לפרק את כחלון | 1,768 מילה על המצע של מפלגת כולנו

הפוסט הזה מכיל 1,768 מלים שכתבנו מיקי פלד ואנוכי, והן ניסיון ראשון לנתח את המצע שפרסמה מפלגת כולנו בראשות משה כחלון, האיש שיש לו סיכוי לא רע להיות שר האוצר, לא משנה מי יהיה ראש הממשלה. הפוסט הזה הוא הגרסה המלאה לטקסט שהתפרסם הבוקר בעיתון. אני מקווה שבהמשך אצליח להקדיש פוסט נפרד להבטחות של כחלון בתחום הפנסיה, שאם אפילו חצי מהן יתקבלו, הדבר יהווה שינוי של ממש בגישה של המדינה בתחום הפנסיה ב-15 השנים האחרונות

מפלגת כולנו בראשות משה כחלון היא המפלגה הראשונה בבחירות 2015 להציג מצע ותוכנית כלכלית. ביום חמישי עלה לאוויר אתר המפלגה, שכולל בינתיים חזון כולל וצעדי מדיניות בתחומים שונים, שרובם מפורטים בינתיים בלשון כללית.
המצע של כחלון מתרכז במובהק בנושאים הכלכליים-חברתיים. הליבה שלו תורכב מתוכניות להורדת מחירי הדיור, להורדת יוקר המחיה, להגברת התחרות בענף הבנקאות והפיננסים, ולשיפור השירות והיעילות במגזר הציבורי. כחלון טרם פרסם את התוכניות המפורטות בכל אחד מהנושאים הללו, ובכולנו מבטיחים כי התוכניות יתפרסמו בזו אחר זו בשבועות הקרובים.
״כלכליסט״ מגיש: מה ההבטחות המרכזיות של כחלון, כמה הן עומדות לעלות, עד כמה הן ישימות לביצוע ובתוך כמה זמן, ומאיפה יבוא הכסף. בשורה התחתונה: יש פה הרבה כוונות יפות, ואוסף של הרבה רעיונות שכבר הוצעו בעבר או שכבר נמצאים בתחילתו של תהליך. בכולם, המבחן יהיה ביכולת הביצוע, ובעיקר ביכולת העמידה של כחלון מול קבוצות הלחץ החזקות במשק.


דיור

בשורה התחתונה: כחלון מציע רפורמה מבנית ברשות מקרקעי ישראל, כזו שתפרק את הרשות לגורמים ותהפוך אותו לסופר שר לענייני דיור. מלבד זה הוא מציע תוכניות שכבר הופעלו על ידי משרד האוצר (כסף להסרת חסמי תשתית שמונעים בנייה)
קשיים אפשריים: החסם המרכזי יהיה ועד העובדים של רשות מקרקעי ישראל (וההסתדרות שתעמוד מאחוריו), והצורך להעביר את השינויים האלה בחקיקה בכנסת, דבר שיכול לקחת יותר משנה
עלות: קשה להעריך כי התוכנית אינה מפורטת דיה בשלב זה. בשביל להשיג את הסכמת הוועד לרפורמה מבנית ברשות מקרקעי ישראל, כחלון ייאלץ לשלם לעובדים. הסכום הזה יכול להגיע גם למיליארדי שקלים, תלוי ביחסי הכוחות בין המדינה להסתדרות
הרחבה: לפי מה שאפשר להבין בשלב זה מהמצע של כולנו, כחלון מתכנן להקים מעין סופר-משרד, או להפוך את עצמו (או מישהו מטעמו) לסופר-שר, שיתרכז בעיקר בענייני הדיור. לשם כך הוא מתכנן לשאוב סמכויות ממשרד הבינוי (בעיקר את השליטה ברשות מקרקעי ישראל, צעד שכחלון הצהיר שבלעדיו לא ייכנס לממשלה), ממשרד הפנים (מנהל התכנון) ואולי אפילו ממשרדים נוספים (תכנון תחבורה, רשות המים וכדומה). המטרה היא שהגופים האלה לא יוכלו לעכב תוכניות רק משום שהם כפופים לשר אחר.
לאחר מכן, כחלון מתכנן לבצע שינוי מבני ברשות מקרקעי ישראל. כיום, הרשות מהווה מונופול על הקרקעות, גם אבל מהווה מונופול על כל שרשרת הבינוי. כחלון מעוניין לשבור את המונופול מהסוג השני. איך? על ידי פירוק רשות מקרקעי ישראל לכל אחד מהשלבים שלה – שלב הייזום (איתור מתחמי קרקע שמתאימים לבנייה) ושיווק הקרקעות (מכירת הקרקע לקבלנים), שלב התכנון (הגשת תוכניות לגופי התכנון), שלב הפיתוח (יצירת תשתיות נחוצות למגורים) ושלב הניהול ותחזוקת הפרויקטים (זה השלב שבו לאוכלוסיה יש את החיכוך הגבוה ביותר מול המנהל, כפי שיודע כל מי שנדרש להיתר בניה לסגירת מרפסת או משהו דומה).
אחרי הפירוק לגורמים, כחלון מעוניין להכניס תחרות לעסק, ולאפשר לכמה גופים מהשוק הפרטי להתחרות ביניהם בכל שלב, על מנת להעלות את מהירות העבודה ואת היעילות שלה, ולהוזיל את המחיר.


