ועכשיו, התלבטות:
יש שני דברים שקשורים לעבודה שלי שהייתי רוצה לספר עליהם. אחד קשור לכתבה שכבר פירסמתי. השני לכתבה שאני עומד לפרסם. טבען של שתי ההתרחשויות הנפרדות והבלתי תלויות האלה משפטי משהו, ולכן אני לא בטוח שדיון פומבי בהן לעיני כל הוא צעד נבון מצידי. עם זאת, אני חושב שזה יכול לעניין חלק מהאנשים, ולשפוך מעט אור על מאחורי הקלעים של עולם העיתונות, תחום די אפור לכשעצמו.
עד כאן ההתלבטות.
מה דעתכם? איך פותרים את העניין? הרי לשם כך נועד המרחב הזה. או, לפחות, גם לשם כך.
רעיונות בטוקבקים/מיילים יתקבלו בברכה.
סיסמא.
כן, זה תמיד אפשרי, אלא שזה קצת נוגד את הרעיון של דיון פתוח. לא?
אולי הצעה טיפה נאיבית- אפשר לדבר על זה בלי לדבר על "זה".
טוב, זה מאוד תלוי בטיב הסיפורים, אבל שמות ופרטים שהם פחות רלוונטיים ויותר חושפניים אפשר לשנות.
כן אפשר לספר סיפור ששמעת מחבר שלך בפרלמנט של סקנדינביה
אם יש אחד כזה (פרלמנט כמובן..).
או לעשות משחק פזל נושא פרס כבוד, מצא את המטמון שכזה, להשאיר לנו רמזים באתרים פיקטיבים שיכוונו אותנו לדף הבית של ש"ס. אולי לליאור יש זמן להתעסק בזה (:
בסופו של דבר אין לנו את הרקע כאן כדי לדעת עד כמה זה משפטי.
לי אישית כי אין לי הכשרה משפטית, ובכלל כי הפרטים אצלך…
מעבר לזה השיקול היותר חשוב זה המערכת שלך/שריפת קשרים, אם יש בכלל חשש כזה..
יש גם את מדריך הכיס לבלוגר
http://blog.wordcamp.co.il/hebrew/?p=7
אבל רגע, זה בלוג? מתי זה מפסיק להיות בלוג והופך למשהו עיתונאי?
ועכשיו מוזמנים כל עורכי הדין להצטרף לדיון..
@שאול אמרתי לך את זה כבר פעם בעבר: תפסיק לנסות להקדים את המאוחר. אם מה שיתפרסם יתפרסם, אז תדון על זה. אם לא, תדון על זה היפוטתית.
@טום: לגבי השאלה האם בלוג הוא משהו עיתונאי- כאן אני תקוע בדילמה שלא שונה יותר מידי משל שאול. אני יכול לפרסם פה משהו מעניין וראשוני, אבל אני אמתין שזה יקרום עור וגידים ורק אומר שהשאלה הזו לדעתי תדיין בקרוב בפורום הרבה יותר רחב ומשמעותי (גם בהיקף וגם בחשיבות) מהתגובות פה.
אפי: ראשית, דברים ראשונייים ומעניינים לא נשארים כאלה לאורך זמן.
זה החוק הראשון שאתה לומד כשיש לך אמא פוליניה והיא צועקת עליך לבוא לאכול…
בסוף מישהו אחר עוד יאכל לך את המנה.
שנית, אני כן רואה הבדל אם הבלוג שלך מוגדר מראש ככזה שמיועד להביא חדשות/סיפורים מיוחדים שגילית וכו'. המקרה כאן הוא קצת שונה גם כי זה כתיבה על כתיבה/עבודה, וגם כי יש אלטרנטיבה לפרסם במקום העבודה שלו ניתנת הקדימות בסיפורים עיתונאים. ואז מה שלא נכנס עולה השאלה האם הוא צריך להגיע הנה או לא.
שלישית וזהו, נניח שזה לא משהו שבישלו לך אלא משהו שאתה מבשל (היפוטתית, בנית בלוג לשר מממשלת סקנדינביה), זה כבר שאלה של עשיית חדשות בכח. לפעמים (בלוג) זה מוצלח, ולפעמים זה סתם שילוח של אנשים אחד בשני בניסיון לייצר "חדשות" או כותרות.
אל"ם טום – אם החשש הוא מפני פרסום שיגרור תביעה (כך אני מניחה), למה משנה אם מדובר בבלוג או בעיתון? פרסום זה פרסום (ההבדלים משנים בפריפריה של ההליך, אבל אני אחסוך אותם ממך).
הצעות:
1. לקרוא לו קלימפטון. (לקוח מבאדולינה, מי שלא קרא, שיתבייש ויקרא, החליפו את השמות קלינטון בקלימפטון)
2. לפתוח בלוג פיקטיבי עם פוסט אחד, ובמשפט להגיד "זה לא הייתי אני".
3. כמו שאמר מייג'ור שאול (במלרע), לספר את הסיפור על החבר שעובד בעבודה אחרת לגמרי…
גם דבריי אגב, הוצאו מהקשרם ואינם מהווים ייעוץ משפטי וגו'.
אבל בהחלט הסתקרנתי.
יותר אסטרונאוט מקולונל (ועדיף אם היה טייקונאוט) אבל שיהיה.
אני במאת לא יודע את ההבדלים בפריפריה אבל אני מניח שמאחורי עיתונאי יש גב משפטי של מערכת שתומכת בו. ובנוסף ברמת העיקרון יש גם דברים שקל יותר להצדיקם בשם חופש הדיבור, עיתונות חופשית וכו'.
חוק איסור לשון הרע מתייחס לפרסומים של לשון הרע. הוא מבחין בין לשון הרע בדפוס או בע"פ, אבל בגדול – ההתייחסות היא לתוכן, לא לפלטפורמה (זה כמובן לא אמירה מדויקת – הסעיפים שמתייחסים לשאלה מי נחשב כ"מפרסם" נותנים מעמד מיוחד לכלי התקשורת הקלאסיים, לעניין הפיצויים יש רלוונטיות לשאלת התפוצה וכו'. כמובן, השאלה מי מממן את ההליך יכולה גם להגזר מהשאלה אם מדובר באדם השייך לגוף רחב יותר, או שמפרסם דברים על דעת עצמו). אבל לא זה העניין – אם ישנן אמירות שאפשר להצדיק בשם חופש הדיבור וחופש העיתונאות, הן מוגנות במסגרת השאלה אם מדובר באמת ואם יש בהן עניין לציבור, לא במסגרת השאלה אם הן פורסמו בכותרת הראשית של ידיעות, בבלוג של אדם פרטי או כגרפיטי על הכותל המערבי. התפקיד של הייעוץ המשפטי במערכות הוא בד"כ לבדוק אם יש הוכחות מספיקות לכך שמדובר בדברי אמת ואם האמירות נופלות בגדר ה"עניין לציבור" הנדרש.
היי עלמה,
זה קצת יותר קרוב למה שהתכוונתי בגבול בין בלוגר לעיתונאי והקשיים שזה יוצר:
http://www.room404.net/?p=13782
כן, אבל נדמה לי שלא לזה הוא התכוון.
דווקא הדילמה של שאול (ככל שאני מבינה אותה, ובהחלט אפשר להטיל בזה ספק) יותר ברורה לי מזו של עידוק, האמת.