאו בשנה האחרונה לגופי הפנסיה והסירו כל מיני חסמים רגולטוריים שהפריעו להם לעבוד באופן דיגיטלי. אבל זה לא הספיק. מאחר שהתמריץ של גופי הפנסיה להשקיע הרבה מאוד כסף בעולם הדיגיטלי הוא נמוך, כי התחרות נמוכה, יש צורך בצעדים משלימים.
וזה בדיוק מה שהרגולטור של הפנסיה מנסה לעשות עכשיו.

בתחילת נובמבר (6-7/11) רשות שוק ההון, הרגולטור של הפנסיה, תקיים האקתון שאמור להפגיש את שלוש הצלעות של המשולש – אנשי תעשייה הפנסיה והביטוח, פקידי הרגולטור ויזמים (אנשי קוד, מעצבים וכו') – בשביל להבין מה הבעיות של עולם הפנסיה והביטוח, ואיזה פתרונות דיגיטליים אפשר להציע להם.

אם אתם מתכנתים, מעצבים או איכשהו קשורים לעולמות האלה, אם יש לכם מוצרים מדהימים שכבר עובדים או רק רעיון, אם בא לכם לפגוש את אנשי התעשייה הזו מקרוב ולדבר איתם ולזהות הזדמנויות, תגיעו להאקתון.

הנה לינק לאתר שנפתח להרשמה, יש שם סרטון וידאו לא מוצלח (בכל זאת, ממשלה) + רשימה של האתגרים שיהיו בהקאתון הזה + רשימה של כל האנשים מטעם התעשייה ומטעם הרגולטור שיגיעו.

זה לא שאני חושב שבאירוע של 48 שעות אפשר יהיה לפתור או להתקרב לפתרון של הבעיות הקשות שיש בשוק הזה – לא רק איפה הכסף שלכם, אלא איך קונים שירותים באופן דיגיטלי ומהיר בלי סוכני ביטוח ובלי מגע יד אדם, איך מזהים לקוחות, איך מנהלים באופן חכם מאגרי מידע וכו' – אבל זו לא המטרה. המטרה היא להפגיש בין אנשי תעשייה מצד אחד לבין אנשי שוק ההייטק מצד שני שלא תמיד יודעים בכלל שהצד השני קיים. אם ייצא מזה משהו טוב שאחרי זה ייתן שירות טוב לנו, הצרכנים, אני מאוד אשמח.

אחרת, קיים חשש שבשנת 2020 אני אקבל עוד הודעה לעיתונות על עוד אפליקציה פורצת דרך של חברת ביטוח שמאפשר לי, תחזיקו חזק, לחדש את ביטוח הרכב שלי, או משהו כזה.
ממש כמו בבנקים.

חג שמח.

שמנים? סוכרתיים? בדיכאון? סבלתם מסרטן? לכו חפשו מי יחסוך לכם לפנסיה

1. ריקי כהן בסך הכל לקחה תרופה

הסיפור של ריקי כהן בטוויטר עם הפנסיה שלה באלטשולר הזכיר לי בעיה לא פתורה עם עולם הפנסיה. אבל לפני זה, הנה הציוץ שלה:


השיר הזה מתבסס על התשובה שהיא קיבלה מקרן הפנסיה של בית ההשקעות אלטשולר שחם. ריקי פנתה אליהם וביקשה לעבור מקרן הפנסיה שלה לקרן הפנסיה שלהם. מאחר שהיא עשתה זאת באופן עצמאי וישיר, שלא דרך מקום העבודה, קרן הפנסיה עורכת לה בדיקה רפואית?
למה? בתמצית, בתוך קרן הפנסיה שלכם יש גם ביטוח. זהו ביטוח חיים, למקרה שתמותו, וביטוח אובדן כושר עבודה, למקרה שתחלו או תפצעו ולא תוכלו לעבוד. בשני המקרים הללו הביטוח אמור לשלם לכם או לבני המשפחה שנשארו אחריכם סכום חודשי שאמור לפצות על ההכנסה שלכם שנעלמה. בקרנות פנסיה הביטוח הזה הוא ביטוח הדדי, כלומר שכל החוסכים באותה הקרן מכניסים כסף כל חודש לתוך קופה משותפת (הכסף הזה נלקח מתוך הסכום שאתם חוסכים לפנסיה), ובמידת הצורך, כשאנשים מתים, חולים או נפצעים, הקופה המשותפת הזו משלמת.
כשאנשים מצטרפים לקרן פנסיה דרך מקום העבודה שלהם קרן הפנסיה לוקחת סיכון ולא בודקת מה הרקע הרפואי שלהם. היא מניחה שהמצב הרפואי של אנשים במקומות עבודה מתפלג סטטיסטית באופן נורמלי, ושאין פה אנומליות מיוחדות. אבל, כשמישהו מצטרף לקרן פנסיה באופן עצמאי, לבדו, קרן הפנסיה יכולה להחליט שלא לקחת סיכון, ולבדוק את המצב הרפואי שלו. אם הוא חולה מדי, או שבעברו יותר מדי מחלות או מצב רפואי שמעמיד אותו בסיכון גבוה למות או להפסיק להיות מסוגל לעבוד, הקרן לא חייבת לקבל אותו אליה. בכל זאת, אלה גופים פרטיים.

