חוק ההסדרים

ארכיון הפוסטים בעלי התגית חוק ההסדרים

1.
מזה שלושה שבועות בערך שאני שומע חצאי דברים מאנשים שונים על מתיחות הקיימת בין הממונה על התקציבים במשרד האוצר, רמי בלינקוב, לבין מי שהיה פעם הממונה על התקציבים והיום הוא יועצו הכלכלי של בנימין נתניהו ואיש סודו, אורי יוגב. על פי מה ששמעתי שוב ושוב, לבלינקוב נמאס מההנחתות שהוא מקבל מיוגב, ובעיקר מזה שהתוכניות שיוגב מקדם תלושות בעיניו של בלינקוב ואנשיו מהאינדיקטורים הכלכליים של המשק. אתמול בבוקר, אחרי לא מעט שיחות שניהלתי עם אנשים, סוף סוף קיבלתי את ההוכחה שחיפשתי.

2.
במהלך יום האתמול, בזמן שגיבשתי את הסיפור לעיתון של היום, העסק התחיל לרתוח, לבעבע, עד שלבסוף גלש על גדותיו. באמצע היום התחילו להפציע באינטרנטים דיווחים על פיצוץ במשא ומתן בין האוצר לבין ההסתדרות (אין לי כוח לספק לינקים), עד שלבסוף לכולנו נפל האסימון. זה לא שהמשא ומתן התפוצץ, זה שאנשי האוצר הבינו שהמשא ומתן מתפוצץ להם בפנים.

3.
באוצר קיוו, כפי שכתבתי בשבוע שעבר, שיו"ר ההסתדרות, עופר עיני, ינגוס בפיתיון שהם זרקו לו. כלומר שהוא יסכים להקפאת שכר במגזר הציבורי (ועל הדרך ישכנע את אהוד ברק בעניין הקיצוץ בתקציב הביטחון), ובתמורה הם יסכימו לבטל את כל – אבל את כל – הגזירות שהם הפיצו לתקשורת, וככה עיני ייצא המלך. אלא שעיני לא רק שלא נגס בפיתיון, אלא הגדיל לעשות כשהתחיל להשתין על האוצר בקשת נחושה. עיני הבהיר להם בצורה ברורה – אתם לא תכרכו את שני הדברים זה בזה, לא כל עוד אני כאן. אתם גם תבטלו את הגזירות, וגם לא תקבלו הקפאת שכר שלמה במגזר הציבורי. על הדרך, עיני גם הצליח להוציא מחוק ההסדרים סעיף אחר סעיף, וגם לקדם הצעות חוק שונות מטעמו, שמטרתן – בתמצית – לחזק את כוחם של העובדים על פני המעסיקים, ובעיקר לחזק את כוחה של ההסתדרות. סליחה, איך שכחתי, גם לחזק את כוחו שלו בתור מנהיג ממלכתי.

4.
עיני הבין מהר מאד את מה שלאוצר לקח לא מעט זמן להבין. שביבי נמצא, בעצם, בצד שלו, ולא בצד של האוצר. באוצר קיוו למצוא גיבוי בלשכת מי שהוגדר בידי עצמו "מר כלכלה", אבל תחת זאת מצאו שם בר פלוגתא. אדם שהגדיר עצמו כשר על לאסטרטגיה כלכלית, אבל מתעקש לבצע מהלכים שכל הכלכלנים הבכירים במשק אמרו לו שאסור לבצע (למשל, ההתעקשות שלו על הפחתת מיסים כאן ועכשיו). הם פשוט לא מצליחים לשכנע אותו שהם צודקים. ולמען האמת, מדובר באחת הפעמים הלא שכיחות שבהם האוצר לא מצליח לעשות את זה. מרבית הפעמים האחרות היו תחת כהונתו של אהוד אולמרט, אבל שם היה מדובר תמיד בנושאים נקודתיים, לא בתקציב כולו, לא בהנחות היסוד הכי בסיסיות שלו.