יוקר המחיה

אין בשלב זה תוכנית שניתנת לניתוח.


בנקים, פיננסים ופנסיה

בשורה התחתונה: העתקת רפורמת הסלולר לתחום הבנקאות, ומיני מהפכה בתחום הפנסיה
קשיים אפשריים בתהליך: נדרש שיתוף פעולה מלא מצד בנק ישראל, התנגדות משמעותית מצד סוכני הביטוח (שנהנים מלובי אפקטיבי בכנסת)
עלות: לרוב הצעדים אין עלות תקציבית. הקטנת חסמים בתחום הבנקאות יכולה לעלות כמה עשרות עד מאות מיליוני שקלים, אם המדינה תסבסד עבור שחקנים חדשים חלק מההון העצמי הדרוש להקמת בנק. לחלק מהצעדים בתחום הפנסיה תהיה עלות (למשל, להגדלת קצבת הבטחת הכנסה לקשישים שלא חסכו לפנסיה או מתן מענק פנסיה לחוסכים בעלי הכנסה נמוכה) שיכולה להגיע למיליארדי שקלים (הגדלת קצבת הבטחת הכנסה לבדה תעלה 350 מיליון שקל בשנה).
הרחבה: בתחום הבנקאות, כחלון רוצה לעשות לבנקים בדיוק את מה שעשה בסלולר. כלומר, להגדיל את התחרות על ידי הכנסה של שחקנים חדשים. לשם כך הוא מתכוון להקטין את חסמי הכניסה העיקריים – ההון העצמי הנדרש להקמת בנק, תשתית מחשב יקרה, והבירוקרטיה הנדרשת מהלקוח בעת מעבר מבנק לבנק.
בתחום הפנסיה כחלון מציע תוכניות קונקרטיות מאוד, שחלקן הוצעו כבר על ידי אגף שוק ההון במשרד האוצר, אך לא הצליחו להתמשמש לנוכח ההתנגדות בכנסת (בעיקר מצידם של סוכני הביטוח). למשל, הוא מציע להקטין את ניגודי העניינים של סוכני הביטוח ולהתיר את הפלונטר בין הסוכנים, המעסיקים והחוסכים, שגורם לכך שהחוסכים מסבסדים את העלויות הגבוהות שהסוכנים היו גובים אחרת מהמעסיקים. בנוסף, הוא נותן רוח גבית ליוזמה שמשרד האוצר כבר הכריז עליה (בצורה לא רשמית), ליצירת מסלולים מיוחדים בעלי דמי ניהול אפסיים לחוסכים בעלי שכר נמוך (עד 6,000 שקל בחודש ברוטו).
בנוסף, הוא מציע להגדיל את קצבת הבטחת ההכנסה של הביטוח הלאומי לקשישים שלא חסכו לפנסיה שקצבת הזקנה היא הכנסתם היחידה ולתת מענק פנסיה לחוסכים בעלי הכנסה נמוכה (בדומה למס הכנסה שלילי), בשביל לעודד עבודה וחיסכון לפנסיה. אם הרפורמות של כחלון בפנסיה יתקבלו ויתממשו הם יהוו מיני מהפכה, צעד גדול בדרך ללקיחת אחריות רבה יותר של המדינה על עתיד החוסכים.