זה בדיוק המקרה של ריקי. אני לא פוגע פה בצנעת הפרט כי היא פרסמה את התשובה של אלטשולר בעצמה. הנה היא:

למען הסר ספק: מותר להם לעשות את זה. אם תסתכלו על זה דרך העיניים שלהם, זו אפילו חובתם לעשות את זה כי הם מגינים על החוסכים האחרים בקרן. אחרי הכל, אם להיכנס לראש של הרופא שבדק את התיק של ריקי מטעם הקרן, העובדה שהיא סבלה או סובלת מדיכאון מגדילה את הסיכון שהיא תפסיק לעבוד מתישהו, והקרן תצטרך לשלם על כך את המחיר. לא תודה.

2. לא רק ציפרלקס, גם אם אתם שמנים מדי לא תקבלו פנסיה

הסיפור הזה של ריקי מתחבר ישירות לסיפור של חולה הסרטן שכתב פוסט בפייסבוק והגיע עד לתכנית חיסכון בערוץ 2, וגם את המקרה של רן מלמד, סמנכ"ל עמותת ידיד, מלפני כמה שנים שקיבל סירוב מקרן הפנסיה של מגדל על רקע סוכרת ומשקל יתר. כן, בגלל שהוא שמן לא קיבלו אותו לקרן פנסיה.
הוסיפו לזה עוד אוכלוסיות שנפסלות על ידי חברות ביטוח וקרנות פנסיה ותקבלו שאנשים עם בעיות נפשיות (גם הלם קרב, למשל, נכנס לקטגוריה הזו), אוטיסטים, חולי סרטן (גם כאלה שהחלימו), סוכרתיים, אנשים בהשמנת יתר, אלכוהוליסטים (גם כאלה שהשתקמו), ובטח עוד כמה שפספסתי, כולם כולם פסולים ולא יכולים לחסוך לפנסיה.
אגב, וזה הפלונטר הכי טרי, אם הם עצמאים ולא שכירים – נדמה לי כמו ריקי – המדינה מחייבת אותם לחסוך לפנסיה מצד אחד, אבל השוק החופשי לא מציע להם שום פתרון מצד שני. אם הם לא יצליחו למצוא קרן פנסיה שתהיה מוכנה לקבל אותם, בסוף השנה הם ישלמו קנס של 500 שקל למדינה על כך שלא חסכו לפנסיה.
כפיים.

3. אוקיי, אז מה עושים?

יש עוד עולם מקביל שבו חברות הביטוח רואות לנגד עיניהן סיכון מוגבר ולא רוצות לקחת אותו על עצמן, אבל מצד שני המדינה מחייבת את האנשים עצמם לרכוש ביטוח. אני מדבר על ביטוח רכב חובה לרוכבי אופנועים. לפי חברות הביטוח, רוכבי אופנועים נמצאים בסיכון מוגדל והן לא רוצות לשאת בסיכון הזה. מצד שני, המדינה מכריחה אותם לרכוש ביטוח. בגלל זה קוראים לזה ביטוח חובה.
מה עושים?
המדינה המציאה פתרון: בואו נקים פול. כשמו כן הוא, חברות הביטוח יחויבו לשאת בסיכון הזה יחד (ויתר הנהגים, אלה שלא נוסעים באופנועים, יסבסדו את הסיכון הזה) ויציעו ביטוח לרוכבי אופנועים דרך הפול. כך הסיכון לא יפול על חברה ספציפית מצד אחד, ורוכבי האופנועים יוכלו לרכוש ביטוח כפי שמחייב אותם החוק מצד שני.
פתרון דומה נדרש גם בסיפור של האנשים שלא יכולים לרכוש לעצמם חיסכון לפנסיה. זה בדיוק המקום של הרגולטור, של המדינה, לפתור את כשל השוק המובהק הזה. כל יום שעובר וזה לא קורה פוגע מהותית באנשים האלה, על לא עוול בכפם.

