כששני פקידים מחליטים לקצץ לכם 40% מהפנסיה

הממונה על שוק ההון דורית סלינגר, הרגולטורית של הפנסיה, ממשיכה במלוא המרץ לקדם את תוכניתה שצפויה לקצץ את בסיס הפנסיה של הפורשים בקרנות הפנסיה בשנים הקרובות. מדובר בשינוי האופן שבו קרנות הפנסיה מחשבות את הפנסיה החודשית של מי שמגיעים לגיל הפרישה.
כיום, בגלל שהריבית שמשמשת את קרנות הפנסיה לחישוב הפנסיה החודשית גבוהה משמעותית מאשר הריבית בעולם הממשי, המשמעות היא כי קרנות הפנסיה נכנסות לגירעון. את הגירעון הזה, שמוערך כיום בכ-20% ויותר, משלמים דור החוסכים הצעירים, שחלק מהכסף שהם חוסכים הולך לטובת מימון הפנסיה של הפנסיונרים.
בשביל לפתור את בעית הסבסוד הצולב, סלינגר הודיעה בחודש יולי האחרון כי תשנה את שיטת חישוב הפנסיה החודשית, באופן שישית את הגירעון על הפנסיונרים עצמם. המנגנון שסלינגר בחרה בו הוא זה: ביום הפרישה לפנסיה הפנסיונרים עדיין יקבלו את הפנסיה שהיו אמורים לקבל אם הריבית בעולם לא היתה נמוכה. אלא שמאותו רגע, ולאורך כל תקופת הפנסיה (20 שנה), בסיס הפנסיה החודשית יילך ויתקצץ משנה לשנה.
בכמה? בגלל שמדובר בתקופה של 20 שנה, מדובר בקיצוץ שמוערך ב-35%-45% ואפילו יותר. כך שפנסיה חודשית התחלתית של 5,000 שקל עלולה להפוך בסופו של דבר ל-3,000 שקל בחודש ככל שהפנסיונר הולך ומזדקן.


pension

חוסר השקיפות בפנסיה

בכירים בגופי הפנסיה ששוחחתי איתם בשבועות האחרונים מתנגדים למהלך של סלינגר. אף אחד מהם לא הסכים להיות מצוטט בשמו ולצאת בגלוי נגד הממונה ואנשיה, מחשש שבעתיד הדבר ייחשב לרעתם. עם זאת, בדיונים ובפגישות שנערכים בין אותם בכירים לבין סלינגר ואנשיה הם מביעים את התנגדותם, כך לפחות הם טוענים. סלינגר ואנשיה, אגב, טוענים בדיוק את ההיפך (עוד על כך, בהמשך).
בשבוע שעבר אגף שוק ההון זימן אליו את האקטוארים של חברות הביטוח (אנשי המקצוע שחלק מתפקידם הוא להעריך מה גובה ההתחייבויות הפנסיונית של הקרנות וכל מה שכרוך בכך) לפגישה בה הוסבר להם כיצד עליהם ליישם את המנגנון החדש. האקטוארים ששוחחתי איתם הביעו מרמור על כך שהפגישה היתה לצורך דיון טכני בלבד ולא לשם היוועצות. ככל הידוע, חלקם הביעו את הסתייגויותיהם המשמעותיות מהמנגנון החדש שסלינגר מציעה.
ההסתייגויות העיקריות של האקטוארים ויתר אנשי המקצוע היא שהמנגנון שסלינגר מציעה יחשוף את הפנסיונרים לאי ודאות קשה לגבי מה תהיה הפנסיה שלהם (יותר מאשר היום אפילו). באיזו דרך בדיוק קרנות הפנסיה יודיעו לפנסיונרים כי הפנסיה החודשית שיתקבלו בתחילת הדרך תלך ותתקצץ ובאיזה שיעור?


הסיכוי היחידי שבו הפנסיה הזו לא תתקצץ היא אם קרנות הפנסיה יצליחו לאורך זמן להשקיע את הכסף של הפנסיונרים (הכסף ממשיך להיות מושקע ברובו בשוק ההון עד המוות) ולהשיג עליו תשואה גבוהה מאוד. רק שעם זה יש שתי בעיות, כך לפי אנשי המקצוע. ראשית, אין כל ערובה שלאורך זמן קרנות הפנסיה יצליחו להשיג תשואות גבוהות כאלה, בטח לא בעולם של ריביות נמוכות כל כך. ושנית, וחשוב יותר, בשביל להשיג תשואות גבוהות יותר צריך להשקיע את כספי הפנסיונרים באפיקים מסוכנים יותר. ולהשקעות מסוכנות יש חיסרון משמעותי – הן עלולות ליצור תנודתיות משמעותית בפנסיה. שנה היא תרד, שנה היא תעלה. לא בטוח שהפנסיונרים עצמם היו רוצים בכך.
הסתייגות אחרונה היא כי אם כבר מחילים את המנגנון הבלתי שקוף הזה, שבו הפנסיונרים לא יכולים לדעת מה צפוי לקרות להם (מלבד זה שבוודאות בסיס הפנסיה שלהם יילך ויצנח), לפחות היה ראוי ליצור דור מעבר כלשהו שלא ישלם את המחיר. כלומר, להמשיך לסבסד את מי שיפרשו בשנים הקרובות, ולאחר מכן להחיל את המודל. זו הרי לא אשמת הפורשים שהריביות בעולם נמוכות, ולא היה להם מספיק זמן להיערך לשינוי.

מה יקרה למדיניות ההשקעות?

סייג נוסף של חלק מאנשי המקצוע הוא שסלינגר ואנשיה אמנם מניחים שגופי הפנסיה ישנו את מודל ההשקעות שלהם לפנסיונרים, אבל כלל לא בטוח שזה יקרה. גופים שייקחו סיכונים גדולים יותר בהשקעת כספי הפנסיונרים יחשפו אותם לתנודתיות גבוהה בפנסיה.
אבל מנגד, לא בטוח שלגופי הפנסיה בכלל יהיה תמריץ לעשות את זה. אחרי הכל, זו ההוראה של הרגולטור שמשנה את האופן שבו הפנסיה תחושב, ותקוצץ. גופי הפנסיה לא אשמים בכך, ויוכלו להפנות את האשמה אל הרגולטור. למה הם בכלל צריכים לקחת סיכונים גבוהים? הרי אחרי שהפנסיונר פורש לפנסיה, התחרות בין גופי הפנסיה (שזעומה גם כך) מתה לחלוטין כי לא ניתן לעבור מקרן אחת לקרן אחרת. במצב כזה, כשהפנסיונר הוא שבוי מוחלט, איזה תמריץ יש בדיוק לגופי הפנסיה להשקיע את הכסף שלו באפיקים מסוכנים?
בנוסף, בגופי הפנסיה טוענים כי יש סתירה בין הוראה קודמת של אגף שוק ההון לכך שקרנות הפנסיה צריכות לנסות לשמור על הערך הריאלי של הפנסיות החודשיות, כלומר להשקיע את הכסף כך שהאינפלציה לא תשחוק את הפנסיה החודשית. כעת, אם המהלך החדש גורם לגופי הפנסיה להשקיע את הכסף באפיקים מסוכנים יותר, כיצד שתי ההוראות מתיישבות?
באגף שוק ההון מסבירים כי אין סתירה, מאחר שאחרי המהלך החדש המשמעות של שמירה על הערך הריאלי של הפנסיה משמעה לקחת סיכונים גדולים יותר, שכן אחרת אין דרך לשמור על הערך הריאלי של הפנסיה, כי היא תישחק. אם המשפט הזה נשמע לכם מסובך מדי, זה לא במקרה. גם בשוק הפנסיה לא מבינים אותו עד הסוף.
בכל מקרה, בין גופי הפנסיה אין עדיין תמימות דעים לגבי מה יקרה למדיניות ההשקעות שלהם ביום שאחרי. הדיונים על כך בגופי הפנסיה עצמם נמצאים עדיין בחיתוליהם.

