רק ב-20% מנתוני הדיור שמוקלדים על ידי רשות המסים אין טעויות

בתוך כל מהומת דוח הדיור של מבקר המדינה, הסתתר פרק אפרורי יחסית שמדבר על מספרים, על נתונים, על הבסיס. קראתי את הפרק הזה פעמיים. הוא מזעזע. המבקר מצא ליקויים מוטרפים ממש באיסוף נתוני הדיור הבסיסיים ביותר בידי רשות המסים, המלצות לטיוב נתונים שלא מתבצעות, ופערי מידע גדולים שיוצרים כמה מדדים ממשלתיים שסותרים זה את זה. הנה 1,486 מלים על העיוורון שבו פועלים מקבלי ההחלטות בתחום הדיור

בכמה עלו מחירי הדירות בשנים האחרונות? או בשנה האחרונה? התשובה היא שאף אחד לא באמת יודע. התשובה הזו נשמעת פנטסטית, אבל זו התשובה המדויקת שעולה מהפרק הראשון בדוח מבקר המדינה על מחדל הדיור.
למעשה, אם הדוח הזה היה גיליון ציונים, הרי שהוא היה מעניק בלתי מספיק מהדהד לכל רשויות המדינה שעוסקת באיסוף נתונים על שוק הדיור. לרשות המסים, ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה, למשרד הבינוי, לשמאי הממשלתי ולמשרד האוצר.
הליקויים שמבקר המדינה מצא בעבודת רישום, איסוף ועיבוד נתוני הדיור בישראל הם שערורייתיים ממש, ולמעשה לא מאפשרים למקבלי ההחלטות לראות את התמונה המלאה. המחדלים באיסוף הנתונים, שיפורטו מיד, גורמים לפוליטיקאים ולפקידים הבכירים להתנהל בעיוורון נתונים, ולכן לגבש מדיניות בלתי מתאימה. אז בכמה עלו מחירי הדיור? התשובה היא שאף אחד לא באמת יודע. עכשיו בואו שמעו למה.


להמשך קריאה

חומרים שהצטברו | איזה חלק מהעוגה לוקח המאיון העליון?

1.

זוכרים את הדו"ח השנתי של מנהל הכנסות המדינה? אז דעו שמשרד האוצר ממאן לפרסם אותו עד הבחירות. זה אולי נשמע מצחיק, כי הבחירות הן מחר, אבל העיכוב הזה הוא עיכוב מכוון של חודשים. זו לא הערכה שלי, אלה דברים שאמר לי בעצמו ובמפורש הממונה החדש על הכנסות המדינה במשרד האוצר (ובמיתוגו המחודש – הכלכלן הראשי של המשרד) ד"ר מיכאל שראל.

רגע בשביל ליישר קו: פעם, לפני הקמת רשות המסים בתחילת שנות ה-2000, מנהל הכנסות המדינה היה אחד האגפים החזקים ביותר במשרד האוצר. הוא היה הגוף שהיה אחראי על תכנון מדיניות המס של המדינה, תפקיד חשוב ביותר, משום שצד ההכנסות הוא הצד שתומך בצד ההוצאות (השירותים שהמדינה נותנת לציבור) והן משום שמדיניות המס משפיעה על דברים כמו שוויון ואי שוויון, עוני וכדומה. מאז, כאמור, הכוח של מנהל הכנסות המדינה נחלש, והוא למעשה כמעט התייתר. מנכ"ל משרד האוצר לשעבר ירום אריאב כינה אותו (לא ככינוי גנאי, אלא כתיאור מצב) "סרח עודף". כולי תקווה שעם מיתוגו מחדש האגף יזכה לעדנה. אבל עד שזה יקרה, אחד הדברים הבודדים האחרונים שהאגף עדיין מייצר הוא הדו"ח השנתי שלו. למה הדו"ח הזה חשוב? משום שהוא נותן לראות דברים שאי אפשר לראות בשום מקום אחר.

למשל, הוא מראה עד כמה המדינה מסתמכת בהכנסותיה על מסים שמוטלים על הכנסות (מס הכנסה, מס חברות, מס על רווחים בבורסה ומסי נדל"ן) ועד כמה היא מסתמכת על מסים שמוטלים על צריכה (מע"מ, מכס, מס קנייה, מס על סיגריות, מס על דלק). מלבד זה, אפשר לראות בדו"ח הזה מה עלותם התקציבית (באובדן הכנסות) של הפטורים הרבים ממס שיש בישראל, מה שווי הטבות המס שהחברות הגדולות ביותר במשק מקבלות, איך נראות ההכנסות ממסי נדל"ן ומה זה אומר על שוק הנדל"ן, איפה הישראלים בהשוואה למשפחות אחרות בעולם מבחינת נטל המס שלהן. ועוד דבר אחד – הדו"ח הזה מאפשר לראות את התפלגות ההכנסות במשק לפי עשירונים. במלים של בני אדם, הוא מאפשר לראות איזה נתח מעוגת ההכנסות הלאומית לוקח כל מעמד. הפירוט הזה נמצא בלוח ה'-10 בדו"ח (PDF), וזהו הלוח היחידי (למיטב היכרותי) שעושה עוד משהו – הוא נותן לראות מה הנתח שלוקח לעצמו המאיון העליון. שום מקור נתונים רשמי אחר שאני מכיר מאפשר הצצה למאיון העליון.

