בתופים, במחולות

1.

כשירות לקורא בנימין נתניהו, שמזכיר מעל כל במה עד כמה תרמה מדיניות הפחתת המיסים שלו ליציאה מן המיתון בתחילת שנות ה-2000, הנה הצצה קלה לעתיד. בעוד כמה שנים, אחרי שנצא מהמיתון שאנחנו נכנסים אליו כיום, ראש מחלקת המחקר בבנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, תכתוב עבודת מחקר, על הגורמים שבזכותם יצא המשק הישראלי מהמשבר הגדול. אני מוכן להמר כבר עתה, שתוצאות ההעבודה העתידית הזו תהיינה לא שונות בהרבה מעבודה קודמת של ד"ר פלוג בנושא, אותה פרסמה ביולי 2007. העבודה ההיא התייחסה למיתון של תחילת שנות ה-2000. הנה ציטוט מההודעה לעיתונות של בנק ישראל עם פרסום העבודה:

המשתנים המשמעותיים ביותר המסבירים את המעבר לתקופות של צמיחה מתמשכת הם משתנים חיצוניים – עליהם אין לקובעי המדיניות השפעה ישירה דרך המדיניות הכלכלית. בין גורמים אלה יש לציין את הסחר העולמי המבטא את הביקוש העולמי ליצוא הישראלי, את המצב הבטחוני ואת גלי העלייה לארץ. […]
בבדיקה שנועדה לכמת את תרומות המשתנים השונים למעבר מהמיתון של השנים 2001-2002 לתקופת הצמיחה הנוכחית, נמצא כי שני שליש מהמעבר מוסבר על ידי משתנים חיצוניים – בעיקר הגידול בסחר העולמי והשיפור במצב הבטחוני – והשליש הנותר מוסבר על ידי משתני מדיניות – הפחתת שיעורי המס ושיפור המדיניות המאקרו-כלכלית.

(ההדגשות שלי, המחקר המלא, באנגלית, נמצא כאן)

2.

ואם כבר בנימין נתניהו, ואם כבר הפחתות מיסים, נתניהו מצהיר בימים אלה מעל כל במה כי לאחר שייבחר לראשות הממשלה, במידה שייבחר, יפעל להאצת הפחתת המיסים (מס הכנסה ומס חברות, בשיעור מקביל). הוא טוען, שהדבר יניע קדימה את הצמיחה. הוא גם אומר, שהפעם הוא ימקד את הפחתת המיסים בעיקר בשכבות הביניים הנמוכות, משום שהנטייה השולית לצרוך של חברי שכבות אלה גדולות יותר. במלים של בני אדם: האנשים האלה יבזבזו חלק גדול יותר מהגידול שלהם בנטו על צריכה, לעומת בני השכבות החזקות (שנוטים יותר להשקיע).

נתניהו מתבסס בתיאורית "הפחתת המיסים=הגדלת הצמיחה" שלו, על עקומת לאפר. עקומת לאפר, במלים כלליות, מתארת את היחס בין שיעור המס שמוטל על ידי הממשלה (למשל, מס הכנסה) לבין הכנסות המדינה ממיסים (כאחוז מהתוצר). למרות שזה נשמע לכם משעמם בצורה קיצונית, העקומה הזו תופסת מקום מרכזי במשנתו הכלכלית של נתניהו. לפני כמה שנים טובות, אחרי שנתניהו כבר עזב את משרד האוצר, ולפני שגלה לספסלי האופוזיציה, ראיתי את נתניהו בהרצאה בפני סטודנטים. הוא צייר על הלוח את עקומת לאפר, והסביר בגאון כיצד הפחתת המיסים שביצע הגדילה את הכנסות המדינה ממיסים.
בשביל לסבר את העיניים, כך נראית עקומת לאפר (לפחות בויקיפדיה, וגם בציורים של המרצים שלי לכלכלה):
עקומת לאפר. את הגרף הקודם לא ראו
הדבר שמעניין בעקומה הזו, הוא נקודת השיא שלה, ומה שקורה אחריה, בצד הימני של הגרף. העקומה מתארת קשר מעניין בין שיעור המס (על ציר ה-X) לבין היקף ההכנסות ממיסים של המדינה (על ציר ה-Y). על פי התיאוריה, שהיא רק תיאוריה, החל משיעור מס מסוים, הכנסות המדינה ממיסים דווקא תקטנה. במלים אחרות, אם להציג את הדברים מהפריזמה של נתניהו: ברמות מסוימות, אם המדינה תקטין את שיעור המס, ההכנסות ממיסים דווקא תגדלנה. אבל, ויש כאן אבל, נתניהו מתבסס על הנחת עבודה שהמשק הישראלי נמצא בחלקה הימני של העקומה. הוא רק שכח להציג לציבור את הכלים שאפשרו לו להוכיח את זה.

