הפנסיה בצה"ל – תיקון טעות ושלוש תגובות

1.
היום פרסם העיתון טקסט שכתבתי על הפנסיה התקציבית של אנשי הקבע בצה"ל, נושא טעון מאין כמותו שבכל פעם שמישהו נוגע בו כל היצרים משתחררים מכל הכיונים.
אבל לפני שאגיד משהו על העניין הזה, קודם כל תיקון טעות, בעקבות פנייה שקיבלתי במייל:
בטקסט כתבתי במקור כי הפנסיה התקציבית היא "הטבה מופלגת שקיבלו כל עובדי המדינה בעבר, ובהם גם אנשי מערכת הביטחון, שבמסגרתה העובד לא חוסך דבר לפנסיה, ומיום פרישתו מקבל מהמדינה פנסיה חודשית של 70% ממשכורתו האחרונה עד יום מותו".
כאמור, אחד הקוראים העמיד אותי (בזעם) על אי דיוק, והוא אכן צודק. מדובר בפנסיה חודשית של עד 70% מהמשכורת האחרונה, לפי 2% בשנה. כלומר, אחרי 25 שנה של שירות בקבע (מגיל 21 ועד גיל 46, למשל), איש הקבע יהיה זכאי לפנסיה של 50% ממשכורתו האחרונה. כך שאם משכורתו הייתה 16 אלף שקל בחודש אזי הפנסיה שלו תהיה 8,000 שקל בחודש (ברוטו), וכן הלאה. הכתבה תוקנה באתר העיתון בהתאם.

2.
אי הדיוק הזה לא מוריד, בעיני, מהסיפור הבסיסי – שהפנסיה שאנשי הקבע מקבלים (וכן כל עובדי המדינה באשר הם שהיו במסלול של פנסיה תקציבית) היא הטבה מופלגת. את ההטבה המופלגת הזו מממנים, וימשיכו לממן עוד עשרות שנים, משלמי המסים. אותם משלמי מסים שבעוד עשורים בודדים יפרשו לפנסיה ויגלו שהפנסיה שלהם נמוכה להפליא, ועדיין ימשיכו למממן את הפנסיה התקציבית של אחרים.
בכל פעם שאני או מישהו אחר כותבים על הנושא הזה מתחיל מעגל של תגובות. מצד אחד, אלה שחושבים שצריך לשלול כל הטבה שהיא מאנשי הקבע. מצד שני, כל אותם אלה שכותבים שהם גמלאים של צה"ל שחיים מפנסיה זעומה ועל מה אנחנו מדברים.
אחת הסיבות, לטעמי, שהנושא הזה מעורר כל כך הרבה אמוציות היא משום שאנחנו חיים היום בעולם שונה מאוד מזה שהיה כאן לפני כמה עשורים בכל מה שקשור לשכר של עובדיו, ונגזרותיו (כמו הפנסיה).
אנשים מסתכלים ימינה ושמאלה ורואים שהדרך שלהם להשתכר בהתאם ליוקר המחיה היא: 1. להיות מנכלים בכירים או איכשהו במועדון הזה של האנשים שיושבים מאוד גבוה בצמרת ומקבלים משכורות עתק 2. לעשות אקזיט בהייטק 3. להיות חברים באיזו גילדה מקצועית או בוועד חזק שנהנה מזכויות יתר שלא קיימות יותר היום. כמו, למשל, פנסיה תקציבית.
ככל שיגדל הפער בין כלל העובדים לבין העובדים משלוש הקבוצות האלה, כך הכעס, לדעתי, רק יגבר. ואם הניתוח שלי נכון, מוטב לטפל בבעיה הזו ולא לתת לה להחריף, משום שהיא לא רק בעיה תקציבית, אלא גם חברתית.