תעסוקה

שורה תחתונה: אני איישם או אמשיך תכניות של אחרים להרחבת המעונות לילדים ותעסוקת חרדים וערביות
קשיים אפשריים: בכל הנוגע לסבסוד מעונות וצהרונים, יידרש תקציב משמעותי, ומשרד החינוך כבר נסוג בשנה שעברה מסבסוד חלק מהצהרונים. שאר הדברים גם כך כבר קורים בשטח.
עלות: הקמת מרכזי תעסוקה ועזרה לעסקים קטנים זה כסף קטן במושגים של תקציב מדינה ולכן הכסף הגדול הוא בסבסוד הצהרונים והמעונות. קשה לדעת מה גובה העלות עד שלא יהיה ברור מה גובה הסבסוד, אך אם לשפוט מעלות הסבסוד החלקי של הצהרונים ביישובים חלשים (אשכולות 1-3) על פי חישוב ועדת טרכטנברג, מדובר על כ-2.3 מיליארד שקל בשנה.
הרחבה: כחלון מציע להרחיב את הסיוע במימון שכר לימוד למעונות לילדים עד גיל 3, והסרת חסמים בירוקרטיים להקמת מעונות חדשים, מהלך שכבר החל בו שר הכלכלה נפתלי בנט. כחלון גם מבקש לבטל את השתתפות ההורים במימון הצהרונים לגילאי 3-9 ברשויות מקומיות חלשות ולהגדיל את השתתפות המדינה בשכר הלימוד בשאר הרשויות, תכנית שלפחות ברשויות החלשות כבר קיימת בשטח בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג.
גם בנוגע לעסקים קטנים כחלון לא מחדש, אם כי כאן צריך לומר שלפחות במצע שלו תופסים העסקים הקטנים והבינוניים מקום מרכזי ויחסית מפורט. עם זאת, ההצעות לגביהם גם הן לא חדשות וכוללות בעיקר שוב את ההבטחה העמומה להסרת חסמים והגברת התחרות ומתן האשראי. לגבי האחרון כחלון מפרט כי ישפר את מוסר התשלומים של גופים ציבוריים לעסקים קטנים ובינוניים לשוטף פלוס 30. הצעת חוק כזו כבר מונחת על שולחן הכנסת מאז 2010 על ידי חברי הכנסת מהעבודה, ליכוד וש"ס, ונפסלה לאחרונה על ידי שר האוצר לשעבר יאיר לפיד בועדת השרים לחקיקה, אחרי שטעו כי הקים צוות באוצר לטפל בנושא.
בכל הנוגע לעובדים שכירים, כחלון לא מייצר אמירה חדשה. הוא רוצה לעודד תעסוקה של נשים ערביות וגברים חרדים, בין השאר באמצעות פתיחת מרכזים ייעודיים לאוכלוסיות הללו, למרות שמשרד הכלכלה כבר עושה זאת מספר שנים וצפוי לפתוח גם כך עוד מרכזים שכאלו.

