אין לי כותרת טובה. פשוט קראו את זה

אני עיתונאי בדיוק 8 שנים. הגעתי לעיתונות לגמרי במקרה, ולא ידעתי עד הסוף למה אני בכלל רוצה לעסוק במקצוע הזה. בשלוש השנים האחרונות לפחות אני כותב לא מעט על פנסיה. לעיתים באובססיביות, אבל בעיקר מתוך תחושת שליחות מסוימת, כי אני חושב שיש במודל הפנסיה שלנו דברים מקולקלים שצריך לתקן אותם, ובשביל שזה יקרה צריך להעלות את המודעות הציבורית לכך, אחרת הפוליטיקאים והפקידים לא יזוזו. זו עבודה יומיומית וסיזיפית, ולשמחתי יש לי עורכים שנותנים לי לרוץ על המגרש הזה ברוחב לב. אתמול, כשמשרד האוצר יצא סוף כל סוף בהכרזה הסוג של היסטורית הזו, לא יכולתי שלא להתרגש. זו הסיבה שבגללה אני עיתונאי. לא במקור, אבל בדיעבד. זו הסיבה שבגללה אני קם כל בוקר ובוחר להיות במקצוע הזה: לא רק לדווח אלא להשפיע, בשביל לשנות (ולדעתי לטובה). לעיתים נדירות אתה זוכה להרגיש בתור עיתונאי שאשכרה הצלחת במשהו. הנה טור הפרשנות שכתבתי על הצעד הזה לעיתון

ההכרזה אתמול של משרד האוצר על מכרז ליצירת קרן פנסיה מוזלת שתהיה ברירת מחדל היא הדבר הקרוב ביותר לקרן פנסיה ממלכתית שמשרד האוצר יכול לייצר תחת תפיסת העולם הנוכחית. כלומר, תחת תפיסת העולם שהתחרות בשוק החופשי היא זו שתייצר את הפתרון הטוב ביותר לחוסכים, תחת תפיסת העולם הזו הצעד שהאוצר הכריז עליו היום הוא הכי מרחיק לכת שיכול להיות מבחינת לקיחת האחריות של המדינה על העתיד שלנו.
מה קרה כאן בעצם? אחרי 15-20 שנה של התפרקות איטית אבל שיטתית של המדינה מהאחריות שלה לפנסיה שלנו, כלומר לעתיד של הציבור, במשרד האוצר החליטו ללכת על שינוי כיוון מסוים. זה לא סיבוב פרסה מוחלט, המדינה לא תלך אחורנית עד הסוף ותיתן לכולם פנסיה תקציבית. אבל במסגרת המודל הקיים, שבו האחריות לחסוך היא עלינו וגם כל הסיכונים שכרוכים בחיסכון ארוך טווח כמו פנסיה, במסגרת המודל הזה פתאום המדינה דואגת לנו לדבר אחד – לדמי ניהול נמוכים יחסית.
וזה, אחרי כל כך הרבה שנים של הפקרות, זה אולי נראה מעט, אבל זה המון. בלי ציניות – סחתיין גדול.

לכל מי ששואל למה אתם מתעסקים כל הזמן בדמי הניהול ולא בדברים האחרים, הנה הסבר קצר בשביל לסגור את הפינה הזו אחת ולתמיד: יש המון בעיות שמאיימות על הפנסיה שלנו. למשל תוחלת החיים שמתארכת, השינויים בשוק העבודה, הריביות הנמוכות, שינויים דמוגרפיים בחברה, וגם דמי הניהול. על הבעיות האלה ועל אחרות אנחנו כותבים ב״כלכליסט״ כבר כמה שנים טובות.
אבל מתוכן, רק על בעיה אחת אנחנו יכולים להשפיע בטווח המיידי, ובקלות יחסית – על דמי הניהול. דמי הניהול הם לא עניין שולי. עובד שישלם את דמי הניהול המקסימליים לאורך כל שנות העבודה שלו – ולפחות מחצית מהעובדים במשק, לפחות מיליון וחצי אנשים, זה הגורל שלהם – ייפרד לשלום מרבע מהפנסיה העתידית שלו. זה לא עניין של מה בכך.
כן, גם התשואות בבורסה חשובות. אפילו חשובות מאוד. אבל עליהן אין לנו השפעה. התשואות אינן ידועות לעתיד. הדבר היחידי שידוע הם דמי הניהול, ולכן יש לטפל בהם, ובעיקר עבור העובדים החלשים ביותר, עם המשכורת הנמוכה, שכוח המיקוח שלהם פשוט לא מאפשר להם להוריד לעצמם את דמי הניהול.
לכן טוב שהמדינה לוקחת אחריות על העניין הזה, כשם שהיא צריכה לטפל גם בבעיות האחרות.


