בחירתו של מיקי

אתמול, שעה שהייתי בסופר, תוהה אם פוזי רצתה עדשים חומות או אדומות, סימס לי כתב העבודה והרווחה שלנו, מיקי פלד, שיש לו חומר גלם בשבילי לפוסט. הצעתי לו שיכתוב פשוט פוסט אורח. אמר ועשה, כתב ושלח, והנה זה לפניכם. (שבת שלום)

===

מעטות הן הפעמים בהן מזדמן לכתב להיות אדם מוסרי. לא רק אדם טוב, אלא ממש מוסרי א-לה קאנט. לרוב עיתונאים נכשלים במבחן ויעשו הכל בשביל כותרת, בטח כשהיא מונחת לפניהם, בשלה ומוכנה לציטוט, בכל הדרה. הפיתוי רק גדל כאשר אדם שעובד באחד הגופים המושמצים בישראל אומר דבר מטומטם לחלוטין באופן כה מזוכך, שרק-אמת-פנימית-עמוקה-שהוסתרה-כל-השנים-ועכשיו-נפלטה יכולה להיות.
בסוף לא פרסמתי. ברגע שהדברים חדרו לאוזניי הרמתי את קולי וכעסתי, אבל היה לי ברור שלא אשלח את האמירה האומללה הזו לעיתון. שקלתי אולי לפרסם ללא ייחוס לאדם עצמו, אבל בסוף, ויתרתי. אין בזה טעם.

השיחה התנהלה בערך כך:
– "למה בחרתם דווקא להוסיף מס של 50 שקל על כל יום אשפוז בבית חולים?", נשאל איש משרד האוצר.
– "אנשים מתאשפזים בבית חולים ללא סיבה. צריך לתת תמריץ כספי שלילי כדי למנוע את התופעה הזו", הוא השיב.
(הרמת גבה ותמיהה)
– "כן", המשיך איש האוצר ברצינות, "יש אנשים שמביאים את הוריהם המבוגרים בכל סוף שבוע לבית החולים בתואנה כלשהי, כדי שיאשפזו אותם רק בגלל שאין לילדים כח לטפל בהם".
(צעקות מצד הכתב)

אותו אדם, אם הקטע הזה היה מפורסם בארסיות שהעיתונות כה אוהבת, היה צריך להתפתל מאוד על-מנת להסביר בדיוק למה הוא התכוון. במקרה כזה צפוי שיהיה לו מאוד קשה להסביר, משום ששום מילה לא הוצאה מהקשרה והיו אף כמה עדים לאירוע. האמת, גם היה מגיע לו להתפתל.
כאמור, בסוף דבר לא נכתב. קשה לי להסביר בדיוק מדוע, אבל אולי קצת ריחמתי על אותו בחור, אבל בעיקר זה היה הופך אותי לאדם שלא אכפת לו לפגוע באחרים בשביל כותרת. יש מספיק כאלו בתקשורת. לא צריך עוד אחד.