ב-29 בדצמבר 2015 קרה דבר בישראל.
רשות שוק ההון הודיעה שהיא מקימה שתי קרנות פנסיה מוזלות, שיהוו ברירת מחדל לעובדים. המטרה: לגרום לכך שמאות אלפי עובדים שכירים, או יותר, יפסיקו לשלם את דמי הניהול המקסימליים המותרים בחוק על החיסכון שלהם לפנסיה, דבר שפוגע בעשרות אחוזים ברמת החיים העתידית שלהם. מאחר שלכל אחד מהם אין כח מיקוח משמעותי, כי השכר של רובם נמוך מאוד, הרעיון היה שהמדינה בעצם מאגדת אותם יחד באופן חצי מלאכותי, ומוזילה עבורם את דמי הניהול.

אני זוכר איפה הייתי. הייתי באוטו, בנסיעה בדרך לאיזה משהו בראשון לציון, מנסה להקשיב לשיחת ועידה באזניות תוך כדי נהיגה בכביש המהיר. בשבילי, זה היה רגע מרגש. בלי ציניות. אחרי כמה שנים של כתיבה עיתונאית אובססיבית על פנסיה, ובפרט על דמי ניהול, הצעד הזה היה כמו לשמוע שההוא מהעוקץ הניגרי באמת רוצה לשלוח לך כסף, ושזה לא עוקץ.

עכשיו מה, בגלל שאני טיפוס די שלילי, מלכתחילה הצעד הזה נראה לי מועד לכישלון. הנה, אפילו כתבתי את זה בעיתון. זה היה מועד לכישלון כי הצעד הזה היה תלוי במודעות גבוהה מאוד של העובדים מצד אחד, וברצון טוב ושיתוף פעולה של גופים אינטרסנטיים מצד שני.
מלכתחילה, אם היתה לחוסכים לפנסיה מודעות מאוד גבוהה, לא היינו נזקקים בכלל לצעד כזה, כי הם היו מתמקחים על דמי הניהול שלהם ומורידים אותם, או לפחות לא משלמים את המקסימום. כך גם אם הגופים האינטרסנטיים לא היו אינטרסנטיים. ולכן, בעיה.

ואמנם, הצעד הזה עדיין לא עובד. מהנתונים של רשות שוק ההון בעצמה עולה ש-70% מהחוסכים שהצטרפו לקרן פנסיה ומשלמים את דמי הניהול המקסימליים עשו זאת בהסכמים של המעסיקים שלהם מול קרנות הפנסיה. זו לכאורה "בחירה" של העובד. אבל כשמעסיק בא לעובד שלו, בעיקר עובד בשכר נמוך, ואומר לו – תחתום כאן – העובד חותם. וזהו. ככה עובדת הדינמיקה של זה בשטח.

ובשביל להשלים את הנתונים: 72% מהחוסכים שמשלמים את דמי הניהול המקסימליים משתכרים פחות משכר המינימום. העובדים האלה משלמים על הפנסיה שלהם הרבה יותר מעובדים שמשתכרים הרבה יותר. סתם, כי אפשר.

אז למה בכל זאת שמחתי כשהשיקו את הקרנות האלה? כי לדעתי הצעד הזה שבו המדינה לוקחת סוג של אחריות ומביאה להקמת גופים שיהיו חיסכון פנסיוני מוזל הוא צעד ראשון בכיוון הנכון. ומה הצעד הממש נכון בעיני?
בעיני המהלך האמיתי צריך להיות הרבה יותר מרחיק לכת. כתבתי על זה בעבר, וזה אפילו לא רעיון מקורי שלי (שמעתי עליו לראשונה מפי יונל כהן, שהיה מנכ"ל מגדל). הרעיון הוא כזה: היום יש במערכת כפילות. יש שני גופים שמורידים לכם כסף כל חודש מתלוש המשכורת, וכשתהיו זקנים יהיו שני גופים שישלמו לכם כסף כל חודש. הגוף הראשון זה קרן הפנסיה שלכם. הגוף השני זה ביטוח לאומי.

לדעתי, זה מצב מפגר. אין צורך בכפילות הזו. לשום קרן פנסיה אין יתרון טכנולוגי או תפעולי או איכותי על ביטוח לאומי בגביית הכסף לחיסכון (למעשה, לביטוח לאומי יש יתרון משמעותי), ולאף אחת מהן אין יתרון בתשלום הכסף. הישראלים שונאים את ביטוח לאומי לא בגלל שהוא לא משלם להם את קצבת הזקנה, כי הוא כן. הציבור שונא את ביטוח לאומי בכל ליבו בגלל המקומות שבהם יש לו חיכוך עם המוסד. בוועדות הרפואיות, למשל, או בקבלת שעות סיעוד להורה קשיש. לא בתהליכים האוטומטיים של גביית הכסף ושל תשלום הקצבה. זה עובד פחות או יותר בסדר.

לכן, הנה מה שאפשר היה לעשות: לוותר על הכפילות. להחליט שהמדינה, באמצעות ביטוח לאומי, גובה את כספי החיסכון שלכם בכל חודש, ומשלמת לכם את קצבת הפנסיה כשתגיעו לגיל הפרישה. ניהול הכסף בכל תקופת החיסכון יישאר בדיוק כפי שהוא היום – על ידי קרנות הפנסיה (כלומר, בתי ההשקעות וחברות הביטוח) – כי אני לא חושב שהמדינה יודעת לנהל השקעות טוב יותר מהגופים האלה. ולכן, לפני שאתם קופצים וצועקים שזו הלאמה ושאני קומוניסט, קראו את זה שוב, כי זו לא הלאמה, ואני לא קומוניסט.

מה זה יחסוך? את הצורך בשיווק קרנות הפנסיה, הרבה מאוד תפעול ועמלות של סוכנים וכו'. ולכן, זה יעזור להוזיל מאוד מאוד את העלויות. עלות ניהול השקעות לבדה, בעיקר אם זה נעשה דרך מכרז ממשלתי של מאות מיליארדים, אמורה להיות משהו שקרוב מאוד לאפס. ולכן, לדעתי, זה ווין ווין לכולם.

