1.
אתמול זרק ראש הממשלה, אהוד אולמרט, אמירה בישיבת הממשלה השבועית שהצליחה להקפיץ לי את הפיוזים ממש, רק שלא היה לי זמן לכתוב משהו. אז הנה, באיחור קל. ראשית, לדברים שאולמרט אמר (מתוך וואינט):

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, תקף היום (א') בחריפות מרצים באוניברסיטת תל-אביב, בעקבות התנגדות שהביעו לצירופה לסגל המרצים של אל"מ פנינה שרביט-ברוך מהפרקליטות הצבאית, על רקע ייעוץ משפטי שנתנה לחייל צה"ל שפעלו במסגרת "עופרת יצוקה". […]

"מדובר בכמה צדקנים, טהרנים, מתחסדים וצבועים", אמר אולמרט בישיבת הממשלה, "שקמו להטיל דופי במילוי תפקידה של הפרקליטות הצבאית בטרם בדקו את הדברים, וקבעו שאנשי הפרקליטות אשמים".

הוא הזהיר כי מוסדות אקדמיים שלא יקבלו מרצים על רקע זה "לא יקבלו את תמיכתה של מדינת ישראל".

(ההדגשה היא שלי)

2.
כבר כתבתי פעם, בבלוג הישן, על נושא דומה, וחטפתי מטחי ביקורת מחבריי הטובים ביותר (אני אביא אותם בסוף הפוסט הזה כי אני לא רוצה לנקק לבלוג הישן). ועדיין, אני חושב שהצדק עימי. אז הנה, אני חוזר על זה שוב כעת: תודה למחוקקי ישראל הישנים שהחליטו כי תקצוב האוניברסיטאות בישראל ייעשה באופן בלעדי בידי המועצה להשכלה גבוהה, שהיא גוף שאינו תלוי פוליטית בממשלה או בכנסת, על מנת להבטיח שהאוניברסיטאות ייהנו מחופש אקדמי. כן, בשם החופש האקדמי עושות האוניברסיטאות כל מיני דברים שעדיף שלא היו עושות, אבל אין לזה דבר וחצי דבר לגבי יכולתן האוטונומית של האוניברסיטאות להחליט אילו מרצים להעסיק באילו תחומים, כל עוד הדבר נעשה משיקולים אקדמיים גרידא. רוצה לומר: אין לאוניברסיטת תל אביב, בהיותה מוסד לימודים ציבורי ולא פרטי, את האפשרות לשלול את עיסוקו של מרצה רק בשל עמדתו הפוליטית או ההקשר הפוליטי של עיסוקו הקודם, כמו במקרה הנ"ל. אבל הצד השני של המטבע הזה הוא שאין לראש הממשלה, או לממשלה, או לשרת החינוך, או לכנסת, או לכל פוליטיקאי אחר, את היכולת לקבוע קשר חד חד ערכי בין ההקשר הפוליטי של עיסוקו הקודם של מרצה כלשהו, לבין החובה של אוניברסיטה כלשהי להעסיק אותו כמרצה. ולכן, הדיבורים של ראש הממשלה אולי נשמעים למישהו פטריוטיים, אבל בעיניי הם די פשיסטיים. הקו בין שני המושגים האלה, כך מסתבר פעם אחר פעם, דק מאד.

2.25
למתעניינים, כאן אפשר למצוא את התגובה (הראויה) של נשיא אוניברסיטת תל אביב, פרופ' צבי גליל.

2.5
בדיוק באותו האופן, אוניברסיטת בר-אילן אוטונומית להחליט שהיא ממשיכה להעסיק את הפרופ' הילל וייס, גם אם שר הביטחון מסתייג מדבריו הסתייגות עמוקה ומוחלטת, מבלי שלמדינה תהיה היכולת לשלול מבר-אילן את תקציבה. ככה זה עובד, וטוב שכך. הנה מה שכתבתי אז בנושא:

אמנם באיחור משהו, אבל שיהיה בכל זאת: לקורא אהוד ברק, אדון ביטחון,
האם סבור אתה בטעות כי אתה מנהל כאן חונטה צבאית? מדוע נדמה לך, כמו גם לסגן שלך מתן וילנאי, כי אם רק תדרשו אזי אוניברסיטת בר אילן תפטר את הפרופ’ המקללן הילל וייס? למה, כי אתם אמרתם? למה, כי הוא קילל? ומה לגבי האיכות האקדמית שלו? מה לגבי תרומתו לעולם המחקר הישראלי? העולמי? האם כל אלו בטלים בשישים כי רגשותיו של מח”ט חברון נפגעו? אם הדברים שאמר הפרופ’ נראים לך פליליים, זה יהיה הזמן להגיש נגדו תלונה, לפתוח כנגדו חקירה ובמקרה הצורך להעמידו לדין ואף להרשיעו. אולם אין לזה כל קשר למקום עבודתו. אתם לא המעסיקים שלו, ואין כל סיבה שתהיו, או שתחשבו שהינכם. עם כל הכבוד, הצבא או הפוליטיקאים אינם מוסמכים, תודה לאל, לנהל את כל העניינים במדינה הזו.