השאלה הגדולה כעת היא האם המהלך הזה יצליח. ובשביל לענות על השאלה הזו, צריך לצאת רגע מהראש התיאורטי של משרד האוצר, ולנסות להבין איך השוק הזה עובד. מהם החסמים הפסיכולוגיים, ומהם הטריקים והשטיקים שנמצאים בין העובדים ובין דמי הניהול הנמוכים שלהם, שעלולים להפריע למהלך הזה להשיג את המטרה שלו.
שוק הפנסיה בישראל הוא שוק די ריכוזי. נתח השוק של חמש הקרנות הגדולות – מנורה, מגדל, כלל, הראל והפניקס – הוא בערך 97%. כל יתר הקרנות הקטנות תופסות ביחד רק 3% מהשוק. חמשת הגופים האלה מנהלים יחד יותר מ-215 מיליארד שקל, והסכום הזה גדל בכ-15%-20% כל שנה כי בכל שנה מצטרפים למעגל העבודה כ-150 אלף חוסכים חדשים והכסף עצמו צומח בבורסה (לרוב). זה הרבה מאוד כסף, שגדל מאוד מהר.
הנתונים של קרנות הפנסיה מלמדים שלפחות מחצית מהחוסכים שלהן משלמים את דמי הניהול המקסימליים המותרים בחוק. מי אלה העובדים האלה? אלה בעיקר העובדים בעלי השכר הנמוך יותר. למשל, העובדים שהפנסיה שלהם היא פנסיה חובה (פנסיה שהמעסיק חייב לתת לעובד אחרי 6 חודשים שהוא עובד אצלו). השכר של העובדים האלה נע בין שכר המינימום לשכר החציוני במשק, כלומר בין 4,500-6,000 שקל בחודש, בערך.
העובדים החזקים יותר, אלה שעובדים במקום עבודה גדול או שיש להם ועד חזק מאוד או מעסיק נאור במיוחד, משלמים כבר היום דמי ניהול נמוכים יותר. אני, למשל, משלם כל חודש כ-1.5% על כל הפקדה חודשית ועוד 0.2% מסך החיסכון המצטבר. אלה דמי ניהול נמוכים יחסית, ויש מקומות עבודה שמשלמים להם גם פחות.
המהלך של האוצר אמור לסייע בראש ובראשונה לעובדים החלשים יותר שמשלמים את המקסימום. אבל, בגלל איך שהשוק הזה עובד, יש המון מכשולים בדרך להצלחה. דמיינו למשל שאתם עובדי קבלן. היום יום שלכם מעיק ומסובך, השכר שלכם נמוך ולא מתגמל, והביטחון התעסוקתי שלכם ברצפה. ברגע הזה שבו אתם מצטרפים למקום העבודה, או שהקבלן שלכם מתחלף ולכן צריך להחתים את כל הטפסים מחדש, הוא הרגע שבו אתם מצטרפים לקרן פנסיה.
נניח שהקבלן שמעסיק אתכם מספר לכם שהוא סגר דיל עם קרן פנסיה מסוימת, בדמי ניהול ממש ממש ממש טובים. אתם לא מבינים בזה יותר מדי, ואין לכם מספיק אנרגיות או זמן בשביל להתעסק בזה בשביל להבין את זה, אז אתם הולכים על מה שהמעסיק מציע. וממילא, אתם לא בטוחים שלצאת נגד המעסיק זה רעיון כל כך טוב. רק שדמי הניהול שהמעסיק השיג הם לא כל כך טובים. נניח, 5% על כל הפקדה חודשית ועוד 0.4% על סך החיסכון המצטבר. זה נכון שזה קצת פחות מהמקסימום, וזה נכון שזה יותר טוב מהמצב של עובדי הקבלן היום, אבל זה עדיין לא מספיק טוב.
אם לא תהיו מודעים מספיק לכך שדמי הניהול האלה הם גבוהים מדי, שהם גבוהים יותר מאשר קרן הפנסיה המוזלת שמשרד האוצר יוצר עכשיו, אתם תלכו על מה שהמעסיק הציע, ותמשיכו לשלם דמי ניהול גבוהים. ואם אתם כבר היום נמצאים במעסיק מסוים ומשלמים את דמי הניהול המקסימליים, צריך לקרות משהו מאוד דרמטי, והמודעות שלכם צריכה להיות מאוד מאוד גבוהה לנושא, בשביל שתקבלו החלטה אקטיבית לעבור קרן. זה חתיכת מכשול בדרך של המהלך הזה להצלחה.
במקביל, גם אם אתם עובדים חזקים יותר ומודעים בטירוף לעניין הפנסיה, ותרצו לעבור לקרן הפנסיה המוזלת יותר, חכו חכו מה צפוי לכם. אם צברתם מספיק כסף בחיסכון הפנסיוני שלכם, מישהו מקרן הפנסיה שאתם עוזבים יתקשר אליכם וישכנע אתכם למה כדאי לכם להישאר.
שיחות השכנוע האלה מפחידות בטירוף. הם יספרו לכם שקרן הפנסיה שאתם רוצים לעבור אליה היא קטנה ומסוכנת. היא יכולה לקרוס בכל רגע, ההרכב הדמוגרפי שלה בעייתי ושאר מלים מסובכות כאלה, ובגלל שהיא קטנה וחסרת ניסיון היא לא באמת תדע לתת לכם שירות ביום שהכי תצטרכו אותו, אם חס וחלילה תהפכו לנכים או משהו כזה. והכי חשוב, החיסכון מבחינתכם, כך יאמרו לכם, הוא רק 40-100 שקל בשנה. על הסכום הפעוט הזה תסכנו את הכל ותעברו לקרן קטנה ולא יציבה? לא חבל.
נראה אתכם מתמודדים עם שיחה מפחידה כזו. יהיה לכם מאוד מאוד קשה פסיכולוגית לעשות את הצעד הזה, ולעבור. ואם לא תעברו, ואם אחרים לא יצטרפו, ואם הקרנות הגדולות יראו שנתח השוק שלהן לא מאוים, הן לא יורידו את דמי הניהול, והתחרות תישאר כפי שהיא היום – מוגבלת מאוד, ורק על העובדים החזקים ביותר.
השורה התחתונה של כל התיאור השחור הזה היא לא להוריד את המוראל או להוריד מחשיבותו של הצעד הזה. השורה התחתונה היא שנדרש כאן מעקב קפדני מאוד מצד המדינה לראות שהקרנות הגדולות (שספק אם ייגשו למכרז בכלל) לא שוברות את הקטנות בתעלולים שיווקיים ופסיכולוגיים ולוודא שהמעסיקים משתפים פעולה ונותנים לעובדים שלהם את הטוב ביותר, במקום לעשות איזו קומבינה עם סוכן ביטוח או חברת ביטוח כלשהי על גבם, או מאחורי גבם.
וזו תהיה גם האחריות של התקשורת להעלות את המודעות לנושא ולהתניע את התחרות באמת, כשם שזו תהיה גם האחריות של החוסכים להבין שהגורל שלהם בידיהם.


