13

0
קודם כל, קצת מוזיקה, והפעם דודו טסה שמתנגן לי המון באזניים לאחרונה:

ולפני שאתם מתחילים לקרוא, אני מתנצל מראש, זה קצת ארוך יותר מבדרך כלל.

1
האמריקאים עסוקים כאן בבחירות אמצע הקדנציה לסנאט. וכשאני אומר עסוקים, אני מתכוון שהם ממש אובססיביים לגבי זה. למעשה, זה נמשך כבר שבועות ארוכים, אבל מאחר שהבחירות הן ממש אוטוטו (בשבוע הבא), המתח כאן מגיע לשיא. זה כנראה בגלל שאני בעיקר מסתובב בקנדי סקול (בית הספר לממשל ומדיניות ציבורית של הרווארד), אבל זה מורגש גם במקומות אחרים. מאחר שאני נמצא כאן בבועה ליברלית להחריד, העיסוק העיקרי של רוב האנשים כאן הוא איך לוודא שהדמוקרטים מצליחים להשיג רוב בסנאט, ומה האסטרטגיה הנכונה לשם כך. איכשהו כל הדבר הזה התערבב אצלי בפיד ברקע של הבחירות המקומיות בישראל, ובשני המקרים מצאתי את עצמי מפהק.

אני לא אוהב את השיטה הדמוקרטית הנוכחית. אני לא מיוחד בזה, הרבה אנשים לא אוהבים. ייתכן שגם חלקכם. לא משנה אם אנחנו מדברים על דמוקרטיה כמו שלנו בישראל או בארה״ב (השיטה האזורית/יחסית), בשני המקרים אנשים מצביעים לעיתים לאפשרות הכי פחות גרועה, או מצביעים למישהו שהם לא ממש מעוניינים שיהיה הנציג שלהם רק בשביל שהאיש השני לא יזכה בטעות. גם כן שיטה. ואם, חס ושלום, אני לא מעוניין לקחת חלק באופן ההצבעה הזו, ולא מעוניין להצביע לאופציה הפחות גרועה, אני מיד נחשב כמוקצה מבחינה חברתית. אם אני לא טועה אפילו היה קמפיין כזה של משרד הפנים לפני כמה שנים באחת ממערכות הבחירות – אם אתה לא מצביע, אתה מאבד את הזכות להתלונן.

אני חושב שהטיעון הזה שגוי.

אני קורא בימים אלה ספר של כלכלן בשם גלן וייל (Weyl) שמציע שיטת בחירות לגמרי אחרת. ההצעה שלו קיצונית, וקצת קשה לעיכול, אבל היא גורמת לך לחשוב על הבעיות בשיטה הנוכחית (בכל אופן, לי היא גרמה לחשוב). השיטה שווייל מציע הולכת בערך ככה: במקום לעבוד בשיטה של ׳קול אחד לכל אזרח׳ בואו ניתן יותר קולות לכל אזרח. יותר מזה, בואו ניתן לאזרחים לצבור קולות עם הזמן. וליתר דיוק, בואו ניתן לאנשים לצבור קרדיטים מיוחדים, שאפשר יהיה להמיר לקולות בקלפי.
אזרחים יוכלו להשתמש בקולות שהם צוברים כרצונם. הם יוכלו להצביע (לא משנה אם זה בבחירות לפרלמנט או לנשיאות או אם זה הצבעה במשאל עם על נושא מסוים או הצעת מדיניות מסוימת), והם יוכלו לא להצביע ולהמשיך לצבור את הקולות שלהם בשביל הצבעות שיותר חשובות להם. יותר מזה, הם יוכלו להצביע בעד מועמד או הצעה מסוימת או להצביע נגד מועמד או הצעה מסוימת.

