1.

מה שקורה במשכן הכנסת בימים אלה לא ממש קיבל את ההד הציבורי שהייתי מצפה שסיפור כזה יקבל, ואולי זה לנוכח חשיבות האירועים האחרים שמתרחשים בעולם, אבל אולי זה קשור לירידת המעמד של הרשות המחוקקת בישראל לאורך השנים. בתמצית, למי שלא עקב: האופוזיציה החרימה את הקואליציה מזה יומיים, כמחאה על שורה של הצעות חוק לשינוי שיטת הממשל שהממשלה הביאה לכנסת. מדובר בהצעות חוק המיישמות את קווי היסוד של ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו אחרי הבחירות, עליהם כתבתי כאן.

2.

על כך שנתניהו מנסה לחזק באופן מהותי את היציבות השלטונית שלו ולהאריך את כהונתו, על כך אין חולק. על השאלה האם הוא עושה זאת בצעדים לגיטימיים מבחינה חוקתית, או שמא מדובר בהפיכה שקטה, על כך הדעות חלוקות. אבל, כציבור, היינו מצפים שהויכוח על כך ייעשה במסגרת כללי המשחק של הדמוקרטיה. במלים אחרות, היינו מצפים שהאופוזיציה, ככזו, תיאבק ביוזמות החקיקה של הממשלה במסגרת הכלים שעומדים לרשותה. מהות הכלים הללו – התנגדות ליוזמות הממשלתיות במליאת הכנסת. מובן מאליו הוא שהאופוזיציה נמצאת בעמדת מיעוט מול הקואליציה. אבל כך זה תמיד, או כמעט תמיד. ועדיין, ממשלות מתחלפות. כלומר, שכוחה של האופוזיציה הוא בשבירת איתנותה ויציבותה של הקואליציה לאורך זמן, טיפין טיפין, מעט בכל פעם, עד שזו מתפוררת ונערכות בחירות חדשות.

3.

אבל האופוזיציה בחרה הפעם בשיטת פעולה אחרת. במקום להיאבק ביוזמות החקיקה במליאה, החליטה האופוזיציה שהיא מדירה רגליה מהדיונים ומן ההצבעות, הן במליאה והן בכנסת. מבחינת הקואליציה, מדובר אפילו בהקלה. באין מתנגדים, אין לממשלה שום בעיה להעביר את החוקים במליאת הכנסת. ולראייה, היום אושר במליאת הכנסת בקריאה ראשונה תקציב המדינה, ללא מתנגדים. תקציב המדינה, לא איזה חוק קיקיוני.

4.

בעיניי, שיטת הפעולה שבחרה האופוזיציה לנקוט בה משולה לשבירת כללי המשחק. הדבר מזכיר לי אדם שניצב בפני כמה ברירות ביום הבוחר, מחליט שכולן גרועות, ולבסוף מעדיף שלא להשתתף כלל בבחירות. אלא שבחירה כזו נתפסת בעיני רוב האנשים שאני מכיר כבלתי לגיטימית. אבל, זה בדיוק מה שעושים הח"כים. הם משתתפים במשחק על ידי זה שהם בוחרים שלא לבחור, נאבקים על ידי אי מאבק, משתתפים על ידי אי השתתפות. כשאני הבעתי את העמדה הזו לפני הבחירות, קיבלתי מקלחת של צוננין.

5.

אלא שההבדל ביני – כאזרח שתפקידו לבחור או שלא לבחור – לבין חברי הכנסת, הוא תהומי, בעיניי. בעיניי, לחברי הכנסת אין ברירה כזו. חברי הכנסת, מן האופוזיציה או מן הקואליציה, הם נבחרי ציבור. הם יושבים בפרלמנט ונהנים ממנעמי השלטון על מנת לייצג את הציבור ואת רחשי ליבו. הם מאכלסים את כסאות הכנסת על מנת לייצג, על מנת להיות אקטיביים. הציבור שבחר בהם, בחר לבחור בהם, בחר לבחור בכלל. לכן אין להם את האפשרות המוסרית לומר לציבור בוחריהם – אנחנו מייצגים אתכם בכך שאנחנו לא משתתפים בשיח הפרלמנטרי. אילו היה מעוניין הציבור בנבחרי ציבור שלא יעשו, הציבור לא היה בוחר כלל.

6.

לנוכח הניתוח הזה, שהוא כמובן משקף את דעתי בלבד, אני מגיע למסקנה אחת בלבד. אין טעם להשתתף בבחירות.

7.

ובאופן בלתי קשור בעליל – כשתנוח עלי הרוח, אם תנוח, אכתוב על המעבר הצפוי שלי לתפקיד אחר, ומה זה אומר מבחינתי, וכו' וכו' וג'ו. המשך ערב נעים.