חינוך

בשורה התחתונה: המשך הניסיון לתיקצוב דיפרנציאלי והכנסת חינוך מקצועי
קשיים אפשריים: ארגוני המורים עשויים לנסות לטרפד מתן בונוסים למורים על פי שיקול מנהל בית הספר. הציבור הדתי-לאומי יתנגד להעברת תקציבים ממנו לחינוך הערבי.
עלות: לפחות בטווח הזמן הקצר לא מדובר בעלות גבוהה, שכן כחלון מבקש לנסות את התכנית שלו בפיילוט ב-300 בתי ספר.
הרחבה: מילה טובה צריכה להיאמר על המצע של כחלון והיא רוחב היריעה היחסי בכל הנוגע לתחום החינוך. כחלון מציע לקיים פיילוט ב-300 בתי ספר שיכלול תכניות למניעת נשירה, העצמת מורים וגמישות ניהולית מוגבלת למנהלי בתי הספר להחליט על בונוסים למורים. בין השאר, הוא מציע להכניס חינוך טכנולוגי והכשרות מקצועיות לבתי הספר כמסלול השלמה לבעלי תעודת בגרות חלקית בלבד.
כחלון מציע גם להמשיך את רפורמת התיקצוב הדיפרנציאלי של מערכת החינוך, אותה יזם שר החינוך שי פירון והיא החלה בצורה מוגבלת מאוד. בצע לא מפורטים מספרים אבל כולם מבינים שהכוונה היא לקחת מהחינוך הממלכתי דתי ולהעביר לשאר המגזרים, במיוחד זה הערבי.


בריאות

בשורה התחתונה: יישום רפורמת גרמן
קשיים אפשריים: לובי חזק של קופות החולים ורופאים בכירים נגד הרפורמה כשזו תגיע לכנסת
עלות: כמיליארד שקל, מתוכם 700 מיליון שקל לבסיס התקציב לטובת הפעלת חדרי הניתוח אחר הצהריים.
הרחבה: החלק במצע שמתייחס לתחום הבריאות ניתן לסיכום כקבלה של רפורמת גרמן, על שם שרת הבריאות יעל גרמן מיש עתיד. מבלי לומר את השם המפורש, כחלון ככל הנראה בעד יישום התכנית, כולל מימון ציבורי להפעלת חדרי הניתוח בבתי החולים אחר הצהריים ופוליסה אחידה של ביטוחי הבריאות הפרטיים. מלבד זאת כחלון מסתפק באמירה כללית על חיזוק מערכת הבריאות הציבורית ותוספת כח אדם.


צמצום פערים

בשורה התחתונה: יישום מסקנות ועדת אלאלוף
קשיים אפשריים: התנגדות האוצר לחלק מהמסקנות, אם כי לא בטוח עד כמה כחלון יתעקש עליהם גם כן, ועלות תקציבית גבוהה.
עלות: 4 מיליארד שקל בבסיס התקציב כל שנה וכ-3.5 מיליארד שקל חד פעמי
הרחבה: באופן לא מפתיע כחלון מאמץ את התכנית של הועדה למלחמה בעוני, שאלי אלאלוף שעמד בראשה מתמודד ברשימתו. יישום ההמלצות אמור היה להתחיל בתקציב 2015, אם כי לא באופן מלא בשל העלות הגדולה. עם זאת, אם לשפוט מהעמדות שאלאלוף הציג בזמן עבודת הועדה, אפשר להוריד את העלויות באופן דרמטי היות והוא תומך בעמדת האוצר שלא להעלות קצבאות הבטחת הכנסה או לבנות כ-2,000 דירות חדשות לדיור הציבורי. למעשה, בכל הנוגע לדיור ציבורי, אז לפחות על פי המצע כחלון מקבל את עמדת האוצר לפיה יש להגדיל את הסיוע בשכר דירה לזכאים.
כלל, כחלון נמנע ממספרים. דוגמה טובה היא הסעיפים במצע הנוגעים למס הכנסה שלילי. שם כותב כחלון שהוא בעד הרחבת מס הכנסה שלילי אבל לא מציין מהו גובה המענק שראוי בעיניו וגם כאשר הוא כותב שיש להנגיש טוב יותר את המידע על אפשרות קבלת המענק לכלל הציבור הוא לא כותב איך בדיוק או לאיזה מספר זכאים הוא שואף להגיע.