5.
בשלב הזה ניסו באוצר להבין איזה עוד קלפים נשארו להם בשרוול, אם בכלל. הרי כבר יצא החוצה שנתניהו לא רק שיהיה מוכן להתפשר על הקפאה מאד חלקית של חלק ממרכיבי השכר בחלק מהמגזר הציבורי, אלא גם שיהיה מוכן להגדיל את התקציב בהרבה הרבה יותר ממה שהאוצר מציע, וממה שהחליטה הממשלה רק לפני שבוע. מה עושים עם הביבי הזה, ומה עושים עם העיני הזה ומה עושים עם היוגב הזה?

5.5
אז החליטו באוצר, במודע או שלא במודע, במכוון או שלא במכוון – זאת איני יודע – לשבור את הכלים. או, ליתר דיוק, ליצור מראית עין של "שוברים את הכלים ולא משחקים". אין דרך אחרת להסביר את הכותרות שהתחילו להופיע באינטרנטים במהלך אתמול, ואת אלה שיהיו בעיתונים הבוקר. רוצה לומר, באוצר התחילו לשדר החוצה מסר ברור – נתק, מלחמה, סכסוך, קרע, פיצוץ (כל סופרלטיב דרמטי יתקבל בברכה) – בין האוצר לראש הממשלה ואנשיו. רוצה לומר, באוצר לא מוכנים להתפשר על האמת הכלכלית המקצועית שלהם, שיהיה זה ראש הממשלה שייקח את האחריות על הטעויות שהוא מתעקש לבצע. רוצה לומר, תחזיקו אותנו לפני שאנחנו תולים את המפתחות.

5.75
הערת אגב לסיפור הזה, ליודעי ח"ן: נניח שאתם רוצים לכתוב לעיתון סיפור על סכסוך בין בלינקוב לבין יוגב, למי תפנו בשביל לבקש תגובה? מצד אחד, יש את יוגב. יועץ התקשורת שלו הוא משה דבי. מצד שני, יש את משרד האוצר, שהחל מאתמול, יועץ התקשורת המיוחד שלהם הוא… משה דבי. תודו שזה מבריק.

6.
אני מודה שאני לא לגמרי מבין את הגישה שנקטו אתמול באוצר. האוצר לא באמת יכול לאיים על ראש ממשלה. ההיפך הוא הנכון. לכן, האיום שלהם נתפס בעיני כמצג שווא, כאיום סרק. יותר מהכל נדמה לי כאילו המהלך שלהם אתמול נבע מתוך ייאוש. אבל מה אני מבין? אני רק יודע שהיום כל העסק הזה, בדרך זו או אחרת, עם הסכמה או בלי, עם אגו פגוע או בלי, העסק הזה ייגמר. יותר מזה, יש מי שאומר לי שבלשכת ראש הממשלה אפילו מתכננים לסיים מחר את שורת ההצבעות המכרעת על התקציב ועל חוק ההסדרים מוקדם מן הצפוי. יכול להיות. כך או כך, כל השחקנים כבר ירו בתותחים הגדולים שלהם. עיני הבהיר לכולם שפראייר הוא ממש לא, באוצר הבהירו שגם הם יודעים לנופף ב***, ורק ביבי – סלחו לי שאני מעיר – יצא מכל הסיפור הזה לא פה ולא שם. לא זה שמחזק את התדמית שלו בציבור כ"מר כלכלה", אבל גם לא ככזה שמגלה חמלה לשכבות החלשות מתוך שינוי אידיאולוגי. גם מוריד מיסים, וגם מעלה מיסים. קצת זיג, וקצת זג. פרווה. יותר מהכל זה מחזק את התחושה האישית שלי, שאינה מבוססת על שום דבר אלא רק על רושם אישי מכמה מפגשים קצרים, שנתניהו מתחיל להבין, באיחור מה, שהתפקיד הזה של ראש ממשלת ישראל, ובעוד בתקופה כזו, איך נאמר בעדינות – קצת גדול עליו.

7.
ואגב, אם מישהו מצא את שר האוצר, יובל שטייניץ, הוא מוזמן להחזיר אותו לדלפק הראשי. יש מי שדואג לו.

Share

1.
הלילה העביר משרד האוצר לשרי הממשלה את חוברת ההפחתות התקציביות. מדובר בחוברת דומה לטיוטא של חוק ההסדרים רק שהפעם כל כולה עוסק בקיצוצים, ולא בשינויים מבניים. בנוסף, בסוף החוברת מפורטים עיקרי תקציב המדינה (בחלוקה למשרדים ותחומי פעילות) לשנים 2009-2010. עד כאן עובדות. (כאן אפשרלמצוא את החוברת המלאה).

