עריצות הרוב

1.

מה שקורה במשכן הכנסת בימים אלה לא ממש קיבל את ההד הציבורי שהייתי מצפה שסיפור כזה יקבל, ואולי זה לנוכח חשיבות האירועים האחרים שמתרחשים בעולם, אבל אולי זה קשור לירידת המעמד של הרשות המחוקקת בישראל לאורך השנים. בתמצית, למי שלא עקב: האופוזיציה החרימה את הקואליציה מזה יומיים, כמחאה על שורה של הצעות חוק לשינוי שיטת הממשל שהממשלה הביאה לכנסת. מדובר בהצעות חוק המיישמות את קווי היסוד של ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו אחרי הבחירות, עליהם כתבתי כאן.

2.

על כך שנתניהו מנסה לחזק באופן מהותי את היציבות השלטונית שלו ולהאריך את כהונתו, על כך אין חולק. על השאלה האם הוא עושה זאת בצעדים לגיטימיים מבחינה חוקתית, או שמא מדובר בהפיכה שקטה, על כך הדעות חלוקות. אבל, כציבור, היינו מצפים שהויכוח על כך ייעשה במסגרת כללי המשחק של הדמוקרטיה. במלים אחרות, היינו מצפים שהאופוזיציה, ככזו, תיאבק ביוזמות החקיקה של הממשלה במסגרת הכלים שעומדים לרשותה. מהות הכלים הללו – התנגדות ליוזמות הממשלתיות במליאת הכנסת. מובן מאליו הוא שהאופוזיציה נמצאת בעמדת מיעוט מול הקואליציה. אבל כך זה תמיד, או כמעט תמיד. ועדיין, ממשלות מתחלפות. כלומר, שכוחה של האופוזיציה הוא בשבירת איתנותה ויציבותה של הקואליציה לאורך זמן, טיפין טיפין, מעט בכל פעם, עד שזו מתפוררת ונערכות בחירות חדשות.

3.

אבל האופוזיציה בחרה הפעם בשיטת פעולה אחרת. במקום להיאבק ביוזמות החקיקה במליאה, החליטה האופוזיציה שהיא מדירה רגליה מהדיונים ומן ההצבעות, הן במליאה והן בכנסת. מבחינת הקואליציה, מדובר אפילו בהקלה. באין מתנגדים, אין לממשלה שום בעיה להעביר את החוקים במליאת הכנסת. ולראייה, היום אושר במליאת הכנסת בקריאה ראשונה תקציב המדינה, ללא מתנגדים. תקציב המדינה, לא איזה חוק קיקיוני.

4.

בעיניי, שיטת הפעולה שבחרה האופוזיציה לנקוט בה משולה לשבירת כללי המשחק. הדבר מזכיר לי אדם שניצב בפני כמה ברירות ביום הבוחר, מחליט שכולן גרועות, ולבסוף מעדיף שלא להשתתף כלל בבחירות. אלא שבחירה כזו נתפסת בעיני רוב האנשים שאני מכיר כבלתי לגיטימית. אבל, זה בדיוק מה שעושים הח"כים. הם משתתפים במשחק על ידי זה שהם בוחרים שלא לבחור, נאבקים על ידי אי מאבק, משתתפים על ידי אי השתתפות. כשאני הבעתי את העמדה הזו לפני הבחירות, קיבלתי מקלחת של צוננין.

5.

אלא שההבדל ביני – כאזרח שתפקידו לבחור או שלא לבחור – לבין חברי הכנסת, הוא תהומי, בעיניי. בעיניי, לחברי הכנסת אין ברירה כזו. חברי הכנסת, מן האופוזיציה או מן הקואליציה, הם נבחרי ציבור. הם יושבים בפרלמנט ונהנים ממנעמי השלטון על מנת לייצג את הציבור ואת רחשי ליבו. הם מאכלסים את כסאות הכנסת על מנת לייצג, על מנת להיות אקטיביים. הציבור שבחר בהם, בחר לבחור בהם, בחר לבחור בכלל. לכן אין להם את האפשרות המוסרית לומר לציבור בוחריהם – אנחנו מייצגים אתכם בכך שאנחנו לא משתתפים בשיח הפרלמנטרי. אילו היה מעוניין הציבור בנבחרי ציבור שלא יעשו, הציבור לא היה בוחר כלל.