מקורות – מאיפה הכסף

בשורה התחתונה: הרפורמות של כחלון אמורות להגדיל את הצמיחה, ואת הכסף הפנוי לצריכה פרטית. אלה אמורים להגדיל את הכנסות המדינה ממסים ולאפשר השקעה בשירותים ציבוריים אזרחיים. אה, ועוד כמה מיליארדים אמורים להגיע מ״מלחמה בהון השחור״.
קשיים אפשריים: כל הרפרמות המבניות שלו צריכות להתמשש, אחרת לא יהיה כסף
הרחבה: החלק של פירוט המימון לתוכנית של כחלון – כלומר, מאיפה יבוא הכסף לכל זה – הוא החלק הכי עמום במצע הכלכלי של כחלון. יותר מהכל, הוא נראה כמו משאלת לב. לפי המצע, כחלון יצליח להביא 45 מיליארד שקל במצטבר תוך חמש שנים לקופת המדינה בשביל לממן את התוכניות שלו.
המצע לא ממש מפרט איך בכולנו הגיעו למספר 45 מיליארד דווקא. אחד ממנסחי התוכנית הכלכלית הסביר ל״כלכליסט״ כי עשרות המיליארדים יגיעו לקופת המדינה אחרי שכל הרפורמות והתוכניות האחרות (בתחום הדיור, הבנקאות, יוקר המחיה ושיפור המגזר הציבורי) יתממשו. הנה כך זה אמור לעבוד: בדומה לרפורמה בסלולר, רפורמות להגדלת התחרותיות ולהורדת יוקר המחיה אמורות להגדיל את ההכנסה הפנויה שעומדת לרשות הציבור. הציבור יוכל להשתמש במרבית ההכנסה הזו בשביל להגדיל את הצריכה שלו, וכך ייכנסו לקופת המדינה יותר הכנסות ממע״מ.
מלבד זה, הרפורמות הללו אמורות להגדיל את קצב הצמיחה במשק. בלי הרפורמות האלה, פוטנציאל הצמיחה של המשק עומד על כ-3% בשנה, ואולי למטה מזה. עם הרפורמות, טוענים בכולנו, פוטנציאל הצמיחה יעלה ל-3.5%-4% בשנה. צמיחה גבוהה יותר פירושה יותר מקומות עבודה ויותר אנשים עובדים, רצוי בשכר גבוה יותר, ולכן גם הכנסות גבוהות יותר למדינה ממסי הכנסה ומס חברות. תוסיפו לזה עוד כמה צעדים בתחום המלחמה בהון השחור – ססמא שכל המפלגות חוזרות עליה, כי למה לא – והנה הכנסתם לקופת המדינה עוד 2-3 מיליארד שקל בשנה. זה לפחות מה שטוענים בכולנו.
ואם כל הרפורמות לא יתממשו? אז לא יהיו 45 מיליארד שקל, מה שאומר שאת הכסף יצטרכו בכולנו להביא ממקומות אחרים. למשל, מהעלאת מסים, רחמנא ליצלן.

בית הדפוס של שלי יחימוביץ

0.

זה הולך להיות סיפור קצת ארוך על הרבה קפיטליזם חזירי, הרבה יותר פופוליזם חזירי, ושלי יחימוביץ אחת. זה לא אמור להיות סיפור למיטיבי לכת שמכורים לאוויר שוק ההון, למרות שהוא עוסק בנושאים הקשורים בו, אלא בדיוק להיפך. זה סיפור על איך אפשר לנפח כותרות מפוצצות בעיתון, מבלי שיש מאחוריהן בשורה של ממש לציבור. העובדה שהוא קשור לשוק ההון היא מקרית, לא יותר.

bear with me.

1.

בקדנציה הקודמת של הכנסת, בחודש יוני 2007, חודשים ספורים לאחר פרסום הדו"חות הכספיים השנתיים של החברות הנסחרות בבורסה, הגישה חברת הכנסת שלי יחימוביץ הצעת חוק (זהירות קובץ וורד) תחת הכותרת "הקטנת פערי השכר במשק". לא הייתה זו הפעם הראשונה בה הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק שכזו. קדמו לה שתי הצעות חוק של עמיר פרץ, פטרונה הפוליטי של יחימוביץ עם כניסתה לחיים הפוליטיים, עם חברי כנסת נוספים בכנסות ה-15 וה-16.