למה זה לא קורה? כי המדינה לא רוצה להיות אחראית על הפנסיה החודשית שלכם בגיל הפרישה, כי במקרה שהיא תהיה נמוכה למדי, או נמוכה מהציפיות שלכם, תבואו בטענות למדינה. וזה לא משהו שהמדינה רוצה.

ובכל זאת, לדעתי, זה הכיוון הנכון. אם השיטה הנוכחית של קרנות ברירת המחדל לא מצליחה להתרומם, לדעתי הגיע הזמן לעבור לשלב הבא.

הנה דיון שקיימנו על כך השבוע אצל קרן נויבך ב#סדריום. תוכלו לשמוע שם את הראל שרעבי, סגן המפקחת על שוק ההון, מודה שקרנות ברירת המחדל טרם עובדות:

השבוע פרסמתי איזה קטע קצר במהדורת החדשות שלנו, שהתפרסם גם בפייסבוק בגרסה נטולת עניבה, שהראה מה ההבדל בין ההשפעה של דמי הניהול בביטוחי המנהלים לבין בקרנות הפנסיה.

כמו תמיד כשאני עושה משהו מהסוג הזה, צי של סוכני ביטוח משמיץ אותי בתגובות. הנה דוגמא:

בתוך שלל הטענות של סוכני הביטוח (אי אפשר להתייחס לכולן בפוסט אחד, זה פשוט לא ייגמר) לסוכני הביטוח טענה עיקרית אחת (אני שם בצד את הטענה של "למה אתה לא מציג את כל התמונה?" כי התשובה לזה פשוטה: יש לי דקה וחצי בחדשות, לא משנה מה אעשה לא אצליח להציג את התמונה המלאה, בשביל זה כתבתי עשרות אלפי מלים על הנושא הזה בשנים האחרונות, תודה"):

אבל בביטוחי המנהלים אתה מקבל מקדם מובטח!

אז הנה, לטובת כל מי שיש להם ביטוחי מנהלים ולא יודעים למי להאמין, בואו נתמודד עם הטענה הזו אחת ולתמיד. שימו לב, אני מדבר בעיקר על ביטוחי מנהלים שחברות הביטוח התחילו למכור אחרי 2001. אם כי את אותה בדיקה בדיוק אפשר לעשות גם לביטוחי מנהלים קדומים יותר.

כשאתם חוסכים לפנסיה, לא משנה באיזו צורה, אתם עושים עסקה מול גוף הפנסיה שלכם: אתם תשלמו לחברה דמי ניהול, והם יחסכו לכם את הכסף, ישקיעו אותו בבורסה בניסיון להגדיל אותו, וכשתגיעו לגיל שבו תפסיקו לעבוד, גוף הפנסיה ייקח את הסכום שצברתם, יעשה איזה חישוב, ויתחיל לשלם לכם פנסיה חודשית. באיזה גובה? זה לא ידוע, וזה תלוי בהמון גורמים שמשתנים לאורך הזמן, ולכן אף אחד לא יודע מראש.

החישוב הקטן הזה שנעשה ביום שאתם פורשים, זה הסיפור הכי חשוב של הפוסט הזה. זה הלב של האותיות הקטנות. החישוב הוא בעצם שבר פשוט: במונה סכום הכסף שהצלחתם לחסוך. במכנה: מספר שנקרא המקדם. אם, למשל, הצלחתם לחסוך מיליון שקל, והמקדם הוא 200, המשמעות היא פנסיה חודשית של 5,000 שקל. ומאחר שמדובר בשבר פשוט, אנחנו גם יודעים מה יקרה לפנסיה החודשית שלנו אם המונה יגדל (כלומר, אם נחסוך יותר כסף, הפנסיה שלנו תהיה גבוהה יותר), או מה יקרה אם המכנה יגדל (הפנסיה החודשית שלנו תתכווץ).

המספר שנמצא במכנה, המקדם, נקבע על בסיס שני פרמטרים, ששניהם בעצמם צפויים לשינויים: תוחלת החיים הצפויה שלכם – תוך כמה זמן אתם צפויים למות מהרגע שאתם יוצאים לפנסיה – והריבית. ומאחר שכולנו יודעים שתוחלת החיים נמצאת במגמת עליה, אנחנו פוחדים שביום שנגיע לגיל פרישה, תוחלת החיים תהיה גבוהה מהתחזית הנוכחית, כלומר שהמקדם יהיה גבוה יותר, ולכן הפנסיה שלנו תתכווץ. וזה בדיוק הפחד שביטוחי המנהלים מנסים לענות עליו.

כשאתם קונים ביטוח מנהלים אומרים לכם – אל תפחדו. אנחנו נבטיח לכם את המכנה. נניח שאתם עכשיו בני 24 ונכנסתם לשוק העבודה, ואתם יושבים מול סוכן הביטוח, והוא אומר לכם – בשביל מה לקחת סיכון? אין לכם דרך לדעת מה יהיה המקדם שלכם בקרן פנסיה כשתגיעו לגיל הפרישה. במקום להמר, תקנו עכשיו ביטוח מנהלים, כי אני מבטיח לכם שהמקדם יהיה 200 (או כל מספר אחר), ולכן הדבר היחידי שאתם צריכים לדאוג לו הוא להגדיל כמה שיותר את המספר שמופיע במונה, כלומר לחסוך כמה שיותר כסף.

לכאורה, פיצוץ. אחלה עסקה, לא? בפועל, meh.