ואלה היו חלק מהתגובות לעניין הזה:

אריאל:

בנוגע לברק ולפרופסור מבר אילן, נראה לי שראוי לציין שחלק נכבד מהמשכורת שלו מגיעה מהמדינה. כן, אותה המדינה שהפנאטים המטורללים האלו מתעקשים מאוד להפוך לנציגת (נוספת) של ימי הביניים במזרח התיכון. אם לשר הביטחון אסור להתערב בעייניני אוניברסיטת בר-אילן, אני לא יודע, אבל אני בהחלט חושב שיש לו זכות לשאול לאן הולך כספם של משלמי המיסים. הנה לאן: לחמאסניק היהודי הזה.

אח שלו:

סעיף 3 בפוסט נכתב רק כדי להיות הצד השני בויכוח, וכדי לעורר ויכוח שכזה, אבל עדיף היה אם לא היה נכתב – כי הוא די שטותי. אני חושב שאם היית קורא אותו שוב לפני שפירסמת – היית מוחק אותו. “פגע ברגשותיו של מח’ט חברון”? נו, באמת. אל תכניס לעצמך מילים טיפשיות לפה רק לטובת הויכוח (למרות שמנסיון זה אכן מאד כיף). ממש קילקל לי את כל הפוסט.

הכלכלן המתוסכל:

לאח שלו: אתה מתחיל לעצבן אותי, ועוד בעקביות. ראשית, אני קורא את הפוסטים שלי לפני שאני מפרסם אותם. שנית, כשסגן שר הביטחון דורש בתקשורת מאוניברסיטה בישראל לפטר את אחד ממועסקיה משום שקילל מח”ט אחרת הצבא ישקול מחדש את ההתקשרות שלו עם האוניברסיטה, וכאשר שר הביטחון דורש דרישות דומות, אזי הם אלה שאינם מדברים לעניין, ולא אני. ועשה לי טובה, אל תחליט בעבורי מאיזה סיבות אני כותב מה.
אריאל: גם הרבנות הראשית פועלת מתוקף כספי מסים, גם ההתנחלויות, בחלקן הגדול, קיימות ופועלות מתוקף כספי מסים ועוד כהנה וכהנה. האם חושב אתה שלשר הבטחון ולסגנו יש הסמכות להקשות קושיות מקצועיות בנוגע למוסדות הללו? האם לשר הביטחון הזכות לדרוש לפטר גננת מגן עירוני אם היא תצעק עליו שהוא חמור? האם לשר הביטחון הסמכות לדרוש דרישות בקשר לכל מיני דברים שקורים במדינה, שאינם מעניינו המקצועי, רק משום שהוא שר ביטחון. שווה בנפשך ששר הבריאות היה דורש לפטר את סגן הרמטכ”ל משום שהוא מעשן בשרשרת ולא עושה כושר… לשר הביטחון יש דברים חשובים לעשות, ואלה לא חלק מהם. הוא יכול, רשאי וראוי שיפעל במסגרת החוק ויבקש מן המשטרה או מכל גורם שאחראי לזה להעמיד לדין או לפתוח בחקירה כנגד הפרופסור. אם בבוא היום יוחלט שהוא עבר עבירה, מגיע לו עונש, וביחד עם העונש על האוניברסיטה להכריע באשר לעתידו המקצועי. אבל רק על האוניברסיטה לעשות כן. העמדה שלך מסוכנת ומפחידה, וזה בדיוק העניין נגדו ניסיתי לצאת. אולי עכשיו הבהרתי את עצמי טוב יותר, כי קשה לי להאמין שאתה מכולם לא מסכים איתי בנקודה הזו.

* הציטוט שבכותרת שייך לבניטו מוסוליני. שהוא האיש שגם אמר "הכל בתוך המדינה, שום דבר מחוץ למדינה, שום דבר נגד המדינה", שזה ציטוט טוב יותר, אבל הוא לא נכנס לי בכותרת.