1.5

מטרת הצעת החוק של יחימוביץ הייתה פשוטה. על פי ההצעה, בכל חברה במשק, לא רק בחברות הנסחרות בבורסה, הפער בין השכר הגבוה ביותר המשולם לעובד בחברה לבין השכר הנמוך ביותר המשולם לעובד בחברה (לרבות עובדי קבלן) לא יעלה על חמישים.

וכך כתבה יחימוביץ בדברי ההסבר להצעת החוק:

"בשנים האחרונות הרקיע שכרם של המנהלים, בעיקר בחברות הציבוריות, (קרי, כאלה הנסחרות בבורסה), לסכומים אשר הופכים את השכר מחד למסלול עוקף דיבידנד הפוגע ברווחי ציבור המשקיעים, ומאידך, למסלול נפרד ומנותק מכל מסלולי השכר האחרים בחברות.

[…]

הצעת חוק זו באה לנסות ולמתן מגמה זאת אשר יש קונצנזוס באשר לממדיה הבלתי סבירים, וזאת מבלי לחרוג מכללי השוק החופשי.

[…]

יש לשים לב כי בפועל אין כאן מגבלה על גובה השכר הגבוה בחברה. תמצא ההנהלה, או ימצא הדירקטוריון לנכון להעלות את שכרו של המנהל נוכח הצלחתה של החברה – יועלה שכרו בלא הגבלה, אלא שלצורך כך יועלה בהתאמה גם השכר הנמוך בחברה.

באופן כזה יחוזקו גם בעלי דרגות השכר הנמוכות בכך שייהנו מחלק מזערי מהצלחת החברה, יוקטן במידה מסוימת ומצומצמת אי השוויון, ויוצר מנגנון טבעי לריסון שכר בלתי סביר של מנהלים.

[…]

בעקיפין יושגו שתי מטרות נוספות: האחת- ריסון שכר המנהלים יגדיל את רווחי המשקיעים הקטנים בחברות הציבוריות; השניה- בעלי השכר הנמוך, אשר משתמשים ב – 100% משכרם לצריכה, יגבירו את הפעילות במשק".

(ההדגשות הן שלי)

2.

הנה כמה עובדות לגבי הצעת החוק ההיא של שלי יחימוביץ:

(א) הצעת החוק זכתה לתמיכתה של ועדת שרים לענייני חקיקה, כלומר שהממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק. עם זאת, נקבע סייג לתמיכתה של הממשלה בהצעה (עניין די נפוץ בקדנציה ההיא של הכנסת) והוא שהמשך הליך החקיקה ייעשה בתיאום בין יחימוביץ לבין משרדי הממשלה הרלוונטיים.

(ב) הצעת החוק אושרה בקריאה טרומית במליאת הכנסת בסוף חודש אוקטובר 2007 והגיעה לדיון ראשון בועדת העבודה של הכנסת בחודש ינואר 2008. הפרוטוקול המלא של הדיון הזה מרתק (ונמצא כאן למתעניינים), והזכיר לי במשהו את ז'אנר תיאטרון האבסורד.

(ג) בתום הדיון, קבע יו"ר הוועדה דאז, בעצה אחת עם יחימוביץ, כי הוועדה תמשיך להתכנס ולדון בהצעת החוק לטובת הכנתו לקריאה ראשונה בתוך שבועיים.

(ד) עם זאת, באופן פלאי, היה זה הדיון הראשון והאחרון בהצעת החוק של יחימוביץ. במקרה גם נכחתי בו.

3.