ואם ככלות הכל גם הצעד הזה לא יעבוד, הרי שהמהלך הזה יהיה תחנה בדרך לצעדים חריפים יותר. למשל, להפחתת תקרת דמי הניהול המקסימליים המותרים בחוק. משרד האוצר לא רצה בינתיים לנקוט בצעד הזה אלא לתת לשוק החופשי לעשות את שלו. רק שאם יתברר שהשוק הוא לא שוק, ובעיקר לא חופשי, לא יהיה מנוס מצעד כזה.
ואם גם זה לא יעבוד, בסופו של דבר לא יהיה מנוס מהקמת קרן פנסיה ממלכתית אמיתית. כזו שבה מי שמנהל את הכסף הם גופי ההשקעות הפרטיים תמורת דמי ניהול שקרובים מאוד לאפס, סוכני הביטוח מיותרים לחלוטין כי אין צורך לשווק קרן ממלכתית, והתפעול נעשה ממילא על ידי הביטוח הלאומי או גוף ממלכתי אחר (דוגמת ׳עמיתים׳).
אבל צעד כזה הוא בבחינת נשק יום הדין, ובעיקר מהווה שינוי כיוון תפיסתי של ממש מצד המדינה. אנחנו עוד לא שם, וייתכן גם שלעולם לא נגיע לשם. בעיקר אם הצעד הנוכחי יעבוד.


תגובות

  1. orikatz

    אני לא יודע מה דעתי בנוגע לצעד של האוצר, אבל בדיוק שלשום עברתי שיחת טלפון "מפחידה" כזו מהסוג שאתה מתאר, לאחר שהעברתי את הפנסיה שלי ממגדל לפניקס שהציעה דמי ניהול נמוכים יותר לעובדי האוניברסיטה – בדיוק עם אותם הדיבורים על כך שהחברה החדשה היא "לא יציבה" ועל כך שאני מחליף "מרצדס באופניים" ושדמי הניהול "זה לא הכל". היה משעשע למדי.

  2. רמי

    שומע אותך אצל קרן נויבך. ועוקב בטוויטר תודה על העבודה המדוייקת ומאירת העיניים. יישר כח.

