הערת שוליים לתחקיר המקור על תקציבי משרד החינוך


השבוע שודר בתוכנית המקור תחקיר מקיף של רביב דרוקר ורזי ברקאי (תחקירנית: קרן שמש) על האופן שבו משרד החינוך מתקצב את בתי הספר השונים בישראל. וליתר דיוק, התחקיר חשף עד כמה משרד החינוך מחלק את ה-40 ומשהו מיליארד שקל שלו בין בתי הספר בצורה שלא רק לא מצמצמת פערי הזדמנויות ופערי הישגים בחינוך, אלא ייתכן שאפילו מעמיקה אותם. התחקיר המלא נמצא כאן.


ליבת התחקיר היתה חשיפת רשימה רשמית של משרד החינוך, שמקיפה 400 בתי ספר בישראל, ומראה כמה שעות שבועיות מקבל כל בית ספר, במסגרת כל התוכניות והסלים הקיימים. שיטת התקצוב של בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים אינה מבוססת על תקציב לפי מספר התלמידים, אלא על תקציב לפי מספר שעות הלימוד. ומספר שעות הלימוד עצמן נקבע על פי נוסחה, שבפועל מתעדפת גודל מסוים של כיתה. זה הבסיס, ועליו משרד החינוך מחלק תוספות נוספות, לפי כל מיני סלים (סל קליטה, סל פריפריה, יום חינוך ארוך, ועוד כל מיני).
זרימת הכסף נעשית בכל מיני אפיקים, ולא רק מברז מרכזי אחד.

בשורה התחתונה: תלמידי החינוך הממלכתי דתי מקבלים העדפה בולטת ומובהקת ביחס לכל זרם חינוכי אחר. גם ביחס לתלמידי החינוך הממלכתי, וקל וחומר ביחס לתלמידים הערבים, הבדואים, הדרוזים וגם החרדים.


מבלי להמעיט ברגע בחשיבות חשיפת הרשימה, וחשוב מזה מבלי להמעיט בעבודת עיבוד הנתונים המרשימה שתחקירני המקור עשו במשך חודשים ארוכים על הרשימה הבלתי נוחה שהם הצליחו להשיג ממשרד החינוך, עיבודים שמראים בדיוק רב איזה בית ספר מקבל פחות או יותר שעות לימוד וכמה בדיוק, העובדה כי החינוך הדתי מקבל יותר מכל אחד אחר היתה עובדה ידועה, לפחות לחוקרי חינוך, מזה שנים. הנה דוגמא לרק אחד מהמחקרים שנעשו בנושא, של חוקר החינוך המוביל בישראל (שגם מתראיין לתחקיר), נחום בלס. המחקר שצירפתי בלינק הוא המחקר המקיף ביותר שאני מכיר שבדק את השינויים בתקצוב מערכת החינוך היסודית בעשור הראשון לשנות ה-2000, והגיע בדיוק למסקנה זו. והיו גם מחקרים אחרים, ביניהם גם של בלס, שנעשו למשל תחת תנועת ״הכל חינוך״ ששר החינוך הנוכחי שי פירון עמד בראשה עד לפני שנכנס לפוליטיקה.
בקיצור, גם אם לא היתה ידועה לציבור הרחב, מאפייני האפלייה במערכת החינוך היו ידועים לאנשי המקצוע.
ההישג הגדול של תחקיר המקור הוא חשיפת הרשימה עצמה, הרשימה המדויקת של משרד החינוך, שאי אפשר להכחיש אותה, אי אפשר להתווכח איתה, אי אפשר לפרש אותה, אי אפשר לטעון אחרת. בכלל, זה הכוח הגדול של עיתונות מבוססת נתונים. כשאתה מצליח להגיע לנתוני המקור, יש לך כוח גדול מאוד ביד.


אבל,
הרשימה שאנשי המקור הצליחו לשים עליה את ידם היא רשימת שעות החינוך שמקבלים בתי הספר.
היא לא מציגה כסף. היא לא מדברת בשקלים. היא לא מראה עד כמה האפליה הזו עמוקה במונחי תקציב, אלא רק במונחי שעות. האם יש למשרד החינוך רשימה זהה, מקבילה, משלימה, שמראה את אותם הנתונים רק בכסף?
התשובה היא כן. למשרד החינוך יש כזו. הוא רק לא מוכן לחשוף אותה בשום פנים ואופן.


