אי שם בשנת 2014 ישבנו העורך שלי גולן ופרידנפלד ואני לשיחה עם אנשי בנק ישראל. הנושא: החובות של משקי הבית. זה היה אחרי שגולן ואני כתבנו בעיתון כמה וכמה פעמים על כך שנדמה שהישראלים לוקחים הלוואות מכל מיני סוגים ומינים בקצב מוגבר, והרגולטור סוג של נרדם בשמירה. הרגולטור, במקרה הזה, הוא בנק ישראל.

האמת שזה לא טריוויאלי. בנק ישראל, באמצעות המפקח על הבנקים, הוא לא הרגולטור של משקי הבית. תפקידו לא לבוא ולהגיד למשקי הבית – הי, זהירות, אתם לוקחים יותר מדי הלוואות שאולי לא תצליחו להחזיר. תפקידו הוא לפקח על הבנקים ולוודא שהבנקים לא מכניסים את עצמם לבוץ עמוק מדי עם כל ההלוואות האלה שהם לא מחלקים. אבל בהיעדר רגולטור אחר שמסתכל על משקי הבית, נפלנו על בנק ישראל.

בקיצור, ישבנו שם ודיברנו. אחד הטיעונים של אנשי בנק ישראל, שבא לידי ביטוי גם בדוחות הרשמיים שהבנק מפרסם, הוא שזה נכון שמאז 2008 הישראלים צורכים אשראי בקצב גבוה, אבל שזה בסדר. שאנחנו עדיין לא ברמות של בריטניה או של ארה״ב, ויש עוד הרבה הרבה הרבה – הרבה – זמן עד שנגיע לשם, ולכן לבנק ישראל יש הרבה הרבה זמן להתחיל לאסוף נתונים על כך, לנתח אותם ולחשוב על המדיניות הרצויה.

למעשה, זה הגרף שתמיד הראו לנו בבנק ישראל בהקשר הזה, השוואה בין כמות ההלוואות שהציבור לוקח ביחס לתוצר, בראייה בין לאומית (מקור):

והנה, כשישבתי לפני שבוע ומשהו לראיין את פרופ׳ נתן זוסמן, מנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל שגם היה אחד המרצים שלי בתואר ובאופן כללי חביב עלי במיוחד, קרה משהו משונה.

פרופ׳ נתן זוסמן (צילום: מיקי אלון)

הראיון עם זוסמן נערך על רקע עבודתה של ועדת שטרום – ועדה שהוקמה במשותף על ידי שר האוצר משה כחלון ונגידת בנק ישראל ד״ר קרנית פלוג במטרה להמליץ כיצד להגביר את התחרות במערכת הבנקאית. בנק ישראל אמנם חבר בוועדה (זוסמן הוא אחד משני הנציגים של הבנק), אבל הוא מתנגד לחלק מהמלצותיה המרכזיות או רוצה לרכך אחרות.

במהלך הראיון, זוסמן פתאום טען שאנחנו כבר נמצאים ברמה של בריטניה מבחינת האשראי. הייתי מאוד מאוד מופתע. הוא הסביר לי שאם מנטרלים את המשכנאות שהציבור (בישראל ובבריטניה) לוקח, ומסתכלים רק על ההלוואות לכל מטרה, ביחס לתוצר, מסתבר שאנחנו כבר ברמה של בריטניה (ואפילו עברנו את ארה״ב).

איזה קטע. ואני חשבתי שזה ייקח הרבה הרבה הרבה זמן עד שנגיע לשם. מסתבר שהכל שאלה של איך מסתכלים על הנתונים, ועל איזה נתונים מסתכלים.

הנה תמצות הנתונים, כפי שקיבלתי אותם מבנק ישראל:

ומה פתאום בנק ישראל מסתכל על הנתונים אחרת? מה גרם לו לשבור את העמדה שלו עד כה?

אני רוצה להאמין שגם בבנק ישראל התחילה להתעורר המודעות לכך שייתכן, אולי, גוד פורביד, מתפתחת פה בועת אשראי צרכני. אבל זו לא הסיבה היחידה. זוסמן השתמש במספרים האלה בשביל לנמק מדוע צריכים להיות מאוד מאוד זהירים עם פתיחת השוק הזה לתחרות פרועה כנגד הבנקים.

עד כה, כשאנחנו טענו שמשהו פה מריח לא טוב, הנתונים שירתו את בנק ישראל בשביל להרגיע ולהגיד שהכל בסדר. עכשיו, כשמישהו פתאום מאיים להבעיר את כל השוק הזה על ספידים, פתאום בנק ישראל חותך את הנתונים אחרת בשביל להזהיר.

נייס, בנק ישראל, נייס.