2.5
במאמר מוסגר, הנחיתי הערב כנס במכון ון-ליר בנושא הפרטת הנמלים. הרבה אנשים דיברו שם, והרבה אנשים מהקהל שאלו שאלות. אחד מהם היא מיכאל (שכחתי את שם משפחתו) שסיפר שהוא עבד בעבר בחברת הדלק הממשלתית פז, ופוטר במסגרת תהליך הפרטתה. מיכאל דיבר מדם ליבו, סיפר שהוא קורבן הפרטה, ושבגיל 53, כשפוטר, איש לא דאג לו לפנסיית גישור תקציבית.
המלים הנוקבות שלו, שקשה מאוד להתמודד איתן, גרמו לי לחשוב שוב על הפנסיה התקציבית של גמלאי צה"ל. מיכאל, אני מניח, היה מוכן להסתפק בחצי מפנסיית הגישור שיקבלו אנשי הקבע של צהל שישתחררו בעוד 15-20 שנה, מיום שחרורם ועד היום שיגיעו לגיל הפרישה במשק. אבל הוא לא מקבל כלום. מה מותר הדם שלהם ממנו?

3.
בעקבות הטקסט שפורסם היום קיבלתי כל מיני תגובות למייל. החלטתי לפרסם כאן חלק קטן מהן.

תגובה ראשונה

לשאול,
קראתי את הכתבה שלך על הפנסיות של צה"ל.

בשנים האחרונות זה הפך למודה "לרדת" על המבוגרים שבנינו בגלל הפנסיה התקציבית….. יחד עם זאת אני לא חושבת שאנשים צעירים, יכולים לחוות את מה שאנחנו חשנו וחשבנו בתחילת שנות השמונים כדוגמא במקרה שלי.
אני לא איש קבע, אבל גם אני זכאית לפנסיה תקציבית, אני שוטרת.
אני לא אנסח מכתב חדש…….. אבל לפני חודשים בערך כתבתי מכתב לכתבת של גלובס. אני אעביר לך אותו מילה במילה.
אני מקווה שכך, תוכל לקבל הצצה הוגנת למחשבות של מי שנמצא בצד השני……..
של מי שעשה בחירות בגיל 20 ולא יכול להיות שוב בגיל 20

אני כן הוסיף ואספר לך, שאני בת לאיש צבא קבע שנפטר לפני 25 שנה. הוא היה גאה בעבודתו והרגיש אז שליחות…… הם כולם הרגישו שליחות……. אלו היו ימים אחרים של ציונות!!! שללכת לפני הצבא ל"כדורי" לדוגמא……. ורוב חברי וחברותי נשמו בבית את השליחות!!!
לצערי, היום אם היה בחיים היה מתקרב לגיל 78…. אני חושבת שהוא היה בהלם!!!

תודה מראש,
ר'

תגובה שניה

בכתבה נאמר כי כל איש צבא שנכנס לקבע עד ינואר 2004 זכאי לפנסיה תקציבית,
המשפט הנ"ל אינו מדויק משום שכל איש צבא שהתחייב להכנס לצבא הקבע לפני ינואר 2004 זכאי לפנסיה תקציבית.
לדוג' ישנו מסלול של עתודה אקדמאית בצבא שבמסגרתו אתה לומד תואר ראשון לפני הגיוס לצבא ורק לאחר מכן מתגייס לשרות הצבא,
במסגרת המסלול אתה מתחייב ל3 שנות קבע לפחות וזכאי לפנסיה תקציבית בתנאי שהתחייבת לקבע לפני ינואר 2004
ולכן המצב הנוצר הינו כי ישנם אנשי צבא (למדו תואר ראשון 4 שנים + 3 שנות שרות חובה) שנכנסים לקבע ב2011 וזכאים לפנסיה תקציבית.
(למיטב זכרוני הרופאים הצבאיים שלומדים 6/7 נכנסים לקבע מיד עם חזרתם לצבא ולכן שנת המעבר מפנסיה תקציבית לצוברת הוא בערך ב2011).
ישנם גם את כל מסלולי הקצונה היעודיית שמתחייבים על כניסה לקבע לפני תחילת שרות החובה שלהם.
הכמות הכוללת של אנשי הקבע הללו אולי קטנה, אבל השכר (והפנסיה) שהם מקבלים הינו מהגבוהים בצבא, מי שלמד לפני השרות בצבא זכאי לדרוג מהנדסים,
ובהמשך הקבע מקבל דרוג מחקר.
המסלול של הקצינים הייעודיים הינו לרוב עבור אנשים שישרתו בשטח ויקבלו רמת פעילות (שאגב מתקבעת לאחר מספר שנים).
לדעתי מדובר בכסף רב בייחוד שמדובר על סך אנשי צבא שנכסו לקבע, לכל היותר, 7 שנים אחרי ינואר 2004.