חוסר השקיפות בתהליך

אבל מה שאולי הכי מרגיז בסיפור הזה, הוא האופן שבו כל התהליך הזה מתנהל. עם כל הכבוד לסלינגר ולאנשיה, לא ייתכן שהחלטה כל כך דרמטית, שתשפיע בצורה מהותית על עתידם של כל כך הרבה אנשים, תתקבל אחרי תהליך לא שקוף של חשיבה, על ידי שני אנשים וחצי.
באגף שוק ההון מספרים כי במשך שנתיים הם שמעו כל מומחה שהיה לו משהו להגיד בנושא, ובסופו של דבר הגיעו לכדי ההחלטה שהגיעו אליה. אבל עצם זה שקיימו תהליך התייעצות, מסודר יותר או פחות, עוד לא הופך את ההחלטה שהתקבלה לנכונה, ובעיקר לא הופך את התהליך לשקוף. הוא לא.
גם מה שקורה בימים אלה, כשאגף שוק ההון נמצא בדיונים מול גופי הפנסיה, גם זה אינו שקוף. לראייה, שני הצדדים – פקידי האגף מצד אחד ואנשי גופי הפנסיה מצד שני – מספרים סיפורים שונים לחלוטין. באגף טוענים כי גופי הפנסיה התיישרו ומסכימים איתם על נכונות המהלך. בגופי הפנסיה טוענים את ההיפך הגמור. בחוסר שקיפות כזה, וכשמשרד האוצר מדיר את הציבור הרחב מהתהליך עצמו ולא מוכן לחשוף מה קורה בפנים, איך מישהו יכול לדעת מה האמת?
חושבים שסיפור מתווה הגז נעשה באפילה? הצחקתם את אגף שוק ההון. על מתווה הגז עבדו לפחות חמישה פקידים, קיימו פגישות שתועדו לפחות בסיכומי דיון, קיבלו ניירות עמדה שגלויים לעיון הציבורי וקיימו שני ימי שימוע פתוחים בכפר המכביה ששודרו בלייב. זה לא המון, אבל זה עולם ומלואו לעומת התהליך שבו נעשה סיפור הפנסיה הזה – באפילה מוחלטת.


בהחלטה כל כך דרמטית, שמשפיעה על כל כך הרבה אנשים, היה ראוי לקיים הליך ציבורי יותר, שקוף יותר, משתף יותר. בסוף זו הפנסיה שלנו, לא כדאי שניקח איזשהו חלק בדיון הזה? האם אגף שוק ההון עשה מתישהו סקר מה הפנסיונרים מעדיפים? האם הם מעדיפים יציבות בפנסיה החודשית גם אם היא תהיה נמוכה יותר, או שמא הם מעדיפים שמנהלי ההשקעות ייקחו סיכונים על הכסף שלהם?
וזו השורה התחתונה, השינוי שסלינגר מקדמת במרץ חושף את הבעייתיות הקשה שיש בתוך מודל הפנסיה הנוכחי – האקראיות המוחלטת שאנחנו החושפים חשופים אליה. אם נצא לפנסיה בתקופה שבה הריביות נמוכות, הרגולטור ייתן לנו פטיש בראש ויקצץ את הפנסיה. אם בתקופה שנצא לפנסיה הבורסות יצנחו ולא יתאוששו, הפנסיה תתכווץ. הסיכון כולו עלינו.
בשביל להקטין חלק מהסיכון הזה, הדיון היה צריך להיות אחר. לא דיון טכני במנגנון שסלינגר מציעה, אלא דיון ערכי, רחב יותר. כלומר, סלינגר היתה יכולה לשים על השולחן את הבעיה, ולהגיד – זה גדול עלי. זה מחייב דיון ציבורי רחב יותר, של פקידים נוספים עם סמכויות נוספות. בדומה למהלך של דיויד גילה – שהכריז, נושא הגז לא יכול להיות מטופל רק דרך העיניים של פקיד שחושב על התחרותיות בלבד – כך גם סלינגר היתה יכולה לעשות זאת. תחת זאת היא בחרה בדרך לא שקופה, ולא ציבורית.

למה כחלון מתכוון כשהוא מדבר על פנסיה, ומה הדרך שיהיה פה דיסקופנסיה אחרי הבחירות

כבר הרבה זמן שלא כתבתי פה. ובכל זאת, לא מצליח להביא את עצמי. משהו תקוע. מערכת הבחירות הזו לא מוציאה ממני את המיטב. הערב הכרחתי את עצמי קצת. לפעמים צריך. מקווה שיצא סביר

בהתחשב שפנסיה היא אחד מהנושאים המשעממים ביותר בעולם, משהו די מדהים קורה בזמן האחרון. שלוש מתוך ארבע המפלגות היחידות שפרסמו תוכניות כלכליות – כולנו, המחנה הציוני ויש עתיד – התייחסו לבעיית הפנסיה (היחידה שלא מצאתי את זה בתוכנית הכלכלית שלה היא מרצ, אבל יש מצב שפספסתי. אם מישהו רוצה לתקן, בבקשה, רק שיביא סימוכין).
אז תגידו, נו, התייחסו, קל להבטיח. ובכל זאת, במערכות בחירות קודמות זה פשוט לא היה בתודעה. אם אני זוכר נכון, רק שלי יחימוביץ כללה את עניין הפנסיה בתוכנית הכלכלית שהציגה (עיקר ההצעה שלה היה להגדיל את הסבסוד הממשלתי לפנסיה של החוסכים מ-30% ל-50%). אמנם כשפנינו מהעיתון לכל המפלגות בשביל לשאול מה הם יעשו בעניין הם טרחו להתייחס לכך, אבל אלה היו התייחסויות חלקיות, שטחיות משהו, ולא בלב התוכניות.

והנה עכשיו, עולם אחר. ולא רק זה. שלוש המפלגות מציעות כל מיני הצעות בתחום הפנסיה, אבל הצעה אחת משותפת לשלושתן – יצירת מסלולי חיסכון לפנסיה בדמי ניהול מוזלים/אפסיים/איך שלא תרצו לקרוא לזה, שיהיו מיועדים לעובדים בעלי הכנסות נמוכות.
אני מאוד אוהב את הרעיון הזה. כתבתי עליו בעבר, וחברת הכנסת מיכל בירן קידמה בכנסת היוצאת רעיון דומה (במסגרת הצעת חוק הרבה יותר מרחיקת לכת), אולם נתקלה בהתנגדות מצד משרד האוצר. והנה, חרף ההתנגדות ההיא, פתאום שלוש מפלגות מיינסטרים מציעות את הרעיון הזה.
אני צריך לצבוט את עצמי בשביל לוודא שאני לא מדמיין.