ביום ראשון הקרוב תדון ועדת שרים לענייני חקיקה בהצעת חוק חדשה של יחימוביץ, שמטרתה, כמה מפתיע, להגביל את שכר המנהלים בכל החברות במשק, כך שהשכר הגבוה ביותר לא יעלה על פי חמישים מהשכר הנמוך ביותר באותה חברה. ברוב חוכמתה, הפעם הגישה יחימוביץ את הצעת החוק יחד עם ח"כ חיים כץ, המשמש כיום יו"ר ועדת העבודה של הכנסת.

הצעת החוק הזו של יחימוביץ וכץ הונחה על שולחן הכנסת ביוני 2009 – שנתיים לאחר שהצעת החוק הקודמת של יחימוביץ, שכמעט זהה לה לחלוטין (השוויתי), הוגשה בפעם הראשונה.

הפעם, נדמה שהממשלה תתנגד להצעת החוק של יחימוביץ'. כך או כך, תזכה יחימוביץ לכותרות מפוצצות בעיתון, כשהיא נהנית מרוח גבית של הדוחות הכספיים השנתיים שפורסמו בסוף חודש מרץ, והציגו טבלאות שכר מנופחות למנהלי החברות (המנהל שכיכב בראש טבלת השכר, עלות שכרו הייתה ב-2009 כמעט 20 מיליון שקל בשנה, כלומר כמעט 55 אלף שקל ליום. הבא אחריו, 18.8 מיליון שקל בשנה, השלישי ברשימה – 18.6 הבנתם את התמונה).

3.5

יחימוביץ מרוויחה מהעניין הזה בכל מקרה, ומדגימה כמה קל לזכות בכותרות אוהדות בעיתון. במקרה שהממשלה תתנגד להצעת החוק, תזכה יחמוביץ לכותרות חיוביות. גם במקרה שהממשלה תתמוך בהצעת החוק, תזכה יחימוביץ לכותרות אוהדות. win-win קלאסי.

אבל, אם הנושא באמת היה חשוב ליחימוביץ, ממש היה בוער בנשמתה, מה הפריע לה לקדם את הצעת החוק בסיבוב הקודם שלה, בפרט כשהיא נהנתה מתמיכה ממשלתית? יחימוביץ לא פראיירית ומכירה היטב את העבודה הפרלמנטרית. היא חוקקה מספר רב של חוקים בקריירה הפוליטית שלה, ויודעת היטב כיצד מקדמים הצעות חוק בוועדות הכנסת.

אם כן, מדוע הצעת החוק שלה הגיעה רק לדיון אחד בועדת העבודה ותו לא? מה קרה לאותם שבועיים בהם הייתה אמורה יחימוביץ לתאם את המשך החקיקה יחד עם משרדי הממשלה? כיצד הם התארכו לשנתיים?

אין לי מושג מה התשובות לשאלות האלה. בשביל לדעת, צריך לפנות ליחימוביץ, ואני מודה שאין לי כוח לעשות את זה. מה שאני כן יודע הוא שנורא קל לקבל כותרות ענק בעיתונים (הצעת החוק שלה זכתה להיות הכותרת הראשית וכפולת החדשות הפותחת בגלובס השבוע, וזכתה השבוע לכפולה נאה גם במארקר, עם תמונות כמובן בשני המקרים). הרבה יותר קשה להיות מנומקים כשמגיעה השעה להגן על הצעות חוק פופוליסטיות מעין אלה.

4.

ורק לשם המחשה, הנה קטע קצר ממש מתוך הדיאלוג של יחימוביץ עם שוני אלבק, היועץ המשפטי של רשות ניירות ערך, שהשתתף בדיון ההוא בכנסת ויצא נגד הצעת החוק:

שוני אלבק:

[…] אם בעל השליטה איננו מקבל השכר, הוא המשקיע היחידי בחברה. אם מישהו השקיע בחברה ‎60%-70% חושב שהשכר הזה ראוי, הוא הנפגע העיקרי, הוא זה שמשלם ‎60%-70% לאותו מנכ"ל. […] כאשר בעל השליטה חושב שזה השכר הראוי והוא מוציא ‎60%-70% מתוך הנכסים שלו, אז כנראה שיש להניח לאותו אדם לשלם את הסכומים האלה.

