ברק, לבני וביבי – העימות הכלכלי המשולש

לעיתים יוצא לי לקחת חלק בפרויקט שגם מעורר בי גאווה עיתונאית מסוימת. הבוקר התפרסם בעיתון שלנו פרויקט שכזה: עימות כלכלי משולש בין המתמודדים המרכזיים על ראשות הממשלה – אהוד ברק, ציפי לבני, בנימין נתניהו.

הרעיון נולד במקרה. לפני חודש, בערך, הצעתי למערכת לעשות ראיון עם סילבן שלום. הצעתי לסמן את שלום בתור מועמד אפשרי לתפקיד שר האוצר, למרות שהוא עצמו לא הסכים להציג את עצמו ככזה. לפחות לא מטעם עצמו. בכל אופן, אחרי גישוש מסוים בקרב אנשי סילבן שלום, שאלתי את העורכים שלי מה דעתם. התשובה שלהם היתה פשוטה: לא. תחת זאת, העלה העורך שלי רעיון אחר – לעמת את ראשי המפלגות הגדולות בתחומים הכלכליים.

בתשעה בנובמבר חיברנו במערכת סדרה של שאלות זהות, תשע במספר, ושאלה אישית אחת לכל מתמודד. שלחנו את השאלות לכל המתמודדים, וביקשנו לקבל את התשובות עד יום רביעי, ה-26/11. כולם הביעו באותו היום נכונות להשתתף בפרויקט. נו, בתקופה של בחירות לא מאד קשה לשכנע פוליטיקאים לקבל במה להציג בה את עמדותיהם.

כבר אז ידעתי שבשעת השי"ן יהיה לא פשוט לקבל את התשובות. ואכן כך היה. מיום ראשון בשבוע שעבר התחלתי במרתונים טלפוניים עם העוזרים של שלושת האישים. טלפון אחר טלפון, שיחה אחר שיחה. כולם אמרו שיהיה בסדר. בסופו של דבר, לא קיבלתי תשובות מאף אחד מהם ביום רביעי. כולם התחייבו להעביר את התשובות למחרת. רק אנשי אהוד ברק עמדו במילה שלהם. את תשובותיהם של לבני ושל נתניהו קיבלתי במוצאי השבת. תשובותיה של לבני התעכבו, בין היתר, בגלל מעורבותה כשרת החוץ במעקב אחר האירועים במומבאי.

לכשקיבלתי את התשובות, כאמור במוצ"ש, ישבתי אל תוך הלילה בשביל לעבוד על הפרויקט, במטרה שיתפרסם הבוקר. הזמן נהיה קצר, בייחוד מרגע שידענו שנתניהו יציג את תכניתו הכלכלית אתמול, באיזה כנס שנערך בתל אביב. התוצאה התפרסמה הבוקר בעיתון.

בחרנו בצורה הצגה לפי נושאים, ולא לפי מועמדים. רוצה לומר – לא נתנו עמוד נפרד לכל אחד מהם, אלא ריכזנו את תשובותיהם לפי הנושאים השונים שהם נשאלו עליהם. באופן זה, כך טענו עורכיי, הקורא יכול להשוות את העמדות של המועמדים השונים ביתר קלות. לטעמי, הם צודקים, העורכים. בנוסף, ריכזנו את העמדות שלהם בנושאים השונים בטבלה מסכמת (לא מופיעה באתר האינטרנט) והוספתי טקסט פרשנות משלי לדברים. פרשנות פוליטית, לא כלכלית.

אילולא הייתי כותב כאן בשמי המפורש, הייתי מספר גם מי כתב את תשובותיו של מי. זה מעניין. אבל אתם תצטרכו לסלוח לי בעניין הזה. מה שכן, אני יכול להבטיח לכם שכל אחד מהמועמדים עבר באופן אישי על התשובות, הכניס בהן שינויים, ואישר אותם לבסוף בעצמו.