תגובה שלישית

היי שאול,

כתבה מאוד מעניינת ונכונה, ידעתי את הפרטים האלה.

מה שכן, אגב, ולא נאמר בשום שלב על הקטע של הרעה החולה של הפנסיה התקציבית,
הוא שחיילים שבקבע ומשתחררים יחסית מוקדם (אני אתן את עצמי כדוגמה של עתודאי שהשתחרר אחרי 3
שנים בקבע, וכן, אני הייתי בפנסיה תקציבית), בעצם משתחררים בלי שום חסכון פנסיוני בשלב הזה.

אני אתן לך את זה כחישוב מהיר:
אני כעתודאי למדתי עד גיל 21 תואר ראשון.
בגיל 21 התחלתי את שירות החובה שלי.
בגיל 24 התחלתי שירות קבע והשתחררתי בגיל 27.

לא בטוח כמה זה נכון לאנשים שמשתחררים "באמצע" אחר כך (בגילאים כמו 30-35).

כשהשתחררתי למעשה איבדתי את כל הפנסיה התקציבית שלי ופשוט החזירו לי את דמי הניהול שגבו ממני אבל את הכסף הנחסך שהפרישו לי אני הפסדתי למעשה.

כך שהשתחררתי בגיל 27 אחרי שעבדתי 3 שנים בקבע ולמעשה לא חסכתי אפילו שקל אחד של פנסיה.

שוב, אני לא בטוח איך זה עבור אנשים שמשתחררים בתחילת גיל ה-30 אבל אם המצב דומה שם, אז בעצם נוצר מצב שאנשים שעבדו כבר כמעט עשור משתחררים מהצבא בלי שהם חסכו שקל אחד לפנסיה שלהם.

תגובות

  1. נדב פרץ-וייסוידובסקי

    מיכאל הוא מיכאל לינדנבאום, מגיב ותיק בעבודה שחורה.

    לעניין הפנסיה התקציבית – אפשר לערער על התקפות הפיננסית\אקטוארית של המנגנון הזה, אבל אין בו שום דבר מושחת או בעייתי. הוא גם לא בהכרח יקר יותר למדינה.
    אסור לשכוח שבפנסיה תקציבית, אמנם המדינה משלמת עבור הגמלאים בתקופת הפנסיה שלהם – אבל מצד שני, עבור מי שבפנסיה צוברת המדינה (כמעסיק) מפרישה כל חודש כסף לקופת הפנסיה שלו. כך שבכל מקרה, המדינה משלמת את הפנסיה (וכך צריך להיות).
    יש כאן שתי שאלות – מנקודת המבט של העובד, דווקא הסיכון בפנסיה תקציבית הוא גדול יותר, כי הגוף שבו עבדת עלול לפשוט את הרגל מתישהו במהלך השנים (ולכן זה רלוונטי כמעט רק לעובדי מדינה).
    מהצד של המדינה, השאלה היא שאלה מימונית – מה יותר כדאי, לשים כל חודש כסף בקרן פנסיה, או לעשות בכסף הזה שימושים אחרים, ולהפריש אותו רק בעוד עשרות שנים, כשהעובד יצא לפנסיה. עקרונית, בהחלט אפשר למצוא את הדרך שבה משקיעים את הכסף הזה בצורה יעילה יותר מקרן פנסיה.