הרעיון הזה בעצם נורא פשוט. חצי עד שני שלישים מהעובדים משלמים כיום את דמי הניהול המקסימליים המותרים בחוק (אין מספר רשמי של היקף העובדים האלה, ויש כל מיני דרכים לספור, אבל להערכתי מדובר לפחות במחצית מהעובדים השכירים, אלה שמשתכרים עד 6,000 שקל בחודש). כלומר, מבלי שמישהו שאל אותם בכלל, הם ייאלצו להיפרד מחלק ניכר מרמת החיים העתידית שלהם, רק כי אין להם שום כוח מיקוח, ורק משום שלמעסיק שלהם לא אכפת והוא לא טורח להשיג עבורם דמי ניהול זולים יותר מקרן הפנסיה שהם נמצאים בה.
קרנות הפנסיה טוענות שהשכר של העובדים האלה כל כך נמוך, עד שדמי הניהול שהם משלמים בכלל לא מכסים את העלויות של קרנות הפנסיה, כך שאפילו בדמי הניהול המקסימליים האלה הם עדיין הפסדיים לקרן. יכול להיות, אין לי כלים אמיתיים לבדוק את זה כי אני לא חשוף להרכב העלויות של קרנות הפנסיה.
אז מה עושים? יוצרים קבוצת רכישה. לא סתם, חתיכת קבוצת רכישה. לוקחים את כל העובדים החלשים בישראל, אלה שנמצאים בפנסיה חובה, אלה שהשכר שלהם הוא עד 6,000 שקל בחודש ברוטו, והופכים אותם לקבוצת רכישה ענקית לפנסיה. כעת, אם הם יבואו בקבוצה אחת, ייתכן מאוד שלקרנות הפנסיה כבר יהיה תמריץ להתחרות עליהם, מה שיוזיל עבורם את דמי הניהול (בעיקר אם לא יהיה סוכן ביטוח בדרך שיגזור קופון, מיותר, גם לכיסו).
העניין הוא שאין שום דרך לאגד את העובדים האלה, אין שום דרך להקים את קבוצת הרכישה הזו, זולת אם המדינה תעשה זאת בצורה כלשהי. וזה בדיוק הרעיון שמציעות עכשיו שלוש המפלגות.
למעשה, הרעיון הזה כבר ״נבחן״ בימים אלה במשרד האוצר. אני כותב ״נבחן״ במירכאות כי בתי הקברות מלאים בדברים שנבחנו בידי משרד האוצר. הבחינה הזו עדיין בחיתוליה, ולא ברור מתי תהפוך למדיניות ממשית. אבל עצם ההצהרה של המפלגות שהן רוצות להיכנס לעניין הזה, ולקדם את הרעיון הזה, אפילו אם זה רק לצורכי מערכת בחירות, זה כבר משהו. זה מפעיל לחץ על משרד האוצר. זה מסמן עבורו כיוון, משהו שכדאי לו להזיז. ואני אוהב את זה.
ולמי שחושב שזה לא ישים, הנה דרך אחת שבה זה יכול לעבוד: משרד האוצר עושה מכרז בין כל קרנות הפנסיה, מי רוצה להיות זו שתקלוט כברירת מחדל את כל חוסכי פנסיה חובה. אין צורך במערכי שיווק, כל העובדים האלה יופנו לשם באופן אוטומטי (מי שלא ירצה, ויתעקש לשלם דמי ניהול גבוהים יותר, יוכל ללכת לאיזו קרן שבא לו), וההשקעות יהיו מבוססות על מדדים בשביל להוזיל את העלות עוד יותר. גם בפן התפעולי אפשר למצוא דרכים להוזיל את הסיפור. באופן הזה, דמי הניהול יכולים לרדת לסביבות ה-0.1%-0.2% וזהו. זה חיסכון אדיר.

אגב, אני לא יודע אם במשרד האוצר חשבו על זה עד הסוף, או אם במפלגות חשבו על זה עד הסוף, אבל מהלך כזה, אם ייצא לדרך בסופו של דבר, לא יוכל להישאר לאורך זמן במתכונת הזו. כי אם זה עובד עבור כל חוסכי הפנסיה חובה (שהם לפחות מיליון אנשים אם לא יותר), אז למה בעצם שגם אני לא אהיה בפול הזה? כלומר, ניהול ההשקעות הוא בקירוב אותו ניהול השקעות, אז למה שאני לא אשלם דמי ניהול כל כך נמוכים? ובכלל, למה שכולם לא? בקיצור, לדעתי, אם מהלך כזה אכן יקרום עור וגידים בסופו של דבר, הקריאה הציבורית להרחיב את העניין הזה לכל מי שמעוניין, ובסופו של דבר לכלל הציבור, תהיה על גבול הטריוויאלית. ואם נדמה לכם שבסוף הדרך מסתתרת קרן פנסיה ממלכתית, שבעיקרה היא ללא מטרות רווח, אז בתכל׳ס גם לי נדמה. ייתכן מאוד שאני שוגה באשליות, אבל ככה נדמה לי.

בחזרה למפלגות. מבין השלוש שהזכירו את עניין הפנסיה, ההצעה המפורטת ביותר היתה של משה כחלון. הנה תמצית ההצעה שלו, בחלוקה למהלכים שכבר נמצאים בצנרת של משרד האוצר, ומהלכים שצריך ליזום מאפס:
מהלכים שכחלון מציע וכבר נמצאים גם ככה בצנרת (אבל לא תזיק להם דחיפה) – הקטנת ניגודי העניינים של סוכני הביטוח (עובדים עבור חברת הביטוח או עבור הלקוח?), התרת הפלונטר בין החוסכים, המעסיקים והסוכנים (כיום החוסכים מסבסדים את המעסיקים שלהם דרך סוכני הביטוח), קידום המודל הצ׳יליאני שמאפשר התאמת מידת הסיכון בחיסכון שלכם לפי הגיל שלכם, פיקוח על התנאים שבהם יהיה אפשר לדחוף לכם משכנתאות שאנשים לקחו לתוך תיק הפנסיה ופישוט דוחות הפנסיה (הדוח הקרוב שיגיע אליכם לקראת הפסח כבר יהיה פשוט למדי, למען האמת).
מהלכים שכחלון מציע ודורשים שינוי תפיסה במשרד האוצר (לטעמי מדובר במהלכים ראויים מאוד) – הגדלת קצבת הבטחת הכנסה ב-200 שקל בחודש לאנשים שאין להם שום כיסוי פנסיוני (לשני שלישים מהציבור שיצא לפנסיה אין שום כיסוי פנסיוני. רק ב-2008 החיסכון לפנסיה הפך להיות חובה), מתן מענק פנסיה (בדומה למענק מס הכנסה שלילי) לאנשים בעלי משכורות נמוכות שכיום לא נהנים מהטבות המס (כי השכר שלהם כל כך נמוך שהם לא מגיעים לרף המס). כחלון לא מפרט את המנגנון הספציפי שבו יפעיל את הרעיון הזה (יש כמה דרכים, למשל על ידי שימוש בקצבאות הילדים), אבל לטעמי זה פחות חשוב, והעיקר קריאת הכיוון.
(החלק הרלוונטי במצע של כחלון נמצא כאן).

