מדינת ישראל מנפיקה איגרות חוב שאותן היא מוכרת רק לקרנות הפנסיה תמורת ריבית מובטחת של 4.86% בשנה. קרנות הפנסיה חייבות לרכוש את האג"ח האלה ולהשקיע בהן 30% מכספי הציבור שהן מנהלות. עקרונית, יופי של דבר: שליש מהכסף שלנו מניב תשואה מובטחת. עקרונית, אנחנו גם משלמים על זה – למדינה זה עולה 3-2.5 מיליארד שקל בשנה מכספי משלם המסים. הבעיה היא שאנחנו משלמים על זה פעמיים, כי קרנות הפנסיה גובות דמי ניהול גם על הכסף הזה. הן לא מנהלות שם כלום – שיעור הסכום המושקע מחויב על פי חוק, התשואה ידועה, אין מה לעשות – אבל לוקחות כסף על הכלום הזה. עוד משימה דחופה על שולחנה העמוס של דורית סלינגר, הממונה הטרייה על שוק ההון.
(התפרסם במוסף)
(התפרסם במוסף)
כנראה שכשדעתך לא משתנה אתה חוזר שוב ושב על אותם נוסחים. הבעיה היא שהם מוטים ומטעים.
א. "שליש מהכסף שלנו" . הבעיה: מה זה שלנו ? זה שליש מהכסף של החוסכים לפנסיה ברגע נתון, לא של כל אזרחי המדינה, והחוסכים לא נהנים ממנו בצורה שווה, אלא לפי גודל שכרם ואופי ההסדר הספציפי שלהם. זה לא פסול בשום אופן, זה אפילו חיובי בעיני, אבל הביטוי "שלנו" הולם יותר את כספי תקציב המדינה, שמושפע, בעקיפין אמנם ולא באופן מספק, ע"י הכנסת שאנחנו בחרנו. כלומר, העברת הכסף של החוסכים לתקציב המדינה – צובעת אותו מ"שלנו" ציבורי מסוג מוגבל, ל"שלנו" ציבורי יותר, של תקציב המדינה. מילא, זו הבעיה הקטנה.
ב. הבעיה המרכזית היא הקביעה השרירותית: "למדינה זה עולה 3-2.5 מיליארד שקל בשנה מכספי משלם המסים". מאיפה הסכום הזה ?
למדינה זה עולה 4.86% לשנה, אבל גם למקורות גיוס אחרים יש עלויות – לאג"ח סחירות יש ריבית משתנה שבשנים האחרונות היא קטנה יותר מאשר אג"ח מיועדות, אבל היו שנים שהיא הייתה גדולה יותר. בשנות המשבר של האינתיפאדה השנייה סילבן שלום ונתניהו זעקו שהריבית עלתה ל11%, ובמקום להגדיל את הגיוסים באג"ח מיועדות, הם העצימו את דימוי המשבר כדי להוביל תכנית קיצוצים אכזרית וחריפה שדרדרה אלפים לעוני שלא יצאו ממנו עד היום. הכל כדי לא להתעמת עם יקיריהם האמיתיים – הפירמות הגדולות ובעלי ההון. העסקה של אג"ח מיועדות איננה חד-כיוונית, אלא מאפשרת לממשלה לגדר את עלויות גיוס ההון שלה, ובלעדי האג"ח מיועדות, כנראה שהריבית בשוק ההון המקומי הייתה גדולה יותר באופן קבוע, או שהממשלה הייתה נזקקת לגיוס בערבות אמריקאית (מוגבלת) או בשוק ההון העולמי בריבית ממש גבוהה. לא ניתן לתמחר במדוייק את היכולת של הממשלה לגייס באופן מוכתב כסף מקרנות הפנסיה מפני שלמהלך הזה יש משמעויות פוליטיות של חיזוק הממשלה וקרנות הפנסיה יחד, מול שאר השחקנים בשוק ההון. אפשר להתווכח על גובה הריבית הרצוי בטווח שבין 4 ל6 אחוזים ולהבדל הזה יש משמעות כלכלית רבה בחישובים אקטואריים, אבל כדאי מאוד לחדול עם ההצגה החד צדדית של ההסדר הזה. יש לו עוד גם משמעויות ערכיות הנתונות תחת התקפה כוללת כבר מספר עשורים ללא הצדקה: כשרואים מעבר למספרים, משמעורת האג"ח המיועדות הוא שכספי הפנסיה של החוסכים, (שכעת, לאחר חוק פניסה חובה, רובם הם עובדי צווארון כחול), מממנים את ההשקעות של מדינת ישראל בעתיד שלה – פיתוח תחבורה, ביטחון, תשתיות עסקיות, חינוך, בריאות. אחת הדרכים "להוריד את המדינה על הברכיים" ולכופפה בפני בעלי הון בעולם ובישראל, היא להצליח לגרום להיבחרותם של פוליטיקאים שחונקים את מקורות ההון של הממשלה ומאלצים אותה להגיע להסדרים מיטיבים עם פירמות פרטיות בתחומים ציבוריים. דווקא החזרת ההסדר של אג"ח מיועדות לרמתו הקודמת (70 אחוזים מכספי הפנסיה) יוסיף למדינה שפע של כסף פנוי להשקעות ציבוריות, ויחזק אותה בהתמודדות הכלכלית מול גופים חזקים אחרים. הפטנט הזה אינו אקסיומה נצחית, אלא מותאמת דווקא למצב של מדינת ישראל היום – תת-השקעה ציבורית מתמשכת, תשתיות מיושנות בתחומים רבים, פריון עסקי נמוך, עוני עצום מימדים ופערים מתרחבים, תיאוריות "טפטוף" קפיטליסטיות שלא הוכיחו את עצמן, שפע של כסף פנוי לשוק ההון הפרטי שכמעט ולא פיתח את המשק, ושימש בעיקר לעסקות ממונפות של רכישת עסקים קיימים או להשקעות ספקולטיביות בחו"ל.
לסיכום, בניהול ראוי, הגדלת הגיוסים של אג"ח מיועדות דווקא תחסוך למדינה כסף. זה לא מתכון ולא פתרון קסם, אלא שלתאר זאת כ"עלות" זה פשוט כניעה להנחות היסוד של ממשלה חלשה, מול גופים עסקיים חזקים שמורידים אותה על הברכיים.
פינגבאק: השבוע שהיה : 30% |
שאול, מה דעתך על הבלוג של הסולידית?http://www.hasolidit.com/
ראיתי את זה לא מכבר. האמת? לא יודע איך לאכול את זה בדיוק