6.

לנוכח הניתוח הזה, שהוא כמובן משקף את דעתי בלבד, אני מגיע למסקנה אחת בלבד. אין טעם להשתתף בבחירות.

7.

ובאופן בלתי קשור בעליל – כשתנוח עלי הרוח, אם תנוח, אכתוב על המעבר הצפוי שלי לתפקיד אחר, ומה זה אומר מבחינתי, וכו' וכו' וג'ו. המשך ערב נעים.

תגובות

  1. שמוליק

    לא האופוזיציה שברה את כללי המשחק אלא יוזמי החוקים המדוברים.

    וכאין חוקי משחק, אז גם האופוזיציה לא מחוייבת לאותם חוקי-משחק שלא קיימים.

  2. אביעד

    הדבר שלי הציק עד היום היה הכיסוי התקשורתי המקוון. לא הצלחתי למצוא בשום אתר מהם החוקים המדוברים שבגללם האופוזיציה מורדת. רק היום, אחרי שבעיני ציבור הגולשים ירד קרנה של האופוזיציה, ניתן היה למצוא אונליין את החוקים הנ"ל.

  3. מרמיט

    פסקה 4, שורה ראשונה: לא אמור להיות "…שיטת הפעולה שבחרה *האופוזיציה*…"?

    (השורה לעיל שברה את השיא לסימני פיסוק מוצדקים במשפט אחד.)

  4. Me

    מצד שני, בשיטת הממשל הנוכחית האופוזיציה יכולה לפעול בכל הכלים "הקונבנציונליים" שעומדים לרשותה ושהשתמשו בהם עד היום והסוף ידוע מראש – כל החוקים יעברו. למה? כי אין מצב שבו אחד מח"כי הקואליציה ימרה את הוראות הקואליציה ואין אפילו בדל סיכוי שאחד מהם יערוק לאופוזיציה בהצבעה זו. אז מה שנישאר לאופוזיציה הוא להמציא טריקים חדשים כדי להביע את מורת רוחה.
    לשיטתך, יכלו ח"כי האופוזיציה ל"נאום את עצמם לדעת" מעל הדוכן ולהביע התנגדות לחוקים אבל זה לא היה עוזר להם במאומה כי יש "משמעת קואליציונית". בשיטה הקיימת, חברי הכנסת של הקואליציה הם רובוטים של ראש-הממשלה, חסרי כל חשיבה עצמאית כי בסופו של יום הם רוצים ג'ובים מראש הממשלה.

    השיטה רקובה, השאלה אם יש משהוא אחר יותר טוב?

  5. דרומי

    מילא כשמדובר בשינויים לגיטימיים בחוקי המשחק. גם לגבי שינויים כאלה, הייתי מצפה שהם יעשו קצת יותר בהסכמה וקצת יותר תוך שיתוף של האופוזיציה – אם מדברים על שינוי יסודי.
    אבל החוקים האלה – או חלקם לפחות – הם חוקים שתפורים בדיוק לצרכים המידיים והרגעיים של הקואליציה של נתניהו (חוק מופז, חוק סלומיאנסקי). ההנחה היא שיש חוקים שיוצאים מתחום המשחק הדמוקרטי ומגיעים לתחום של עריצות הרוב.
    האם היית חושב שגם על הצעת חוק שמבטלת את הבחירות ומשאירה את ביבי ראש ממשלה לנצח נצחים המחאה הלגיטימית היא להצביע נגד? אני לא אומר שזה אותו דבר, אבל העקרון (מותר למפלגות אופוזיציה להתפצל) מתחיל להיראות דומה.

  6. אלעד-וו

    לי זה נראה צעד הולם. הבחירה באורי אריאל לועדה למינוי שופטים שערורייתית ממש. וכמוה גם החלטות אחרות. דווקא חוקי היסוד התפורים-במיוחד מפריעים לי פחות, אולי כי זה כבר נוהל שבשגרה.

    ביבי משתין על הכנסת בקשת, והמהלך של האופוזיציה סביר בעיני. למעשה, חברי הכנסת משחקים בקקי באופן קבוע וכל הדבר חסר משמעות, אבל אם כבר להעמיד פנים שיש פרלמנט מתפקד במדינת ישראל, אז למה לא, שיביעו מחאה.

סגור לתגובות.