פסטילוקר, חלק ב׳ | השינויים שקרו פה שמערכת הביטחון מסרבת להפנים

מה השתנה מאז הדוח המשמעותי האחרון (ב-2007) על תקציב הביטחון ומה הדוח של ועדת לוקר צפוי לעשות

כבר בפתיחת הדוח, ועדת לוקר מבהירה מה השתנה בשבע השנים האחרונות מאז שוועדת ברודט לבחינת תקציב הביטחון הגישה את הדוח שלה (שאומץ בידי ממשלת אולמרט אחרי טראומת מלחמת לבנון השנייה).
שלושה דברים עיקריים השתנו, שמשנים את כל התמונה. ראשית, האיומים הביטחוניים השתנו. הוועדה מציינת כי האיומים המסורתיים – למשל, הצבאות הסדירים של סוריה, עיראק או מצרים – התפרקו והפכו בלתי רלוונטיים. מנגד, האיומים האסטרטגיים של חיזבאללה וחמאס על העורף הישראלי גדלו משמעותית.
בנוסף, היכולת הכלכלית של המשק להמשיך לממן את תקציב הביטחון הגדול פחתה. ועדת ברודט הניחה שקצב הצמיחה של המשק יעמוד בממוצע על 4% בשנה. ועדת ברודט טעתה. בפועל, מאז ועד היום, קצב הצמיחה הממוצע של המשק עומד על קצת יות מ-3% בשנה. וכשהמשק צומח פחות, יש פחות הכנסות ממסים, וכשיש פחות הכנסות ממסים, יש פחות אפשרות לממן גידול בתקציב הביטחון, אלא על חשבון קיצוץ בתקציבי המשרדים האזרחיים.
וכאן אנחנו מגיעים לשינוי השלישי שהתרחש מאז דוח ברודט – המחאה החברתית של 2011. מחברי הדוח מציינים את האירוע הזה במפורש כאחד השינויים הגדולים שהתחוללו כאן בשנים האחרונות. זאת משום שהמחאה החברתית הביאה לשינוי סדרי העדיפויות (גם אם באופן זמני), שחייב קיצוץ בתקציב הביטחון. הקיצוץ ההוא, בתחילת 2012, תפס את מערכת הביטחון לא מוכנה, והיא סוחבת את הפצע התקציבי הזה עד היום.


השילוב של כל אלה הופך את דוח לוקר במידה רבה לקריאת השכמה מהדהדת לצה״ל ולמערכת הביטחון. לקריאת השכמה שאומרת ׳אם לא תתעוררו שם בקריה בתל אביב, אם לא תבינו שמנגנוני פיקוח חיצוניים הם האינטרס שלכם בשביל לוודא שאתם לא מוציאים יותר מדי כסף על דברים שלא צריך, תמצאו את עצמם בתוך שנים ספורות בפשיטת רגל או לכל הפחות מול שוקת תקציבית שבורה. הציבור לא יוכל להמשיך לממן אתכם כי המשמעות תהיה העלאת מסים או פגיעה בתקציבים האזרחיים הרעועים ממילא, ואתם לא תוכלו לתת מענה ביטחוני לאיומים מסביב. לכן, זה האינטרס שלכם להתעורר, ולהבין שהגיע הזמן לשנות כיוון׳.
לשם כך, דוח לוקר מציע מנגנונים פשוטים יותר מאשר אלה של ועדת ברודט. בלי מנגנוני הצמדה מסובכים, בלי תילי תילים של מלים. דוח ברודט היה מייגע. דוח לוקר הוא סטקטו. הוא כולל צעדים פשוטים וחדים, אם כי בחלקם כואבים ליישום. קיצוץ כוח אדם, קיצוץ בפנסיה, דגש על תקציב לאימונים ולמחקר ופיתוח ושינוי אופן בניית התקציב והבקרה עליו, הגדלה משמעותית של השקיפות ותחילת מתן דין וחשבון אמיתי לדרג הפוליטי, ורחמנא ליצלן אפילו קצת לציבור הרחב.
הדוח הזה, אם ייושם, יחזק משמעותית את צה״ל ואת מערכת הביטחון ואת היכולת שלהם לתת מענה לאיומים. הוא יהפוך את צה״ל לרזה יותר אבל עוצמתי ויעיל יותר, ותורם יותר לחברה הישראלית (ולו בכך שהוא משחרר את הצעירים להיכנס למעגל התעסוקה או ללימודים גבוהים שנה מוקדם יותר). הוא יגרום לצבא לפנות המון כסף לעצמו (בעיקר על ידי צמצום כוח אדם ופנסיה) ולהיות יעיל יותר ומבצעי יותר (תקציב האימונים יוגדר כעוגן שסטייה ממנו דורשת אישור מיוחד של הממשלה) ומוכן יותר לעתיד (כי במקביל לאימונים, גם למחקר ולפיתוח יהיה עוגן תקציבי). ובנוסף, בגלל שתקציב הביטחון יוגבל ולא יעלה בחמש השנים הקרובות (אלא רק בהתאם למדד המחירים לצרכן), המשמעות היא שבכל שנה הממשלה תוכל להקצות את התוספות שלא הולכות לתקציב הביטחון למשרדי הממשלה האזרחיים (למשל, למערכת ההשכלה הגבוהה), או פשוט להוריד את המסים.

אבל בשביל שזה יקרה, נדרשת מנהיגות אמיצה.

להגיב זה מגניב