1.

שלשום בערב הייתי בכנס עם הרבה אנשים חשובים שלבשו חליפות יקרות. אני לכשעצמי לבשתי חליפה לא יקרה. באירועים כאלה, שחוזרים על עצמם לעיתים רחוקות, אני מרגיש קוטבי. מצד אחד, ההתבוננות מן הצד חביבה עלי. להיבלע, להיעלם, להביט באנשים החשובים מתחככים זה בזה בחשיבות, מפזרים איש על כתפו של רעהו רסיסי חשיבות עצמית, משל היו דבורים המאבקות זו את זו.

מנגד, המקצוע מחייב להסתובב, להתבלט, להתחייך, להתחכך, להתרשם ולהרשים, להתחכם ולהחכים.

2.

באותו הערב, פגשתי מישהו שבתפקידי הקודם יצא לי לדבר איתו לא אחת, ואפילו לראיין אותו יותר מפעם אחת. מאז, יצא שכתבתי עליו כתבה מאד ביקורתית ופוגענית למדי ברמה האישית. מדובר באדם שעד לאחרונה החזיק בתפקיד חשוב ומרכזי בצמרת הכלכלית של המדינה. אדם מבוגר, מכובד. שלשום, כשפגשתי בו בכנס, לראשונה מאז אותה כתבה פוגענית, ניגשתי להגיד לו שלום. התקרבתי אליו, נקבתי בשמו. הוא התעלם. נקבתי בשמו בשנית. הוא עשה עצמו כאינו שומע, כאיני קיים, חלף על פני והתרחק. ואני נשארתי חסר מלים, על בשרי הותזו טיפות חומציות של עלבון ארסי. לא בטוח אם עלבונו היה זה, או עלבוני.

3.

ושנו חכמינו: דברים זולים עולים פחות. שבוע טוב.

httpv://www.youtube.com/watch?v=VxiRd3EL0uk