למה אני בכלל מייגע אתכם בזוטות האלה? משום שמבחינתי מדובר בצעד גדול מאוד קדימה. במשך שלוש שנים כמעט אני חופר באובססיביות בענייני הפנסיה, כמו גם עמיתיי בכלי תקשורת אחרים. לדעתי המודעות לנושא הזה עלתה פלאים בשלוש השנים האחרונות, ואני שמח על כך. נדמה לי שהיא רק תמשיך ותעלה. העובדה שהמפלגות פתאום מתייחסות לנושא הפנסיה, וחלקן אפילו ממש ברצינות, היא מבחינתי הישג גדול. פוליטיקאים לא ממהרים להתעניין בעניינים של הטווח הארוך, כי התמריצים שלהם פועלים אך ורק כמעט בטווח הקצר.
עכשיו, שוו בנפשכם מה היה קורה לו אולפן שישי היה מקדיש כתבה על העניין הזה אחת לשבוע במשך חודש ברציפות. ארבע כתבות כאלה, שכולן היו נגמרות באמירה שעל שר האוצר הנוכחי (כשיהיה כזה) מוטלת האחריות לפתור את בעיית הפנסיה, ויש לי הרגשה שאותו שר היה מזדרז להקים ועדה ציבורית שתחשוב איך מתמודדים עם האיומים על הפנסיה, והעיקר שהטלוויזיה תעזוב אותו בשקט.


וזו השורה התחתונה מבחינתי. העובדה שהרעיונות האלה מופיעים במצעים היא צעד גדול בכיוון הנכון, אבל לגמרי לא הצעד האחרון. הרעיונות האלה יועילו רק לחלק מהאוכלוסיה, ובכל מקרה ההשפעה של הצעדים האלה מוגבלת. הם אמנם מתמודדים עם בעיית דמי הניהול, אבל לא מתמודדים עם בעיות בסיסיות ומסובכות מאוד שמאיימות על הפנסיה שלנו. הרעיונות האלה לא מתמודדים עם השינויים בשוק העבודה שמשפיעים מהותית על אורך תקופת החיסכון שלנו, הם לא מתמודדים תוחלת החיים המתארכת, עם הריביות הנמוכות, ועם עוד כל מיני בעיות.
הבעיות האלה מסובכות לפתרון, והן דורשות חפירה אמיתית. לא של עיתונאים, אלא של אנשי מקצוע. שיישבו ויחשבו. אני מאוד מקווה ששר האוצר החדש שיתמנה אחרי הבחירות יכריז על הקמת ועדה ציבורית שתעשה בדיוק את זה. בתכלס, בקיץ הקרוב ימלא עשור לוועדת בכר. זו עשויה להיות הזדמנות מצוינת להקים ועדה חדשה.
ובשביל שזה יקרה שר האוצר החדש שיתמנה צריך לזכור שאי אפשר רק לרשום רעיונות יפים ערב הבחירות, אלא שצריך לפרוע את הצ׳ק הזה אחרי הבחירות. ובשביל שזה יקרה, אני לא מכיר שום כלי אפקטיבי יותר מאשר לחץ ציבורי. בתכל׳ס, אנחנו כמעט שם.

לפרק את כחלון | 1,768 מילה על המצע של מפלגת כולנו

הפוסט הזה מכיל 1,768 מלים שכתבנו מיקי פלד ואנוכי, והן ניסיון ראשון לנתח את המצע שפרסמה מפלגת כולנו בראשות משה כחלון, האיש שיש לו סיכוי לא רע להיות שר האוצר, לא משנה מי יהיה ראש הממשלה. הפוסט הזה הוא הגרסה המלאה לטקסט שהתפרסם הבוקר בעיתון. אני מקווה שבהמשך אצליח להקדיש פוסט נפרד להבטחות של כחלון בתחום הפנסיה, שאם אפילו חצי מהן יתקבלו, הדבר יהווה שינוי של ממש בגישה של המדינה בתחום הפנסיה ב-15 השנים האחרונות

מפלגת כולנו בראשות משה כחלון היא המפלגה הראשונה בבחירות 2015 להציג מצע ותוכנית כלכלית. ביום חמישי עלה לאוויר אתר המפלגה, שכולל בינתיים חזון כולל וצעדי מדיניות בתחומים שונים, שרובם מפורטים בינתיים בלשון כללית.
המצע של כחלון מתרכז במובהק בנושאים הכלכליים-חברתיים. הליבה שלו תורכב מתוכניות להורדת מחירי הדיור, להורדת יוקר המחיה, להגברת התחרות בענף הבנקאות והפיננסים, ולשיפור השירות והיעילות במגזר הציבורי. כחלון טרם פרסם את התוכניות המפורטות בכל אחד מהנושאים הללו, ובכולנו מבטיחים כי התוכניות יתפרסמו בזו אחר זו בשבועות הקרובים.
״כלכליסט״ מגיש: מה ההבטחות המרכזיות של כחלון, כמה הן עומדות לעלות, עד כמה הן ישימות לביצוע ובתוך כמה זמן, ומאיפה יבוא הכסף. בשורה התחתונה: יש פה הרבה כוונות יפות, ואוסף של הרבה רעיונות שכבר הוצעו בעבר או שכבר נמצאים בתחילתו של תהליך. בכולם, המבחן יהיה ביכולת הביצוע, ובעיקר ביכולת העמידה של כחלון מול קבוצות הלחץ החזקות במשק.


דיור

בשורה התחתונה: כחלון מציע רפורמה מבנית ברשות מקרקעי ישראל, כזו שתפרק את הרשות לגורמים ותהפוך אותו לסופר שר לענייני דיור. מלבד זה הוא מציע תוכניות שכבר הופעלו על ידי משרד האוצר (כסף להסרת חסמי תשתית שמונעים בנייה)
קשיים אפשריים: החסם המרכזי יהיה ועד העובדים של רשות מקרקעי ישראל (וההסתדרות שתעמוד מאחוריו), והצורך להעביר את השינויים האלה בחקיקה בכנסת, דבר שיכול לקחת יותר משנה
עלות: קשה להעריך כי התוכנית אינה מפורטת דיה בשלב זה. בשביל להשיג את הסכמת הוועד לרפורמה מבנית ברשות מקרקעי ישראל, כחלון ייאלץ לשלם לעובדים. הסכום הזה יכול להגיע גם למיליארדי שקלים, תלוי ביחסי הכוחות בין המדינה להסתדרות
הרחבה: לפי מה שאפשר להבין בשלב זה מהמצע של כולנו, כחלון מתכנן להקים מעין סופר-משרד, או להפוך את עצמו (או מישהו מטעמו) לסופר-שר, שיתרכז בעיקר בענייני הדיור. לשם כך הוא מתכנן לשאוב סמכויות ממשרד הבינוי (בעיקר את השליטה ברשות מקרקעי ישראל, צעד שכחלון הצהיר שבלעדיו לא ייכנס לממשלה), ממשרד הפנים (מנהל התכנון) ואולי אפילו ממשרדים נוספים (תכנון תחבורה, רשות המים וכדומה). המטרה היא שהגופים האלה לא יוכלו לעכב תוכניות רק משום שהם כפופים לשר אחר.
לאחר מכן, כחלון מתכנן לבצע שינוי מבני ברשות מקרקעי ישראל. כיום, הרשות מהווה מונופול על הקרקעות, גם אבל מהווה מונופול על כל שרשרת הבינוי. כחלון מעוניין לשבור את המונופול מהסוג השני. איך? על ידי פירוק רשות מקרקעי ישראל לכל אחד מהשלבים שלה – שלב הייזום (איתור מתחמי קרקע שמתאימים לבנייה) ושיווק הקרקעות (מכירת הקרקע לקבלנים), שלב התכנון (הגשת תוכניות לגופי התכנון), שלב הפיתוח (יצירת תשתיות נחוצות למגורים) ושלב הניהול ותחזוקת הפרויקטים (זה השלב שבו לאוכלוסיה יש את החיכוך הגבוה ביותר מול המנהל, כפי שיודע כל מי שנדרש להיתר בניה לסגירת מרפסת או משהו דומה).
אחרי הפירוק לגורמים, כחלון מעוניין להכניס תחרות לעסק, ולאפשר לכמה גופים מהשוק הפרטי להתחרות ביניהם בכל שלב, על מנת להעלות את מהירות העבודה ואת היעילות שלה, ולהוזיל את המחיר.