המרצים שלי לכלכלה נהגו לומר שאפילו אם התיאוריה של לאפר נכונה, אין שום דרך לקבוע באיזו נקודה על העקומה אנחנו נמצאים. במלים אחרות, ייתכן שאנחנו נמצאים בדיוק בנקודת השיא, ואם נתניהו יקטין את שיעורי המס (או יגדיל אותם, לצורך העניין) הכנסות המדינה ממיסים דווקא תקטנה. מה יקרה אז? האם יזנח ביבי את התיאוריה שלו? האם יידע לומר כי היינו בדיוק בנקודת השיא וכעת יש לחזור אליה? אני בספק רב.

לזכות התיאוריה עצמה ייאמר שבצמוד למגמת הפחתת המיסים בשנים האחרונות, שהחלה בתקופתו של סילבן שלום כשר אוצר, אכן גדלו הכנסות המדינה ממיסים. אבל, אין כאן משום הצגת קשר סיבתי. במלים אחרות, אין הדבר אומר שמה שנתניהו אומר הוא נכון בהכרח. בשביל להוכיח את צדקתו, אם בכלל, יש למצוא את הקשר הסיבתי, אם קיים כזה, בין שני הדברים. ומלבד זה, יש לחשב במדויק אילו משתנים תרמו, ובאיזו מידה, לגידול הכנסות המדינה ממיסים. יתרה מכך, אם להאמין לפלוג, שני שלישים מהצמיחה הגדולה שאחרי שנות המיתון מקורם במשתנים חיצוניים – קרי, שיפור במצב הכלכלה העולמית – ורק שליש מקורו בהפחתת המיסים וברפורמות המבניות בשוק. אז היי, בואו נרגיע.

3.
לקריאה נוספת (טקסטים ישנים):
יוסי לוי בפוסט מאלף על מניפולציות על עקומת לאפר
מומי דהן במאמר דעה בהארץ, על הדמגוגיה של משרד האוצר והשימוש שלו בעקומת לאפר

תגובות

  1. אדר

    מעניין.
    נתניהו לא מציין למיטב ידיעתי למה הוא מעדיף דווקא עידוד של צריכה ולא עידוד של השקעות. ואם כבר, למה לעודד את השכבות החלשות לצרוך ולא דווקא להשקיע, זה נראה לי דבר ממש חסר אחריות. תעודד את השכבות החזקות לצרוך, ותן לחלשים הזדמנות לחסוך, לא ככה ביבי? ככה תחסוך כל מיני נתמכי מדינה בעוד עשרים שנה. אבל הוא מניח ששקל השקעה של עשיר שווה יותר משקל השקעה של עני, אז ניחא.

  2. ariel maayan

    אני חושב שיש משהו מעט לא הוגן ביחס שלך לנתניהו. לכל הפחות ניתן לומר את הדבר הבא על תקופתו כשר אוצר: הוא ידע לנצל משתנים חיצוניים לטובת הכלכלה הישראלית. או במילים אחרות, הוא לא דפק הכל. בימים אלו, זו מעלה נדירה.

  3. שאול א.