2.
עכשיו, נותר לשאול מדוע הפיץ האוצר את החומר לשרי הממשלה כבר אתמול בלילה? ישיבת הממשלה המכרעת שתעסוק בקיצוצים, כמו גם בטיוטת חוק ההסדרים ובתקציב עצמו, תתקיים רק ביום ג'. קצת פחות מעוד שבוע. במונחים של איומים במשברים פוליטיים ושלל מאפייני הקרנבל הזה, מדובר בנצח וחצי. מדוע שמשרד האוצר יפיץ את החומר הנפיץ למשרדי הממשלה זמן כה רב לפני הישיבה? הרי כל השרים יתחילו לזעוק לשמיים? ובכלל מדוע להעביר את החומר לכלי התקשורת (עם אמברגו לפרסום עד 06:00)? הרי כולם יעשו ממנו מטעמים וייכנסו באוצר על ימין ועל שמאל. אז למה?

3.
על פי אחד ההסברים שאפשר להציע לשאלה, הצעד נועד ללחוץ על איש אחד בעיקר בשם עופר, עופר עיני. לא לחינם מזכיר הממונה על התקציבים, רם בלינקוב, במכתב המצורף לחוברת, כי אם יושגו הבנות והסכמים עם ההסתדרות והמעסיקים עד ישיבת הממשלה, החוברת צפויה להשתנות בהתאם. במלים אחרות, באוצר רצו שבעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה יפרטו באריכות את הקיצוצים הצפויים בקצבאות לנכים, לנרדפי הנאצים, לאלמנות והיתומים, את העלאת שכר הלימוד לסטודנטים, את הקיצוצים בתקציב הביטחון ואת הפגיעה בתנאי השירות של אנשי הקבע, ועוד ועוד ועוד.
למעשה, נדמה כי זהו מסר ברור מאד מצד בנימין נתניהו לעופר עיני, מסר שאומר בפשטות – "בוא עופר, אנחנו נותנים לך את ההזדמנות להיות המלאך המושיע של המשק. במו ידיך אתה יכול לבטל את מרבית הקיצוצים והגזירות האלה. אם רק תסכים להקפאת שכר במגזר הציבורי, ועוד כמה צעדים שאנחנו רוצים להשיג. מי יודע, אולי אפילו נסכים להגדיל קצת את תקרת ההוצאה".

4.
רוצה לומר, בהצגה הגדולה הזו שקרויה תקציב המדינה על שלוחותיו, גם אנחנו, כלי התקשורת, רק ניצבים, ממש כמו מרבית שרי הממשלה וחברי הקואליציה, שכבר הבוקר התחילו לנבוח. השחקנים הראשיים במשחק הזה הם עיני ונתניהו. וכבר בשלב זה נדמה כאילו סופה של ההצגה ידוע מראש, למרות שאנו רק במערכה הראשונה.
ואם יש מישהו שעדיין חושב שעיני לא יהיה ראש הממשלה בשנים הקרובות (או לפחות ראש המפלגה השנייה בגודלה), שיתעורר להריח את הקפה, או את המשקה החביב עליו. האיש בדרך לשם. כבר היום, הוא פחות או יותר מנכ"ל המדינה.

עדכון: הרגע שמעתי בגל"צ את מיכה פרידמן מצטט את הטור של סבר פלוצקר מהבוקר בידיעות אחרונות, שמציע פחות או יותר את אותו ההסבר.

5.
אה, ועוד משהו. המספרים בסוף החוברת חושפים דבר מעניין. מבין כל משרדי הממשלה, רק שניים תקציביהם ממש יקטנו בין השנים 2009-2010. מדובר במשרדו של השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, ובמשרד התקשורת, בו מחזיק משה כחלון. מעניין מה זה אומר על היחס של נתניהו לשניים מן הח"כים שליוו אותו בנאמנות בשנות המדבר. ולמרות זאת, צריך לסייג את הדברים ולהזכיר שבשני המקרים מדובר בשני משרדים רגולטוריים במהותם, ולא במשרדים שעוסקים בעיקר ברכש או בהעסקת כוח אדם. אגב, גם תקציב הכנסת יקטן.

