יומן סוכר | פרק ראשון

1.

אהלן.
קוראים לי שאול ואני מכור.
את הסיגריות אמנם זנחתי אחרי 16 שנה, אבל אני לא מדבר על ההתמכרות הזו. אני מדבר על התמכרות שרוב האנשים שקוראים את השורות האלה שותפים לה, גם אם הם לא יודעים.
אני מכור לסוכר.
ואני זה עוד כלום, כי הילדים שלי – בסך הכל בני 6 ו-3 – ממש ממש מכורים לסוכר.

אם אתם לא מאמינים לי, הנה כמה מספרים שכדאי לכם להבין בחשבון:
הצריכה היומית המומלצת של סוכר היא כ-5 כפיות סוכר ליום לנשים ועד 10 כפיות סוכר לגברים, מקסימום.
לפי הלמ״ס, שתאמינו או לא בודקת את התפריט של הישראלים ואיזה מזון הם צורכים, הישראלי הממוצע צורך כ-30 כפיות סוכר ביום (כ-117 גרם. בכפית יש כ-4 גרם סוכר). הכמות הזו היא פי 3-6 מהמנה היומית המומלצת למבוגר. אצל ילדים זה חמור בהרבה. הנתונים נמצאים כאן (אין לי מושג למה הם מעודכנים ל-2012, אבל זה מה שיש).

אם נדמה לכם שאתם לא צורכים 30 כפיות סוכר ביום, בואו ננסה לחשב את זה יחד לרגע.
נניח שאתם פותחים את הבוקר בכוס תה או קפה, הנה לכם 2 כפיות סוכר רק בשביל ההתחלה.
אם גם אכלתם בבוקר מנה של דגני בוקר, תתכוננו להוסיף לעצמכם עוד 2-3 כפיות סוכר, והנה אתם כבר ב-4. אם הוספתם תפוח בהמשך, אלה עוד 2-3 כפיות סוכר, כך שאתם כבר ב-6-7, איפהשהו באמצע טווח המנה היומית המומלצת של סוכר, והיום רק התחיל.
אם תשתו פחית קולה אחת במהלך היום, הוסיפו בבקשה עוד 9 כפיות סוכר, והגעתם כבר ל-16. אם חס ושלום צרכתם שתי פחיות במהלך היום, רק שתי הפחיות האלה הן פי שתיים מכמות הסוכר המומלצת ליום.
אם תאכלו במהלך היום איזה יוגורט או מעדן חלב, הוסיפו בבקשה 5 כפיות סוכר, והגעתם כבר ל-21.
עוד כוס קפה או תה במהלך היום או בסופו, והנה עוד 2 כפיות סוכר, ואתם ב-23. אם חלילה קניתם אייס קפה באחת מהרשתות, תתכוננו להוסיף עוד הרבה הרבה כפיות סוכר.
אבל הסוכר לא נמצא רק שם. אם אכלתם לחם לבן, או פסטה, או קטשופ, או גבינת שמנת, או מה שזה לא יהיה, הכנסתם לעצמכם סוכר לגוף. אתם בקלות מגיעים ל-30 כפיות ביום בלי לשים לב. כל יום.
לכן, לכל אלה שאומרים לי – די נו, זה עניין של מינונים, אל תהיה פאנאטי – אתם צודקים, זה באמת עניין של מינונים. אבל בדיוק בגלל שאנחנו צורכים מינון פסיכי של סוכר, אין מנוס מלהיות פאנאטים.

2.

בזמן האחרון קרו כמה דברים שהפכו אותי לאובססיבי לחלוטין לסוכר, עד כדי כך שהחברים שלי צוחקים עלי, ובת זוגי מאיימת לזרוק עלי חפצים כבדים אם לא אסתום את הפה כבר בעניין הזה.

כבר המון זמן שרציתי לעשות משהו בקשר להרגלי האכילה של המשפחה שלי, ובעיקר בקשר לכמויות הסוכר שהילדים שלי צורכים. הם צורכים סוכר בבוקר, הם צורכים סוכר בגן בכמויות מטורפות (ואין לי שמץ של מושג למה הגננות דוחפות להם את החרא הזה), הם צורכים סוכר אחר הצהריים, ובערב.
וכשאין להם סוכר, או כשאני מונע מהם לקבל עוד משהו מתוק, הם מתחרפנים. ממש ממש מתחרפנים, כאילו הם בקריז של סוכר.
וכשאני מסתכל סביב, למשל בגן השעשועים או סתם באיזה טיול, נדמה לי שאני רואה כמות גדולה מאוד של ילדים שמנים, ילדים ממש צעירים ושמנים, כמו שלא ראיתי אף פעם. אז נכון, מראה עיניים זה לא עניין מדעי, אבל האמת שהנתונים המדעיים כבר מראים את זה לבד. כיום, כל ילד חמישי בכיתות א׳ בישראל הוא בעודף משקל או בהשמנת יתר חולנית. עד שהם מגיעים לכיתות ז׳, הנתונים נעשים מבהילים עוד יותר: כל ילד שלישי כבר נמצא במשקל עודף או בהשמנת יתר חולנית.
זה מאוד מפחיד אותי.