    לא טענתי שהוא דפק הכל. יכול להיות שהוא היה שר אוצר מעולה, לא טענתי אחרת. טענתי רק שהמשתנים החיצוניים – שלהערכתי הזהירה, אין לו או לאף אחד אחר את היכולת לנצל אותם לטובת הכלכלה הישראלית בקנה מידה גדול מספיק – משפיעים הרבה יותר מכל דבר אחר. למעשה, לא אני טענתי את זה, בנק ישראל טען את זה.
    אם הובנתי אחרת: אני לא בעד ולא נגד בנימין נתניהו.

  4. אלעד-וו

    פוסט מצויין. גם הכותרת.

    אדר: נתניהו היה חבר ב-think tanks של ניאו-קונסרבטיבים בארה"ב (אם אני זוכר נכון) ועובד לפי אותן שיטות. לשיטתם, כסף שיוצא כרגע עוזר להמרץ את השוק, בעוש כסף ששוכב במקום לא עושה טוב לאף אחד. כמו דם: דם זורם – בריא, דם עומד — שבץ. יש בשיטה שלהם משהו, אבל הם הולכים הרבה יותר מדי רחוק. השיטה הזאת היא חלק מהסיבה לגרעון המאסיבי שנמצאת בו ארה"ב מאז שנות ה-80. (וראי גם: http://en.wikipedia.org/wiki/United_States_public_debt)

    זה חסר אחריות רק אם המטרה שלך היא להבטיח את עתידן של השכבות החלשות. זה לא חסר אחריות אם המטרה שלך היא לגרום לפעילות במשק, מה שאת מאמינה שיגרום לצמיחה ותחרותיות.

    הבעיה הגדולה עם הביביסטים למייהם היא לא שהם טועים. הם גם טועים, אבל יש מידה מסויימת של אמת בטענות שלהם. אני אישית מאמין שפעילות מאסיבית במשק עוזרת לצמיחה ולתחרותיות בסיטואציות מסויימות. הבעיה שלי איתם היא שהם מתייחסים לכלכלה בתור מטרה כשלעצמה במקום להבין שמטרת הכלכלה היא לשפר את חיי האוכלוסיה.

  5. אדר

    אבל אלעד, כסף שנחסך בכלל לא שוכב במקום, הוא הרי מתמרץ את הכלכלה בצורה דומה לכסף שמוציאים על צריכה מיידית, כי הוא מושקע (אלא אם כן אתה שם אותו מתחת לבלטות). השאלה היא מה המקדם של כל שקל כזה, כזה שמושקע וכזה שצורכים איתו, וגם כמובן כמה זמן לוקח לכל אחד מהם להשפיע על הצמיחה. הרי הכלכלה הנאו קלאסית מעודדת גם השקעות ולא רק צריכה.

  6. אלעד-וו

    למיטב הבנתי, לא זו התפיסה הניאו-ליברלית. תמיד יכול להיות שהדבר נובע ממניעים שונים. למשל, רוצים שאנשים יהיו בחוב כדי שאפשר יהיה לשעבד אותם לתאגידים יותר בקלות, או שיתמכרו לצריכה מאותה סיבה. בכל מקרה, מה שאת אומרת משכנע אותי, אבל למיטב הבנתי זאת לא התפיסה הניאו-ליברלית המקובלת. הטרנד בעשרות השנים האחרונות בארה"ב הוא לעודד צריכה ולא חסכון. האמריקאים משוכנעים שהצריכה שלהם מסייעת לכלכלה, וחסכון פוגע. עד כדי כך, שאחרי 9/11, אם את זוכרת, בוש קרא לתושבים "Go Shop". וזו לא הפעם היחידה שהוא עשה זאת. ראי כאן:
    http://thinkprogress.org/2006/12/20/bush-shopping/

    הקונספציה היא בהחלט שצריך לצרוך כמה שיותר, וכך האמריקאים, להבנתי, תופסים את זה. ביקורות פרוגרסיביות כבר הרבה שנים מתרכזות באספקט הזה בתור אחד מהגורמים עם ההשפעות ההרסניות ביותר על ארה"ב והעולם.ראי נעמי קליין וכו'. (אגב, ראיתי ביום את Wall-E שמציג ביקורת כזאת בצורה יפה).