6.
בשולי הדברים, ממש ממש בשוליים, יתפרסם היום טור שלי על ח"כ דני דנון שאשמח אם תקראו. ברגע שיעלה לאתר, אתן כאן לינק. הנה, עלה.

Share

1.
אתמול, בשעה 15:39, נחת בתיבת המייל שלי הנוסח הסופי של טיוטת חוק ההסדרים, כפי שיוגש לממשלה בשבוע הבא להצבעה. מה שיאושר מתוך הטיוטא הזו (הקרויה "הצעות מחליטים") וידרוש עיגון בחקיקה או תיקוני חקיקה קיימת, ייכנס למה שבסופו של דבר יהיה הצעת חוק ההסדרים לשנים 2009-2010 (שיתווסף להצעת חוק ההסדרים לשנת 2009 שכבר אושרה בממשלה הקודמת בחודש אוגוסט 2008).

מיד לאחר שקיבלתי את הקובץ התקשרתי לעורך שלי לבשר לו שגם הפעם הצלחנו להשיג את זה ראשונים. הפעם, מה לעשות, הוא היה פחות נלהב מאשר בפעם הקודמת, בעיקר משום שבעיקרון מדובר באותו המסמך שכבר חשפנו, רק בשינויים מסוימים. עם זאת, החלטנו להקדיש לסיפור מספיק מקום ולבחון היטב מה ההבדלים בין שני הנוסחים. הנוסח הראשון, זה שחשפנו בשבוע שעבר, היה הנוסח לפני תיקוני היועץ המשפטי לממשלה. זה שקיבלתי אתמול, אחרי התיקונים. לכן מעניין היה לבדוק מה מזוז פסל, ומה משרד האוצר הוסיף.

2.
ובעוד אני עובד על הסיפור, הורה השעון כי השעה 16:14, ולפתע נחת אצלי במייל עותק נוסף של אותו הדבר. אלא שהפעם השולח היה משרד האוצר, בהודעה רשמית לעיתונות. הדבר הראשון שנפלט לי מהפה היה "ססאמק, חבורה של זונות". או משהו כזה. חבל שאני לא נוהג לקלל ברוסית. בכל אופן, התקשרתי שוב לעורך. בישרתי לו ש-35 דקות התהילה שלנו חלפו, ושאפשר להוריד את החותמת "בלעדי" מעל הסיפור. עם זאת, הוחלט להקדיש לסיפור עמוד שלם, והמשכנו – יחד עם כמה כתבים נוספים – לערוך בדיקה מקיפה של ההבדלים.

3.
הבדיקה העלתה כמה דברים מעניינים. למשל, שהפרק שדן בהעלאת קצבאות הילדים הוצא לחלוטין מהנוסח הסופי שיוגש לממשלה. הסיבה נעוצה בכך שבניגוד להסכם הקואליציוני שנחתם עם ש"ס, באוצר ביקשו להתנות את העלאת קצבאות הילדים בציות לכל מיני כללים רפואיים שנוגעים לחיסונים ולטיפות חלב. במלים אחרות, הורים שלא יעמדו בכללים האלה (ככל הנראה, אוכלוסיות ערביות וחלק מן האוכלוסיות החרדיות), פשוט לא יקבלו קצבאות מוגדלות. ככל הידוע לנו, מזוז לא אהב את התנאי הזה, מסיבות של שוויון ואפלייה. התוצאה היא שכל קצבאות הילדים בחוץ ומשרד האוצר צריך להתחיל לשבור עכשיו את הראש בשביל להבין מה עושים עכשיו מול ש"ס.