הפתרון היחידי שעומד כרגע בפני ריקי ואחרים שסובלים מהבעיה הזו היא להצטרף לקופת גמל או ביטוח מנהלים, ולשלם על זה יותר. יותר במחיר הביטוח ויותר בדמי הניהול (לעומת קרן פנסיה). בעיני זה פשוט לא הוגן.

אגב, למיטיבי לכת, זה נכון לא רק לחיסכון לפנסיה אלא לכל סוג של ביטוח, למשל לביטוחים סיעודיים. גם שם חברות הביטוח לא רוצות לקחת על עצמן את הסיכון, והמדינה לא מציעה שום פתרון. הגיע הזמן שהמפקחת על הביטוח דורית סלינגר תתעורר ותיתן לכך מענה.

זהו, רק רציתי להגיד.

תוספת מאוחרת: פניתי לאלטשולר בשביל להבין, לא את המקרה הספציפי של ריקי אלא את המדיניות הכללית. אז התשובה היא כזו: בגלל שקרן הפנסיה של אלטשולר-שחם היא קרן פנסיה קטנה, היא עובדת עם מבטח משנה. זה אומר שכמו שאתם מעבירים לחברת הביטוח שלכם את הסיכון שלכם תמורת תשלום (למשל, הסיכון שיגנבו לכם את האוטו), כך חברת הביטוח מעבירה את הסיכון הזה למישהו אחר תמורת תשלום. המישהו האחר הזה הוא חברת ביטוח המשנה (וכן, אתם שואלים בצדק, האם היא מעבירה את הסיכון למישהו אחר, וההוא למישהו אחר, וכך עד לאינסוף, והתשובה היא שאני לא יודע).
חברת ביטוח המשנה, בגלל שהיא לוקחת על עצמה את רוב הסיכון, היא זו שקובעת את הכללים. באלטשולר-שחם הסבירו לי שהם לא יודעים מה הכללים המדויקים ושחברת ביטוח המשנה בודקת כל מקרה לגופו. אין כלל אחיד לסרטן כמו שאין כלל אחיד לבעיה נפשית, הסבירו לי, ולכן יהיו חוסכים שהחברה כן תהיה מוכנה לקלוט, יהיו כאלה שלא, ויהיו כאלה שהחברה תבקש עוד מסמכים רפואיים בשביל להעביר אותם להערכת רופא. בעיני, זה עדיין לא נותן מענה רחב מספיק, כך שכשל השוק – בעיני – עדיין קיים.
עד כאן.

מה רוצים מפגיני הגז מהראל? (דעה)

אין שום היגיון מאחורי המחאה הנוכחית של מפגיני הגז, שמפגינים עתה נגד חברת הביטוח הראל לבל תשקיע את כספי החוסכים לפנסיה במאגר הגז תמר. המחאה הזו פרצה לאחר שנודע כי הראל מתכוונת לרכוש 3% ממאגר תמר מידי חברת נובל אנרג׳י, עם אופציה לרכוש אחוז נוסף בהמשך, תמורת כ-400 מיליון דולר. המפגינים הגיעו לבניין הראל במתחם הבורסה ברמת גן, הפגינו בכניסה, וקראו לחוסכים להעביר את החסכונות שלהם מהראל לגוף פנסיה אחר, בשביל להעביר את המסר למנהלי ההשקעות של הראל, שלא ישקיעו את הכסף במאגר תמר.
אני לא מצליח להבין את המחאה הזו בשום צורה ועניין. נדמה לי שהטיעונים של המוחים אינם הגיוניים בעליל ואם חושבים עליהם ברצינות מגיעים לפלונטר רעיוני, לסתירה עצמית, לאבסורד. הנה מדוע.