שימו לב למה: ההבטחה הזו של ביטוחי המנהלים לא באה בחינם. היא עסק מאוד מאוד יקר. כמה יקר? ממש ממש ממש יקר. ובאופן ספציפי, העלות של ביטוחי המנהלים יכולה להגיע בקלות לפי שלושה-ארבעה לעומת העלות של החיסכון בקרן פנסיה. אותם ביטוחי מנהלים שאני מדבר עליהם בפוסט הזה, אלה שהתחילו למכור אותם אחרי 2001, באו בדמי ניהול יקרים מאוד, שהלכו וירדו בהדרגה עם השנים. למשל, אחרי 2004 התחילו למכור ביטוחים שבשנות החיסכון הראשונות שילמתם 13% על כל הפקדה חודשית (כן, 13%. זו לא טעות), ועוד 1.4% על סך החיסכון שצברתם. בהדרגה, ממש בהדרגה, האחוזים האלה פחתו. באמצע תקופת החיסכון אתם משלמים בערך 5% על כל הפקדה חודשית (אתם מבינים שזה עדיין המון, כן?) ועוד 1.2% על סך החיסכון המצטבר. בסופו של דבר, אחרי הרבה שנות חיסכון, האחוזים האלה יורדים ל-3% מכל הפקדה חודשית ועוד 0.7% מסך החיסכון המצטבר. המספרים האלה, הנמוכים, אלה שתשלמו אחרי הרבה מאוד שנות חיסכון, זה עדיין מחיר הרבה יותר גבוה מאשר דמי הניהול שתשלמו בקרן פנסיה (למעשה, זה יותר מהמקסימום שמותר לקרן הפנסיה לגבות מכם). פה אפשר לראות הרבה מאוד דוגמאות למי שמעוניין.

למה אני מתעקש על העניין הזה של דמי הניהול והפער בין ביטוחי המנהלים לבין קרנות הפנסיה? כי דמי הניהול הממש ממש ממש יקרים האלה מפריעים לכם לחסוך כסף. מאחר שדמי הניהול הם % מתוך הכסף שאתם חוסכים וצוברים בחיסכון, ככל שתשלמו יותר דמי ניהול, כך החיסכון שלכם יהיה קטן יותר, וכך הוא יתקשה לגדול בבורסה. דמי הניהול מפריעים לכם להגדיל את המספר שבמונה. ומאחר שהפנסיה החודשית שלכם תלויה מאוד במונה – כי קניתם מחברת הביטוח קיבוע של המספר במכנה – המשמעות היא שהסכום החודשית שתקבלו מביטוח המנהלים יהיה קטן יותר מאשר מקרן פנסיה. כמה קטן יותר? זה יכול להגיע לפער של 2,000 שקל בחודש.

עזבו, אל תאמינו לי, אני רק עיתונאי. תקראו את החישוב של נדב טסלר שנמצא פה. נדב הוא אחד המומחים הגדולים והמדויקים ביותר לכל מה שקשור לעולם הפנסיה בישראל. הוא עובד בקרן הפנסיה מנורה מבטחים (לכל מי שמתעניין בנושא, הבלוג שלו הוא קריאת חובה).

בשלב הזה תגידו, ובצדק, אבל רגע, בקרן הפנסיה אמנם אפשר לצבור יותר כסף (כי דמי הניהול נמוכים יותר) אבל המקדם – כלומר המכנה – יכול לגדול עם הגידול בתוחלת החיים, ואז התוצאה תהיה שוב פנסיה קטנה יותר. אולי בכל זאת ביטוח מנהלים זה דבר שווה?

בעיקרון, זה נכון. השאלה היא רק מה צריכה להיות תוחלת החיים בשביל שהמכנה יגדל עד כדי כך שיהיה מוטב לכם לחסוך בביטוח מנהלים. לפי חישובים שערכתי בעבר יחד עם הרגולטור עצמו – אגף שוק ההון במשרד האוצר – תוחלת החיים צריכה לעלות הרבה הרבה מעל לגיל 100 בשביל שביטוח המנהלים יהפוך להיות כדאי, בוודאי אם מדובר בדמי ניהול נמוכים מאוד בקרן פנסיה.

מאז ינואר 2013 לא נמכרים יותר ביטוחי מנהלים עם מקדם מובטח (בתכלס, גם בביטוחים שנמכרו קודם הוא לא היה מובטח, אבל זה כבר ארוך מדי לפוסט הזה. תוכלו לקרוא על זה כאן). הם לא נמכרים יותר משום שהרגולטור אסר למכור אותם, כי הוא הבין שהם או יקרים מדי ביחס למה שהם מבטיחים ללקוחות, או שהם זולים מדי ואז מסכנים את חברות הביטוח עצמן. כך או כך, הרגולטור החליט שזה מוצר לא טוב.

מה שכן, יצא שדור שלם של אנשים עדיין מחזיקים בביטוחי מנהלים ישנים יותר שעם קנו עם הבטחה שהבטיחו להם, ומשלמים דמי ניהול גבוהים מאוד. כל אימת שאותם אנשים שוקלים אם לעבור לקרן פנסיה או לא, סוכן הביטוח שלהם או חברת הביטוח או מי שזה לא יהיה מפחיד אותם שהם יאבדו את המקדם שלהם. אף אחד לא טורח לעשות להם חישוב ולבדוק האם המקדם הזה בכלל שווה את המחיר, ואם כן, באיזה תנאים.

המטרה של הפוסט הזה היא לא לגרום לכם לזרוק את ביטוח המנהלים ולעבור לקרן פנסיה. המטרה של הפוסט הזה היא לגרום לכם לבדוק את המספרים שלכם: מה המקדם שהבטיחו לכם? (זה כתוב בפוליסה) כמה דמי ניהול אתם משלמים עבורו? (זה כתוב במכתב השנתי שאתם מקבלים מחברת הביטוח). מה האלטרנטיבה שלכם בקרן פנסיה, כמה הייתם משלמים בדמי ניהול בפנסיה? מה המקדם שקרן הפנסיה מציעה לכם? (זה אמנם עלול להשתנות עם השנים, אבל המספר מופיע בתקנון קרן הפנסיה ואתם יכולים לשאול את קרן הפנסיה). האם הפער הזה מצדיק את המחיר?

לדעתי, עבור רוב מוחלט של החוסכים (בטח כאלה שמשתכרים שכר נמוך יחסית), התשובה היא לא.