3.1
סעיף מעניין אחר שדווקא התווסף לנוסח הסופי קשור לסמכויות הוועדה לתכנון ובנייה של תשתיות לאומיות. באוצר רוצים להרחיב את סמכויותיה של הוועדה, ובנוסח הסופי מפורטים בדיוק התחומים בהם תוכל הוועדה להחליט על אישור תוכניות שונות. בין הסעיפים בולט סעיף אחד – תשתיות טעינת רכב חשמלי – שבעצם נוגע לחברה אחת ולאדם אחד. החברה היא חברת "בטר פלייס", והאיש הוא שי אגסי (למרות שראוי להזכיר את שותפיו בחברה, האחים עופר). בטר פלייס מתכננת להקים בישראל בשנים הקרובות תשתית ארצית של מתקני טעינה לכלי הרכב החשמליים שהיא רוצה להביא לפה. היא כבר מזמן הייתה צריכה למצוא פתרון חוקי לעניין הזה, כי אחרת הייתה צריכה לרדוף אחרי כל רשות מקומית בנפרד בשביל לקבל אישורים. עכשיו, באוצר פשוט עושים עבורם את העבודה ותופרים להם סעיף מיוחד. ושאף אחד לא יגיד לי שאני ציני וכל זה – ככה זה, וכל מי שמסרב להכיר בכך, סומא.

4.
הבוקר, שמחתי לראות שהעורך שלי צדק אתמול. למרות שהחומר הופץ בידי משרד האוצר לכל העיתונאים, הרי שבדה מארקר לא הופיע הבוקר פרויקט כזה של השוואת הגרסאות. אני לא בטוח מה ההסבר לכך ולא בא לי להפריח הסברים ספקולטיביים. אני פשוט שמח שאנחנו כן עשינו את זה והם לא. אחרי ככלות הכל, ולרי היקרה צדקה, לפעמים הסיפורים הטובים ביותר נמצאים לעיתים במה שלא בלעדי, במה שגלוי לעיני כל.

מי שמעוניין לקרוא על הבדלים מעניינים אחרים שמצאנו, מוזמן לקרוא את הכתבה המלאה בעיתון או באתר: "מה נוסף ומה יצא מחוק ההסדרים?"

לקריאה נוספת: הנוסח הסופי של טיוטת חוק ההסדרים, באתר משרד האוצר
ולמעמיקים: ויקי חוק ההסדרים 2009-2010

Share

18:22

1.
ביום ראשון השבוע, בשעה 18:22, נחתה אצלי במייל הטיוטא המלאה של חוק ההסדרים לשנת 2009-2010, כפי שהוגשה בידי משרד האוצר ליועץ המשפטי לממשלה. דקה לאחר מכן כבר שלחתי אותו לעורך שלי ולמערכת, וחצי דקה לאחר מכן כבר הייתי איתו בטלפון, אומר לו שכל החוק בידינו, ושומע אותו קורא לכולם שצריך להפוך את כל העיתון. אולי זה עצוב להודות בזה, אבל בשביל רגעים כאלה שווה לקום בבוקר.

2.
מבחוץ זה יכול להישמע – נו, קיבלו את כל החוק, צריכים להפוך את העיתון, למי אכפת. מבפנים, זה נראה לגמרי אחרת. להפוך את כל העיתון בשעה כל כך מאוחרת (קרוב מאד לדד ליין), אחרי שכל העיתון כבר מוכן, זה אומר לתפוס את כל העורכים והמשכתבים הפנויים, להושיב גרפיקאים להכין טבלאות ואיורים, להתחיל לעמד את כל העמודים מחדש, וכמובן לחלק את כל החומרים בין הכתבים הרלוונטיים בשביל שיכתבו על החלק שלהם בחוק. זה לא קורה כל יום, לפחות לא בקנה מידה כזה. ולמען האמת, אנשים שם פשוט עשו עבודה מדהימה. כולם. כאילו מדובר בעניין של מה בכך.

3.
הייתי מבסוט על ההישג – הצלחתי להשיג את הגרסא המלאה של החוק לפני שהמתחרים הצליחו. זה באמת לא משהו שקורה כל יום. ביום שני פרסמנו חלק גדול מהדברים שבחוק, וביום שלישי פרסמנו את היתר. נשארו עוד הרבה דברים שלא פרסמנו, מהסיבה שהם היו ידועים מראש בשל ההסכמים הקואליציוניים. אני לא רוצה להיות ממש נבזי, ולכן לא אציין את שמות האנשים שהייתי נותן הרבה בשביל לראות את פרצופם בבוקר יום שני, כשהם ראו את העיתון שלנו ונפל להם האסימון שיש לנו את כל החוק. אין ספק שהעבודה הזו הופכת אותי לבנאדם חרא, עוד יותר ממה שהייתי קודם.

