הבוקר התפרסם טור שלי בעיתון, שמבחינתי מהווה פיילוט לסגנון חדש של כתיבה בעיתון שאני רוצה להתחיל ליישם ברגע שהכנסת תחזור לפעילות נורמלית והטור השבועי שלי יחזור לחיים. במהלך היום קיבלתי מחמאה מאחד מידידיי ושמחתי מאד. אשמח לשמוע דעתכם. תבלו (זו הגרסא הגולמית, אבל הטקסט כמעט שלא שונה בשביל העיתון. מסיבה שלא ברורה לי הוא פשוט לא עלה לאתר).
0.
אומרים שבחיים ישנם רק שני דברים בטוחים: המיסים והמוות. אבל בישראל ישנו דבר נוסף שודאי תמיד. בכל רגע נתון, בעת גאות כלכלית או בעת משבר עולמי, ישנם תמיד 120 עובדי ציבור שמקבלים משכורת מן המדינה, בין אם הם עובדים בפועל ובין אם לאו. היום, לאחר חצי שנה של פגרה ובטלה חקיקתית, תושבע הכנסת ה-18. אולם עד שתושבע הממשלה החדשה, בעוד כחודש פחות או יותר, נבחרי הציבור החדשים לא יעשו דבר. יתרה מכך, מיד לאחר השבעת הממשלה, תצא הכנסת לפגרה נוספת, בת חודש. במלים אחרות, השינוי הגדול שיתרחש היום, הוא שבמקום שנמשיך לשלם את משכורתו של הח"כ הפורש יצחק גלנטי, מן הגמלאים, נתחיל לשלם את משכורתה של הח"כית הטריה, פאינה קירשנבאום מישראל ביתנו. זוהי המשמעות הכלכלית האמיתית של היעדר ואקום שלטוני.
1.
כשירות לנבחרי הציבור החדשים, הנה כמה דברים שתוכלו לעשות בזמן החופשה האקסלוסיבית שלכם, וגם כמה הצעות להמשך הדרך. ראשית, תוכלו להתחיל וללמוד את הצעת התקציב לשנת 2009 שהונחה על שולחן הכנסת, ואת חוק ההסדרים המלווה את התקציב. נכון, שינויים לא מעטים יוכנסו בזה ובזה מיד לאחר שתושבע הממשלה, ובכל זאת, חלקים גדולים יישארו ללא שינוי. זה הזמן, למשל, להתוודע להיקף תקציב המדינה או לתחזיות העגומות לגבי הירידה בהכנסות ממיסים. אם תחפרו בחוק ההסדרים, תוכלו ללמוד על הרפורמות המבניות שמשרד האוצר מבקש לערוך בענפים שונים במשק, ולהבין בדיוק על מה תתבקשו להצביע בעד או נגד כשתחזרו מן הפגרה. אחרת, תהיו גם אתם רובוטים שמתבקשים להרים את ידיכם בעד או נגד, ולחרוץ גורלות, מבלי שיש לכם מושג על מה בכלל מדובר.
2.
החרוצים שבכם יכולים להתחיל ולחפש נושאים לקדם בהם הצעות חוק. גם אם לא תצליחו לחשוב על משהו לבדכם, תמיד ישנם הלוביסטים שישמחו לעזור. הרי ממילא בשבועות האחרונים כבר פנו אליכם חלק מהם, הציגו את עצמם, סיפרו על תחומי העיסוק שלהם, וניסו לבדוק אם תוכלו לשתף פעולה. בעוד ששיתופי פעולה בין ח"כים, המייצגים את האינטרס הציבורי, לבין לוביסטים, המייצגים את האינטרס העסקי של שולחיהם, הינם לגיטימיים כל עוד הינם בגבולות החוק, בכל זאת בקשה אחת לנו מכם כנציגי העם. לפחות הואילו בטובכם לקרוא לעומק את הצעות החוק שמגישים לכם הלוביסטים, בטרם תגישו אותן בשמכם, בשביל שתוכלו להבין את המשמעויות הרחבות שלהן. מי יודע, אולי על הדרך תשכילו להשחיל פנימה איזו רעיון מוצלח משלכם, או שתבינו כי הצעת החוק שהוגשה לכם פוגעת באינטרסים של קבוצות רבות בישראל.