2.

אלא שכאמור השנה, בשל הבחירות, פרסום הדו"ח הזה (לגבי שנת 2011, אל תחלמו על 2012), מתעכב. אפשר גם להבין למה. בפרסום הדו"ח יש פוטנציאל לנזק פוליטי בתקופת בחירות רגישה, ממש כשם שבפרסום נתוני הגירעון בשבוע שעבר היה פוטנציאל נזק פוליטי (ואמנם, פרסום הנתונים התעכב מספר ימים עד שהודלף לתקשורת שהם עומדים להתפרסם, דבר שסנדל את שר האוצר וחייב את פרסומם).

ביקשתי את הנתונים ממשרד האוצר. נעניתי בשלילה. ביקשתי ספציפית את הנתונים שמופיעים בלוח ה'-10, אלה שמציגים את הנתח שלוקח כל מעמד מעוגת ההכנסות. נעניתי שוב בסירוב. נאמר לי לחכות לפרסום של הדו"ח.

לא התייאשתי. פניתי למקורות אחרים שאיני יכול לחשוף, ובסופו של דבר השגתי משהו. אני אומר משהו, כי זה לא הדבר האמיתי, לצערי, אלא משהו אחר. משהו שבהחלט נותן הצצה להתפלגות עוגת ההכנסות, אולם לא מאפשר השוואה לנתוני השנה הקודמת בשביל לראות איך השתנו הדברים כתוצאה ממדיניות המיסוי של ראש הממשלה (שעיקרה הפחתת מס הכנסה לעשירונים העליונים ולכן הגדלת חלקם בעוגה). כמו שצדי צרפתי היה אומר – "זה ליד".

את הנתונים הגשתי אתמול אחר הצהריים, בשעה שממילא כבר הייתה מאוחרת מדי לפרסום בעיתון הבוקר. ואולי טוב שכך. כי בתחילה חשבתי להשוות את הנתונים לנתוני השנה הקודמת, אולם לאחר שהתייעצתי עם עמיתים בעיתון ועם העורכים שלי, החלטנו לוותר. הנתונים אינם ברי השוואה, כנראה משום שהמתודולוגיה של חישובם טיפה שונה מאשר המתודולוגיה של האוצר. עם זאת, הנתונים נכונים, רשמיים (במובן זה שאינם הערכות), ומאפשרים הצצה לתמונת המצב בשנת 2011.

3.

בשביל שעבודת איסוף הנתונים והשגתם לא תרד לטימיון, החלטתי לפרסם אותם כאן, בסייג האמור שאי אפשר להשוות אותם אחורנית לנתוני שנת 2010 כפי שהתפרסמו בדו"ח הקודם של מנהל הכנסות המדינה. ובכל זאת, היכן שמשרד האוצר מבקש לכסות, אני מבקש לגלות. אז הנה נתוני התפלגות ההכנסות לשנת 2011. מדובר בעובדים שכירים בלבד (לא עצמאים), ומדובר בהכנסות נטו (כלומר, כל ההכנסות שחייבות בתשלום מס – גם מעבודה וגם מרווחי הון בבורסה, אחרי שהמס שולם).

Owly Images

נתוני ההכנסה לכל עשירון הם נתוני 2010 (כי אין לי נתונים חדשים) והוספתי אותם לשם המחשה, בשביל שתוכלו לדעת בערך באיזה עשירון אתם. הנתונים החדשים הם העמודה השמאלית, נתוני 2011.
כפי שאפשר לראות מהטבלה, הנתח של העשירון העליון בעוגת ההכנסות (אחרי מסים) של העובדים השכירים במשק (זה לא כולל את המנהלים הבכירים ביותר במשק ואת משכורות העתק שלהם, כי חלק גדול מאוד מהם – אם לא כולם – רשומים כעצמאים, משיקולי מס) עומד על 34.2% מהעוגה. כלומר, 10% מהעובדים לוקחים בערך שליש מהעוגה. נחמד. והמאיון העליון – כלומר 1% – לוקח 7.5% מהעוגה (כלומר, נתח גדול פי 7.5 מחלקו היחסי). החלק של המאיון העליון לבדו (כלומר של 1% מהעובדים השכירים) גדול יותר מהנתח של שלושת העשירונים התחתונים (כלומר, של 30% מהעובדים). אם היו לי גם את הנתונים של העצמאים והייתי יכול לחבר אותם, הנתח של המאיון העליון היה גדל עוד יותר. סתם, נקודה למחשבה.

(תוספת מאוחרת: אני מודה לעומר כביר ולחנן כהן על מציאת פתרון לקשיים הטכנולוגיים המביכים שלי)