4.
בכל אופן, אני מספר את כל זה לא (רק) בשביל השוויץ. ביום ראשון בערב, אחרי שהעיתון כבר היה סגור ואפשר היה להתיישב ולהוריד בחזרה למטה את רמות האדרנלין, שאלתי את פוזי אם לדעתה מותר לי להעלות את כל החוק, כמו שקיבלתי אותו, לבלוג, למען יוכלו כולם לקרוא ולקיים דיון בחוק עצמו. פוזי אמרה שלדעתה לא. אני לא לגמרי הסכמתי. בסופו של דבר לא העליתי את הקבצים, מסיבה אחת – לא רציתי שהמתחרים שלי יקבלו ממני את כל החוק. ובכל מקרה, ידעתי שאנחנו צריכים לשמור עוד כמה דברים לעיתון של המחרת.

5.
הלילה שלי יחימוביץ' העלתה את כל החוק לאתר שלה (אוסיף בנבזיות רק שלאחר שהיא העלתה אותו, המארקר כתבו על זה ידיעה. עכשיו גם להם יש את החוק כולו). מי שמעוניין לקרוא בו, פרק אחר פרק, מוזמן לעבור לשם. יש שם דברים מרתקים. רפורמות מרחיקות לכת בצד הפסקה שרירותית של העלאת בני הפלשמורה, קיצור זמן ההתיישנות על עברות של רשלנות רפואית, ועוד מרעין ובישין. קריאה נעימה.

*
לקריאה נוספתטור שלי על חוק ההסדרים (התפרסם בעיתון ביום שלישי).

Share

1.
בעודי יושב ומקשיב לשרת החינוך, יולי תמיר, מדברת באיטיות מרובה על הרפורמות במערכת החינוך שתתתחזקנה ביתר שאת בשנת הלימודים הקרובה, העיר בציניות יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, ח"כ מיכאל מלכיאור (עבודה), כי נערי האוצר בכלל לא משפיעים על אופייה של מערכת החינוך הישראלית. הואיל והיה לי קשה עד מאד להתרכז בדבריה של תמיר, התחלתי מהרהר בהערה הזו של מלכיאור.

2.
פעמים רבות שאלתי את עצמי מה מקומם כל כך בהתנהלות של אגף התקציבים של משרד האוצר שמצליח להשניא לחלוטין את אנשי האגף על סקטורים רבים כל כך באוכלוסיה. האם זו העובדה כי הכוח לשבת על הברז התקציבי ניתן בבלעדיות לקבוצה קטנה של אנשים? לא סביר, משום שאך טבעי הוא (למען הסר ספק: זוהי אמירה צינית) לרכז את הכוח בידי קבוצה קטנה ולא לרכזו בידי ערב רב של אנשים. זה קורה בכל מקום במשטר דמוקרטי: קבוצה קטנה של אנשים שולטת על מצבור הקרקעות של המדינה (מינהל מקרקעי ישראל), קבוצה קטנה של אנשים שולטת על מנגנון המיסוי, וכן הלאה והלאה והלאה. אז אולי זו העובדה שהם כולם מחזיקים באג'נדה כלכלית ניאו-ליברלית, כלומר ימנית, כלומר קפיטליסית חזירית, שמרגיזה כל כך הרבה אנשים? אבל קשה להאמין שזו הסיבה האמיתית, וזאת משני טעמים. ראשית, מותר להם להחזיק באג'נדה, כמו שלמשרד החינוך מותר להחזיק באג'נדה, וכך גם למשרד הרווחה, למשרד התשתיות וכו'. ואני לא מדבר על השרים, אני מדבר על הפקידות. בסופו של דבר מדובר באנשים, ואנשים הם לא טאבולה רסה. שנית, גם אנשים בעלי אג'נדה ניאו-ליברלית מתקוממים, לעיתים, אל מול ההתנהלות של אנשי אגף התקציבים בכל הנוגע לבניית התקציב ולבניית חוק ההסדרים. אז מה הבעיה?