יוקר המחיה

אין בשלב זה תוכנית שניתנת לניתוח.


בנקים, פיננסים ופנסיה

בשורה התחתונה: העתקת רפורמת הסלולר לתחום הבנקאות, ומיני מהפכה בתחום הפנסיה
קשיים אפשריים בתהליך: נדרש שיתוף פעולה מלא מצד בנק ישראל, התנגדות משמעותית מצד סוכני הביטוח (שנהנים מלובי אפקטיבי בכנסת)
עלות: לרוב הצעדים אין עלות תקציבית. הקטנת חסמים בתחום הבנקאות יכולה לעלות כמה עשרות עד מאות מיליוני שקלים, אם המדינה תסבסד עבור שחקנים חדשים חלק מההון העצמי הדרוש להקמת בנק. לחלק מהצעדים בתחום הפנסיה תהיה עלות (למשל, להגדלת קצבת הבטחת הכנסה לקשישים שלא חסכו לפנסיה או מתן מענק פנסיה לחוסכים בעלי הכנסה נמוכה) שיכולה להגיע למיליארדי שקלים (הגדלת קצבת הבטחת הכנסה לבדה תעלה 350 מיליון שקל בשנה).
הרחבה: בתחום הבנקאות, כחלון רוצה לעשות לבנקים בדיוק את מה שעשה בסלולר. כלומר, להגדיל את התחרות על ידי הכנסה של שחקנים חדשים. לשם כך הוא מתכוון להקטין את חסמי הכניסה העיקריים – ההון העצמי הנדרש להקמת בנק, תשתית מחשב יקרה, והבירוקרטיה הנדרשת מהלקוח בעת מעבר מבנק לבנק.
בתחום הפנסיה כחלון מציע תוכניות קונקרטיות מאוד, שחלקן הוצעו כבר על ידי אגף שוק ההון במשרד האוצר, אך לא הצליחו להתמשמש לנוכח ההתנגדות בכנסת (בעיקר מצידם של סוכני הביטוח). למשל, הוא מציע להקטין את ניגודי העניינים של סוכני הביטוח ולהתיר את הפלונטר בין הסוכנים, המעסיקים והחוסכים, שגורם לכך שהחוסכים מסבסדים את העלויות הגבוהות שהסוכנים היו גובים אחרת מהמעסיקים. בנוסף, הוא נותן רוח גבית ליוזמה שמשרד האוצר כבר הכריז עליה (בצורה לא רשמית), ליצירת מסלולים מיוחדים בעלי דמי ניהול אפסיים לחוסכים בעלי שכר נמוך (עד 6,000 שקל בחודש ברוטו).
בנוסף, הוא מציע להגדיל את קצבת הבטחת ההכנסה של הביטוח הלאומי לקשישים שלא חסכו לפנסיה שקצבת הזקנה היא הכנסתם היחידה ולתת מענק פנסיה לחוסכים בעלי הכנסה נמוכה (בדומה למס הכנסה שלילי), בשביל לעודד עבודה וחיסכון לפנסיה. אם הרפורמות של כחלון בפנסיה יתקבלו ויתממשו הם יהוו מיני מהפכה, צעד גדול בדרך ללקיחת אחריות רבה יותר של המדינה על עתיד החוסכים.


תעסוקה

שורה תחתונה: אני איישם או אמשיך תכניות של אחרים להרחבת המעונות לילדים ותעסוקת חרדים וערביות
קשיים אפשריים: בכל הנוגע לסבסוד מעונות וצהרונים, יידרש תקציב משמעותי, ומשרד החינוך כבר נסוג בשנה שעברה מסבסוד חלק מהצהרונים. שאר הדברים גם כך כבר קורים בשטח.
עלות: הקמת מרכזי תעסוקה ועזרה לעסקים קטנים זה כסף קטן במושגים של תקציב מדינה ולכן הכסף הגדול הוא בסבסוד הצהרונים והמעונות. קשה לדעת מה גובה העלות עד שלא יהיה ברור מה גובה הסבסוד, אך אם לשפוט מעלות הסבסוד החלקי של הצהרונים ביישובים חלשים (אשכולות 1-3) על פי חישוב ועדת טרכטנברג, מדובר על כ-2.3 מיליארד שקל בשנה.
הרחבה: כחלון מציע להרחיב את הסיוע במימון שכר לימוד למעונות לילדים עד גיל 3, והסרת חסמים בירוקרטיים להקמת מעונות חדשים, מהלך שכבר החל בו שר הכלכלה נפתלי בנט. כחלון גם מבקש לבטל את השתתפות ההורים במימון הצהרונים לגילאי 3-9 ברשויות מקומיות חלשות ולהגדיל את השתתפות המדינה בשכר הלימוד בשאר הרשויות, תכנית שלפחות ברשויות החלשות כבר קיימת בשטח בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג.
גם בנוגע לעסקים קטנים כחלון לא מחדש, אם כי כאן צריך לומר שלפחות במצע שלו תופסים העסקים הקטנים והבינוניים מקום מרכזי ויחסית מפורט. עם זאת, ההצעות לגביהם גם הן לא חדשות וכוללות בעיקר שוב את ההבטחה העמומה להסרת חסמים והגברת התחרות ומתן האשראי. לגבי האחרון כחלון מפרט כי ישפר את מוסר התשלומים של גופים ציבוריים לעסקים קטנים ובינוניים לשוטף פלוס 30. הצעת חוק כזו כבר מונחת על שולחן הכנסת מאז 2010 על ידי חברי הכנסת מהעבודה, ליכוד וש"ס, ונפסלה לאחרונה על ידי שר האוצר לשעבר יאיר לפיד בועדת השרים לחקיקה, אחרי שטעו כי הקים צוות באוצר לטפל בנושא.
בכל הנוגע לעובדים שכירים, כחלון לא מייצר אמירה חדשה. הוא רוצה לעודד תעסוקה של נשים ערביות וגברים חרדים, בין השאר באמצעות פתיחת מרכזים ייעודיים לאוכלוסיות הללו, למרות שמשרד הכלכלה כבר עושה זאת מספר שנים וצפוי לפתוח גם כך עוד מרכזים שכאלו.

