פסטילוקר, חלק א׳ | מפוררים את הטיעונים של מערכת הביטחון

הבחירה להעמיד בראש הוועדה לבחינת תקציב הביטחון אלוף במילואים, שחלק מתפקידו כמזכיר הצבאי של ראש הממשלה היה ללחוש על אזנו שצריך להוסיף לתקציב הביטחון, התבררה כהברקה. רק מי שמכיר את המערכת מבפנים יכול לדעת מראש מה יהיו הטיעונים שלה ולפורר אותם. הנה ניתוח של הטיעונים המרכזיים של מערכת הביטחון, ושל טיעוני הנגד שמסתתרים בתוך דוח לוקר

הטיעון: הקיצוץ בפנסיה לא יועיל לצה״ל כי האוצר ישתה את הכסף

באופן מסורתי, במשרד הביטחון טענו לאורך השנים כי אפילו אם היו מבטלים לחלוטין את כל הפנסיה התקציבית באשר היא, הצעד לא היה מוסיף אפילו שקל אחד לתקציב צה״ל, שכן משרד האוצר היה בבת אחת שותה את כל הכסף הזה. בעיקרון, מערכת הביטחון צודקת. אבל בדיוק לשם כך ועדת לוקר מציעה מודל חדש, מבריק בפשטותו. בגלל שהממשלה תחוקק מה יהיה גובה תקציב הביטחון בכל אחת מחמש השנים הבאות (59 מיליארד שקל בכל שנה, צמוד למדד המחירים לצרכן), הרי שכל שקל שמשרד הביטחון יחסוך על תשלומי פנסיה יתווסף אוטומטית לתקציב צה״ל. למעשה, צה״ל צריך לנשק ולחבק את פרק הפנסיה בהמלצות ועדת לוקר, משום שהוא צפוי לחסוך להם מיליארדים שיילכו ישירות לביטחון.


הטיעון: צה״ל מפקח מצוין על ניהול התקציב שלו בעצמו

בחודשים האחרונים נחשפו ב״כלכליסט״ ובכלי תקשורת נוספים עדויות של קצינים ממערך התקציבים של הצבא שהעידו כיצד צה״ל לא באמת יודע כיצד הוא מנצל את התקציב של עצמו, והביאו דוגמאות לאופן שבו תקציבים מנופחים באופן מלאכותי או בכלל מוצאים למטרות אחרות לחלוטין ממה שהפיקוד העליון התכוון אליו. צה״ל הכחיש אז את הפרסומים ויצא נגד הטענות של אותם קצינים. אלא שכעת ועדת לוקר מאמתת את הטענות וקובעת כי ״הפיקוח הפנימי בצה״ל ובמשרד הביטחון לוקה בחסר מהותי. לאגף התקציבים במשרד הביטחון ולרמטכ״ל אין תמונה מהימנה על מימוש התקציב ועל היבטים שונים בניהול התקציב״.
בדיוק לשם כך הוועדה ממליצה להרחיב את סמכויותיו של ראש אגף תקציבים בצה״ל (שמשמש גם כיועץ הכספי של הרמטכ״ל), באופן כזה שיידע מה הולך בתקציב שלו (בין היתר גם בתקציב השכר, שם פשוט אין לו מושג מה קורה היום כי העניין בכלל נמצא תחת סמכות אגף כוח אדם בצה״ל).


הטיעון: צה"ל כבר שקוף באופן מלא. האוצר רוצה שליטה, לא שקיפות

במערכת הביטחון טוענים בתוקף כי המלצות ועדת לוקר יסרסו את היכולת של צה"ל לנהל את עצמו מבחינה תקציבית, ולכן יפגעו ביכולת של צה"ל להגיב במהירות וביעילות לאירועים ביטחוניים ואחרים. ועדת לוקר מודעת לשיווי המשקל העדין שבין בקרה לבין שליטה. "שקיפות מלאה מצד משרד הביטחון תביא לשיפור משמעותי של היכולת לקיים דיון על תוכנית העבודה והתקציב של הצבא ושל משרד הביטחון. היא תאפשר למשרד האוצר ולמועצה לביטחון לאומי להיות שותפים אמיתיים. עם זאת, אין משמעותה שליטה של האוצר בהוצאות הצבא".
וזוו השורה התחתונה. במשרד הביטחון טוענים כי הם שקופים לחלוטין כבר היום בפני האוצר, אבל ועדת ולקר מכנה את השקיפות הזו חלקית, וקובעת כי יש פער בין הנתונים שבידי משרד הביטחון לבין הנתונים שבידי משרדי ראש הממשלה והאוצר. בצה"ל יכולים לטעון עד מחר שזה לא כך, אבל המשמעות תהיה להגיד שוועדת לוקר משקרת, או שעשתה את עבודתה בצורה ממש ממש גרועה.
בכל מקרה, אין לצה"ל שום סיבה לפחד מהגברת השקיפות. להיפך, הגברת השקיפות, וכן – גם הבקרה – יכולים לשפר את עבודת צה"ל, בפרט אם המסגרת התקציבית המאושרת תהיה רב שנתית ולא חד שנתית. בכל ארגון, כשיש מי שמטיל ספק ומעלה שאלות לעומתיות, התוצאה תהיה בסופו של דבר טובה יותר. הגיע הזמן שגם למערכת הביטחון יהיה מישהו מבחוץ שישאל את השאלות האלה, במקום להסתמך באופן מוחלט ובלעדי על מה שמערכת הביטחון מספקת.
וחוץ מזה, אם זה עובד לא רע בכלל כבר היום עבור השב"כ והמוסד, אין שום סיבה שזה לא יעבוד עבור צה"ל.