הרציונל מאחורי ההצעה הוא כזה: שיטת ההצבעה הדמוקרטית הנוכחית עלולה להביא למצב של עריצות הרוב ופגיעה בזכויות המיעוט, גם אם לא במכוון. אם למיעוט שמאוד אכפת לו מנושא מסוים היתה דרך להביע בבחירות את מידת החשיבות שיש לנושא הזה בעיניו, ביחס לחשיבות הנמוכה שיש לנושא הספציפי לרוב האוכלוסיה, המיעוט היה מוגן מעריצות הרוב. בשביל להגיע למצב כזה, צריך לאפשר לאנשים שמאוד אכפת להם מנושא מסוים להצביע עליו באופן ״חזק״ יותר, על ידי שימוש בהרבה קולות ולא רק בקול אחד.

בגלל שהצבעה עם יותר קולות היא משפיעה יותר מאשר עם קול בודד, ווייל מציע שיטה שבה יהיה מחיר להצבעה ביותר קולות. הוא מציע שיטה ריבועית, שבה המחיר של הקול השולי שאתם מוסיפים להצבעה שלכם יהיה גבוה יותר. למשל, בשביל לשים פתק אחד בקלפי, אתם צריכים לצבור קרדיט אחד. בשביל לשים שני פתקים בקלפי, תהיו זקוקים לארבעה קרדיטים. בשביל לשים שלושה קלפים בקלפי תהיו זקוקים לתשעה קרדיטים, וכן הלאה – המחיר עולה בחזקות של 2. יש לזה הסבר מתמטי, אבל אני עוזב אותו שניה בצד. גם ככה ההסבר הזה יצא לי עקום. הרעיון הוא שככל שאתה רוצה להשפיע יותר, תצטרך לצבור יותר קולות (מה שלוקח יותר זמן) בשביל לוודא שאתם מפנים את המחיר של ההשפעה המוגדלת שלך.

לכל מי שנזעק בשלב הזה – המודל *לא* מציע אפשרות של מסחר בקולות, הוא *לא* מציע אפשרות לקנות קולות, ולא שום דבר מהסוג הזה. רק לתת לאנשים את האפשרות לצרף משקל גדול יותר להצבעה שלהם, ולאפשר להם להצביע גם באופן שלילי (נגד משהו או מישהו מסוים), וגם את האפשרות (החשובה בעיני) לא להצביע עבור משהו (או מישהו) שפחות חשוב להם, בשביל להיות מסוגלים להשפיע יותר בעתיד על משהו שחשוב להם יותר.

על אף שהרעיון הזה יכול להשימע מוזר בהתחלה, ומנוגד לחלוטין לעקרונות הדמוקרטיים שהתרגלנו לחיות לפיהם, ווייל מספר בספר שאת היסודות לרעיון הזה אפשר לאתר עוד אצל ג׳ון סטיוארט מיל, מחשובי ההוגים הליברליים של תקופת הנאורות. מיל תמך ודחף להרחבת זכות הבחירה בבריטניה מקבוצה של פריבילגים עד לכלל האוכלוסיה. מה שכן, הוא חשש שרוב האנשים יצביעו באופן לא מושכל (מתוך בורות, רגש, ללא ידיעה מספקת של החומר וכו׳) ולכן חיפש דרך לנטרל את ההשפעה של ההמון הלא מיודע. אחד הרעיונות שלו היה לתת יותר קולות לאנשים עם השכלה גבוהה יותר. מאחר שזה רעיון מאוד מאוד קשה ליישום (עזבו עכשיו מה אתם חושבים על הרעיון הזה ברמה המוסרית), הוא ירד ממנו, ועבר לחשוב על דרכים להפוך את תהליך הבחירה עצמו להרבה יותר מסורבל בשביל לוודא שרק מי שממש אכפת לו מהבחירות אכן יגיע להצביע.

עוד לא גיבשתי את דעתי הסופית על הרעיון של ווייל, אבל אשמח לשמוע את דעתכם. בעוד שבוע אני אראיין את ווייל במסגרת התכנית שלי. אם יש לכם רעיונות מעניינים או תובנות מעניינות, אשמח להעלות אותם בפניו.