חינוך

בשורה התחתונה: המשך הניסיון לתיקצוב דיפרנציאלי והכנסת חינוך מקצועי
קשיים אפשריים: ארגוני המורים עשויים לנסות לטרפד מתן בונוסים למורים על פי שיקול מנהל בית הספר. הציבור הדתי-לאומי יתנגד להעברת תקציבים ממנו לחינוך הערבי.
עלות: לפחות בטווח הזמן הקצר לא מדובר בעלות גבוהה, שכן כחלון מבקש לנסות את התכנית שלו בפיילוט ב-300 בתי ספר.
הרחבה: מילה טובה צריכה להיאמר על המצע של כחלון והיא רוחב היריעה היחסי בכל הנוגע לתחום החינוך. כחלון מציע לקיים פיילוט ב-300 בתי ספר שיכלול תכניות למניעת נשירה, העצמת מורים וגמישות ניהולית מוגבלת למנהלי בתי הספר להחליט על בונוסים למורים. בין השאר, הוא מציע להכניס חינוך טכנולוגי והכשרות מקצועיות לבתי הספר כמסלול השלמה לבעלי תעודת בגרות חלקית בלבד.
כחלון מציע גם להמשיך את רפורמת התיקצוב הדיפרנציאלי של מערכת החינוך, אותה יזם שר החינוך שי פירון והיא החלה בצורה מוגבלת מאוד. בצע לא מפורטים מספרים אבל כולם מבינים שהכוונה היא לקחת מהחינוך הממלכתי דתי ולהעביר לשאר המגזרים, במיוחד זה הערבי.


בריאות

בשורה התחתונה: יישום רפורמת גרמן
קשיים אפשריים: לובי חזק של קופות החולים ורופאים בכירים נגד הרפורמה כשזו תגיע לכנסת
עלות: כמיליארד שקל, מתוכם 700 מיליון שקל לבסיס התקציב לטובת הפעלת חדרי הניתוח אחר הצהריים.
הרחבה: החלק במצע שמתייחס לתחום הבריאות ניתן לסיכום כקבלה של רפורמת גרמן, על שם שרת הבריאות יעל גרמן מיש עתיד. מבלי לומר את השם המפורש, כחלון ככל הנראה בעד יישום התכנית, כולל מימון ציבורי להפעלת חדרי הניתוח בבתי החולים אחר הצהריים ופוליסה אחידה של ביטוחי הבריאות הפרטיים. מלבד זאת כחלון מסתפק באמירה כללית על חיזוק מערכת הבריאות הציבורית ותוספת כח אדם.


צמצום פערים

בשורה התחתונה: יישום מסקנות ועדת אלאלוף
קשיים אפשריים: התנגדות האוצר לחלק מהמסקנות, אם כי לא בטוח עד כמה כחלון יתעקש עליהם גם כן, ועלות תקציבית גבוהה.
עלות: 4 מיליארד שקל בבסיס התקציב כל שנה וכ-3.5 מיליארד שקל חד פעמי
הרחבה: באופן לא מפתיע כחלון מאמץ את התכנית של הועדה למלחמה בעוני, שאלי אלאלוף שעמד בראשה מתמודד ברשימתו. יישום ההמלצות אמור היה להתחיל בתקציב 2015, אם כי לא באופן מלא בשל העלות הגדולה. עם זאת, אם לשפוט מהעמדות שאלאלוף הציג בזמן עבודת הועדה, אפשר להוריד את העלויות באופן דרמטי היות והוא תומך בעמדת האוצר שלא להעלות קצבאות הבטחת הכנסה או לבנות כ-2,000 דירות חדשות לדיור הציבורי. למעשה, בכל הנוגע לדיור ציבורי, אז לפחות על פי המצע כחלון מקבל את עמדת האוצר לפיה יש להגדיל את הסיוע בשכר דירה לזכאים.
כלל, כחלון נמנע ממספרים. דוגמה טובה היא הסעיפים במצע הנוגעים למס הכנסה שלילי. שם כותב כחלון שהוא בעד הרחבת מס הכנסה שלילי אבל לא מציין מהו גובה המענק שראוי בעיניו וגם כאשר הוא כותב שיש להנגיש טוב יותר את המידע על אפשרות קבלת המענק לכלל הציבור הוא לא כותב איך בדיוק או לאיזה מספר זכאים הוא שואף להגיע.


מקורות – מאיפה הכסף

בשורה התחתונה: הרפורמות של כחלון אמורות להגדיל את הצמיחה, ואת הכסף הפנוי לצריכה פרטית. אלה אמורים להגדיל את הכנסות המדינה ממסים ולאפשר השקעה בשירותים ציבוריים אזרחיים. אה, ועוד כמה מיליארדים אמורים להגיע מ״מלחמה בהון השחור״.
קשיים אפשריים: כל הרפרמות המבניות שלו צריכות להתמשש, אחרת לא יהיה כסף
הרחבה: החלק של פירוט המימון לתוכנית של כחלון – כלומר, מאיפה יבוא הכסף לכל זה – הוא החלק הכי עמום במצע הכלכלי של כחלון. יותר מהכל, הוא נראה כמו משאלת לב. לפי המצע, כחלון יצליח להביא 45 מיליארד שקל במצטבר תוך חמש שנים לקופת המדינה בשביל לממן את התוכניות שלו.
המצע לא ממש מפרט איך בכולנו הגיעו למספר 45 מיליארד דווקא. אחד ממנסחי התוכנית הכלכלית הסביר ל״כלכליסט״ כי עשרות המיליארדים יגיעו לקופת המדינה אחרי שכל הרפורמות והתוכניות האחרות (בתחום הדיור, הבנקאות, יוקר המחיה ושיפור המגזר הציבורי) יתממשו. הנה כך זה אמור לעבוד: בדומה לרפורמה בסלולר, רפורמות להגדלת התחרותיות ולהורדת יוקר המחיה אמורות להגדיל את ההכנסה הפנויה שעומדת לרשות הציבור. הציבור יוכל להשתמש במרבית ההכנסה הזו בשביל להגדיל את הצריכה שלו, וכך ייכנסו לקופת המדינה יותר הכנסות ממע״מ.
מלבד זה, הרפורמות הללו אמורות להגדיל את קצב הצמיחה במשק. בלי הרפורמות האלה, פוטנציאל הצמיחה של המשק עומד על כ-3% בשנה, ואולי למטה מזה. עם הרפורמות, טוענים בכולנו, פוטנציאל הצמיחה יעלה ל-3.5%-4% בשנה. צמיחה גבוהה יותר פירושה יותר מקומות עבודה ויותר אנשים עובדים, רצוי בשכר גבוה יותר, ולכן גם הכנסות גבוהות יותר למדינה ממסי הכנסה ומס חברות. תוסיפו לזה עוד כמה צעדים בתחום המלחמה בהון השחור – ססמא שכל המפלגות חוזרות עליה, כי למה לא – והנה הכנסתם לקופת המדינה עוד 2-3 מיליארד שקל בשנה. זה לפחות מה שטוענים בכולנו.
ואם כל הרפורמות לא יתממשו? אז לא יהיו 45 מיליארד שקל, מה שאומר שאת הכסף יצטרכו בכולנו להביא ממקומות אחרים. למשל, מהעלאת מסים, רחמנא ליצלן.

כשהכסף ל-8 שנות פנסיה אמור להספיק ל-17 שנה

לא מזמן הנחיתי פאנל בכנס השנתי של מכון ון ליר שדן בנושא הפנסיה (הוידאו נמצא פה).
היה לי מעניין לאללה. פנסיה זה עניין משעמם להפליא, אבל גם מרתק בצורה בלתי רגילה. מרתק משום שהוא נוגע בכל כך הרבה תחומים – בריאות ומדיניות ותפיסות עולם וממשלה ושוק ההון וניהול וסיכון ופסיכולוגיה ותמותה וימין מול שמאל ציבורי מול פרטי ומה לא.