הטיעון: השקעה של הפנסיה במאגר תמר היא מצב של lose-lose

המוחים טוענים כי אם כספי הפנסיה שלנו יושקעו במאגר הגז תמר, אנחנו בטוח נפסיד באחד משני תסריטים. אם לצטט מתוך פוסט של אורלי בר-לב, מראשי המוחים: ״כל מי שירצה להוריד את מחירי הגז המונופוליסטים ימצא את עצמו מיד מול טענות (מופרכות) שהורדת מחיר הגז תפגע בחוסכים לפנסיה. הבנתם? ככה או ככה הציבור נדפק. או במחירי החשמל או בפנסיה״.
בואו נחשוב על זה רגע.
הטיעון הזה בעצם אומר – בואו נשאיר את המצב הקיים על כנו. כי אחרת, אם נשקיע את כספי הפנסיה במאגר הגז, נאבד את האפשרות ללחוץ על חברות הגז להוריד את המחיר (למשל, על ידי פיקוח מחירים). למה? כי עכשיו לא רק חברות הגז תהיינה בתמונה אלא גם הכסף של החוסכים לפנסיה, וזה כבר יהיה מאבק מסובך מאוד.
אני לא מסכים עם הטיעון הזה. הכסף של החוסכים לפנסיה היה מושקע היטב גם בחברות הסלולר בימים העליזים של המחירים המופרכים לפני כניסת המפעילים החדשים לשוק. וכן, זה היה קשה, וכן, הטיעון הזה היה באוויר, אבל במבחן התוצאה התחרות בשוק גדלה, נכנסו מפעילים חדשים, המחירים ירדו, השווי של החברות ירדו, החוסכים לפנסיה נפגעו, ובכל זאת זה קרה.
למעשה, בכל המאבק נגד פתיחת השוק לתחרות, אף גוף פנסיה לא אמר שום דבר. הדבר היחידי שאמור לעניין את גופי הפנסיה היא איזו תשואה הם יכולים לעשות לחוסכים. לפעמים הם מצליחים יותר ולפעמים פחות. המוכשרים שבין מנהלי ההשקעות של גופי הפנסיה יודעים לזהות שינויים בשוק מראש, ולהשקיע את כספי החוסכים במשהו אחר. הם לא אלה שמפריעים למאבק.
למעשה, ברגע שחלקם של גופי הפנסיה במאגר תמר יהיה הגדול ביותר (אחרי יציאת החברות של יצחק תשובה והקטנת חלקה של נובל אנרג׳י), המאבק יהיה הרבה יותר פשוט. גופי הפנסיה לא מפעילים לוביסטים ויחצני בשביל להגן על השקעה מסוימת, משום שהם משקיעים את כספי החוסכים בצורה הכי מפוזרת שאפשר לחשוב על הדעת.


הטיעון: ההשקעה במאגר תמר אינה מוסרית, תעבירו את הכסף לגוף פנסיה אחר

הטיעון המרכזי השני של המוחים הוא שלהראל אסור להשקיע את כספי החוסכים במאגר תמר, משום שזו השקעה לא מוסרית. לכן, יש לפעול לחץ על הנהלת הראל ולאיים בחרם צרכנים ובהעברת כספי החוסכים לגופי פנסיה אחרים, אם הם לא יבינו את הרמז.
הטיעון הזה כבר ממש משונה בעיני, מהסיבה הפשוטה שלפי בדיקת ״כלכליסט״ במערכת פנסיה פתוחה מבית הסדנא לידע ציבורי, כבר היום כספי כל החוסכים לפנסיה, בכל גופי הפנסיה, מושקעים עמוק בעולם הגז. על פי הנתונים העדכניים ביותר הקיימים (שנכונים לסוף 2015), גופי הפנסיה השקיעו יותר מ-400 מיליון שקל רק במניות דלק קידוחים.
מגדל השקיעה בכך יותר מ-80 מיליון שקל מכספי החוסכים, הראל יותר מ-70 מיליון שקל, קרנות הפנסיה הוותיקות שמנוהלות בידי המדינה השקיעו גם הן יותר מ-70 מיליון שקל, כלל ביטוח יותר מ-60 מיליון שקל, הפניקס יותר מ-40 מיליון שקל ומנורה מבטחים יותר מ-20 מיליון שקל.