איכשהו יצא שזה מפחיד מאוד גם את מנכ״ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, שהביא לכך ששר הבריאות יעקב ליצמן ימנה אותו לעמוד בראש ועדה בעלת השם המאוד לא אפקטיבי – הוועדה לרגולציה על המזון לקידום מזון בריא.
ההודעה שנחתה לי יום אחד בתיבת המייל על הקמת הוועדה הזו גרמה לי להתחיל לקרוא עוד ועוד חומרים על הנושא. מה שהספקתי לראות בינתיים טלטל את עולמי. גם בגלל שאני מבין הרבה יותר על התליכים הביו-כימיים שקורים בגוף שלי ושל הילדים שלי כשאנחנו צורכים סוכר מסוגים שונים – וזה מפחיד הרבה יותר ממה שאתם חושבים; אבל גם שהבנתי את מה שלא ידעתי קודם. שהתשובה לשאלה התמימה – מה אנחנו מכניסים לפה – היא הרבה יותר פוליטית, ופוליטית/כלכלית, ממה שהייתי מסוגל לחשוב.
הנה רק שתי סיבות מדוע, בשביל לגרות לכם את בלוטות הטעם.

3. הפוליטיקה של המזון

ב-1971 הנשיא האמריקני השנוא ביותר בכל הזמנים ריצ׳ארד ניקסון התמודד לקדנציה שני בבית הלבן. הוא היה מסובך עד צוואר במלחמה בויאטנם, וכאילו זה לא הספיק, מחירי המזון התחילו לעלות. יחד עם עליית מחירי המזון, התחילו ההפגנות, וניקסון חשש להפסיד את הבחירות.
אז הוא מינה לתפקיד שר החקלאות את ארל בץ, (Earl Butz) שהמהפכה שהוא ביצע בתחום החקלאות בארה״ב – החלטה פוליטית/כלכלית אחת – משפיעה עד היום על מה שאנחנו מכניסים לפה שלנו. הסיפור הזה מסופר בחלק א׳ של הסדרה של ה-BBC מלפני כמה שנים – The Men Who Make Us Fat (לינק).
האג׳נדה של בץ היתה פשוטה: Get Big or Get Out. הוא דחף את החקלאים לתהליך של קונסולידציה, לתיעוש החקלאות, להקמת חוות ענק בשביל לנצל יתרונות לגודל. התוצאה היתה עליה חדה בגידול התירס בארה״ב. ולמרות שהם גידלו יותר ומכרו יותר, עדיין היה עודף היצע של תירס. וכאן נכנסים לתמונה היפנים.

ארל בץ, שר החקלאות בתקופת ניקסון

ארל בץ, שר החקלאות בתקופת ניקסון


באמצע שנות ה-60, חוקר יפני בשם ד״ר יושייוקי טאקאסאקי (Yoshiyuki Takasaki) המציא את ה-High Fructose Corn Syrup, ממתיק שמופק מתירס, שהוא מתוק יותר מסוכר, וזול יותר להפקה מסוכר. פתאום היה לחקלאים האמריקנים מה לעשות עם עודפי התירס שלהם.
מאז, בתהליך מהיר למדי, ה-HFCS חדר לכל מזון אמריקני שהוא. ללחם, לקטשופ, לכל רוטב שיש, למה שלא תרצו. הוא מאריך את חיי המדף של המוצרים, והוא זול יותר מסוכר רגיל. ההופעה של ה-HFCS וכניסתו לשוק המזון האמריקני, לדעת מדענים כמו ד״ר רוברט לוסטיג, היא נקודת הזמן המדויקת שבה התחילה מגפת ההשמנה במדינות המערב (אגב, גם ביפן, שאחרי מלחמת העולם השניה ניסתה לאמץ כל דבר אמריקני שהוא, כולל המזון), ואיתה גם מגפת הסוכרת. בעיקר כשפפסי התחילה להחליף את הסוכר קולה שלה ב-HFCS, ואחריה גם קוקה קולה. זה פשוט חסך להם המון כסף.
ולמה זה התחיל את מגפת ההשמנה והסוכרת? כי בעוד שגלוקוז הוא חיוני בשביל כל צורת חיים שהיא, פרוקטוז מתפרק בגוף אחרת לגמרי. ובאופן ספציפי, חלק גדול מהפרוקטוז הופך בגוף לשומן שמתיישב בכבד ובלבלב, מעלה את לחץ הדם, מגדיל את הסיכון למחלות לב, למחלות כבד, וגם לסוכרת. בעיקר אם הפרוקטוז הזה נכנס לגוף ללא סיבים תזונתיים (כמו בקוקה קולה. זו הסיבה אגב, שלאכול פירות זה בסדר, כי יש בהם הרבה סיבים שמקלים על הכבד בתהליך המטבולי של הפרוקטוז, אבל לשתות מיץ תפוזים זה גרוע באותה מידה כמו לשתות קולה, או אלכוהול. לפחות מנקודת מבט מטבולית).
אבל זה רק החלק הראשון של הסיפור הפוליטי.