בכל מקרה, שני שקפים שהוצגו בכנסת הזה העיפו לי את המוח, אז רציתי לשתף. הנה זה בא, מקווה לא להיות יותר מדי למיטיבי לכת.


השקף הראשון הוא מתוך מצגת של לאה אחדות. היא בדקה בעבודה שהיא עשתה כל מיני דברים, אבל על הדרך הראתה שקף שמבוסס על נתוני ה-OECD (המקור נמצא כאן, ראו עמוד 147), שמציג את הבעיה של הפנסיה בדרך שעוד לא ראיתי.
תסתכלו על הטבלה הזו (תתעלמו מזה שכתוב פנסיה חובה בכותרת) טוב טוב. המספרים האלה הם אורך הזמן, בשנים, שהפנסיה שלכם הולכת להספיק לכם אחרי שתפרשו ולא תעבדו יותר (בהנחה שאתם רוצים לשמור על אותה רמת חיים):


לאה אחדות

מה שהטבלה הזו מראה, למשל, הוא שהפנסיה של גבר ממוצע, עם השכר הממוצע במשק (כ-9,000 שקל בחודש ברוטו), תספיק לו ל-11 שנה מיום הפרישה. הפנסיה הממוצעת של אישה ממוצעת, עם השכר הממוצע במשק, תספיק לה ל-12 שנה (לא הבנתי איך זה יכול להיות, כי נשים עובדות פחות וחיות יותר, ולא הצלחתי למצוא הסבר בנתונים המקוריים. אם מישהו רוצה לחפור ולבדוק, אשמח להבין).
שימו לב שהמצב חמור במיוחד עבור אנשים עם שכר שגבוה מהשכר הממוצע ב-50%. ואל תחשבו שאלה אנשים עשירים במיוחד, השכר שלהם הוא בערך 13.5 אלף שקל בחודש ברוטו. הם לגמרי מעמד הביניים. הפנסיה שלהם תספיק להם לקצת פחות מ-7 שנים באותה רמת חיים. לנשים שמשתכרות ככה הפנסיה תספיק ל-8 שנים.
תגידו, נו, לא נורא.
רק שלפי הלמ״ס, לנשים בנות 62 (גיל הפרישה) נותרו בממוצע יותר מ-19 שנים לחיות. לגברים בני 67, לפי הלמ״ס, נותרו בממוצע כ-17 שנים לחיות. זה יותר מפי שניים ממשך הזמן שהפנסיה תספיק לו, בהנחה שאתם רוצים לשמור על אותה רמת חיים.

המסקנה מהנתונים האלה ברורה מאוד: אם אתם רוצים שהפנסיה שלכם תספיק לכם עד המוות, ושלא תיגמר פתאום באמצע ותישארו בלי כלום, אין לכם ברירה אלא לרדת ברמת החיים שלכם. ובשביל ש-8 שנים יספיקו ל-17 שנה, אתם מבינים לבד שהירידה ברמת החיים תהיה דרמטית מאוד.
מאוד מאוד.


השקף השני שהעיף לי את המוח שייך לפרופ׳ דיויד בלייק, מומחה עולמי לפנסיה שהובא לכנס במיוחד מבריטניה. הוא הציג כל מיני דברים מעניינים בעבודה שלו, אבל מה שהדליק אותי היה דרך חדשה שהם מצאו בשביל להראות לאנשים בצורה אפקטיבית מה הולך לקרות לפנסיה שלהם. לטענתם, צורת ההצגה הזו עובדת, וגורמת לאנשים להבין טוב יותר לאיזו בעיה הם עומדים להיכנס.


שימו לב לגרף הזה:

דיויד בלייק

הביטו בעמודות משמאל. מה שבלייק מראה כאן לאנשים הוא מה הולכת להיות הפנסיה שלהם בתסריט האופטימי ביותר (שמבוסס על הנחות של תוחלת חיים מסוימת ובעיקר על התשואה שהכסף שלהם יעשה בבורסה), מה הפנסיה שלהם תהיה בתסריט הצפוי, מה היה תהיה בתסריט הפסימי ביותר, ומה גוף הפנסיה שלכם מנסה להשיג (ומה הסיכוי שלו להצליח). בעמודות מימין הוא מראה את אותו הדבר, רק לא במונחים של כסף, אלא באחוזים ביחס לשכר האחרון שלכם.

זה מאוד מאוד נחמד בעיני.
מאוד מאוד.
כלומר, ככל שדבר כזה בכלל יכול להיות נחמד.

אגב, כששאלתי את פרופ׳ בלייק בפאנל האם זה יהיה הגיוני להניח שהפנסיה של בני הדור שלי תהיה נמוכה מהפנסיה של בני הדור שלו (כלומר, של ההורים שלי) הוא ענה בפשטות – אני לא חושב שבני הדור שלך יוכלו להרשות לעצמם בכלל לפרוש לפנסיה.


זהו, רק רציתי לשתף.

דיסקו פנסיה

1 מהפכות קורות לאט. בעיקר אם הן בתחומים משמימים, מטרידים ומבאסים כמו עניין הפנסיה. ובכל זאת, בסופו של דבר הן קורות.
שתי התארגנויות שונות לחלוטין שהתעוררו פחות או יותר בבת אחת עשויות לבשר את הרוחות הראשונות של מהפכת הפנסיה. מהפכה לא אלימה, שקטה, מנומסת, כזו שפועלת בדיוק לפי כללי המשחק. מהפכה שבסופה ציבור החוסכים לפנסיה יוכלו להחזיר לעצמם מיליארדי שקלים שכיום יוצאים מהכיס העתידי שלהם, ונוחתים בכיס העכשווי של מנהלי ובעלי חברות הביטוח וגופי הפנסיה.
הראשונים הם הסטודנטים. התאחדות הסטודנטים הארצית, שמקיפה 300 אלף סטודנטים, מנסה בימים אלה להקים את מה שעשויה להיות בסופו של דבר קבוצת הרכישה הגדולה ביותר של פנסיה. בשביל זה ההתאחדות פנתה לכל גופי הפנסיה הגדולים במסר אחד פשוט: אנחנו יכולים להביא לכם מאות אלפי לקוחות שיחסכו אצלכם לפנסיה ולא אצל המתחרים שלכם. מה דמי הניהול הזולים ביותר שאתם יכולים להציע לנו, לתקופה כמה שיותר ארוכה?
המסע הזה של הסטודנטים נמצא רק בראשיתו. לא כל גופי הפנסיה כבר החזירו הצעות. אבל אלה שכן – שתיים מקרנות הפנסיה הגדולות בישראל – הציעו לסטודנטים דמי ניהול נמוכים מהממוצע במשק. למעשה, הם הציעו להם דמי ניהול נמוכים מדמי הניהול הממוצעים שמשלמים העובדים במקומות העבודה הגדולים והחזקים במשק. פחות ממה שמשלמים מרבית ההייטקיסטים. וזו רק ההתחלה, כי הסטודנטים כבר הודיעו שהם רוצים לשלם פחות.