    כל זה מנותק מהעובדה, שהיום ישראל במצב בעייתי בגלל המעבר מפנסיה תקציבית לצוברת. עכשיו אנחנו במצב ביניים דפוק – מצד אחד, אנחנו עדיין משלמים פנסיה תקציבית למי שפרש כבר, אבל מצד שני, את ההפרשות למי שיפרוש בעתיד אנחנו עושים עכשיו. כלומר, כרגע אנחנו משלמים על הפנסיונרים של המדינה פעמיים.

  2. ארז רביב

    נדב הוציא לי את המילים מהפה.
    אדגיש רק את המסקנה – אין כאן הטבה מופלגת!

    יש כאן שינוי אידאולוגי.
    אין יותר את "המדינה" כגוף שבאמת דואג לאזרחיו, ואז אין זה משנה אם זו פנסיה פרטית, בפיקוח אפקטיבי של המדינה, או פנסיה תקציבית, שממילא ממומנת מאותה קופה וההבדל הוא רק בתזמון.

    לכאורה, אפשר לטעון שמסיבות ביורוקרטיות קל יותר לאשר לעובד תוספת שכר, בהתעלם מהמשמעות האקטוארית שלה, והבעיה תיפול לפתחם של פקידים אחרים בעוד מלא שנים. (וגם לזה יכול להיות פתרון של שינוי רישומי, בלי לערב קרן פנסיה פרטית, דמי ניהול וכדומה)

    אבל שים לב שמראש, זו טענה מאשררת את ההיגיון של לסכסך בין עובדים מוגנים לעובדים פחות מוגנים.
    תמיד קיים הפתרון העקרוני של לשפר את היחס לחלשים ולא להסית כנגד תנאים טובים המקבלים עובדים חזקים. אז במקום לעסוק ב"הטבות מופלגות" צריך לדאוג לחוסר הביטחון הסוציאלי של הרוב המופקר לחובת חיסכון בגופים שלא באמת מתומרצים לדאוג לו, אלא רק לעצמם

  3. יובל

    קודם כל, שאול, כל הכבוד על העיסוק האינטנסיבי בסוגיית הפנסיה. היא אכן הסוגיה החשובה ביותר המונחת לפתחו של הדור שהוא כיום בגילאי 30-40. לגבי הפער בין הפנסיה התקציבית לפנסיה הצוברת – מצד אחד, כיום עובדי מדינה נדרשים להפריש תחליף דמי ניהול לפנסיה התקציבית. מצד שני, הפנסיה התקציבית הייתה כרוכה פעמים רבות בהסדרי פרישה מוקדמים. היא נגזרת של השכר הקובע, ולא של הצבירה במהלך השנים. ונדמה לי שניתן לומר במידה רבה של ביטחון, בניגוד לטענות של המגיבים האחרים, כי היא טובה בהרבה (לעובד) מהפנסיה הצוברת, ועולה הרבה יותר כסף למדינה. היבט מרכזי בהקשר זה הוא העובדה שהפנסיה התקציבית נגזרת מהשכר הקובע ולא ממוצע השכר במהלך השנים. היבט נוסף שגובה הפרשות המעסיקים נשען על הנחות מימוניות מנותקות מהמציאות של רווח מצטבר של הקרנות, שלא מתממשות. ולגבי הפנסיה הצבאית, בשים לב להיקף "תומכי הלחימה" והפקידים בצבא, אי אפשר שלא להזדעזע מהמצב, הטעון תיקון מיידי ומשמעותי.

  4. אבני יוסף

    לשאול שלום רה,
    מאחר ושירתתי 22 שנים בקבע ו- 10 שנים כאזרח עובד צהל נתקלתי בשני סוגי הפנסיות: תקציבית מקבע ונצברת כאע"צ. בתקופה שבה שרתתי בקבע אף אחד לא חישב את השעות הרבות שהייתי בשרות וגם אף אחד לא חישב שעות נוספות, תורנויות, חגים ושבתות. האם ניתן לחשב את כמות השעות הנוספות שאיש קבע כמוני השקיע בעבר ולהשוות אותם בערך הכספי שמקביל לערך הכספי של פנסיה נצברת על ידי המועסק ועל ידי המעסיק? חבל שכלכלנים בכירים לא חישבו את שעות השרות הרבות האלה בערך כספי, הרי כך אפשר להגיע להשוואה הוגנת בין פנסיה תקציבית ופנסיה נצברת.