2
שאלה: מה היה קורה לו בסוף כתבה שאתם קוראים באתר של גוף תקשורת כלשהו – הארץ, אתר מידה, גלובס, מעריב, מה שזה לא יהיה – היתה לכם אפשרות לשלם איזה סכום שתרצו על הכתבה שקראתם? עשר אגורות, עשרה שקלים, מאה שקל. מה שתרצו. לא לשלם בשביל לקרוא את הכתבה, אלא לשלם אחרי שקראתם. כמו סוג של טיפ (שחלקו יגיע לגוף התקשורת עצמו וחלקו לכתב.ת שהביא.ה את הסיפור).
לפני שבוע, למשל, קראתי, ראיון מעניין בהארץ עם יונתן אגסי, שלא ידעתי על קיומו לפני כן. זה היה ראיון מעניין לאללה. פתח לי קצת את הצ׳קרה. כשסיימתי לקרוא שיתפתי אותו בטוויטר, בשביל שגם אנשים אחרים יוכלו ליהנות ממנו. אבל מה היה קורה אם הייתי יכול להשאיר טיפ בסוף הכתבה? הייתי שמח לעשות את זה. לא תרומה, לא משהו כזה, וגם לא חומת תשלום (אני לא מנוי על הארץ). פשוט טיפ.
מה דעתכם? הייתם משאירים? (לא לכתבה הספציפית הזו בהכרח, אלא באופן כללי). זה לא משהו שיכיל להציל את העיתונות או משהו, אבל בשוק גדול מספיק (ואני לא יודע אם השוק הישראלי הוא גדול מספיק) וזנב ארוך גדול מספיק זה עשוי לייצר תזרים מזומנים נוסף לגופי התקשורת, וגם לתת תמריץ מעניין לכותבים עצמם ליצור תכנים מעולים. לא?
(הסטארט-אפ סיביל (civil) מתיימר לעשות משהו דומה, אבל תוך שימוש במטבע קריפטוגרפי משלו, ולא בכסף רגיל, אם הבנתי נכון. ובכל מקרה, הוא לא מתרומם כרגע ולהערכתי הוא גם לא יתרומם)

3
אגב בלוקצ׳יין ויתר הבאזזוורדס האלה – מבחינתי זה הכל מרגיש כמו בגדי המלך החדשים. לא מאמין כשאני רואה שאנשים מצליחים לגייס כסף מאנשים אחרים על רעיונות אולטרה מסובכים לפתור בעיה. אבל הי, אולי זה רק אני.
ואם כבר מדברים על כסף, החודשים האחרונים גרמו לי לחשוב שככה זה מרגיש להיות עשיר. זה לא שיש לי אינסוף כסף לעשות איתו מה שבא לי – ממש ממש לא – אבל העובדה שאני לא עובד ולמרות זאת נכנס לכסף לבנק בסוף החודש, ככה כנראה מרגישים העשירים. או כמו שאמר לי מישהו – אתה מרגיש עכשיו כמו איש קבע בפנסיה. זה משחרר, אני חייב להגיד לכם, הידיעה שלא צריך לפרנס, שלא צריך לדאוג לזה. זה משחרר בצורה בלתי רגילה.
כל כך חבל שזה ייגמר בסוף.

4
השבוע, כשחגגנו את ליל כל הקדושים , הרגשתי שמצאתי את הדבר הראשון שהאמריקאים עושים יותר טוב מאיתנו. הילדים נהנו בטירוף, אגב, ולא רק מערמות הסוכר בצורה של ממתקים שהם קיבלו. הם נהנו מהדבר עצמו – להתחפש, ללכת מחופשים בחבורה של ילדים מבית לבית, לפגוש אנשים אקראיים לגמרי, לצרוח עליהם Trick or Treat! ולקבל ממתקים. אני לא יכול אפילו לדמיין את התחושה בתור ילד, אבל בתור מתבונן מהצד, נראה שהם נהנים פי אלף מאשר להחליף משלוחי מנות מעפנים אחד עם השני.