3.
ודבר אחרון. השיח הפוליטי על שינוי שיטת המשטר הפך באחרונה לבון טון. אבל לפני שרצים לבצע מהפכות, אפשר להתחיל לחולל את השינוי מבפנים. נשמח אם למשל, בתור התחלה, תואילו בכלל להגיע לדיוני ועדות הכנסת. ואם כבר הגעתם, נשמח אם תהיו מוכנים, אם תדעו מהם הנושאים שעל סדר היום, אם תדעו מהם היתרונות והחסרונות של הדברים שעליהם אתם מתבקשים להצביע כמו רובוטים, ואם תישארו בדיונים עד סופם, גם לאחר שמצלמות הטלוויזיה יצאו מן החדר.
נהיית נחמיה שטרסלר קטן. יש יאמרו אף סבר פלוצקר.
סחתיקה.
תשמע, הטענה שבזמן פגרה חברי הכנסת מקבלים משכורת חינם היא פופוליסטית מאין כמוה. כאילו שכל תפקידם של חברי הכנסת מתמצה בחקיקה. חברי הכנסת הם נבחרי ציבור (ופוליטיקאים), ומבלים כל רגע 'פנוי' בלשמר את קשריהם עם ציבורם. סך הכל, המירוץ להיבחרות מחדש אף פעם לא נפסק.
בוא תעשה ניסוי אמפירי (אני לא בטוח שאתה באמת יכול, אבל אולי תנסה): במהלך פגרת הכנסת הקרבה תבדוק מה סדר יומה של ח"כ פאינה קירשנבאום או כל ח"כ אחר, חדש או לא, ותחזור ותספר לנו.
אחשלו – הפרזת משהו, אבל תודה. אם כי אני לא בטוח שהשוואה לשטרסלר זו מחמאה
איתמר – שני דברים:
הטענה שלך, לפיה הטענה שלי היא פופוליסטית, היא תמימה למדי. איני יודע עד כמה מקרוב אתה מכיר את עבודת חברי הכנסת, אבל רובה אמורה להתמקד בחקיקה. אין ספר שהם צריכים לעסוק בפעילות פוליטית, אולם זה בהחלט לא אמור לתפוס את מירב זמנם. כך או כך, בשנה האחרונה יצא שהח"כים עבדו מעט מאד – בחצי השנה האחרונה הם מצויים הלכה למעשה בפגרה, ובעוד חודש הם יצאו שוב לפגרה (מיד לאחר שתושבע הממשלה) וכעבור חודשיים ומשהו יצאו שוב לפגרה. זה משאיר מעט מאד זמן בשביל להתמודד עם האתגרים שהמדינה ניצבת בפניה. ולכן, יעשו נא הח"כים טובה, יקצרו לעצמם את הפגרה, ויצדיקו את השכר שאנחנו משלמים מהם. זה מה שהייתי מצפה מכל עובד ציבור, קל וחומר מנבחרי ציבור.
ולגבי הלו"ז של פאינה קירשנבאום – אני עדיין לא מתאבד שיעי, תודה. ואגב, אין לי שום דבר בעד או נגד פאינה קירשנבאום, אני ממש לא מכיר אותה. להבדיל, אני אומר לך באחריות מוחלטת, שהח"כ היוצא יוסף שגל לא עשה בכנסת האחרונה לא דבר ולא חצי דבר (משמעותי). אם הייתי עוקב אחרי הלו"ז שלו (השמועות מספרות שבכל יום ב-14:00 הוא משחק שחמט), תאמין לי שהיית בוכה. כך שהביקורת מוצדקת לחלוטין, לטעמי.
הי, אני גם לא בטוח שההשוואה לשטרסלר זו מחמאה, אבל לצערי הסגנון הפעם קצת דמה לו.