  5. נועם

    מר אמסטרדמסקי, אתה מציין שיש תיקון, לא חלילה טעיתי.. לעיתונאים יש כוח עצום ביד, שימוש לא נכון הופך אותו לכוח להשחית, ארחיק לכת ואומר שפגעת בביטחון המדינה, במקום לגרום לכך שמיטב המוחות ירצו לתרום למדינה ולשרת, גרמת שמיטב המוחות ירצו לברוח משרות הקבע ולא יוכלו להראות את פרצופם בפומבי מחשש שמישהו יתנכל להם.
    פנסייה שניתנה לגמלאים ניתנה להם על פי חוק, לכן מה בדיוק הטענה לגימלאים? מה הם אמורים עכשיו לעשות? להתאבד?
    יציאה לפנסייה מוקדמת נקבעה עוד מימי בן-גוריון שהבין שצבא צריך להיות צעיר ורענן, כן, גם מי שמשרת בתפקידי עורף לא נרצה לראות אותו מתקבע בכיסא ומסתאב בסגנון חונטה גנרלים של ארגנטינה, גם לא נרצה לראות גנרלים זקנים וחולים ויש לזה מחיר. גם אם איש הקבע רוצה להמשיך ולשרת, על פי חוק הקיים הוא נאלץ להשתחרר.
    הפצת שינאת חינם והתנפלת על אנשים שנתנו את מיטב שנותיהם למדינה, טענות יש להפנות למקבלי ההחלטות, פנסיה תקציבית אין כבר 12 שנה או יותר.
    גם המספרים שפירסמת לגבי גובה הפנסיות מופרחים, שכבת אל"מ – תא"ל היא דקה, רוב הגמלאים מקבלים שכר שקרוב יותר למינימום, נגדים וקצינים בדרגת רס"ן. בגיל 45 מי ומה בדיוק מחכה לפורשים בחוץ? לחלקם זו ההכנסה היחידה.

    תיקון ראוי הוא שדבריך יפורסמו בעיתונך ולא יתחבאו בבלוג.

  6. אלכס

    רק שאול, עוד תיקון קטן:
    להבדיל מבני תמותה רגילים, משרתי קבע (ושוטרים, ואנשי כוחות הבטחון) מקבלי 2% גם על שירות חובה. מה שמוסיף להם 6% (לרובם, כלומר לגברים) ויכול להביא אותם ל76% פנסיה (למה? ככה, מה זאת אומרת). חוץ מזה יש להם גם הגדלות רמטכ"ל, שזה בלי קשר, בנוסף, ומעל (מדיניות סודית שאף אחד לא יודע איך מתקבלות לפיה החלטות), ולפעמים גם 3% לשנה, במקום 2. ככה ש- 50% על 25 שנות קבע זה בגדר חלום.

  7. פינגבאק: המפגש עם שאול אמסטרדמסקי | יוסי גמפל – גמלאי צה"ל חברי צוות

  8. אסף

    שלום. כגימלאי צהל. למען ההגינות והצדק. אני ועוד רבים מוכנים לוותר על הפנסיה בגיל 45 ולהמשיך לעבוד עד גיל 67 כמו כל אזרח במדינת ישראל.
    מאידך שישלמו לי על כל שעה נוספת שעשיתי. שעות כוננות. שנקבל את כל ההטבות שיש היום לעובדים במגזר הציבורי. את הזכות לשבות. בחשבון גס שעשיתי. הכנסות מפנסיה אל מול מה שלא קיבלתי אילו הייתי עובד ציבור.. הצבא חייב לי עוד כ 3 מליון שח..

  9. עזרא אברהם

    היכן ניתן לברר האם מגיע לי פנסיה שכן הייתי בקבע בשנים 194-1977, 1981-1985

להגיב זה מגניב