אני מרוצה מהפרויקט הזה. אני מרוצה ממנו שבעתיים לנוכח העובדה שאתמול גלובס התפארו בכך שהם יערכו עימות כלכלי ראשון בין שלושת המועמדים בועידת ישראל לעסקים באמצע חודש דצמבר. נה לגלובס, הקדמנו אתכם.

קריאה נעימה. אשמח לקבל תגובות, בין אם על הפרויקט עצמו ובין אם על העמדות של המועמדים (ואם מישהו ממש מעוניין בכך, אשמח להעביר במייל את התשובות המלאות של המתמודדים, לפני עריכה. אין הבדלים משמעותיים בין הגרסאות, זה בעיקר עניין של אורך. התשובות של לבני, למשל, היו ממש ממש ארוכות).

השאלות והתשובות באתר "כלכליסט"
טור הפרשנות שלי באתר

חכו, גם אני גבר-גבר!

1.
ימי הבחירות-משבר כלכלי האלה מצחיקים אותי, כי השילוב הטרגי הזה של השניים יוצרים קומיקה עיתונאית לתפארת, דוגמת הידיעה הבאה בוואינט. הנה זוג הפסקאות שהצחיקו אותי במיוחד:

בכירי האוצר עצמם, מצדם, טוענים כי התוכנית מהווה בזבוז של עשרות מיליארדי שקלים מכספי משלם המסים, ורומזים כי הם הכינו אותה מתוך כפייה ולא מרצונם. אבל מי, בעצם, כפה על בכירי האוצר להכין תוכנית שהם עצמם אינם רוצים בה? גורם פוליטי בכיר אומר כי: "שר האוצר, רוני-בר-און, הפעיל את סמכותו ומנהיגותו והתעקש כי פקידי משרד האוצר יכינו תוכנית לרשת הביטחון. ההוראה לא באה מראש הממשלה אלא משר האוצר".

"התערבות היחידה של ראש הממשלה במשבר הייתה הצהרתו, לפיה צריך לכלול מרכיב של חיסכון פנסיוני בתוכנית ההאצה למשק, בתנאי להסכמה של הכנסת לאשר יחד עם תוכנית ההאצה את תקציב המדינה. ראש הממשלה, הנמצא כעת בארצות הברית, מגבה את שר האוצר בר-און אבל אינו מעורב בנושא באופן ישיר. היוזמה להפעיל את האוצר הייתה של השר בר-און ורק שלו. בר-און ממשיך להתעקש על כך גם עכשיו".

(ההדגשות שלי, הוידוי החשפני במקור)

2.
מעניין מי זה ה"גורם" ה"פוליטי" שנתן לתני גולדשטיין מוואינט את הידיעה הזו. האם ייתכן שמדובר בשר עצמו? לללאאאאאאאא. ואולי זו העוזרת שלו? לאלוהים פתרונים. למען האמת, זה היה עניין של זמן עד שידיעה כזו תופיע היכנשהו. זאת מהסיבה הפשוטה שלכולם יש פריימריז, ובעוד נתניהו ואנשי הליכוד, ברק ואנשי העבודה, ואפילו אנשים בקדימה (ציפי לבני, מאיר שטרית, זאב בוים ואחרים) יכולים להרשות לעצמם לתקוף את האוצר ולדרוש רשתות ביטחון שונות ומשונות לחיסכון הפנסיוני, היחידי שלא יכול לעשות זאת הוא שר האוצר, רוני בר-און. אבל גם לבר-און יש פריימריז. אז מה עושים? מדליפים שטויות.

3.
ולמען הסדר הטוב – למרות שאני סולד מאד מידיעות "גורמים אומרים ש…", גם אני חוטא בהן. מחר ידיעה שלי בסגנון "במערכת הפוליטים מעריכים ש…". יום אחד אכתוב באריכות על משמעות האינפלציה של ידיעות מסוג זה בעיתונות, ועל הקורולציה בין האינפלציה הזו לאינפלציה ברף העצלנות שלנו העיתונאים.