הכתבה כתובה יפה, ציני – כאדם ציני בעצמי, בהחלט כיף לקרוא אותה.
מצד שני, אני לא מחבב את אופן הסיקור הציני כל כך שרווח בשנה שנתיים האחרונות כלפי עבודת הכנסת והפוליטיקה בפרט (אני חושב שמייצגיה הבולטים הראשונים היו עמית סגל ונדב פרי. דרוקר (ככתב מדיני) לפניהם היה בהחלט ציני, אבל במידה פחותה משמעותית). אני חושב (ולך יש את הידע, יש לומר, לא לי) שלצד רבי-שגלים בטלנים יש גם ח"כים חרוצים שלא מתבטלים גם בפגרה.
רוצה לומר: מסכים לגבי קיצור הפגרה; מסכים שיש ח"כים בלתי ראויים – אבל אני חושב שאופן הסיקור המזלזל, שזורק רפש בכל חברי הכנסת הוא אופן סיקור לא נכון שעד כמה שכיף לקרוא אותו או לשמוע אותו, כשהוא לא במידה, הוא לא משרת נאמנה את הסיקור הנאמן והנכון לעבודת הפוליטיקה.
לכן – ככלל הביקורת מוצדקת, הסגנון – פחות. אבל תמשיך, כיף לקרוא אותך.
אגב, אני בהחלט סבור שיש לצמצם את הפגרות במהלך הכנסת, אבל אני לא רואה כיצד אפשר להימנע מהפגרה שלפני הרכבת הממשלה או הפגרה שלפני הבחירות. זוהי תקופה שלא ניתן לחוקק בה – תקופה בה אין ממשלה שיכולה להביע את עמדתה כלפי יוזמות החקיקה.
אני נאלצת להסכים עם אייל…
מעבר לזה, אני מעדיפה לקרוא על חוסר שקיפות (כמו הנושא של ועדת השרים לענייני חקיקה), ועל דברים שנעשים מתחת לשולחן – שנוגעים לכולנו. ופחות על משכורות של ח"כים ואיך ההוא סידר לבת של השכנה שלו חצי משרה בלשכה של ההיא בתור משקת עציצים. זה עדיין חשוב, אבל בעיני פחות.
שאול,
מה זאת אומרת "רובה [של עבודת ח"כ] אמורה להתמקד בחקיקה"? מי בדיוק קבע את "האמורה" הזו?
שיטת הממשל בישראל היא דמוקרטיה ייצוגית, הווה אומר שחברי הכנסת מהווים את מייצגם של הציבור. לא אתה ולא אני יכולים וצריכים לקבוע לחבר הכנסת מה זה בעצם אומר לייצג את הציבור. בדמוקרטיה ייצוגית, הדרך היחידה לפקח על פעולתם של הנבחרים היא דרך רצונם וכוונתם להיבחר מחדש. אם הציבור נחשף לאופי פועלם (ואת החלק הזה אתה, כמובן, עושה) ולא מרוצה ממנה, אז הוא לא יבחר מחדש בסורר. אם ח"כ לא מעוניין להיבחר מחדש, ויש לי הרושם שח"כ שגל כזה, אז מכשיר הפיקוח היחיד שלך אכן לא עובד.
וכמו שאדר אמרה, כתבות על מנגנונים מבניים, כמו היעדר הפרוטוקול בועדת השרים לחקיקה, חשובות הרבה יותר. אתה מבין, זו לא רכילות על חבר כנסת זה או אחר, אלא השיטה שמאפשרת או קורצת או מה שלא יהיה לכל חבר כנסת או שר או משהו לפעול מלוכלך.
איתמר – חרף הביקורת שרשמתי למעלה, אני לא חושב שאתה צודק. אני חושב שבמידה מסוימת אתה גם סותר את עצמך.