באוגוסט 2011 הממשלה קיבלה החלטה: להטיל על משרד החינוך ליצור מערכת ממוחשבת שתמפה ותציג את כל התקציבים המשרד מזרים באפיקים שונים לכל בית ספר ובית ספר.
הזמן חלף, ומערכת אין.
במאי 2013, במסגרת אישור התקציב הקודם, הממשלה החליטה שמשרד החינוך ירחיב את המערכת שהוא בונה, ויכלול בפנים גם את התקציבים שהרשויות המקומיות משלימות מעבר לתקציב משרד החינוך, בשביל להציג תמונה מלאה ושלמה יותר.
יותר מזה, הממשלה החליטה שמשרד החינוך יפרסם את הנתונים לציבור הרחב, כך שכל ישראלי יוכל לדעת לאן הולכים כספי המסים שלו, ואיזה ילד מקבל יותר, הילד בדימונה או הילד בהרצליה, הילד בחורה או הילד בכוכב יאיר.
זה היה במאי 2013. אנחנו כבר בנובמבר 2014, והציבור עדיין לא יכול לראות את הנתונים.


באוגוסט 2014 ח"כ סתיו שפיר שאלה את שר החינוך מתי בדיוק יפורסמו הנתונים. מי שענה במקומו של שר החינוך היה סגן שר החינוך אבי וורצמן איש הבית היהודי. הוא הבטיח שהנתונים יפורסמו עם תחילת שנת הלימודים. הנה, תראו:

שנת הלימודים מזמן כבר התחילה, והנתונים טרם פורסמו.
מתי יפורסמו? השד יודע. הניחוש שלי, לעולם לא.



בכל פעם שפניתי למשרד החינוך בשנתיים האחרונות בשאלה האם אפשר לקבל כבר את הנתונים, התשובה היתה אחת: המערכת עדיין לא מוכנה. גם התנועה לחופש המידע פנתה למשרד החינוך בנושא, וקיבלה את אותה התשובה, המערכת לא קיימת.


רק שמשרד החינוך, איך נאמר, משקר.

אני אומר את זה בביטחון כי עם הזמן התחלתי לאסוף עדויות, עוד ועוד עדויות, שמעידות שהמערכת דווקא מוכנה גם מוכנה. יותר מזה, ככל הנראה שר החינוך בעצמו כבר נחשף לנתונים במחצית השניה של השנה הקודמת.
השבוע שוב אמרה לי מישהי, שנחשפה לנתונים בעצמה, שהמערכת קיימת גם קיימת, ושכנראה הכוח היחידי שיגרום למשרד החינוך לפרסם אותה הוא בג"ץ. מי יכול לעזור לבג"ץ? למשל ארגוני זכויות או ארגונים מהמגזר הערבי שיכולים לטעון לאפליה תקציבית. "הם ישקרו לכולם", היא אמרה לי, "חוץ מלבג"ץ".

משרד החינוך לא רוצה לפרסם את המספרים, את פערי התקציב, מטעמים שאפשר להבין אותם. זה מוקש פוליטי, איזה נבחר ציבור רוצה לאבד רגל בגללו? חבל רק שמדובר בכסף ציבורי. הרבה כסף ציבורי. יותר מ-40 מיליארד שקל. החשיפה של המקור השבוע היא חשיפה חשובה מאוד. עכשיו צריך להגיע למסמך עם המספרים עצמם.

בכל מקרה, גם מבלי שהנתונים מפורסמים, הם משמשים את משרד החינוך החל מהשנה בתחילת תקצוב דיפרנציאלי במערכת החינוך. כלומר, לתת קצת יותר לאלה שיש להם פחות. אני לא יודע מה היקף התקצוב הדיפרנציאלי השנה, אני רק יודע שהוא שולי ונעשה לגמרי בשושו, בשביל לא לעורר שדים רדומים, בשביל לא להרגיז את ציבור הכיפות הסרוגות שיאבדו תקציבים לטובת החינוך הערבי. בעוד שבוע ההיקף המדויק אמור להיחשף במסגרת ספר התקציב שיוגש לכנסת, ואם הפוליטיקה תאפשר, ההיקף שלו יגדל בשנים הקרובות.

זהו, סתם שתדעו.

תגובות

  1. שאול א.

    א׳, אני לא בטוח שהנתונים במית״ר כוללים את *כל* הכסף שמקבל כל בית ספר. פעם, כשניסיתי לשאול על זה את משרד החינוך קיבלתי תשובה לא ברורה.
    ב׳, אני כן בטוח שמערכת מית״ר אינה מובנת לבני אנוש מן השורה שאינם בעלי תפקיד במשרד החינוך, ואני לא זוכר שהיא מאפשרת פילוחים והשוואות בין זרמים, מוסדות וכו׳. אני טועה?

  2. orikatz

    כן, גם אני לא הבנתי על מה הרעש הגדול. שמעתי כבר לפני זמן רב על מחקרים אודות מערכת החינוך ועל כך שבתי הספר הדתיים מופלים לטובה ובתי הספר הערבים מופלים לרעה. אבל אתה יודע איך זה, בד"כ כשמשקיעים המון בתחקיר אז חייבים להציג את התוצאה כאילו שהיא מחדשת משהו, גם היא לא, כמו שעושים אצלכם כל הזמן.