ממש לא רק הראל, כל שוק הפנסיה מושקע בגז

ממש לא רק הראל, כל שוק הפנסיה מושקע בגז


וזו רק ההשקעה במניות דלק קידוחים. גופי הפנסיה השקיעו כ-750 מיליון שקל באבנר (עוד חברה מקבוצת דלק של יצחק תשובה), עוד כ-130 מיליון שקל בחברת רציו (שותפה במאגר לוויתן), ועוד – תחזיקו חזק – יותר ממיליארד שקל בחברת ישרמאקו, המחזיקה בערך רבע ממאגר תמר.
בקיצור, כל הכסף שלכם מושקע עמוק עמוק במאגרי הגז, דרך החברות שמחזיקות בהם. כשזה המצב, איך בדיוק להעביר את כספי הפנסיה שלכם מהראל להעביר אותו לגוף פנסיה אחר יפתור את הבעיה המוסרית שמפגיני הגז מדברים עליה?


הטיעון: אסור לתת לטייקונים לעשות אקזיט כזה על מאגר תמר

זה הטיעון הכי מוזר בעיני. על פי מתווה הגז (שגם אני מסכים שבחלקים מסוימים ממנו הוא פשוט לא עונה לבעיות שהוא היה אמור לפתור), יצחק תשובה צריך למכור את כל אחזקותיו במאגר הגז תמר (ולהישאר רק במאגר לוויתן), וחברת נובל אנרג׳י צריכה להקטין את חלקה במאגר מ-36% כיום ל-25% בלבד. יחד, יש פה יותר מ-42% מהמאגר שיצטרכו להחליף ידיים.
כיום, השווי של מאגר תמר כולו מוערך ביותר מ-10 מיליארד דולר. מי אמור לקנות את ה-42% האלה, ולהשקיע בכך 4.2 מיליארד דולר? בגדול, יש שלוש אפשרויות. או שיבוא איזה טייקון ויקנה את זה (וזה צריך להיות חתיכת טייקון בשביל זה, אין לנו כאלה פה במשק), או שכספי הפנסיה יושקעו בכך (בחיסכון הפנסיוני בישראל יש יותר מ-1.3 טריליון שקל בסך הכל), או שהמדינה תשקיע את הכסף ותיכנס כשותפה במאגר.
המוחים לא רוצים אף אחד מהאפשרויות האלה. הם לא רוצים שטייקון ייכנס לתמונה, לא ישראלי ובטח לא זר, הם גם לא רוצים שהמדינה תיכנס להשקעה הזו, כי אז היא תהיה שותפה של חברות הגז ותהיה בניגוד אינטרסים מול הציבור, וכעת מתברר שמשום מה הם לא רוצים גם שכספי הפנסיה יושקעו בכך.
זה פשוט נשגב מבינתי מדוע. השקעה במאגרי גז, כמו השקעה בתשתיות אחרות (כבישים, תחנות כוח, מתקני התפלה, דיור להשכרה וכיוצא באלה) היא השקעה קלאסית לגופי פנסיה שמשקיעים לטווח ארוך ומעוניינים בתזרים קבוע ויציב של כסף. גופי פנסיה לא אוהבים להשקיע את הכסף שלכם בלהקים דברים – כי יש שם סיכון גדול מאוד – אבל הם מאוד אוהבים להשקיע את הכסף שלכם במשהו שכבר קיים, עם סיכון נמוך יחסית, שנכנסים אליו סכומי כסף גדולים באופן קבוע (כמו בניינים שאפשר להשכיר, או כביש שגובה אגרה מנהגים). השקעה במאגר גז היא בדיוק השקעה כזו. מה, עדיף טייקון שיחזיק בזה?
מאחר שהתשובה לשאלה האחרונה היא ׳לא׳, יוצא שההתנגדות של המוחים נועדה רק להשאיר את המצב הקיים על כנו, או לקדם הלאמה מוחלטת של המאגרים על ידי המדינה (שימו לב להבדל בין תסריט כזה לבין תסריט שבו המדינה נכנסת שותפה לתוך המאגר). רק שהמצב הקיים לא טוב לאף אחד, והלאמה של המאגרים לא עומדת על הפרק בשום תסריט שהוא, לא משנה כמה המוחים יפגינו. אז מה לעזאזל הם רוצים?