1. ריקי כהן בסך הכל לקחה תרופה

הסיפור של ריקי כהן בטוויטר עם הפנסיה שלה באלטשולר הזכיר לי בעיה לא פתורה עם עולם הפנסיה. אבל לפני זה, הנה הציוץ שלה:

pic.twitter.com/7EBwoGxhuc

— rikycoh (@rikycohen4) January 23, 2017

השיר הזה מתבסס על התשובה שהיא קיבלה מקרן הפנסיה של בית ההשקעות אלטשולר שחם. ריקי פנתה אליהם וביקשה לעבור מקרן הפנסיה שלה לקרן הפנסיה שלהם. מאחר שהיא עשתה זאת באופן עצמאי וישיר, שלא דרך מקום העבודה, קרן הפנסיה עורכת לה בדיקה רפואית?
למה? בתמצית, בתוך קרן הפנסיה שלכם יש גם ביטוח. זהו ביטוח חיים, למקרה שתמותו, וביטוח אובדן כושר עבודה, למקרה שתחלו או תפצעו ולא תוכלו לעבוד. בשני המקרים הללו הביטוח אמור לשלם לכם או לבני המשפחה שנשארו אחריכם סכום חודשי שאמור לפצות על ההכנסה שלכם שנעלמה. בקרנות פנסיה הביטוח הזה הוא ביטוח הדדי, כלומר שכל החוסכים באותה הקרן מכניסים כסף כל חודש לתוך קופה משותפת (הכסף הזה נלקח מתוך הסכום שאתם חוסכים לפנסיה), ובמידת הצורך, כשאנשים מתים, חולים או נפצעים, הקופה המשותפת הזו משלמת.
כשאנשים מצטרפים לקרן פנסיה דרך מקום העבודה שלהם קרן הפנסיה לוקחת סיכון ולא בודקת מה הרקע הרפואי שלהם. היא מניחה שהמצב הרפואי של אנשים במקומות עבודה מתפלג סטטיסטית באופן נורמלי, ושאין פה אנומליות מיוחדות. אבל, כשמישהו מצטרף לקרן פנסיה באופן עצמאי, לבדו, קרן הפנסיה יכולה להחליט שלא לקחת סיכון, ולבדוק את המצב הרפואי שלו. אם הוא חולה מדי, או שבעברו יותר מדי מחלות או מצב רפואי שמעמיד אותו בסיכון גבוה למות או להפסיק להיות מסוגל לעבוד, הקרן לא חייבת לקבל אותו אליה. בכל זאת, אלה גופים פרטיים.

זה בדיוק המקרה של ריקי. אני לא פוגע פה בצנעת הפרט כי היא פרסמה את התשובה של אלטשולר בעצמה. הנה היא:

@mayasel אני קצת שיחקתי עם זה כי ניסיתי להפוך את זה לשיר, כך הם ניסחו את זה pic.twitter.com/MZlFUpoEkO

— rikycoh (@rikycohen4) January 23, 2017

למען הסר ספק: מותר להם לעשות את זה. אם תסתכלו על זה דרך העיניים שלהם, זו אפילו חובתם לעשות את זה כי הם מגינים על החוסכים האחרים בקרן. אחרי הכל, אם להיכנס לראש של הרופא שבדק את התיק של ריקי מטעם הקרן, העובדה שהיא סבלה או סובלת מדיכאון מגדילה את הסיכון שהיא תפסיק לעבוד מתישהו, והקרן תצטרך לשלם על כך את המחיר. לא תודה.

2. לא רק ציפרלקס, גם אם אתם שמנים מדי לא תקבלו פנסיה

הסיפור הזה של ריקי מתחבר ישירות לסיפור של חולה הסרטן שכתב פוסט בפייסבוק והגיע עד לתכנית חיסכון בערוץ 2, וגם את המקרה של רן מלמד, סמנכ"ל עמותת ידיד, מלפני כמה שנים שקיבל סירוב מקרן הפנסיה של מגדל על רקע סוכרת ומשקל יתר. כן, בגלל שהוא שמן לא קיבלו אותו לקרן פנסיה.
הוסיפו לזה עוד אוכלוסיות שנפסלות על ידי חברות ביטוח וקרנות פנסיה ותקבלו שאנשים עם בעיות נפשיות (גם הלם קרב, למשל, נכנס לקטגוריה הזו), אוטיסטים, חולי סרטן (גם כאלה שהחלימו), סוכרתיים, אנשים בהשמנת יתר, אלכוהוליסטים (גם כאלה שהשתקמו), ובטח עוד כמה שפספסתי, כולם כולם פסולים ולא יכולים לחסוך לפנסיה.
אגב, וזה הפלונטר הכי טרי, אם הם עצמאים ולא שכירים – נדמה לי כמו ריקי – המדינה מחייבת אותם לחסוך לפנסיה מצד אחד, אבל השוק החופשי לא מציע להם שום פתרון מצד שני. אם הם לא יצליחו למצוא קרן פנסיה שתהיה מוכנה לקבל אותם, בסוף השנה הם ישלמו קנס של 500 שקל למדינה על כך שלא חסכו לפנסיה.
כפיים.

3. אוקיי, אז מה עושים?

יש עוד עולם מקביל שבו חברות הביטוח רואות לנגד עיניהן סיכון מוגבר ולא רוצות לקחת אותו על עצמן, אבל מצד שני המדינה מחייבת את האנשים עצמם לרכוש ביטוח. אני מדבר על ביטוח רכב חובה לרוכבי אופנועים. לפי חברות הביטוח, רוכבי אופנועים נמצאים בסיכון מוגדל והן לא רוצות לשאת בסיכון הזה. מצד שני, המדינה מכריחה אותם לרכוש ביטוח. בגלל זה קוראים לזה ביטוח חובה.
מה עושים?
המדינה המציאה פתרון: בואו נקים פול. כשמו כן הוא, חברות הביטוח יחויבו לשאת בסיכון הזה יחד (ויתר הנהגים, אלה שלא נוסעים באופנועים, יסבסדו את הסיכון הזה) ויציעו ביטוח לרוכבי אופנועים דרך הפול. כך הסיכון לא יפול על חברה ספציפית מצד אחד, ורוכבי האופנועים יוכלו לרכוש ביטוח כפי שמחייב אותם החוק מצד שני.
פתרון דומה נדרש גם בסיפור של האנשים שלא יכולים לרכוש לעצמם חיסכון לפנסיה. זה בדיוק המקום של הרגולטור, של המדינה, לפתור את כשל השוק המובהק הזה. כל יום שעובר וזה לא קורה פוגע מהותית באנשים האלה, על לא עוול בכפם.

