דווקא יש לי המון מה להגיד. המון. ודברים שווים. מעניינים לאללה. אוצרות של ממש בלומים בי, אין לתאר. על תהליך ההתחרדות המדהים של הגבעה הצרפתית ומדוע הוא בעצם כשל שוק וגם על הפחד הנורא להיכשל כאבא שצף בי ככל שבעיית האכילה של אלון גוברת. בקיצור, המון המון דברים.
אבל בערבים אני שפוך מעייפות, ובבוקר אני שפוך מעייפות וצריך להצליח להסתכל בזווית העין על אלון ובעוד רגע כבר צריך לנסוע לתל אביב, לעבודה. הו.
בקיצור, בעיה.
אבל בשביל שאתם, הקוראים, לא תצאו בלי כלום, הריני להציע משחק:
נסו להכריע מה הייתה תוכנית הילדים שאהבתם יותר מכל. נסו לחשוב על זה ממש לעומק, להבין איזו מהתוכניות טבעה בכם חותם שלא דהה עד היום. האם היה זה הפרק ההוא בקוסם מארץ עוץ, בעונה השנייה כשהם חזרו לארץ עוץ, כשדורותי מנסה להבין מהו הפסל האמיתי היחידי בחדר שכולו אנשים שהפכו לפסלים?
נוסטלגיה נעימה והמשך שבת שלווה.