4. הפוליטיקה של מדע התזונה

בערך באותו הזמן התרחש תהליך פוליטי מרתק אחר, שמסופר בהרחבה בכתבה הזו של הגרדיאן, תחת הכותרת המהממת – The Sugar Conspiracy – How did the world’s top nutrition scientists get it so wrong for so long? (הכתבה הזו ארוכה להפליא, ובמקום לקרוא אפשר להאזין לה בלינק הזה). הסיפור הזה, יחד עם הופעתו של ה-High Fructose Corn Syrup, שהשפיע גם הוא על מה שאנחנו אוכלים מאז.
מסתבר, שזה הכל קרב פוליטי בין שתי אסכולות בעולם התזונה. זה קרה בדיוק אז, בתחילת שנות ה-70. מדינות המערב התמודדו עם מגפה של מחלות לב, והמדענים תהו מה הגורם למחלות הלב. ובפרט, התהיה המדעית הזו הצטמצמה לשני גורמים אפשריים: סוכר ושומן (שומן רווי).
את מחנה השומן (כלומר, את המחנה המדעי שחשב ששומן הוא אם כל רע) הוביל האפדמיולוג האמריקני אנסל קיז (Ancel Keys). קיז היה מקורב לממשל האמריקני, והחזיק בתפקידים רשמיים. את התיאוריה שלו ששומן הוא הגורם למחלות הלב הוא ביסס על מחקר שהפך לקאנוני בעולם התזונה שנקרא מחקר שבע המדינות. התצפיות שלו הראו, לטענתו, קשר סיבתי בין צריכת שומן רווי לבין העליה במחלות הלב.
לעומתו, האנדוקרינולוג הבריטי ג׳ון יודקין (Yudkin) טען שקיז טועה לחלוטין, ושבעצם זהו הסוכר שגורם למחלות הלב, כמו גם למחלות אחרות כמו סוכרת, סוגים מסוימים של סרטן, לחץ דם, מחלות כלי דם ועוד. הוא פרסם את הטענות האלה בספר, ומיד זכה לקיתונות של בוז מצד קיז ופחות או יותר כל תזונאי שהסתובב על הפלנטה.

ד״ר ג׳ון יודקין ועטיפת הספר שלו מ-1972

ד״ר ג׳ון יודקין ועטיפת הספר שלו מ-1972


קיז, כך לפי הכתבה בגרדיאן, השתמש בכוח הפוליטי שלו בשביל לסחוף אחריו עוד ועוד תזונאים שהטילו ספק מתודולוגי מדעי בעבודה של יודקין (למרות שכיום יש עדויות על כך שהעבודה שלהם היא שסבלה מבעיות מתודולוגיות קשות). הוא לא היה יכול שכל העבודה שהוא השקיע בשביל להוכיח ששומן הוא הוא שגורם למחלות הלב תרד לטימיון. אז הוא התאבד על זה, ובסופו של דבר המאמצים של קיז השתלמו. שמו המדעי של יודקין הוכתם, והתיאוריה שלו על הסוכר, הפסידה במאבק הפוליטי הזה.
וכך, בבת אחת, הממשל האמריקני אימץ את הגישה של קיז, והמליץ לאמריקנים על תפריט דל שומן. ההמלצה הזו שינתה לחלוטין את תעשיית המזון האמריקני, ובסופו של דבר את תעשיית המזון העולמית. שכן ברגע שהתעשייה התחילה להוציא את השומן החוצה מהמוצרים, היא הבינה שהיא חייבת לעשות משהו בשביל שהטעם של מוצרי המזון לא יהפוך למגעיל ואנשים לא ירצו לצרוך אותם.
אז יצרני המזון החליפו את השומן בסוכר, והשאר היסטוריה.

5.