הפתרון היחידי שעומד כרגע בפני ריקי ואחרים שסובלים מהבעיה הזו היא להצטרף לקופת גמל או ביטוח מנהלים, ולשלם על זה יותר. יותר במחיר הביטוח ויותר בדמי הניהול (לעומת קרן פנסיה). בעיני זה פשוט לא הוגן.

אגב, למיטיבי לכת, זה נכון לא רק לחיסכון לפנסיה אלא לכל סוג של ביטוח, למשל לביטוחים סיעודיים. גם שם חברות הביטוח לא רוצות לקחת על עצמן את הסיכון, והמדינה לא מציעה שום פתרון. הגיע הזמן שהמפקחת על הביטוח דורית סלינגר תתעורר ותיתן לכך מענה.

זהו, רק רציתי להגיד.

תוספת מאוחרת: פניתי לאלטשולר בשביל להבין, לא את המקרה הספציפי של ריקי אלא את המדיניות הכללית. אז התשובה היא כזו: בגלל שקרן הפנסיה של אלטשולר-שחם היא קרן פנסיה קטנה, היא עובדת עם מבטח משנה. זה אומר שכמו שאתם מעבירים לחברת הביטוח שלכם את הסיכון שלכם תמורת תשלום (למשל, הסיכון שיגנבו לכם את האוטו), כך חברת הביטוח מעבירה את הסיכון הזה למישהו אחר תמורת תשלום. המישהו האחר הזה הוא חברת ביטוח המשנה (וכן, אתם שואלים בצדק, האם היא מעבירה את הסיכון למישהו אחר, וההוא למישהו אחר, וכך עד לאינסוף, והתשובה היא שאני לא יודע).
חברת ביטוח המשנה, בגלל שהיא לוקחת על עצמה את רוב הסיכון, היא זו שקובעת את הכללים. באלטשולר-שחם הסבירו לי שהם לא יודעים מה הכללים המדויקים ושחברת ביטוח המשנה בודקת כל מקרה לגופו. אין כלל אחיד לסרטן כמו שאין כלל אחיד לבעיה נפשית, הסבירו לי, ולכן יהיו חוסכים שהחברה כן תהיה מוכנה לקלוט, יהיו כאלה שלא, ויהיו כאלה שהחברה תבקש עוד מסמכים רפואיים בשביל להעביר אותם להערכת רופא. בעיני, זה עדיין לא נותן מענה רחב מספיק, כך שכשל השוק – בעיני – עדיין קיים.
עד כאן.

גופי הפנסיה הצליחו לעצבן אותי השבוע בטירוף.
השבוע קיבלתי מהם סמס. האמת, אפילו שניים, אבל הראשון נמחק לי כי תיקנתי את הטלפון באמצע והצלחתי לשמור רק את השני. הנה הוא, במקרה הזה של חברת כלל ביטוח (גם מנורה מבטחים שלחה לי):

הרבה מאוד אנשים קיבלו השבוע סמסים כאלה, וכמה שאלו אותי מה הם אמורים לעשות. אז הנה הסבר קצר מה זה הדבר הזה, על מה גופי הפנסיה נלחמים פה, איך פתאום הם הפכו להיות דיגיטליים כאלה, ומה כדאי לעשות.

חשבון פנסיה חדש לכל מקום עבודה

רוב חשבונות הפנסיה בישראל אינם פעילים, ואתם משלמים עליהם את דמי הניהול המקסימליים. זה קצת מדהים, אז אני אחזור על זה שוב: רוב חשבונות הפנסיה בישראל – 54% מהם, ליתר דיוק – הם חשבונות בלתי פעילים. כלומר, מדובר בחשבונות פנסיה ששכחתם מהם. או שלא שכחתם, ואתם יודעים שהם שם, אבל הם לא חשבונות הפנסיה העיקריים שלכם, כלומר שאתם כבר מזמן לא חוסכים לשם כסף.
הררי החשבונות האלה נוצרו בכל פעם שעברתם מקום עבודה והמעסיק שלכם, או סוכן הביטוח שלו, או גם וגם, שכנעו אתכם לפתוח חשבון פנסיה חדש. ואולי המילה ״שכנעו״ היא מילה קצת גדולה, כי לא נדרש המון כוח שכנוע במקרה הזה. עובד חדש שעובר מקום עבודה לרוב פשוט חותם על מה שהמעסיק שלו אומר לו. ואם המעסיק שלו אומר לו – סליחה, ״מציע״ לו – לחתום על טפסי הפנסיה שלו כי הוא יקבל דיל טוב בדמי ניהל, העובד יעשה את זה. הוא יעשה את זה, ובאותו הרגע חשבון הפנסיה שאליו הוא חסך עד לפני אותו רגע במקום העבודה הקודם שלו יהפוך להיות בלתי פעיל, וייפתח לו חשבון פנסיה נוסף.
בשביל להבין את האבסורד, נסו לחשוב על חשבון הבנק שלכם. דמיינו שבכל פעם שאתם עוברים מקום עבודה משום מה המעסיק שלכם היה פותח לכם חשבון בנק חדש. לא משנה כמה כסף היה לכם בחשבון הקודם, לא משנה אם היו שם כרטיסי אשראי או הלוואות או השד יודע מה, פתאום היה נפתח לכם חשבון בנק חדש. ואם הייתם עוברים עוד מקום עבודה בהמשך, היה נפתח לכם עוד חשבון בנק, ועוד אחד ועוד אחד – כי אנחנו עוברים המון מקומות עבודה – ובסוף הייתם מוצאים את עצמכם עם מלא חשבונות בנק, שעל כל אחד מהם הייתם משלמים מלא עמלות.
זה נשמע לכם הגיוני?
כי זה בדיוק המצב בפנסיה שלכם. ואתם מפסידים מזה מלא כסף.