  3. טל

    אתה אחד העיתונאים החשובים בישראל. עיתונאי שיודע לקחת נושא עם תדמית אפורה, שמורכב מהרבה פרטים ולא מעט מורכבות ולהפוך אותו לנגיש לקהל הקוראים. עיתונאי שמצליח להעלות לסדר היום נושאים חשובים אך זנוחים ושלא מהסס להתייצב נגד גורמים חזקים ומבוססים. היסודיות, החריצות, המסירות, הדבקות במטרה, בהירות הכתיבה והחן האישי הן תכונותייך הנעלות וכולנו מתברכים בהן.
    שא ברכה והמשך בעבודתך הטובה!

  4. סוחר סחור

    פתרון -אמיתי- של בעיית דמי הניהול תבוא כאשר על קרנות פנסיה -תאסר- להציע דמי ניהול דיפרנציאליים מלקוחות שונים – אלא שהם יידרשו להציע מחיר אחד, fixed, לכולם – המורכב מסכום חודשי קבוע שקלי + דמי ניהול מהצבירה + דמי ניהול מהפקדה. כך הקרנות הגדולות כבר לא יוכלו לפעול כמונופול/אוליגפול המבצע אפליית צרכנים ע"פ כוח המיקוח שלהם. כל קרן תהיה עם תקנון אחיד, תהיה מחוייבת לקבל את כולם (תוך פתרון בעיית ה4% והגמלאים – למשל על-ידי העפת הקצבאות לשוק אנונות). ואז הקרנות ייתחרו ביניהם על דמי ניהול – באופן גלובאלי, ולא רק מול הצרכנים שבוחרים להתמקח.

    קרן פנסיה ממשלתית, כמובן, זה רעיון -גרוע-. זה רעיון שמוביל לבסוף להלאמת הנכסים בקופה – קודם כל באופן זוחל על-ידי הפנייה הכספים למטרות ממשלתיות, ואז הלאמות בוטות יותר. היינו כבר בפתרון ממשלתי – הוא כשל באופן מחפיר – ואנו משלמים, עדיין היום, את גמלאות הפנסיה התקציבית המופרכות (שיש למסות בכבדות – וככל שהעובדים הללו פורשים – הישימות הפוליטות פה למיסוי (ובפרט של סכומים גבוהים) עולה).

  5. משקיע בערך

    אתה מניח תמיד שכל התערבות של המדינה היא מבורכת. המדינה מתערבת יותר מדי. הכלכלה צריכה להיות מבוססת על שכר ועונש. מי שמתאמץ משיג. גם בשוק העבודה וגם בשוק הפנסיוני. עדיף שהמדינה תיתן לנו לנהל את הפנסיה בעצמנו. זה ייטיב עם כולם, ולא תשנה את החוקים כל שנה כמה פעמים.
    הצחקת אותי עם הציטוטים: "מפחיד בטירוף". "אתם לא מבינים בזה יותר מדי, ואין לכם מספיק אנרגיות או זמן בשביל להתעסק בזה בשביל להבין את זה"…המדינה צריכה להשקיע הרבה מאמצים כי פלוני אלמוני מתעצל להבין ולקחת אחריות על עתידו. קו המחשבה הזה הוא זה שגורם לעמית להיות פנסיונר עני ולא חוסר תפקוד של המדינה אליבא דמחבר הפוסט. אחרי זה אפשר לעשות כתבות עומק עם מיקי חיימוביץ' למה אין פנסיה לאנשים. אולי כי הם התעצלו להתקשר לנסות להוריד את דמי הניהול או כי הם לא פתחו את המעטפה השנתית?…

  6. עמית

    שאול אמסטרדמסקי היקר,
    ראשית, דמי הניהול בקרנות הפנסיה בצניחה מתמשכת. שנית, אכן יש הבדלים בין ביצועי קרנות הפנסיה בישראל, בעיקר בכל הקשור לביצועים הדמוגרפיים. בפן זה יש עדיפות לקרנות הפנסיה הגדולות ולא יעזור שום דבר שיגידו!
    שלישית, המדינה הורידה אחריות מהפנסיה של הציבור כי כשהיא לקחה אחריות, מערכת הפנסיה בישראל פשטה את הרגל.
    רביעית, הפחתת תקרת דמי הניהול רלוונטית הרבה יותר, הוגנת הרבה יותר ותשפיע הרבה יותר. הרי; וזאת מידיעה, בעלי שער גבוה משלמים דמי ניהול נמוכים. רק בעלי שכר נמוך נפגעים בדמי הניהול ומשלמים קרוב למקסימום.
    בקיצור; את פופוליסט וזה עובד לך היטב!

להגיב זה מגניב