בשורה התחתונה

אני מאוד בעד מעורבות של החוסכים בהיכן הכסף שלהם מושקע. אני חושב שאנשים צריכים לדעת היכן משקיעים את הכסף שלהם, ואני חושב שאנשים גם צריכים להיות בעלי האפשרות להגיד למנהלי ההשקעות שלהם – אני לא אוהב את ההשקעה הזו, אני רוצה משהו אחר. השאלה היא רק איך.
כשמפגיני הגז מאיימים על הראל – והמטרה שלהם היא לא באמת להעביר את כספי הפנסיה של 100 אנשים אלא ללחוץ על הראל לבטל את ההשקעה – הם פוגעים בכל יתר החוסכים בהראל שכן מעוניינים בהשקעה הזו. וזה, בעיני, מה שבאמת לא מוסרי בסיפור הזה.
זכותם של מפגיני הגז לדרוש שכספם יושקע במה שהם תופסים כהשקעות מוסריות בלבד. אגב, אפשר להרחיב את המעגל הזה מחוץ לתחום הגז. חוסכים יכולים לדרוש שכספי הפנסיה שלהם לא יושקעו באימפריות הסוכר האמריקאיות קוקה קולה ופפסיקו, ולא ביצרנית הטבק פיליפ-מוריס, ולא בחברות בשר וג׳אנק פוד כמו מקדונלד׳ס, וגם לא בחברות נשק, ולא בחברות הימורים, או בחברות שמזהמות את הסביבה, ואפילו לא בגופים שהבעלים שלהם כבר שמטו חובות בעבר, יותר מפעם אחת.
זו זכותם המלאה לדרוש להקים מסלול השקעות ערכי, מוסרי, איך שתרצו לקרוא לזה. מי שירצה שכספו יושקע שם, בבקשה, שיהיה לו מסלול משלו. נראה לי לגיטימי מאוד. בישראל יש ציבור שידע להפעיל לחץ כזה ולקבל מסלול משלו – החוסכים שומרי המצוות, שזכו במסלולים הלכתיים בכל גופי הפנסיה הגדולים. אין שום בעיה להפעיל לחץ דומה ולדרוש מסלולים ערכיים.
אבל זה לא מה שהמוחים עושים. בגלל שהטיעונים שלהם אינם הגיוניים בעיניי, ההפגנה הנוכחית שלהם יוצרת בי את התחושה שהיא הפגנה לשם הפגנה בלבד, בשביל להשאיר את גחלת המחאה רוחשת, בשביל להישאר רלוונטיים. אני בעד מאבקים ציבוריים, אני חושב שזו אחת הדרכים היותר אפקטיביות בשביל להזיז מהלכים פוליטיים ורגולטוריים. נדמה לי רק שהמחאה הנוכחית לא עושה את זה, אלא פועלת כחרב פיפיות, משום שהיא שוחקת את האמון הציבורי בה, וחבל. האמון הציבורי הזה הוא קריטי להמשך קיומה בעתיד.


גרסה מעט קצרה יותר של הטקסט הזה התפרסמה הבוקר בעיתון. תודה לשלומית על העריכה.

מה נשאר מהבטחות הפנסיה של כחלון

ערב הבחירות הייתי אופטימי באופן חריג.
עברתי על מצעי המפלגות, חיפשתי דברים מעניינים, והתרשמתי מכמה (חלק) מהמפלגות הקדישו תשומת לב במצעים הכלכליים שלהם לעניין הפנסיה. ובמיוחד, התרשמתי ממצע הפנסיה של מי שהפך זמן קצר לאחר מכן לשר האוצר, משה כחלון. כל כך התרשמתי, שאפילו כתבתי על זה פוסט.

השבוע כחלון עשה מעשה יאיר לפיד והתחיל למנות בפייסבוק שלו (בערך 105 אלף לייקים) את הדברים הטובים שהוא עשה במסגרת התקציב וחוק ההסדרים. אתמול הוא הקדיש פוסט שלם לתחום הפנסיה. הנה הוא לפניכם.

כחלון_פנסיה

אז בואו נעשה קצת סדר ברשימה הזו, כי זה לא בדיוק נראה ככה במציאות. יש ברשימה הזו דברים שאכן קרו, יש דברים שעוד נמצאים עמוק בצנרת, ויש דברים שכחלון מציג בדרך אחת אבל בעצם הם ממש נראים אחרת. ויש גם דברים שכחלון, איך נאמר, שכח לספר.
להמשך קריאה