גבירותיי ורבותיי, מהפך?

***
אחרי שבועיים של עבודה, ושישה גלגולי גרסאות, התפרסם הבוקר טקסט שלי שנוגע בשאלה "האם ישראל בואכה שנת 2009 מוכנה לקמפיין בחירות כלכלי?". הרעיון לכתוב טקסט שינסה לדון בקשר שבין הכלכלה לפוליטיקה נולד לפני שבועיים, אחרי שאהוד ברק הודיע שהוא יילחם בקפיטליזם החזירי. הרעיון לכתוב טקסט לא היה שלי, אלא של מישהו אחר במערכת, שהטיל עלי לכתוב טקסט. בחירת הרעיון לנושא שהטקסט יעסוק בו, בלית ברירה, נעשתה על ידי.
תוך כדי עבודה על הטקסט – איפהשהו בין הגרסא השלישית לרביעית – הציע יוזם הטקסט שנלווה אותו בסקר, שיבחן את חשיבות הנושאים הכלכליים לציבור הבוחרים, ואת הקשר בין המקום שבו ממוקמת הכלכלה בסדר העדיפות של הבוחרים לבין אופן ההצבעה שלהם. הסקר הזה התפרסם הבוקר בצמוד לטקסט. (יש לי הרבה השגות לגבי האופן שבו עימדו את הטקסט בעיתון, אבל אני לא אשטח אותן כאן).

אני מצרף כאן את הטקסט המלא. הוא לא עבר עריכה כלל בעיתון (מהסיבה הפשוטה שעבר שש גרסאות תחת זכוכית המגדלת הפקוחה ביותר). מאוחר יותר אעלה את הגרסא המודפסת, בכדי שתוכלו לראות גם את הסקר (שמופיע גם באתר, אבל ללא גרפים. משהו נורא, אי אפשר לקרוא את זה ככה). הנה הגרסא המודפסת.
קריאה נעימה.
***
להמשך קריאה

מבוא לבחירות

1.
נו, זה קצת מצחיק אותי כל עניין הבחירות הזה. נו, אולי המילה מצחיק לא מדויקת. זה מעציב אותי כל עניין הבחירות הזה. נו, אולי המילה מעציב לא מדויקת. זה מוצא אותי אדיש לחלוטין כל עניין הבחירות הזה. נו, זה הרבה יותר מדויק.

2.
על מה בדיוק אנחנו, אתם, הולכים להצביע בבחירות הקרובות, שיתקיימו, ככל הנראה, אי שם בחודש פברואר הבא עלינו לטובה? מה יהיה הנושא העיקרי שיעמוד בלב הבחירות האלה? האם יהיה זה הצורך עם ההתמודדות עם המשבר הכלכלי העולמי המאיים להתגלגל אל חופינו? האם יהיו אלה הפערים החברתיים העצומים בחברה הישראלית? האם יהיה זה המשא ומתן עם הפלסטינים, שכבר מזמן לא ממש מעניין מישהו במקומותינו? ואולי בכלל האיום האיראני?
ואיך בדיוק נוכל, תוכלו, לקבל החלטה מושכלת בבחירות הבאות, ולדעת שהמפלגה שעבורה אתם מצביעים היא היא המפלגה שתביא סוף כל סוף את הבשורה המיוחלת ותדע להתמודדות בתבונה, במקצוענות וברגישות? מה מותר נתניהו מלבני, או מברק? האם אתם רואים באחד מהם את מביא הבשורה? האם מישהו מהם מחזיק את המפתח לתבונה? וחשוב מכך – האם מישהו מהם מסוגל לכונן ממשלה לבדו?