[…]

שלי יחימוביץ:

אבל זה לא הוא משלם את הסכומים האלה. זה אנחנו משלמים את הסכומים האלה.

שוני אלבק:

אם הוא בעלים של ‎60%-70% מהחברה והוא יכול לקבל מהחברה דיבידנד, או שהחברה צריכה להציג רווחים, יש לו אינטרס ברור שהשכר יהיה כמה שיותר נמוך. אם הוא חושב שהשכר הזה ראוי, כי מנהל מסוים מביא לחברה הכנסות, רווחים או ערך נוסף שמצדיק שכר של ‎2,000,000 לשנה או ‎10,000,000 שקלים לשנה, אז זה ראוי.

שלי יחימוביץ:

בעיני זה לא ראוי נקודה.

שוני אלבק:

אני לא אמרתי שזה ראוי נקודה. אני אמרתי, שהעובדה שמישהו מוכן לשלם מסבירה הכל.

שלי יחימוביץ:

זה לא מישהו, זה אנחנו.

שוני אלבק:

זה הוא בעיקר.

שלי יחימוביץ:

אם השכר הוא מסלול עוקף דיבידנד, מי שאמור ליהנות מחלוקת הדיבידנד משלם אותו.

שוני אלבק:

נניח שהשכר הוא מסלול עוקף דיבידנד. אם אני בעל ‎70% שליטה בחברה, אני זכאי ל-‎70% מהדיבידנד. אם מישהו מקבל שכר גבוה, אני מפסיד ‎70% מהדיבידנד.

שלי יחימוביץ:

אבל אתה מחליט גם לגבי ה-‎30% האחרים.

שוני אלבק:

ברור שאני מחליט, כי הקונספט של חוק החברות אומר, שאם יש בעלי שליטה שהוא נושא בעיקר הנטל והוא זה שהשקיע את מרב הכסף, בנסיבות כאלה יש לו זכות הצבעה והוא יכול להכריע.

שלי יחימוביץ:

הדברים האלה לא עולים בקנה אחד עם המציאות. גם נציגי המשקיעים המוסדיים, שהם נציגי ציבור, משתפים פעולה עם התרגיל הלא תקין הזה ומאשרים משכורות מטורפות, גם כאשר הם מייצגים את מניות המיעוט שלנו. כל התילי תילים ששמענו כאן הם ללא קשר למציאות.

(ההדגשות הן שלי. הדגשתי בעיקר את הטיעונים שהצחיקו אותי, שמראים לטעמי איך יחימוביץ מנסה להתמודד עם מהלכים לוגיים בכלים אמוציונליים מוזרים)

5.

כל זה עוד לפני שנגעתי בהצעת החוק עצמה, שבאופן אישי אני סבור שהיא שטות מוחלטת. לא משום שהיא מבטאת התערבות בכוחות השוק, אלא משום שהיא מבטאת התערבות לא חכמה בכוחות השוק, מהסיבה הפשוטה שהשוק יידע לעקוף אותה בקלות יתרה (מבלי להיכנס לזה לעומק, גם כיום ישנם מנהלים בחברות רבות שמקבלים שכר נמוך אבל בתכסיסים חשבונאיים כאלה ואחרים מול החברה מרוויחים למעשה סכומים אדירים של כסף מדי שנה, מבלי שהוא נחשב שכר. תופעה שרק תתגבר ותעצים אם הצעת החוק תאושר, כפי שאכן נטען באותו דיון בכנסת).

6.

ולסיום, רק למען הסר ספק ומניעת לזות שפתיים: כל האמור לעיל משקף את דעתי ודעתי בלבד, ולא את דעת מערכת העיתון בו אני עובד. אדרבא, בישיבות מערכת לא מעטות של העיתון עלה שוב ושוב נושא שכר המנהלים המופרז בחברות הציבוריות (גם בהקשר של הצעת החוק החדשה של יחימוביץ) בניסיון לחשוב כיצד מטפלים בו מעל גבי העיתון בצורה שתתקוף את התופעה, לא תעודד אותה.