אז מה עושים מפה? ההיסטוריה של השנים האחרונות מעידה שבכל פעם שמישהו מנסה להרים את הדגל הזה של הסוכר, תעשיית הסוכר האמריקנית והלובי המסיבי שהיא מביאה איתה לוושינגטון מטרפדים את הנסיונות להכריז מלחמה על הסוכר.
בארה״ב נסיונות כאלה גוררים ישר מאבק בין ימין ושמאל פוליטי, כשהימין מאשים את השמאל בניסיונות להגביל את החירות של הפרט ולהסיר ממנו את האחריות לחייו ולבחירותיו. בכל ניסיון כזה התעשייה מזדעקת וטוענת שעדיף שהיא תטיל על עצמה רגולציה, שתהיה הרבה יותר תואמת להעדפות של הצרכנים, מאשר שהממשלה תקבע בעצמה מה טוב ומה רע.
ובכל זאת, את העלייה במודעות לא ניתן לעצור, ולראייה המכירות של הקולה בארה״ב נמצאות בירידה מתמדת זה כמה שנים טובות. אלא שהירידה במכירת הקולה מתרחשת במקביל לעלייה במכירת משקאות הדיאט (שלא טובים לנו באותה מידה), אבל גם של משקאות ממותקים אחרים שרק מתחפשים למשקאות בריאים, כמו מיצים ומשקאות אנרגיה.
ובכל זאת, תעשיית המזון רגישה מאוד לשינויים בהעדפות הצרכנים. אם הצרכנים, בגלל סיבה חיצונית כלשהו, יתחילו להצביע ברגליים ובבת אחת יחליטו לדחות מוצרים עתירי סוכר, או יצמצמו מאוד את הצריכה שלהם, תעשיית המזון תהיה הראשונה לחולל שינויים במוצרים שלה. התעשייה הזו מגיבה הרבה יותר מהר לשינוי בהעדפות הצרכנים מאשר לשינויים רגולטוריים ולנסיונות של הממשל לשנות את הכללים.
וזו בדיוק האסטרטגיה שמשרד הבריאות כאן בישראל בחר לנקוט בה: לרכב על השינויים בדעת הקהל בשביל להעצים אותם עוד יותר (על ידי העלאת המודעות), בשביל לגרום לתעשייה להשתנות במהירות ולשנות את המזון שהיא מייצרת.
זו הסיבה שבגללה שר הבריאות יעקב ליצמן נקב במפורש בשמה של מקדנולד׳ס ולא הסתפק באמירות עמומות, וזו הסיבה שבגללה מנכ״ל משרד הבריאות סימן את קוקה קולה ומוצרים נוספים. בישיבה הראשונה של הוועדה לרגולציה על המזון (חייבים למצוא לה שם מוצלח יותר), מנכ״ל משרד הבריאות אף התעמת עם נציגת איגוד יצרני המזון בוועדה – עדי אבן חן – סביב העניין.
אבן חן טענה בדיון שהתעשייה מחבקת את משרד הבריאות, מברכת על הקמת הוועדה ומתה להמשיך לשתף פעולה עם המשרד על העניין. אבל בד בבד אבן חן שאלה את אנשי המשרד האם יש בכלל מחקרים ועדויות מדעיות שמבססים את הקשר בין צריכת סוכר להתגברות מגפות ההשמנה והסוכרת (יש, ועוד איך), וטענה כי התעשייה מתקוממת נגד השימוש במלים ׳מזון מזיק׳. ״זה לא המזון שמזיק״, אמרה אבן חן, ״זו הצריכה שמזיקה״.
אם הטיעון הזה מזכיר לכם את הטיעונים של תומכי נשיאת הנשק בארה״ב, על כך שאלה לא כלי הנשק שהורגים אנשים אלא האנשים שמחזיקים בכלי הנשק האלה, זה לא במקרה.
מנכ״ל משרד הבריאות בר סימן טוב מיהר להעמיד את אבן חן במקומה. ״זה מזון מזיק ואנחנו נקרא לזה מזון מזיק״, הוא ענה לה. אפשר רק לקוות שמשרד הבריאות ימשיך לגלות את אותה הנחישות כשהכוחות החזקים והעוצמתיים של תעשיית המזון הישראלית ירימו את ראשם במלוא העוצמה שעומדת לרשותם.
בשבועות או החודשים הקרובים שהוועדה הזו תמשיך להתכנס (אין לי עדיין מושג באיזו תדירות זו יקרה. בוועדה דיברו על אחת לשבוע או אחת לשבועיים), אני מתכוון להמשיך ולעקוב אחריה ולדווח מה קורה שם ומאחורי הקלעים של פעילותה.
תעשיית המזון (שתקבל הזדמנות לשימועים על גבי שימועים בפני הוועדה) תצטרך לבחור אם היא מחבקת את הוועדה חיבוק דב, או הולכת על שינוי אמיתי ומתחילה להוציא את הסוכר החוצה מהאוכל שאנחנו אוכלים. בינתיים, אני אמשיך להתאבסס על כמות כפיות הסוכר שהילדים שלי אוכלים בכל יום.


אם אתם רוצים לפתח אובססיית סוכר רצינית כמוני, אתם חייבים, אבל ממש חייבים, לפנות לעצמכם שעה וחצי מהחיים ולצפות בוידאו הזה של ד״ר רוברט לוסטיג מ-2009. יעוף לכם המוח.