2 התארגנות אחרת היא כללית יותר, וצמחה ממש מתוך התעוררות המודעות הציבורית בשנתיים האחרונות לנושא הפנסיה בכלל ולנושא דמי הניהול בפרט. get pensia הוא מיזם חברתי חדש שהוקדם בידי שלושה חברים: ערן חג׳ג׳, גל הוכברג ואלון שמורק. יחד עם אנשי צוות נוספים הם השיקו לאחרונה אתר מינימליסטי באופיו שמנסה לעשות דבר אחד בלבד: להקים את קבוצת הרכישה הגדולה ביותר שאפשר לפנסיה, בשביל להוזיל את דמי הניהול.
האתגר שלהם גדול מזה של הסטודנטים, כי הקושי לאגד אנשים שלא נמצאים במסגרת משותפת כלשהי מובן מאליו. ובכל זאת, הם מקווים שעל ידי שימוש בטכנולוגיה הקיימת, שמאפשרת להגיע לעשרות אלפי אנשים בתוך דקות, הם יצליחו לאגד רבים סביב הצורך המשותף בהוזלת דמי הניהול.
בשלב הזה הם רק מזמינים את הציבור להצטרף, ובשלב הבא הם מבטיחים שהם יפנו בשם המצטרפים לקבוצה לגופי הפנסיה הגדולים וינסו להשיג עבור הקבוצה את דמי הניהול הנמוכים ביותר שאפשר, בלי עמלות תיווך, בלי שום כלום, רק תוך ניסיון לנצל יתרונות לגודל ולהתמקח ביחד, לא לבד.
עד כה, בתוך שבועיים מהשקת האתר הצטרפו לקבוצה 2,328 אנשים (נכון לאתמול בלילה). כבר בשלב הראשוני הזה, מדובר בקבוצה ששווה בגודלה למקום עבודה גדול מאוד, כך שלפחות באופן תיאורטי כוח המיקוח שלה מול גופי הפנסיה משמעותי. ואם המספר הזה יגדל פי עשרה בסופו של דבר, ויקיף אפילו 20 אלף אנשים, כוח המיקוח שלהם מול גופי הפנסיה יהיה אדיר.

3 לשתי היוזמות האלה יש שתי נקודות תורפה עיקריות. הראשונה, גם אם קבוצת רכישה שכזו תקום בסופו של דבר ואפילו תצליח לקבל הצעות טובות מאוד של דמי ניהול זולים מאוד מגופי הפנסיה, עדיין תהיה בפני החוסכים משוכה לא פשוטה למעבר בדרך לדמי הניהול הנמוכים. המשוכה הזו היא השילוב הקטלני בין המעסיקים לבין סוכני הביטוח.
שכן בשביל להצטרף לקרן פנסיה יש להחתים את המעסיק, מהסיבה הפשוטה שהמעסיק מחויב בחוק להפריש עבורכם לגוף הפנסיה (לא רק את החלק שלכם, אלא גם את החלק שלו). כיום המעסיק שלכם כבר לא יכול להכריח אתכם לבחור בגוף פנסיה מסוים. אבל הוא בהחלט יכול להכריח אתכם לעבוד רק עם סוכן ביטוח מסוים, ולמנוע מכם לעבוד מול גוף הפנסיה שלכם באופן ישיר ללא סוכן.
וכשתגיעו לסוכן ותגידו לו שאתם רוצים גוף פנסיה מסוים שסגרתם איתו כבר על דמי ניהול נמוכים במסגרת קבוצת הרכישה, הסוכן רשאי להגיד לכם ״לא״. שכן ככל שדמי הניהול שלכם נמוכים יותר, כך הסוכן מרוויח פחות, עד לנקודה שבה הוא לא מרוויח בכלל. ומשום שגם הסוכנים צריכים לחיות ממשהו, הם יכולים פשוט לסרב, ואתם תחזרו לנקודת ההתחלה, למרות ההישגים המרשימים של קבוצת הרכישה.
נקודת התורפה השניה היא הצורך לכלול בתוך קבוצת הרכישה לא רק מספר גדול של חוסכים, אלא מספר גדול של חוסכים עם משכורות גבוהות. שכן ככל שהמשכורות גבוהות יותר, כך גם הכסף שהעובדים האלה חוסכים לפנסיה גדול יותר, וכך גם כוח המיקוח שלהם מול גופי הפנסיה עולה. אם יבואו רק 2,000 עובדי קבלן שמשתכרים שכר מינימום, גוף הפנסיה לא ימהר לתת להם הנחות בדמי ניהול.
שתי הבעיות האלה ניתנות לפיתרון. הראשונה תיפתר ברגע שאגף שוק ההון יעמוד בהבטחות שלו ויביא סוף סוף לכנסת את התקנות שיאפשרו לציבור החוסכים לבחור איזה סוכן ביטוח שכל חוסך רוצה, או בכלל לוותר על סוכן הביטוח ולעבוד מול גוף הפנסיה באופן ישיר. אם המהלך הזה אכן יתממש בסופו של דבר, דרכן של קבוצות הרכישה לניצחון ולדמי ניהול נמוכים תהיה קצרה למדי. מה שכן, סוכני הביטוח צפוים להיאבק בשיניים בשינוי החקיקה הזה שמקדם אגף שוק ההון, כך שייתכן שבסופו של דבר זה פשוט לא יקרה.
והנקודה השניה ניתנת גם היא לפיתרון, אם המדינה רק תחליט שהיא לוקחת אחריות על העובדים החלשים ביותר במשק. אלה, בעיקר עובדי קבלן אבל לא רק, שמשתכרים את שכר המינימום ולא יותר, משלמים ב-99% מהמקרים את דמי הניהול המקסימליים שגופי הפנסיה יכולים לגבות מהם על פי חוק.
הם אינם מאוגדים, השכר שלהם ברצפה, גם הביטחון התעסוקתי שלהם, ולכן כוח המיקוח שלהם מול גופי הפנסיה הוא אפסי. אבל זה רק בגלל שהם כל אחד לעצמו. לו הם היו יכולים להתאגד ולהיכנס לסירה אחת, כוח המיקום שלהם היה עולה פלאים. יש בערך מיליון חוסכים כאלה, וזה כבר כוח קניה רציני, אפילו בשכר של 4,500 שקל לחודש לכל אחד.
בשביל שזה יקרה המדינה יכולה להקים קרן פנסיה ממלכתית שלא למטרות רווח, שתקלוט אליה את החסכונות לפנסיה של כל מי ששכרו הוא בין מינימום לשכר החציוני במשק (כלומר, בין 4,500-6,000 שקל בחודש). זה יחסוך לכל אחד מהאנשים האלה מאות אלפי שקלים בדמי ניהול מיותרים, ויקפיץ במידה ניכרת את רמת החיים העתידית שלהם. כך שאפילו למדינה זה משתלם, כי היא תצטרך לשלם להם פחות קצבאות השלמת הכנסה של הביטוח הלאומי בגיל זקנה. ולו בשביל הטעם האנוכי הזה שווה למדינה לעשות זאת, ולהקים בעצמה את קבוצת הרכישה הגדולה ביותר לפנסיה.


(התפרסם הערב במהדורת האייפד של העיתון)


ויש גם בונוס: מדריך גרפי שפרסמנו לפני שנתיים שמדריך אתכם בדיוק נמרץ איך להפחית את דמי הניהול שאתם משלמים. לינק