שכחתם, שילמתם

מילא שמדובר במצב אבסורדי, מילא שמדובר בפוטנציאל לשכוח ולאבד מלא חשבונות פנסיה עם השנים – פוטנציאל שמתממש – ברגע שחשבון פנסיה שלכם הופך להיות לא פעיל כי עברתם לחסוך בגוף פנסיה אחר, אתם מתחילים לשלם על אותו חשבון לא פעיל את דמי הניהול המקסימליים המותרים בחוק.
למה? כי אפשר.
אני אדייק את עצמי: אין איזו חובה חוקית לשלם את המקסימום על חשבון פנסיה בלתי פעיל. רק שבמרבית המקרים, אתם פשוט לא מודעים לכך שהחשבון הפך להיות בלתי פעיל, או שאתם לא מודעים לכך שאתם משלמים את דמי הניהול המקסימליים, ולכן לגופי הפנסיה אין שום אינטרס לגבות מכם דמי ניהול מוזלים. עובדה, אם לא העברתם את הכסף, למרות דמי הניהול המקסימליים, כנראה שלא אכפת לכם, או שאין לכם מושג, או שגם וגם.
אז הם גובים את המקסימום.
אם היה מדובר באיזה עניין שולי, לא הייתי מתעכב על זה. אבל, כאמור, מדובר ביותר מחצי מחשבונות הפנסיה. לפני כמה חודשים רחלי בינדמן ואני צללנו לתוך הדוחות הכספיים של חמש קרנות הפנסיה הגדולות, נברנו בהם וחילצנו מספרים. חישבנו שבחשבונות הפנסיה הבלתי פעילים שוכבים יותר מ-36 מיליארד שקל. מאחר שרובם המוחלט של בעלי החשבונות האלה משלמים את המקסימום (לא כולם, יש כמה כאלה שמודעים למצב, התמקחו עם גוף הפנסיה והשיגו דמי ניהול נמוכים, אבל הם בודדים מאוד), יוצא שחמש קרנות הפנסיה הגדולות גרפו לכיסן ב-2015 סכום מדהים של כ-160 מיליון שקל מדמי ניהול על חשבונות לא פעילים (דמי הניהול הממוצעים שמשלמים החוסכים הלא פעילים עמדו על 0.45%).
זה הרבה מאוד כסף. זה כל כך הרבה כסף, ששווה להם מאוד להילחם עליו.

עד שהאוצר נזכר, גופי הפנסיה יצאו למלחמה על הכסף שלכם

המצב הזה אינו חדש, אלא נבנה והסתבך עם השנים. כתבנו עליו ב״כלכליסט״ לא מעט, ולשמחתי בשנה החולפת הרגולטור – אגף שוק ההון במשרד האוצר – התעורר. האוצר השיק רפורמה, בשלבים, שנקראת ״עקוב אחרי״. העיקרון פשוט: גוף הפנסיה הראשי שלכם, זה שיש בו חשבון פעיל שאליו אתם חוסכים לפנסיה באופן קבוע דרך המעסיק הנוכחי שלכם, גוף הפנסיה הזה יצטרך לאסוף את הכסף מכל חשבונות הפנסיה הלא פעילים שלכם, בשביל שהכל יהיה במקום אחד.
מגניב, לא?
האמת שכן. מגניב מאוד. ובכל זאת, בשביל אותם מקרים בודדים שבהם אנשים מחזיקים בכוונה, או במודע, חשבונות פנסיה לא פעילים ומשלמים עליהם דמי ניהול נמוכים, בשביל לא לפגוע באותם אנשים באוצר קבעו כי אם חוסכים לא ירצו לאחד את חשבונות הפנסיה שלהם, הם יוכלו להודיע על כך באופן פעיל לגוף הפנסיה, ואז איחוד החשבונות לא ייצא לפועל.
גופי הפנסיה החליטו לנצל את הפרצה הזו, וכך נולד הסמס הזה שקיבלתי השבוע, וקיבלתם גם אתם.
מאחר שהחשבונות הלא פעילים האלה מכניסים 160 מיליון שקל לגופי הפנסיה, אין להם שום כוונה לוותר עליהם בלי מלחמה. אז הם נזכרו שהם יודעים להיות חדשניים ומתקדמים ודיגיטליים, ומציעים לכם את האפשרות להיכנס ללינק, ולהחליט שהכסף מהחשבון הלא פעיל שלכם לא יעבור לחשבון הפעיל שלכם. כשלוחצים על הלינק בסמס של כלל ביטוח, למשל, מגיעים לקובץ פידיאף שאפשר למלא ולשלוח בחזרה לכלל ביטוח. דיגיטליים דיגיטליים, בסוף צריך לשלוח פקס. מביך.
במנורה מבטחים פיתחו משהו מתקדם יותר ומציעים לכם לחתום דיגטילית על הטופס מהמחשב שלכם ולגמור עניין. פתאום, כשזה חשוב להם, מסתבר שגופי הפנסיה יודעים לפנות אליכם ולהציע לכם שירות.

אז מה עושים? לחתום או לא?

ובכן, לא.
על פניו, עבור 99% מהחוסכים שיש להם חשבונות פנסיה לא פעילים, לרוב בסכום קטן למדי (לפי הדוחות הכספיים של קרנות הפנסיה מדובר בחשבונות של כ-5,000 שקל בממוצע), אין סיבה טובה לא לאחד את כל קרנות הפנסיה לקרן אחת. ומה עם האחוז הבודד? אלה שיש להם מלא כסף בחשבון לא פעיל? סביר מאוד להניח שהאנשים האלה יודעים היטב מה הם עושים, ולא באמת צריכים אותי.
לכן, במלים אחרות, מוטב לכם שכל קרנות הפנסיה שלכם יאוחדו לקרן אחת, שתשלמו בה דמי ניהול שאתם יודעים להתמקח עליהם, וזהו.
זה כל כך פשוט, שאין לי אפילו מה להרחיב על זה. זה האינטרס שלהם שהכסף שלכם יהיה מפוזר ותשלמו עליו מחיר של דמי ניהול מופרזים, זה לא האינטרס שלכם.
בתכל׳ס, לדעתי הסיכוי שמישהו אשכרה ייכנס לסמס ספאם, יוריד וידפיס טופס בלתי ידידותי ויחתום עליו, ואז ישלח אותו בפקס, ויתקשר לוודא שהפקס הגיע, הסיכוי הזה לא גדול, ולכן אני מקווה שהמהלך הנכלולי הזה של גופי הפנסיה לא יעבוד.