מצד אחד, אתה מציין ש"אם הציבור נחשף לאופי פועלם (ואת החלק הזה אתה, כמובן, עושה) ולא מרוצה ממנה, אז הוא לא יבחר מחדש בסורר". מצד שני, אתה מעודד לכתוב "כתבות על מנגנונים מבניים, כמו היעדר הפרוטוקול בועדת השרים לחקיקה, חשובות הרבה יותר. אתה מבין, זו לא רכילות על חבר כנסת זה או אחר". רכילות אולי פחות חשובה (אם כי היא מעניינת), אבל דיווח על פועלם או חוסר פועלם של חברי כנסת הוא חשוב מאד – בנוסף לעניינים מבניים.
מעבר לאמור, אני לא מסכים איתך שמדובר בדמוקרטיה ייצוגית שבה הדרך לפקח היא באמצעות הבחירות.
ראשית, חלק מהמפלגות בכלל לא דמוקרטיות. ליברמן ו-14 המופלאים; אלי ישי והחברה שמינה האיש עם השמלה; יהדות התורה; הבית היהודי והועדה המסדרת הכושלת; האיחוד "בוא נתאחד עם כהנא כדי להשיג קולות" הלאומי . רק אלה מונים 38 מקולות הבית (31%).
שנית, גם במפלגות הרוב הדמוקרטיות, מיקומם של הנבחרים ובכירותם נקבע במידה רבה ע"פ עבודת הקבלנות שהם עושים ופחות ע"פ כישוריהם או פועלם בכנסת. אם אני כבוחר, רציתי למשל את קדימה (אני לא, אבל בשביל הדוגמא), אז קיבלתי בדרך את רוחמא בלילא במקום 8; את דליה איציק במקום 3. אלה רק דוגמאות קטנות לפוליטיקאיות שבעיני לא עשו דבר כבר במשך שנים, ואיש לא מסוגל להענישן, כפי שאמרת.
לפיכך, מבחינת הבוחר – אין דרך להעניש את הנבחרים הללו. רק את המפלגה כולה.
איל – אני נוטה להסכים. למרות שבאופן עקרוני, אתה תמיד יכול להגיד שאתה יכול להתפקד למפלגה כלשהי ולהשפיע משם על הרכבה לכנסת. למרות שאני עדיין באופן עקרוני סבור שכל השיטה בנויה לא נכון, ולכן לגמרי לא חשוב איך נצביע. ולאיתמר (רק אם אתה לא מכיר כבר) אני מציע לך לקרוא את "חוק הברזל של האוליגרכיה" של מיכלס. הוא מבטא פחות או יותר את דעתי על מה שאמרת.
ודבר נוסף – תודה על הביקורת, אבל מהדברים שכתבתם נדמה כאילו קראתם רק את הפסקה הראשונה בטור שכתבתי. שתי הפסקאות האחרות כלל לא מדברות על הנושאים הללו, ולמען האמת הן יותר חשובות לי.
חברים יקרים
ודאי תהיתם, בינכם לבין עצמכם, לאן נעלם שאול.
אז ככה:
כעיתונאית הוותיקה מבין שנינו, גם אם לא הטובה ביותר, הבאתי את הסקופ, את ההסברים שמאחורי העובדות.
שאול רואה טלוויזיה.
ואפילו לא הישרדות, תחביב ישן וותיק, אלא ערוץ 20.
הו, מה שונה היה עולמנו לו היתה משכורתו של שאול נמוכה ב-9 שקלים בדיוק, ולא היה מתאפשר לו לרכוש את ערוץ 20!
לא נורא. נעבור גם את זה.
אבל זה מ-ש-ע-מ-ם! נורא. ראינו קצת כשהערוץ היה פתוח, וההורים שלי באו לבקר.
הם נשבעו לא לשלם מתוך עקרון… מעניין אם הם עמדו בזה…
ועוד זכינו לראות מיני דרמה עם עדי נוימן ומנחם בן, ומעולם לא נטחנה הערה שנאמרה/לא הובנה בכל כך הרבה מים/ניתוחים ב10 אגורות של אנשים חסרי עניין….
לא מבינה את זה.