תגובות

  1. itamsh

    חותם על כל מילה, וכל הכבוד על העלאת המודעות לנושא!
    רק שתי הערות –
    אתה לא יכול להשוות תפוח לכוס קפה (2 כפיות סוכר), כמו שכתבת בעצמך בהמשך. זה לא אותו סוג סוכר, הוא לא נצרך באותה דרך והגוף לא מטפל בו באותה צורה.
    העניין השני הוא נושא הילדים.אם הילדים שלך "מכורים לסוכר", אני מצטער לומר לך שזה לא קרה מעצמו. הילדים שלנו הם בידיים שלנו, ואנחנו – רק אנחנו – אחראים למה שייכנס ולא ייכנס להם לפה. אצלנו בבית אין שתייה ממותקת, אין ממתקים (מלבד פה ושם בתור פרס) ובטח שלא "ארון ממתקים", אין מעדני חלב, וקורנפלקס הוא רק לסופ"ש. אוכלים בעיקר פירות וירקות – טריים ומבושלים, קטניות, פסטה, לחם וגבינות, ופה ושם בשר ועוף. הילד שלנו מעולם לא הרגיש, ואני משוכנע שגם לעולם לא ירגיש, שהוא חווה "ילדות עשוקה" או כל תיאור דרמטי ממין זה. הוא אוכל כמובן ממתקים פה ושם, בגן, או בגן שעשועים כשחבר מחלק, או אצל חברים בבית, וכמובן שהוא מת על זה ורוצה עוד; אבל הוא אף פעם לא מפתח תסימינים של התמכרות, ואם נתמיד בשגרת התפריטים בבית הוא גם לא יפתח. מה שיש בסביבה הקרובה של הילד – זה מה שהוא מכיר וזה מה שהוא חי איתו.
    (ואגב, מומלץ למנוע גם התמכרות למסכים אלקטרוניים – שהיא לדעתי מזיקה לא פחות מהתמכרות לסוכר, במיוחד אצל ילדים. סגור סוגריים).

  2. ushiya

    רוב הדברים שהזכרת מופיעים בצורה ברורה ומפחידה בסרט משנה שעברה בעניין – "סוכר: האמת המטרידה"
    https://www.youtube.com/watch?v=o6W-wKrb4t0
    רק דבר אחד מוצג שם שונה – שם מציינים שהלובי של חברות המזון, או להגדרתם יצרני הסוכר, זיהה את הקשר בין סוכר להשמנה בשנות ה-50' (אם אני לא טועה) ופועל בהפרכת קשר זה מאז. הדבר המרכזי הראשון שעולה בעניין הוא הפרכת המחקר של פרופ' יודקין, כך שהניכור שלו הוא זכה הוא לא רק מחוקרים מתחרים ממורמרים אלא גם חוקרים ששולמו ביד יפה לעשות כן.

    הסרט בVOD של יס וגם משודר מדי פעם. הנה עמוד החיפוש לשידור הסרט ביס:
    https://www.yes.co.il/contents/pages/searchresult.aspx?k=%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%AA%20%D7%94%D7%9E%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%93%D7%94

  3. אליה

    מעניין מאוד.תזונת פליאו מסייעת להפחית באופן משמעותי את צריכת הסוכרים , הגלוטן ואת כל המוצרים המעובדים. מעניין אם תעסוק בסוגי התזונות שקיימים היום במאמרי ההמשך.

  4. ריקו

    הינה זויות שונות גם אחד מהשני וגם מכל דוקו של העשור האחרון שכולנו כבר מכירים וצפינו בהם:
    ד"ר אורי מאיר-צ'יזיק ככה בקלילות החל מדקה שלוש : https://youtu.be/0zAroqucRzg?t=3m
    סטיב גיבסון מומחה מוכר מתחום האבטחה מדבר ככה סתם על סוכר: https://youtu.be/_vfK5U9qKaI?t=2m25s
    ואחרון חביב, הכימאי של הכוחות המיוחדים של הצבא האמריקאי: https://youtu.be/q_b8pbyFdGY

  5. ltsaving

    הפוסט שלך מוכיח דבר אחד – רגולציה שמתערבת במה שאנשים אוכלים מסתיימת ברע. איך אינשטיין אמר (או ככה לפחות טוענים) – טמטום זה לחזור על אותה פעולה ולצפות לתוצאה אחרת. מצד שני – אם לא תהיה רגולציה אז לא יהיה מה לתקן ויש חשש שאתה והרגולטורים תאבדו את הצידוק לעבודתם…

  6. איציק

    הגננות במודע או שלא במודע מקשרות בין מנות הסוכר לשלווה היחסית שהוא משרה על הילדים .

  7. גפן

    לחם מלא ואורז מלא מפחיתים בצורה דרמטית את הצורך של הגוף בסוכר.

  8. דנה

    אני שמחה שאתה מעלה את המודעות שלך ושל משפחתך לסוכר אבל החישובים שלך לא נכונים.
    נגיד וכתבת שמומלץ לנשים עד 5 כפיות סוכר ולגברים 10. (אני לא מתווכחת מזה אבל כן מעניין מהיכן לקחת את הנתונים האלו והאם בדקת אותם בעוד מקומות). אז השאלות שעלו לי הם כאלו:
    מה זה סוכר?

    כלומר אתה ממשיך לפרט שבהכל יש סוכר אבל בעצם אתה לא מגדיר את מה זה סוכר.
    יש חד סוכר, דו סוכר ורב סוכר. משפחה שלמה של סוכרים שאתה מפחד ממנה אבל אתה לא יודע עוד להגדיר אותה.

    אז בשבילך, קודם כל כדי שתבין במשפחות הסוכר (מומלץ גם להבין מהו חלבון ומהו שומן).
    אחרת אתה מפחד ממנו כמו שפחדו ממכשפות בימי הביניים.