והנה זה בגרסה הקצרה יותר:

אין שום היגיון מאחורי המחאה הנוכחית של מפגיני הגז, שמפגינים עתה נגד חברת הביטוח הראל לבל תשקיע את כספי החוסכים לפנסיה במאגר הגז תמר. המחאה הזו פרצה לאחר שנודע כי הראל מתכוונת לרכוש 3% ממאגר תמר מידי חברת נובל אנרג׳י, עם אופציה לרכוש אחוז נוסף בהמשך, תמורת כ-400 מיליון דולר. המפגינים הגיעו לבניין הראל במתחם הבורסה ברמת גן, הפגינו בכניסה, וקראו לחוסכים להעביר את החסכונות שלהם מהראל לגוף פנסיה אחר, בשביל להעביר את המסר למנהלי ההשקעות של הראל, שלא ישקיעו את הכסף במאגר תמר.
אני לא מצליח להבין את המחאה הזו בשום צורה ועניין. נדמה לי שהטיעונים של המוחים אינם הגיוניים בעליל ואם חושבים עליהם ברצינות מגיעים לפלונטר רעיוני, לסתירה עצמית, לאבסורד. הנה מדוע.

הטיעון: השקעה של הפנסיה במאגר תמר היא מצב של lose-lose

המוחים טוענים כי אם כספי הפנסיה שלנו יושקעו במאגר הגז תמר, אנחנו בטוח נפסיד באחד משני תסריטים. אם לצטט מתוך פוסט של אורלי בר-לב, מראשי המוחים: ״כל מי שירצה להוריד את מחירי הגז המונופוליסטים ימצא את עצמו מיד מול טענות (מופרכות) שהורדת מחיר הגז תפגע בחוסכים לפנסיה. הבנתם? ככה או ככה הציבור נדפק. או במחירי החשמל או בפנסיה״.
בואו נחשוב על זה רגע.
הטיעון הזה בעצם אומר – בואו נשאיר את המצב הקיים על כנו. כי אחרת, אם נשקיע את כספי הפנסיה במאגר הגז, נאבד את האפשרות ללחוץ על חברות הגז להוריד את המחיר (למשל, על ידי פיקוח מחירים). למה? כי עכשיו לא רק חברות הגז תהיינה בתמונה אלא גם הכסף של החוסכים לפנסיה, וזה כבר יהיה מאבק מסובך מאוד.
אני לא מסכים עם הטיעון הזה. הכסף של החוסכים לפנסיה היה מושקע היטב גם בחברות הסלולר בימים העליזים של המחירים המופרכים לפני כניסת המפעילים החדשים לשוק. וכן, זה היה קשה, וכן, הטיעון הזה היה באוויר, אבל במבחן התוצאה התחרות בשוק גדלה, נכנסו מפעילים חדשים, המחירים ירדו, השווי של החברות ירדו, החוסכים לפנסיה נפגעו, ובכל זאת זה קרה.
למעשה, בכל המאבק נגד פתיחת השוק לתחרות, אף גוף פנסיה לא אמר שום דבר. הדבר היחידי שאמור לעניין את גופי הפנסיה היא איזו תשואה הם יכולים לעשות לחוסכים. לפעמים הם מצליחים יותר ולפעמים פחות. המוכשרים שבין מנהלי ההשקעות של גופי הפנסיה יודעים לזהות שינויים בשוק מראש, ולהשקיע את כספי החוסכים במשהו אחר. הם לא אלה שמפריעים למאבק.
למעשה, ברגע שחלקם של גופי הפנסיה במאגר תמר יהיה הגדול ביותר (אחרי יציאת החברות של יצחק תשובה והקטנת חלקה של נובל אנרג׳י), המאבק יהיה הרבה יותר פשוט. גופי הפנסיה לא מפעילים לוביסטים ויחצני בשביל להגן על השקעה מסוימת, משום שהם משקיעים את כספי החוסכים בצורה הכי מפוזרת שאפשר לחשוב על הדעת.

הטיעון: ההשקעה במאגר תמר אינה מוסרית, תעבירו את הכסף לגוף פנסיה אחר

הטיעון המרכזי השני של המוחים הוא שלהראל אסור להשקיע את כספי החוסכים במאגר תמר, משום שזו השקעה לא מוסרית. לכן, יש לפעול לחץ על הנהלת הראל ולאיים בחרם צרכנים ובהעברת כספי החוסכים לגופי פנסיה אחרים, אם הם לא יבינו את הרמז.
הטיעון הזה כבר ממש משונה בעיני, מהסיבה הפשוטה שלפי בדיקת ״כלכליסט״ במערכת פנסיה פתוחה מבית הסדנא לידע ציבורי, כבר היום כספי כל החוסכים לפנסיה, בכל גופי הפנסיה, מושקעים עמוק בעולם הגז. על פי הנתונים העדכניים ביותר הקיימים (שנכונים לסוף 2015), גופי הפנסיה השקיעו יותר מ-400 מיליון שקל רק במניות דלק קידוחים.
מגדל השקיעה בכך יותר מ-80 מיליון שקל מכספי החוסכים, הראל יותר מ-70 מיליון שקל, קרנות הפנסיה הוותיקות שמנוהלות בידי המדינה השקיעו גם הן יותר מ-70 מיליון שקל, כלל ביטוח יותר מ-60 מיליון שקל, הפניקס יותר מ-40 מיליון שקל ומנורה מבטחים יותר מ-20 מיליון שקל.