3.
ואז חשבתי לתומי, שאולי התשובה טמונה בעצם הכינוי "נערי האוצר". מדוע לקרוא להם "נערי" ולא סתם "פקידי", "אנשי", "עובדי" וכולי? ייתכן שהתשובה לשאלה – מה מרגיז כל כך הרבה אנשים בהתנהלות נערי האוצר – היא בעצם – העובדה שהכוח מרוכז בידי קבוצה של נערים, קרי, אנשים צעירים, קרי, חסרי ניסיון, שמחליטים החלטות הרות גורל בעבור סקטורים שלמים באוכלוסיה, שאין להם היכרות של ממש איתם, ואין להם את הבגרות הנדרשת על מנת להיכנס לנעליהם של האנשים שאת גורלותיהם הם חורצים.

4.
עכשיו, אני יכול להבין איך זה מעצבן אנשים. זה בהחלט עשוי לעצבן. אחרי הכל, ככל שגילו של הפרחח שמחזיק בסמכות הבלעדית להחליט בעבורי מה טוב לי צעיר יותר, כך ההתקוממות תהיה גדולה יותר. כך למשל, ניתן להסביר מדוע לאורך ההיסטוריה עמים שונים העדיפו להעניק את סמכות השיפוט, אם לא את סמכות קבלת ההחלטות כולה, בידי זקני העם, זקני השבט, וכו'. נקודת המוצא היתה כי מדובר באנשים עם ניסיון חיים ארוך, שראו איזה דבר או שניים, ולכן יכולים לקבל החלטות מושכלות שתבאנה בחשבון את מגוון השיקולים ולא תסתפק בספקטרום שיקולים צר. אז כן, בהחלט יכול להיות שזה מה שמעצבן כל כך בנערי האוצר.

5.
אבל אז, תהיתי ביני לביני, מה מותר האדם מן הבהמה, ומה ההבדל בין נערי האוצר – שאינם נערים צעירים כל כך, למען האמת. טווח הגילאים באגף התקציבים נע בין 23 לבין 36, כאשר הגידול בסמכות שמחזיק "נער האוצר" נע בכיוון אחד עם העלייה בגילו – מה ההבדל ביניהם לבין "נערי הצבא"? מדוע איש לא קורא ללוחמי הסיירות, לאנשי הקומנדו, לפקידי המודיעין בקרייה, ולשאר מקבלי ההחלטות והאוחזים בנשק, "נערים"? הרי גיל הפרישה (הרשמי) בצה"ל נע בין 42 לבין 45. והלוחמים עצמם, המקבלים לעיתים החלטות הרות גורל באמת בשבבי זמן שאינם ארוכים מהרף עין, הם בני תשחורת, פוחזים צעירים שגילם אינו עולה על 21 לכל היותר! מדוע אין כאן התקוממות רבתי על כך שאחריות כבדה כל כך, והיא לכל הפחות כבדה כמו האחריות שמוטלת על "נערי האוצר", ניתנת בידי אנשים צעירים כל כך, רכים בשנים כל כך, שנפשם טרם עוצבה, שעולמם הערכי טרם מכיל תוכן של ממש ושיכולת קבלת ההחלטות של במקרים של חיים ומוות, יכולת העמידה שלהם בתפקיד שלמה, מוטלת בספק עז? מדוע?

6.
יש לי דיעה בנושא הזה, אבל אני מעדיף שלא להיכנס אליה בשלב זה. אני לא מעוניין לקטגר בנושא שירות החובה בצבא ההגנה והמשמעויות המוסריות של הנושא הזה, כשם שאיני מעוניין ללמד סניגוריה על אופיים של אנשי אגף התקציבים במשרד האוצר. כל מה שברצוני היה הוא להצביע על העובדה שאין אנו יכולים לנהוג במוסר כפול בכל הנוגע לגילם של האנשים היושבים על הברזים התקציביים של ישראל, כל עוד אין אנו בוחנים באופן ביקורתי ומעמיק את המשמעות העמוקה של גיוס החובה של עוללים צעירים. ומשום שלעולם לא נערוך את הדיון הביקורתי הזה כמדינה, אולי משום שאין ברירה אחרת ואולי מסיבות אחרות, אין לנו מה להלין בינתיים.

Share

Switch to our mobile site