3.
ובכן, לא. ממש לא. כל אחד ואחד מהם, באם מפלגתו תזכה להיות המפלגה הגדולה ביותר, יהיה חייב לפנות לרעיו, ליריביו, ולהציע להם להצטרף לממשלת אחדות לאומית בראשותו – שכן המצב מחייב, ברור, המצב – וכל אחד מן היריבים יהסס לעשות זאת. מה שמעמיד את הבחירות הללו באור מגוחך עוד יותר. כלומר, מוטב היה לו היו מתאחדות שלוש המפלגות הללו לכדי רשימה אחת, ופוטרות אותנו מעונשם של העמדות הפנים ושל משחקי האגו.
בסופו של דבר מישהו ימצמץ, כספים יישפכו כמים, והממשלה קום תקום. או שלא. זה בכלל יהיה מצחיק. דמיינו לכם שנבחר נתניהו, אבל לא מצליח להרכיב ממשלה בתוך חודש וחצי. או שנבחרת לבני, וכל הסרט חוזר על עצמו. איזה מצחיק זה יהיה, לא? ששוב נלך לבחירות.

4.
בקיצור, מה שאני מנסה להגיד הוא זה: הגיע הזמן לשנות את שיטת הממשל. זוהי לא ססמא. זהו לא סלוגן. אומרים את זה אנשים רבים וטובים – תעשיינים רבים, כמו אלישע ינאי, עורכי דין בכירים, כמו יגאל ארנון, ושאר ירקות – ואנשים פחות טובים (במובנים מסוימים), דוגמת אביגדור ליברמן. לשנות אותה, פשוט לשנות. כך שנדע שאנו הולכים לבחירות רק פעם בארבע שנים, ולא לפני כן, אלא אם כן מישהו מת. ממש ככה. אולי אז יהיה באמת למישהו מאיתנו הרצון והחשק ללכת לבחירות ולהצביע, במקום להרגיש כמו סמרטוטים, כמו פיונים שלא מרצון, שנאלצים למלא פעם אחר פעם תפקיד שולי וסתמי במשחק שחמט עם חוקים לא ברורים, רק בשם איזו "קדושת דמוקרטיה" נעלמה שמלמדים אותנו עליה בשיעורי האזרחות בתיכון, אבל שוכחים להוסיף איזה קורטוב של ביקורתיות אודותיה.

5.
ארחיב על כך בפעם אחרת. גם כך ליהגתי יותר מדי. על כל פנים, מספיק. באמת צריך לשנות כאן משהו. זה פשוט בלתי נסבל כך. והשנה האחרונה, אותה העברתי במסדרונות הכנסת, וראיתי מקרוב, מקרוב מדי, כיצד עובדת הדמוקרטיה הישראלית של תחילת שנות ה-2000, חיזקה בי את ההבנה שככה זה פשוט לא יכול להימשך. כי זה מגוחך, כי זה אבסורדי, כי זה בזוי ומבזה. אם לנוכח משבר כלכלי כל כך חמור שמתרגש בעולם מעדיפים מנהיגינו ללכת לבחירות – מבלי שתקציב המדינה לשנה הבאה מאושר בכנסת, ומבלי שלממשלה תהיה האפשרות הריאלית להתערב במשבר בשעת השי"ן – להתבחבש בקשקשת הפוליטית שלהם, שאין לה כמעט כל אחיזה במציאות, אז שילכו לכל הרוחות. ממש ככה – שיפוצו להם לכל הרוחות.

5.5
ורק הסתייגות קלה למשפט האחרון – נכון הוא שגם לו הייתה קמה עכשיו ממשלה, סביר להניח שהיא לא הייתה מחזיקה תקופה ארוכה, ובכל מקרה היינו מוצאים את עצמנו הולכים לבחירות. אתם יודעים מה? שיהיה. אבל לפחות הייתי מרגיש שמישהו שם באמת מנסה, באמת באמת מנסה להגשים את השליחות שלשמה הוא הגיע לאן שהגיע. נבלות.