עמימות

 

1.
כבר שבוע בערך שנפוצות ידיעות משונות בכלי התקשורת על כך שהשר ללא תיק, עמי אילון, נמצא במגעים עם מרצ בשביל לעזוב את מפלגת העבודה ולעבור למרצ, או מרצ החדשה, או מה שזה לא יהיה שמתבשל שם משמאל. נכון לעכשיו, לפי מזל מועלם מהארץ, אילון ביקש להיות מס' אחת ברשימה החדשה, אבל ג'ומס סירב, ואילון ככל הנראה ישתבץ במקום השני.

2.
מרגע שהתחילו הידיעות הללו לפוץ בתקשורת, התחלתי לחוש אי נוחות קלה. עם כל ידיעה חדשה, תחושת האי נוחות גברה. התחלתי להשתומם, ביני לביני, מי הוא ומה הוא עמי אילון, שהוא חושב שמגיע לו לעמוד בראש מפלגה כלשהי, קל וחומר בראש מפלגה קיימת שמסתדרת לא ממש רע בלעדיו. מהם ההישגים הפוליטיים, המדיניים או הפרלמנטריים שלו מאז שנכנס לממשלה, בספטמבר 2007, בשביל לכהן כשר בלי תיק, לאחר שאמר במפורש שהוא לא מתכוון לעשות דבר שכזה? מה לעזאזל האלקטורט שלו?

3.
לכן שמחתי מאד לקרוא את המאמר הזה של יוסי ורטר. ורטר, עיתונאי שאני מאד מאד מעריך, ובין הבודדים בתחום שאומרים את האמת, רק את האמת, ולרוב גם את כל האמת – במידת דיוק מרשימה מאד – כתב על אילון את הדברים הבאים (המאמר כולו מבריק ובהחלט שווה קריאה): להמשך קריאה

1-6

1.
כמה דברים מעניינים קורים בימים אלו. ראשית, אני עדיין לא מבין מה פיני עושה ביפה והחנון, אבל התכנית הזו עומד להסתיים, וזה ממלא אותי באושר קטן ומקומי. לא שבאמת אכפת לי. אני הרי לא צופה אדוק בתכניות ריאליטי.

2.
שנית, החגים מתקרבים, ואני מנסה להתרחק. פוזי ואני היינו אמורים לנחות הלילה בטשקנט, בירת אוזבקיסטן, אבל מאו החתול החמוד החליט שהוא בקטע של חסימות מעיים, והשאר היסטוריה. כרגע המאמצים מתרכזים בהשגת כרטיסים לערב ראש השנה לבייג'ינג, עד ה-21 באוקטובר. אם זה יצא אל הפועל, במקום דרך המשי, נלך לטייל בטיבט.

3.
הפוליטיקה רוגשת בימים אלו, ואני כמעט שלא מתעניין אפילו. חשבתי לעצמי היום, מה זה כבר משנה מי השניים הבאים יהיה שר התחבורה: שאול מופז או רוחמה אברהם. האם מישהו מהם יקדם את התחבורה הציבורית יותר מהשני? האם אחד מהם יצליח להילחם בצורה מוצלחת יותר בתאונות בדרכים? ובכן, לא. אז למי אכפת מכל הספקולציות, הניתוחים, והרחש בחש הפוליטי שממלא את העיתונים בימים אלו?
ובכלל, אם מישהו מבין הקוראים שמבין בזה – כי אני לא מבין בזה – רוצה לכתוב על איך עובדת השיטה בארה"ב, ולמה טכנוקרטיה טובה יותר משלטון של פוליטיקאים שלא מבינים דבר וחצי דבר בתחום המקצועי שהם אמונים עליו, מוזמן.

4.
אני חייב לנסוע רחוק מכאן, כבר אמרתי?

5.
והנה סיפור אמיתי. היום, באמצע היום, התקשר אלי השר במשרד האוצר, משולם נהרי, איש ש"ס. זוכרים את משולם נהרי? אם לא, האשמה לא בכם. לא רבים יודעים שנהרי הוא השר במשרד האוצר. גם במשרד האוצר לא כולם יודעים זאת. בכל אופן, לפני שבועיים בערך התחלתי לעבוד על איזה אייטם על נהרי, שלא יצא אל הפועל. לא משנה. במהלך העבודה על אותו אייטם, ניהלתי עם נהרי שיחה ארוכה מאד, שלא מרצוני. נהרי סיפר לי אז שיש עליו איום והשב"כ הצמיד לו אבטחה. הוא לא יכול היה לפרט יותר, כי, לטענתו, השב"כ לא התיר לו.
היום חשף השב"כ כי נעצרה חולייה של ערביי מזרח-ירושלים שתכננו להתנקש בשר מש"ס. איך שראיתי את הידיעה הזו באמצע היום, נפל לי האסימון שמדובר בנהרי. ובאמת, אחר הצהריים, נהרי התקשר אלי. בחיי. אמר לי, אתה רואה, לא המצאתי. אמרתי לך שיש עלי איום. אחר כך החלפנו כמה מלים, ולבסוף אחלתי לו שנה טובה, והוא ענה לי במועדים לשמחה.
ואני חזרתי לשגרת חיי. שלם יותר.

6.
תרבחו ותסעדו.

בדיחמין לשבת

0.
כאמור, אני נורא רוצה לכתוב על שלי יחימוביץ', ועל מפלגת העבודה באופן כללי, ועל דב חנין. אבל אני מרגיש לא בנוח. אז החלטתי, תחת זאת, לספר סיפור אחר, שיוכל לשפוך אור על הנושא. ברשותכם, אביא בפניכם עובדות, ורק עובדות. נו, וטיפ טיפה פרשנות. אין כאן דברים חדשים. סתם דברים שמתרחשים כל יום, ומרוב שכך, כמעט ואין כותבין עליהם.
להמשך קריאה