    המחקר שאתה מתבסס עליו – כיצד הוא מגדיר סוכר?!
    יש לי הרגשה חמה שהוא מתכוון רק לדו סוכר – הסוכר הלבן המעובד שאתה רגיל להוסיף לקפה/תה וכל חבריו שדומים לו (סוכר תירס/דקלים/דבש מעובד ועוד..) כלומר, דו סוכר מעובד.

    נגיד, בניגוד אליו החד סוכר שנמצא בפירות ובשורשים הוא שונה – גם בעיכולו וגם בסוגו. (כמובן גם במבנה הכימי).

    שנית כל, לגבי חישוב הכפיות.
    נגיד והנחנו שאנחנו מתכוונים לחד סוכר – הסוכר הלבן הבייתי והמוכר.
    בכפית יש בין 8 ל 10 גרם של סוכר. זאת הכמות – לא 4 גרם. לפחות בכפיות ה"רגילות".
    משמע שכ5 כפיות סוכר לנשים זה עד 50 גרם, מה שנשמע יותר הגיוני. החישוב זהה גם לגברים. (מוזר שהכפילו את הכמות, חלקכם לא כאלו יותר גדולים מאתנו). בכל מקרה זה יחסי.

    שלישית, ה"סוכר" בהחלט נמצא במאכלים רבים אבל אלו לא בדיוק מאכלים.
    משמע, ה"אוכל" שאתה מדבר עליו זהו אוכל מעובד. ככל שתצרכו אוכל יותר "גולמי" כך כמות הסוכר שנמצאת במאכלים שלכם תפחת.
    מניחה שאתה כבר הגעת למסקנה הזאת בעצמך או בדרך המהירה לשם.

    בהצלחה!

  9. שאול א.

    דנה:
    לגבי מקורות, גם הסיפור של הכמות המומלצת היומית של סוכר, וגם הסיפור של כפית = 4 גרם, הם ממשרד הבריאות (וליתר דיוק, הכמות המומלצת נאמרה בעל פה בישיבה האחרונה של ועדת המזון של המשרד, ואת המידה של הכפית אמר לי ראש תחום בריאות הציבור במשרד פרופ׳ איתמר גרוטו).

    ולגבי יתר הדברים שכתבת – אני מתכוון לפרוטוקוז, לא לגלוקוז. סוכרוז, מבחינה מטבולית, אם הבנתי נכון את ההרצאות שצפיתי בהן, זהה לפרוקטוז. האמת שגם זה נאמר בעל פה בישיבה האחרונה של ועדת המזון, כשחושבים על זה

  10. רויטל

    נגמלתי מסוכר לפני כתשעה חודשים. זה לא היה לי קשה, כי גם ככה אני לא צרכנית של משקאות מתוקים וסוכר בשתייה חמה כבר המון שנים. ויתרתי על שוקולדים ושאר ממתקים, מאפים, רטבים וכל דבר שמכיל סוכר. פירות אני אוכלת בצמצום, ולא כל יום. לא צורכת פסטה ואורז ומשתדלת מאוד לצמצם פחמימות למינימום. אוכלת לחם שאור או שיפון ללא סוכר.

    זה שיפר לי את ההרגשה ואת בדיקות הדם. אני לא מרגישה בכלל בצורך למתוק אחרי ארוחה או באופן כללי, וכשאני כבר אוכלת משהו מתוק פעם בכמה חודשים (רק אם זה ממש שווה את זה), הסוכר מתוק לי מדי וממש לא בא לי לאכול ממנו הרבה. סוכר זה כמו סם, וברגע שאתה מנקה את הגוף ממנו, כבר לא בא לך עליו יותר.

    הטריגר אצלי היה דווקא הסרט המשובח והמשעשע – That Sugar Film. לטעמי מדובר בסרט תיעודי הרבה יותר נגיש וכיפי למי שרוצה ללמוד את הנושא. הוא קצת מוגזם ולעתים קצת דבילי, אבל הוא עושה את העבודה בצורה מאוד יעילה, ובהחלט שיכנע אותי לוותר על סוכר.

  11. ע.ט

    קטניות נותנות הרגשת שובע, ולכן לא מרגישים את הצורך לאנרגיה. צריכת סוכר גורמת להרגשת אנרגיה ובבת אחת מורגשת הנפילה של תחושה זו ושוב אנו מרגישים את הצורך באנרגיה ושוב צורכים סוכר במעגל שאינו מסתיים. אכילת קיטניות מונעת זאת.

  12. אור רכלבסקי

    זה רק חלק מהסיפור הפוליטי.
    תעשיית גידול הסוכר האמריקנית מוגנת במכסים וסיוע ישיר פדרלי יותר מכל תעשייה אחרת.
    ואיפה מגדלים 40 אחוז מסוכר בארצות הברית? בפלורידה
    ומה החשיבות הפוליטית של פלורידה? היא סווינג סטייט. כך שאף מפלגה בקונגרס לא מעיזה להתעסק עם סוכר

  13. רוני

    האם מיץ מפרי סחוט טבעי ללא סוכר, מאבד את הסיבים בתהליך הסחיטה?