ממש לא רק הראל, כל שוק הפנסיה מושקע בגז

הטיעון: אסור לתת לטייקונים לעשות אקזיט כזה על מאגר תמר

זה הטיעון הכי מוזר בעיני. על פי מתווה הגז (שגם אני מסכים שבחלקים מסוימים ממנו הוא פשוט לא עונה לבעיות שהוא היה אמור לפתור), יצחק תשובה צריך למכור את כל אחזקותיו במאגר הגז תמר (ולהישאר רק במאגר לוויתן), וחברת נובל אנרג׳י צריכה להקטין את חלקה במאגר מ-36% כיום ל-25% בלבד. יחד, יש פה יותר מ-42% מהמאגר שיצטרכו להחליף ידיים.
כיום, השווי של מאגר תמר כולו מוערך ביותר מ-10 מיליארד דולר. מי אמור לקנות את ה-42% האלה, ולהשקיע בכך 4.2 מיליארד דולר? בגדול, יש שלוש אפשרויות. או שיבוא איזה טייקון ויקנה את זה (וזה צריך להיות חתיכת טייקון בשביל זה, אין לנו כאלה פה במשק), או שכספי הפנסיה יושקעו בכך (בחיסכון הפנסיוני בישראל יש יותר מ-1.3 טריליון שקל בסך הכל), או שהמדינה תשקיע את הכסף ותיכנס כשותפה במאגר.
המוחים לא רוצים אף אחד מהאפשרויות האלה. הם לא רוצים שטייקון ייכנס לתמונה, לא ישראלי ובטח לא זר, הם גם לא רוצים שהמדינה תיכנס להשקעה הזו, כי אז היא תהיה שותפה של חברות הגז ותהיה בניגוד אינטרסים מול הציבור, וכעת מתברר שמשום מה הם לא רוצים גם שכספי הפנסיה יושקעו בכך.
זה פשוט נשגב מבינתי מדוע. השקעה במאגרי גז, כמו השקעה בתשתיות אחרות (כבישים, תחנות כוח, מתקני התפלה, דיור להשכרה וכיוצא באלה) היא השקעה קלאסית לגופי פנסיה שמשקיעים לטווח ארוך ומעוניינים בתזרים קבוע ויציב של כסף. גופי פנסיה לא אוהבים להשקיע את הכסף שלכם בלהקים דברים – כי יש שם סיכון גדול מאוד – אבל הם מאוד אוהבים להשקיע את הכסף שלכם במשהו שכבר קיים, עם סיכון נמוך יחסית, שנכנסים אליו סכומי כסף גדולים באופן קבוע (כמו בניינים שאפשר להשכיר, או כביש שגובה אגרה מנהגים). השקעה במאגר גז היא בדיוק השקעה כזו. מה, עדיף טייקון שיחזיק בזה?
מאחר שהתשובה לשאלה האחרונה היא ׳לא׳, יוצא שההתנגדות של המוחים נועדה רק להשאיר את המצב הקיים על כנו, או לקדם הלאמה מוחלטת של המאגרים על ידי המדינה (שימו לב להבדל בין תסריט כזה לבין תסריט שבו המדינה נכנסת שותפה לתוך המאגר). רק שהמצב הקיים לא טוב לאף אחד, והלאמה של המאגרים לא עומדת על הפרק בשום תסריט שהוא, לא משנה כמה המוחים יפגינו. אז מה לעזאזל הם רוצים?

בשורה התחתונה

אני מאוד בעד מעורבות של החוסכים בהיכן הכסף שלהם מושקע. אני חושב שאנשים צריכים לדעת היכן משקיעים את הכסף שלהם, ואני חושב שאנשים גם צריכים להיות בעלי האפשרות להגיד למנהלי ההשקעות שלהם – אני לא אוהב את ההשקעה הזו, אני רוצה משהו אחר. השאלה היא רק איך.
כשמפגיני הגז מאיימים על הראל – והמטרה שלהם היא לא באמת להעביר את כספי הפנסיה של 100 אנשים אלא ללחוץ על הראל לבטל את ההשקעה – הם פוגעים בכל יתר החוסכים בהראל שכן מעוניינים בהשקעה הזו. וזה, בעיני, מה שבאמת לא מוסרי בסיפור הזה.
זכותם של מפגיני הגז לדרוש שכספם יושקע במה שהם תופסים כהשקעות מוסריות בלבד. אגב, אפשר להרחיב את המעגל הזה מחוץ לתחום הגז. חוסכים יכולים לדרוש שכספי הפנסיה שלהם לא יושקעו באימפריות הסוכר האמריקאיות קוקה קולה ופפסיקו, ולא ביצרנית הטבק פיליפ-מוריס, ולא בחברות בשר וג׳אנק פוד כמו מקדונלד׳ס, וגם לא בחברות נשק, ולא בחברות הימורים, או בחברות שמזהמות את הסביבה, ואפילו לא בגופים שהבעלים שלהם כבר שמטו חובות בעבר, יותר מפעם אחת.
זו זכותם המלאה לדרוש להקים מסלול השקעות ערכי, מוסרי, איך שתרצו לקרוא לזה. מי שירצה שכספו יושקע שם, בבקשה, שיהיה לו מסלול משלו. נראה לי לגיטימי מאוד. בישראל יש ציבור שידע להפעיל לחץ כזה ולקבל מסלול משלו – החוסכים שומרי המצוות, שזכו במסלולים הלכתיים בכל גופי הפנסיה הגדולים. אין שום בעיה להפעיל לחץ דומה ולדרוש מסלולים ערכיים.
אבל זה לא מה שהמוחים עושים. בגלל שהטיעונים שלהם אינם הגיוניים בעיניי, ההפגנה הנוכחית שלהם יוצרת בי את התחושה שהיא הפגנה לשם הפגנה בלבד, בשביל להשאיר את גחלת המחאה רוחשת, בשביל להישאר רלוונטיים. אני בעד מאבקים ציבוריים, אני חושב שזו אחת הדרכים היותר אפקטיביות בשביל להזיז מהלכים פוליטיים ורגולטוריים. נדמה לי רק שהמחאה הנוכחית לא עושה את זה, אלא פועלת כחרב פיפיות, משום שהיא שוחקת את האמון הציבורי בה, וחבל. האמון הציבורי הזה הוא קריטי להמשך קיומה בעתיד.

גרסה מעט קצרה יותר של הטקסט הזה התפרסמה הבוקר בעיתון. תודה לשלומית על העריכה.