  7. אלעד-וו

    אפרופו, הנה ציטוט ממאמר של יואב קרני מהיום בבלוג שלו, שקראתי עכשיו. בקשר למשבר הכלכלי: "לפני עשרה חודשים ניטש ויכוח נוקב בוושינגטון על ההיגיון של תכנית להמרצת הפעילות הכלכלית. ממשל בוש ביקש 80 מיליארד דולר, כדי להזרים אותם לכיסיהם של האזרחים, כדי שהם יואילו לבזבז אותם, כדי שהצמיחה בתמ"ג תימשך (רק אחר כך יתברר שהמשק האמריקאי כבר עמד אז בעיצומו של מיתון).". הוא שאמרתי. (קרני אינו שמאלן כלכלי, אין לו אינטרס להציג את הדברים כך).

    אגב, שאול, אולי תאשר אוטומטית תגובות עם מספר ספור של לינקים? אאל"ט אין ספאם כזה יותר. (שאול: שיניתי. תודה)

  8. אדר

    אלעד, יש הבדל בין נאו ליברלים ונאו קלאסים. אחת מההנחות של הכלכלה הנאו קלאסית היא שככל שאתה מרוויח יותר כסף, אחוז גבוה יותר מהשקל השולי שלך הולך לחיסכון. וחיסכון זו השקעה. והשקעה זה טוב לצמיחה. ולכן השקל של העשיר שווה למשק יותר מהשקל של העני. כי העשיר משקיע והעני צורך. אגב, אם יש לך כמות מוגבלת של משאבים במשק, זה אומר בהכרח שאי השוויון מועיל לצמיחה (שזה פחות קשור לפוסט הזה). מה שאני לא מבינה רק, זה למה לעודד את העניים "לצרוך יותר" כשלמעשה מי שיכול לצרוך יותר זה דווקא העשירים, בעוד שהעניים רק נאלצים לצרוך יותר בשוליים כי הם עניים… זה כמו להפוך את האילוץ למטרה.

  9. שאול א.

    אם אני מבין נכון, מהדברים ששמעתי בזמנו מסטנלי פישר באיזה פורום, הצריכה הפרטית היא מנוע צמיחה עיקרי. את הצריכה הפרטית, כפי שאת מסכימה, מניעים יותר בעלי ההכנסות הנמוכות, בעיקר במעמד הביניים. זו הסיבה שבגללה צריך לייצר להם בשעה זו יותר הכנסה פנויה, על ידי הפחתות מס. זו תפיסה של נתניהו. השקלים הפנויים של העשירים יותר, באופן תיאורטי, ממילא לא יילכו בשעה כזו להשקעות, משום שההשקעות הן מסוכנות.

  10. אדר

    לא מסכימה. ההנחה היא שהעשיר צורך יותר מהעני, אבל גם חוסך יותר. העני צורך יותר יחסית לסך השכר שלו, כיוון שההוצאה על מוצרי מחיה בסיסיים מהווה את רוב השכר שלו ממילא. בעצם, אם רוצים להגדיל הכי מהר את הצריכה לא צריך לתת הקלות מס למעמד הביניים, אלא פשוט לתת כסף לעניים. כי ככל שיש לך יותר כסף, ככה כל שקל שתקבל מהמדינה ילך יותר לחיסכון ופחות לצריכה. אז שיתן לעניים כסף ושילכו לקנות בסופר אם זה מה שכ"כ חשוב לו.

  11. אלעד-וו

    אדר: אכן, לא טענתי שזו מדיניות חכמה. זו מדיניות גרועה מאד, אבל בה הם מאמינים. אני מבין מה הצדדים החיוביים של צריכה מוגברת, אבל נראה לי שבקיצוניות כזאת יכול להיגרם רק נזק.

להגיב זה מגניב