  14. רוני

    אני מדבר על ההשואה שעשית בין מיץ תפוזים לקולה מבחינה מטבולית

  15. מיכאל

    ממה שאני ראיתי יש סיבה נוספת – הסוכר פשוט ממכר. ולכן לחברות המזון יש סיבה להוסיף את זה. מניסיון, ניסיתי להפסיק עם סוכר לכמה שבועות כולל לחם לבן ומוצריו, לוקח שבועיים שלושה שאתה פשוט בטירוף. אחרי זה סוכר כבר מגעיל אותך…

  16. סתם אחד

    רוני, במיץ מאבדים את רוב הסיבים.
    בשייק למשל, לעומת זאת, רוב הסיבים נשמרים.

    גם בשייק יש בעיה שאתה עלול לצרוך הרבה יותר ממה שהיית צורך אם היית אוכל את הפרי עצמו, אבל מבחינת יחס של סיבים וסוכר יש כמו בפרי.

  17. מיקי בן דור

    אתה בכיוון הנכון אבל רק בחצי הדרך. כמו שכתבת, הסוכר החליף את השומן במאכלים מעובדים. עד שלא תגיע לצריכה גבוהה יותר של שומן לא תחווה את מלוא התועלת שבתובנות שלך. עד לפני מספר לא רב של שנים סבתותינו בישלו עם שמלץ וסבינו אכלו שינקן ושיעור מחלות הלב, הסרטן והמחלות האוטואימוניות היה אפסי. חפש אינפורמציה על פליאו. זו הדרך המלאה – לענות לצרכים של הגוף כפי שנתקבעו באבולוציה האנושית במשך מעל ל-2 מיליון שנה. פייסבוק Paleo Israel. נטול אינטרסים מסחריים.

  18. מעין

    תזונה – אחד הנושאים המשמימים והנדושים ביותר, ובכל זאת הצלחת להביא אליו זווית מעניינת.
    מלחמת הסוכר בשומן זה נחמד, אבל קיומם ותפוצתם של ממתיקים מלאכותיים, קולה זירו ופפסי מקס, סוכריות ומסטיקים ללא סוכר וכו' מוכיחים שהמלחמה לא ממש הוכרעה.
    אף פעם לא ברור לי מכל הכתבות האלה למה צריך להכביר כל כך הרבה מילים כדי לנסות לאכול אוכל פחות מעובד. יש מישהו שחושב שממתקים זה טוב ותפוח זה רע בשנת 2016? לא צריך לפתח אובססיה, זה לא כל כך מסובך.

  19. מיקה

    הי מעין, אני חושבת אחרת, לצערי הבעיה אינה מסתכמת בחשיבה ש"ממתקים זה טוב ותפוח זה רע", אלא בכמויות העצומות של הסוכר אליהן אנו נחשפים במהלך היום, מבלי לדעת שזה סוכר (כמו קמח לבן ואורז לבן, וגם אם יודעים – הרי ששני המוצרים הללו זולים יותר מהמוצרים המלאים, והמחיר הוא שיקול בקניית מוצרים לבית), או בתפיסה שממתיקים מלאכותיים בריאים יותר מסוכר, ומומלצים לחולי סכרת…

  20. ליאור

    קודם כל, ישר כוח ומברוק ענק על העלאת מודעות לנושא שהוא ממעלה ראשונה, לא פחות.
    התוודעתי לכל עניין הסוכר ו"הסביבה הרעילה" לפני שנתיים, בכלל מתוך רצון ללמוד ולהתעמק בכל הקשור לכושר ותזונה נכונה.
    מאז, אני פ'ריק. גם אני "בלתי נסבל" כלפי חברי בעבודה, אם כי אלו שכן הלכו בעקבות העצות, לא מפסיקים להודות לי על שינוי שחוו. אם זה רק באחוזי השומן שנעלמו, ואם בתוצאות בדיקות רפואיות שהשתפרו כמו כולסטרול ורמות השומן בכבד.

    רציתי להוסיף שני דברים:
    1. קישור לקטע קצר מסדרה נוספת (CBC) שעסקה בנושא. בקטע מתוארת עדות קצרה, ברורה, תמציתית, מפלילה ומרתקת, על האופן בו מחשבים בדיוק את כמות הסוכר הנדרשת לכל מוצר ומוצר בתעשיית המזון:
    https://www.youtube.com/watch?v=HWh1PSQfdK0

    2. סוגייה, ואולי ה-סוגייה, הסיבה האמיתית לכך עודפי סוכר הם לא פחות מרעל, ואני מקווה שתעסוק בכך בפרקים הבאים – האינסולין.
    לא ארחיב כי יש לי הרגשה שתכסה את הנושא בהרחבה, אבל אצרף סרטון נוסף (קצת ארוך, ועדיין מרתק מאוד) שמציג שוב את מלחמת הגרסאות משנות ה-70 לאורך השנים ועד המסקנה המתבקשת: סוכר –> אינסולין גבוה תמידי –> השמנה מתמדת.
    https://www.youtube.com/watch?v=lDneyrETR2o

    מחכה בקוצר רוח לפרק הבא.

