אז הערב קראתי ששר התחבורה ישראל כץ, שיש הרבה דברים שהייתי רוצה להגיד עליו אבל אני מפחד לעשות את זה בלי גב משפטי, כל כך אוהב את המודל של הנתיב המהיר בכניסה לתל אביב, שהוא מתכוון לסלול עוד אחד, ואחרי זה עוד אחד, ועוד אחד, כחול אשר על שפת הים. הנה מתוך הידיעה הזו בגלובס:
פרויקט הנתיב המהיר ישוכפל ויוקם בכניסה הדרומית לתל אביב באזור ראשון לציון מערב, כך החליט לאחרונה שר התחבורה, התשתיות והבטיחות בדרכים, ישראל כץ. הפרויקט שיכלול חניון חנה וסע ושאטלים לתל אביב – בדומה לפרויקט הקיים בכביש מספר אחת – ישתלב בנתיב התחבורה הציבורית המתוכנן מאשדוד. בנוסף נבחנת הקמת נתיבים מהירים בכניסה הצפונית לתל אביב מכביש החוף באזור שפיים ובכביש 5 באזור מחלף מורשה.
אז הנה מסר קטן לשר ישראל כץ. אני ירושלמי. גר בירושלים. נותרו שם אנשים כאלה בעיר הבירה שאינם עובדים את אדושם אלא עובדים בעבודה שהמדינה לוקחת עליה מסים. אלא מאי? אין לי עבודה בירושלים. ובתל אביב דווקא יש, לבינתיים לפחות. כמי שגר בירושלים אבל עובד בתל אביב, אני נדרש לנסוע את הנסיעה המפוקפקת הזו כל הזמן. עד לפני שנה הייתי עושה אותה בכל יום, ובחודשים האחרונים אני עושה אותה "רק" שלוש פעמים בשבוע.
עכשיו, זו נסיעה זוועתית. כלומר לא הנסיעה עצמה, אלא הפקקים. קודם לפתיחת הנתיב המהיר, זה היה גיהינום צרוף ממש. בבוקר הנסיעה הייתה לוקחת לי כמעט בכל יום קרוב לשעתיים וחצי, ובערב שעה ויותר. סיוט ממש. מאז שנפתח הנתיב המהיר הנסיעה בבוקר התקצרה באופן משמעותי ואורכת מעט יותר משעה. נסבל בהחלט, למעט החלק המעצבן של הפקקים באיילון.
לכאורה, הנתיב המהיר הוא קסם. הייתי אמור לברך עליו. אלא שהסיבה היחידה שאני נוסע בו היא שהעבודה משלמת לי עליו. לולא הייתה משלמת, לא הייתי נוסע. זה פשוט יקר מדי, בייחוד בשעות העומס. ובכלל, הנה עוד וידוי לשר ישראל כץ: לו הייתה לי אפשרות להגיע לעבודה בתל אביב בתחבורה ציבורית בפרק זמן סביר – כלומר כזה שנופל משלוש שעות, שזה משך הזמן שזה לוקח היום בשלושה אוטובוסים שונים – כלל לא הייתי קונה רכב ולא משלם על דלק. הייתי נוסע רק בתחבורה הציבורית. למשל, אם היה קו רכבת מהיר מירושלים לתל אביב – כלומר עיר הבירה של המדינה למרכז העסקי שלה – הייתי שמח לנסוע בו באופן קבוע. לך תדע, אולי אפילו הייתי קונה זוג אופניים, משאיר אותם בתחנה בתל אביב ומשתמש בהם להנאתי מהתחנה אל העבודה ובחזרה. לך תדע, העולם היה פרוש לרגלי.
אבל לא. בשביל מה להשקיע בתחבורה ציבורית מתקדמת? הרבה יותר טוב להמשיך לעודד תחבורה פרטית. ואל תגיד לי, השר ישראל כץ, שהנתיב המהיר מפחית את כניסת כלי הרכב לתל אביב. אפילו אם מספר כלי הרכב שנכנסים לתל אביב מדי יום פחת – 1,700 כלי רכב מדי יום, כך בכתבה בגלובס – המספר הזה זעום ביחס לכמות כלי הרכב שממשיכים להיכנס לתל אביב. וחוצמזה, שגם איסור על כניסת כלי רכב שאינם תושבי תל אביב לשטח מרכז תל אביב – כפי שקורה בערים גדולות וחשובות בעולם – גם הצעד הזה היה מפחית את כמות כלי הרכב שנכנסים לתל אביב. הפחתת כניסת המכוניות לתל אביב היא לא המטרה של הממשלה. המטרה של הממשלה היא להמשיך לעודד נסיעה בכלי רכב פרטיים, משום שהם מקור הכנסה יוצא מן הכלל למדינה. פעם אחת במס הקנייה הגבוה שאנחנו הישראלים משלמים על מכוניות חדשות, פעם שנייה במס הגבוה שאנחנו משלמים למדינה על השימוש המוגבר בדלק כתוצאה מהפקקים, פעם שלישית במס שאנחנו משלמים מדי שנה על עצם היכולת להחזיק רכב שהיינו מעדיפים שלא להחזיק כלל לו הייתה לנו תחבורה ציבורית נורמלית. ועכשיו גם פעם רביעית – בנתיב המהיר – על הזכות לרכוש את היכולת להגיע לעבודה בזמן כמו בנאדם במקום לקום ארבע שעות לפני הזמן. אם היה לי כוח הייתי נכנס לדוח השנתי של מינהל הכנסות המדינה ובודק בדיוק מה ההכנסות שלכם מהמס על הדלק, ממס קנייה על מכוניות ומאגרת רישוי רכב, אבל אין לי כוח. תצטרך להאמין לי.
אה, וגם אל תגיד לי בבקשה שאתם בימים אלה מותחים קו רכבת מהיר מתל אביב לירושלים. בקצב שזה מתקדם, יש לי הרגשה שתסיימו את כל הנתיבים המהירים שלכם עד שקו הרכבת הזה יהיה מוכן.