ילד עומד לחטוף Sugar Rush

ילד עומד לחטוף Sugar Rush

השיא היה באחד הרחובות בשכונה שנסגר לתנועת מכוניות. האנשים שגרים שם משקיעים בטירוף, הפכו את הבתים שלהם למין spooky houses כאלה עם כל מיני אפקטים שקשה לי לתאר. וברחוב היו המון אנשים מחופשים, ותזמורת כלי נשיפה שלמה שהלכה בין כולם והרימה את המוראל. תקשיבו, זה היה ממש מגניב. מישהו כתב לי באינסטוש שאני מרגיש ככה רק כי בישראל לא הייתי חלק מקהילה שחוגגת את פורים כמו שצריך. יכול להיות, לא יודע. אבל גם פה אני לא חלק משום קהילה, ואיכשהו החגיגות האלה אתמול גרמו לי להרגיש טוב, אז אני חושב שליל כל הקדושים עדיין מנצח את פורים.

5
הקורס בישול ומדע שלי ממש התדרדר בזמן האחרון. שיעור שלם על צמיגות? דחיל רבאק. לא נורא, לא הכל יכול להיות מושלם. מה שכן, למדנו מה הדרך הנכונה להכין את הסטייק המושלם, וקצת על המדע מאחורי זה. הנה, גם אתם יכולים:

6
ואחרון: ברוב מוחלט של הזמן אני משתמש בשיעורים במחברת ועט. אם במקרה שכחתי את העט בבית אני פותח את המחשב, ובסוף השיעור אני מגלה שלא הקשבתי לכלום. איזה מזל שלא היה לי מחשב נייד בתואר שלי.

תגובות

  1. עידן

    ההצבעה בישראל אינה לפי נושאים אלא לפי מפלגות. המצב הבסיסי צריך להיות שניים-שלושה קולות לכל אזרח. לאזרח שלא משלם מסים/נתפס בהעלמת מס או תושב או אסיר או מישהו שעבר עבירה חמורה במיוחד יהיה קול אחד. משרתים בצה"ל ובשירות לאומי-אזרחי, תלמידי ישיבה ואנשים הנמצאים במעגל העבודה יקבלו תוספת קול.

  2. אחד שעונה

    האתר patreon מאפשר לתת כסף מראש ליוצרים (בלוגרים או יוצרים או מוזיקאים אבל גם עיתונאים עצמאיים – על כל פוסט אתרום 5 שקלים, מראש, כדי לעודד תוכן שהוא ייצור, לדוגמא)
    יש אנשים שכבר מקבלים הררי כסף (המוזיקאית אמנדה פאלמר) אבל גם כמה ישראלים (הבלוגר-דיג׳יי גיא חג׳ג׳, "איחה')

  3. אור רכלבסקי

    טור שלם בלי התייחסות לזכיה של הרדסוקס בוורחד סירייס? עוד לא התאקלמת…

  4. דוד

    השיטה שוויל מציע מקדמת מועמד בבחירות שיש לו קהל תומכים נאמן, גם אם קטן, ובלבד שהוא לא מושך אש (נקרא לו "המועמד הזוטר"). נניח שיש מועמד טוב למדי, שבשיטה הנוכחית היה כנראה נבחר, במערכת בחירות "משעממת" ("המועמד הבכיר"). ראש רשות מקומית מכהן סביר וטוב, למשל. רוב האנשים, לרבות רוב תומכיו של אותו המועמד הבכיר, ימנעו מלהצביע על מנת "לחסוך" את הקול למערכת בחירות "חשובה" יותר. רק מעט תומכיו של המועמד הזוטר (נניח 10-15%) יצביעו, וככל הנראה ינצחו. אותו המועמד הזוטר צריך רק להקפיד להרדים את השטח ולא למשוך אש, על מנת שלא לעורר הצבעת נגד.

  5. יובל פינטר

    ולמה הוא לא יודע שהבחירות הן לא רק לסנאט (למעשה בשליש מהמדינות בכלל אין בחירות לסנאט) ולמה לשיטה של פקטור שורש הוא קורא "ריבועית" ו"בחזקות של 2" (שלושה דברים שונים).

להגיב זה מגניב