  21. eli

    אני כבר ארבעה חודשים ללא סוכר, לא לגמרי, אבל אני יכול להגיד לך שעם קוקה קולה וכל המיצים המתוקים למיניהם סיימתי! זה לא מיץ זה רעל!!!

  22. שירה

    זה נחמד לראות שאני לא לבד בעולם הזה. אני הפסקתי לאכול סוכר לחלוטין לפני חודשיים, כולל לחם, פסטה, אורז וכדומה. כמובן שההרגשה השתפרה מאוד, כמויות האנרגיה עלו פלאים (ואני בכלל בהריון) וגם המשקל יורד, בתור בונוס נחמד. מה שמוציא אותי מדעתי, ואין לי הרבה מה לעשות בנדון כי לצערי אין מספיק שיתוף פעולה ומודעות במקום מגוריי, זה כמויות הסוכר שנותנים לילדות שלי במהלך היום. בגן, אחר הצהריים אצל חברים, בגן המשחקים ואפילו בחוגים. לפעמים הגננת מגדילה ראש ומחלקת עוגיות, בכל אירוע בגן או סתם קבלת שבת (ויש אחד כזה פעם בשבוע לפחות) אופים איזה עוגה, קרואסון , חלה. ארוחת הבוקר בימים של צהרון היא כמובן קורנפלקס עם חלב. עכשיו קיץ אז כל יום הורה מטומטם אחר שולח את הילד שלו עם פופאייסים לכל הילדים, כי אין דרך אחרת להעצים את הילד מלבד לתת לו לחלק ממתקים, או קרמבואים או איזה ממתק אחר. לגני משחקים כל הילדים מגיעים עם חטיפים (בכל זאת, הכי קל לארוז). בבתים של ילדים מהגן תמיד יכבדו בממתקים, כאילו שאין אופציה אחרת. ניסינו (עם עוד שתי משפחות) לחולל שינוי לפחות בגן, אבל זימנו אותנו לשיחת נזיפה עם המפקחת על הגנים, שלא מבינה מה אנחנו רוצים בכלל ואיך העזנו לפנות לגננת. ואפילו לא התחלתי לדבר על סופי שבוע אצל סבתא, מפגשים משפחתיים או חגים. אז גם אם בבית אין ארון ממתקים ושתיה ממותקת ביומיום, הילדים מקבלים כל כך הרבה סוכר בחוץ, ולא נותר אלא לשבת, להסתכל על זה ולהתעצבן. התסכול גדול, והדרך עוד ארוכה. גם אצלי הילדים מכורים לסוכר, וממש לא באשמתי.

  23. אביב

    שלום,
    אני רק שאלה,
    אם מישהו רוצה לאכול שוקולד מה עושים? הרי אין שוקולד ללא סוכר עד כמה שידוע לי, יש רק שוקולד ללא תוספת סוכר שיצא לי לראות ולא קיים הרבה ממנו, יש לך איזשהם חידושים בעניין?
    תודה

  24. איש הפליאו

    שלום אביב
    אין שום בעיה עם שוקולד מריר של 70 עד 80 אחוזי קקאו , בכמות מתונה כל יום [נגיד עד 5 קוביות של 10 גרם כל אחת] מכיוון שזה מכיל בסה"כ 25 עד 30 אחוז סוכר – כלומר 12 עד 16 גרם – או עד שלוש כפיות סוכר [לפי כפית = 5 גרם] שמתפזרים על אכילה על פני כל היום [נגיד – קובייה אחרי כל ארוחה] . זאת כמות סוכר ממש אפסית וכחלק מתזונה דלת פחמימות [נגיד "תזונת פליאו" שממליצה על מקסימום 100 עד 150 גרם סוכר זמין ביום] אין עם זה שום בעיה.
    למעשה – כפי שאולי ראית בהרבה פרסומים בתקשורת – יש לשוקולד כזה לא מעט יתרונות בריאותיים – כולל פוליפנולים – שהם אנטי-אוקסידנטים ועוד יתרונות אחרים.

  25. איתמר כהן

    איש הפליאו, בקשר לשוקולד – למה רק "עד 80%" קקאו? אחרי שעליתי בהדרגה באחוזים, לי כבר מזמן כל שוקולד של פחות מ-90% קקאו פשוט מתוק מדי, ומעוות את הטעם המשובח של הקקאו עצמו. נכון, זה קצת יותר יקר, אך באכילה של 2 קוביות ביום זה ממש לא נורא, וגם מדי פעם יש מבצעים, שבהם זה נמכר די בזול. זה לבטח הרבה יותר זול, בריא ומעניק תחושת סיפוק בלי שום יסורי מצפון, יחסית לכל חטיף תעשייתי.

להגיב זה מגניב