האמסטרדמסקי הישראלי. מתישהו, לפני 500 שנה, אב אבי אבות אבותיו עשה טעות, ועבר מהולנד לרוסיה. 470 שנים מאוחר מכן, צאצאיהם של אותם אבות קדמונים, הכו חטא על פשע, ועלו לישראל.
שאול. יליד קיץ 1980 בירושלים. גדל כל חייו בפתח תקווה בעיר סתמית במרכז הארץ, אבל בלב התגעגע לאוויר ההרים. בשנת 2004 חזר לירושלים, ובמשך שלוש שנים השלים תואר ראשון בתכנית המשולבת: פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית. מתגורר בירושלים, נשוי באהבה גדולה לפוזי, ומגדל שני חתולים: מאו וקושקה. מאז נובמבר 2007 משמש ככתב הכנסת של "כלכליסט".
ליאור. נולד ביום כיפור לשני הורים רוסים מאוהבים זה בזה עד כדי טירוף, בדגש על עניין הטירוף, בעיר היחידה על הפלאנטה שאפורה יותר מוורשה. היה ילד פלא, דגרו עליו באינקובטור, השקו אותו אבקות של אסטרונאוטים, והוא עדיין צוחק לברירה הטבעית בפנים. חלם על רובוטריקים ואקדחי פיקות, ולמד כינור כמו כל ילד רוסי טוב במשך 8 שנים בקונסרבטוריון העירוני. אחרי שאחיו ברח והשאיר אותו לבד בקן הקוקייה, התגייס לצבא, העביר שלוש שנים של צחוק וחיוכים, והשתחרר עם טעם של עוד. אוהב קולנוע, מוסיקה, ספרות, קומיקס, ובירה. בחלק מן הימים מתחזה לאיש הייטק מן השורה, חולם על חיים אלטרנטיביים, ומתגעגע נואשות לארוחת ראנץ'. חי בכפר סבא, הרצליה, פולג, תל אביב ביחד עם כלב ענקי ופחדן העונה לשם קפקא,שתחביבו כוללים ליטופים, התגלגלות על הדשא, וריצה מחוייכת אל תוך מכוניות נוסעות.
קריאה נעימה.
משמאל לימין: ליאור, שאול, איוואן, אלכסיי, אנדריי, ואניה, נטשיצ'קה, דימיטרי, וובה, ליובה ייפימוביץ'. יושבים: גנדי, נטליה, פימה איוואנוב, פימה אילייץ' ויוסי חממי.
-
היי שאול, מה שלומך?
אתה לא מכיר אותי ולמעשה הדבר היחידי המשותף שיש בינינו הוא הוטרינר בני ספיר.
לפני שבועיים הלכתי אליו פעם ראשונה עם החתולה שלי (בת 20) מכיוון שלא אכלה יום שלם.
דיברתי איתו בטלפון לפני והוא עשה רושם של איש רציני.
הגעתי אליו עם החתולה, שלא הרגישה טוב, ועם בן זוגי התומך.
כמו שתיארת אתה, גם אני חוויתי ממנו הערות סקסיסטיות שממש לא היו במקום, לצד טיפול רשלני בחתולה האהובה שלי. לאחר שהוא טשטש אותה בגז (בלי לדעת את מצב הכליות והכבד), הכניס לה אינפוזיה ולקח לה דם (בבדיקה ראו שהכליות לא במצב הכי טוב אך כל השאר היה פיקס) הוא נתן לה וליום שהקפיץ לה את התיאבון ולי הוא נתן הבטחה שהחתולה תחיה לפחות עוד מספר חודשים, ואולי אף שנה.
תוך כדי הטיפול הוא לא הפסיק להשוויץ במכונת הרנטגן החדשה שלו, ובכך האריך את זמן הטשטוש בו הייתה שרויה החתולה שלי.
לא יכולתי להיות איתה בימים הבאים לטיפול המפוקפק, אך מכיוון שהובטח לי שהיא בסדר, לא דאגתי לה, והשארתי אותה עם מישהי שהגיעה פעמיים ביום להאכיל אותה ללטף ולנקות את ארגז הצרכים. ארבעה ימים אחרי זה האישה הזו אמרה לי שהחתולה לא אוכלת. הגעתי מיד וראיתי שמצבה ממש ממש ממש רע. התקשרתי לבני ספיר שנתן כתף קרה… בכל זאת היה כבר 12 בלילה.
שעתיים לערך התלבטתי מה לעשות ואיך לעזור לה, אחרי אינספור שיחות עם וטרינרים במשמרות הלילה החלטתי לקחת אותה למרפאה של צער בעלי חיים שם נהגתי להתנדב. הוטרינר שם (אותו לא הכרתי) בישר לי שמצבה ממש לא טוב והדבר ההגון והטוב ביותר בשבילה הוא להרדים אותה..
אני יודעת שהיא לא הייתה צעירה, אך בני ספיר גרם לי לתחושת שאננות כלפיה, שלדעתי היתה יכולה להימנע והיה ניתן להאריך את חייה לו היתה מטופלת אצל וטרינר אחר.
אני כותבת את זה בתקווה שחיות אחרות לא יחוו את מה שהחתולה שלי חוותה אחרי "טיפול" אצל הוטרינר הזה.
אם אתה יודע על עוד אנשים שקרה להם משהו דומה, אולי נוכל לעשות משהו… הרי אם לא היית מחליף וטרינר אולי זה היה גם גורלו של החתול שלך…
אשמח לשמוע תגובה
תודה. -
אם היה לי אפילו שמץ של מושג כמה קשה להאכיל תינוק יהיה … טוב, בסדר, הייתי עדיין מיניקה. אבל אם מישהו הזהיר אותי האכלה של התינוק, לפחות הייתי מוכן במקצת.ציפיתי כאב, פטמות מדממות. אבל אני לא מצפה כי התינוק שלי היה רוצה להאכיל את 24 / 7 וכי אהיה לגמרי סחוט רגשית על ידי החוויה. אני מוצא את זה מאוד מייאש כי התינוק שלי רק רואה אותי כמו פרה.
הכתבות שלי מהעיתון ניתן למצוא באתר האינטרנט,
2 תגובות
רסס לתגובות עבור פוסט זה
Trackback link: http://amsterdamski.com/%d7%90%d7%95%d7%93%d7%95%d7%aa/trackback/