  3. yogevsharvit

    מערכת מיתר באמת לא מובנת לאף אחד, כולל לאלה שצריכים להתשמש בה. הפילוחים שלה קשים אבל לפי מה שאמרה לי אחת שיודעת, המידע שם הוא השיקוף האמיתי של התקציבים שעוברים לרשויות – הבעיה היא כמובן למצוא את התיאום בין הנתונים שמופיעים במערכת מיתר לנתונים שהרשויות מפרסמות (רמז, קשה מאד).
    ישנה מערכת נוספת של משרד החינוך שמראה את התקצוב של הרשויות וגם מתיימרת לייצג את החלק של הרשות בתקצוב – הבעיה היא שהמידע במערכת הזאת חסר. בבדיקה שעשיתי מול הרשות שלי אחד משני התיכונים היחידים בעיר "נעלם" בכמה שנים, למרות שהפרמטרים של הבדיקה היו זהים משנה לשנה (אמת היא שפשוט הורדתי את כל המידע שהיה לאותו שנה)
    זה גם הוליד את הפוסט הזה:http://www.hasadna.org.il/%d7%97%d7%93%d7%a9%d7%95%d7%aa/%d7%90%d7%9c-%d7%aa%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%95-%d7%90%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%94%d7%9b%d7%a1%d7%a3-%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%95-%d7%90%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%94%d7%aa%d7%a7%d7%a6%d7%99%d7%91/
    מבחינתי לחוסר השקיפות הזאת בתוך משרד החינוך יש היבט נוסף שנוגע לסוגיה שכבר דיברת עליה – נוצר מצב שבו תכנון התקציב מכיל חוסר וודאות בעייתית – אגף התקציבים מתכנן תקציבים למשרד החינוך לפי נתוני גידול אוכלוסיה וצרכים אבל הוא לא יודע את מפתח התקצוב הפנימי של משרד החינוך – ואם הוא לא יודע את המפתח הפנימי, איך הוא יודע כמה כסף באמת הוא צריך לתקצב?

  4. גבי

    לחקור ללא משוא פנים ..ואולי שאלתא בכנסת לשר הממונה שייתן תשובות לציבור…

  5. יעקב

    לא היה ברור בכתבה האם השעות כוללות תוספות תקציביות מהרשויות המקומיות, ההורים, רשתות חינוך ועוד. במידה וכן צריך לפלח את השעות לפי מקורות תקציביים ואז לעשות את ההשוואה. לדעתי הנתונים בכתבה כללו מקורות תקציביים נוספים (זה עלה מאוד ברור מהדוגמה שת שני בתי ספר בשדרות שמבחינת המאפיינים אמורים להיות מתוקצבים אותו דבר אבל בפועול הם ממש לא). אם זה נכון, חסר הרבה מאוד מידע שיאפשר להבין טוב יותר את מקור הפערים.

  6. משה

    מערכת מיתר כוללת את כל התקציבים שמשרד החינוך מעביר עבור מוסדות החינוך על כל שלביהם וכוללת את כל התוספות.
    המערכת קשה ללימוד מכיון שהתקציב מורכב מאוד. אכן, רבים מנהלי בתי הספר שלא טורחים ללמוד את המערכת ועל כן מפסידים סכומי עתק מתקצובם בעיקר בשל חוסר בהכרת סעיפי תקצוב ועדכון לקוי של נתוני המורים ורמת השירות. (אין צורך לומר שבדיוק לתפר הזה נכנסות חברות רבות הנותנות ייעוץ למוסדות חינוך כדי להגדיל את תקציבם).

    המערכת אינה מאפשרת להשוות ישירות בין מוסדות חינוך ובשביל זה צריך להתמצא בה היטב, להוריד את הקבצים ולערוך השוואות. המערכת המציגה את תקצוב הרשויות מספקת תחזית בלבד ואינה כוללת את כל רכיבי התקציב וחלק מהתוספות.

    אין שום רשות ממשלתית המציגה את התקציבים שהיא מעבירה בצורה כל כך שקופה ועדכנית, וזאת אין לשכוח גם אם יש מה לשפר במיתר ויש הרבה מאוד.

    כדי להמחיש את מורכבות מבנה התקצוב ראו כאן: http://meyda.education.gov.il/files/MinhalCalcala/sagol.pdf. החוברת אינה כוללת את כל נושאי התקצוב.

  7. נחום

    לשם ההוגנות:
    האם ייתכן שהשקעת משרד החינוך באה במקביל להשקעת ההורים, והיא תוצאה שלה?
    כלומר, האם יתכן שיש מדיניות 'שקל כנגד שקל' (על כל שקל של ההורים המשרד נותן שקל משלו), ומאחר שהורים דתיים משקיעים חלק עיקרי מהונם בחינוך הילדים, הדבר משתקף בתקציבי משרד החינוך?
    כמובן שגם אפליה מכוונת תיתכן, אבל בדרך כלל התשובות היותר מורכבות הן גם המדויקות…

להגיב זה מגניב