הטיעון: אנחנו מפטרים אלפי אנשי קבע, זה לא מספיק?

מערכת הביטחון טוענת כי ממילא היא הולכת למהלך גדול של התייעלות (שכבר החל בשנה שעברה), שכולל פיטורים של אלפי אנשי קבע, ולא ברור מדוע ועדת לוקר התעלמה מהעניין הזה. העניין הוא שוועדת לוקר כלל לא התעלמה מהתוכניות של הצבא. למען האמת, היא התייחסה אליהן בכובד ראש, וקבעה כי הן אינן מספיקות וכי יש לצמצם יותר את כוח האדם.
למה? ההסבר פשוט. צה״ל מצמצם כעת את היקף כוח האדם שלו ב-6%. אלא שמאז 2008 היקף כוח האדם בצה״ל התנפח ב-12%, בזמן שלפי המלצות ברודט הוא היה צריך להצטמצם ב-12%. ״אם היה הצבא מממש את המלצות ועדת ברודט, עלויות ההוצאה על השכר והיקף כוח האדם כיום היו נמוכים משמעותית״, כותבים חברי ועדת לוקר, וממליצים להגדיל את היקף הפיטורים ל-11% בתוך שנתיים.


הטיעון: אנחנו כבר מצמצמים 100 אלף אנשי מילואים, זה המון!

מערכת הביטחון טוענת כי בתוך התוכנית החדשה של צה״ל כלול שחרור של 100 אלף אנשי מילואים, צעד שמסמל התייעלות מקיפה של הצבא. ועדת לוקר מתייחסת גם לעניין הזה באופן די מדהים.
אלא שעל פי הוועדה, צה״ל עצמו הודה בפניה כי מצבת חיילי המילואים כיום כוללת ״מספר ניכר של חיילים שאינם משרתים בפועל ובמקרים רבים כלל אינם מוצבים ביחידות מילואים. הם אינם נקראים לשירות, לא מתאמנים וממילא לא נמצאים בכשירות מבצעית״. ובכל מקרה, מודים בצה״ל בפני הוועדה, גם אם כל אנשי המילואים כולם היו מתייצבים ביום פקודה, לצה״ל לא היה די ציוד בשביל לתת לכולם. או בקיצור, מה שנראה כמו קיצוץ של 100 אלף אנשי מילואים יכול מאוד להיות פשוט שינוי הרישום בפנקסים, לא הרבה יותר מזה. הם ממילא לא עולים לצה״ל כמעט שום דבר גם היום.


הטיעון: הדוח הזה יפגע מהותית במוטיבציה של הטובים להיכנס לשירות קבע

במערכת הביטחון טוענים כי יישום דוח לוקר כלל אינו אפשרי מבחינה משפטית, וכי אם בכל זאת ייושם הרי שהוא יביא לפגיעה משמעותית בנכונות להצטרף לצבא הקבע, בעיקר בגלל הפגיעה בתנאי הפנסיה.
אבל האמת שונה. קודם כל, ועדת לוקר שמה דגש רב על שיפור התנאים של הלוחמים, גם בחובה וגם בקבע. לכן, לא תהיה שום פגיעה בפנסיה התקציבית של אנשי קבע מהמערך הלוחם. מי מהם שיגיעו לגיל 42 יוכלו לפרוש ולקבל פנסיה תקציבית מלאה מאותו היום ועד לסוף חייהם, בדיוק כמו המצב הנוכחי. למען האמת, המצב הזה טוב יותר משום שגיל הפרישה שלהם יירד.
לגבי כל היתר, הם אמנם יפסיקו לקבל פנסיה תקציבית מיום פרישתם מצה״ל ועד סוף חייהם, אלא רק מגיל הפרישה במשק. אבל הם בכל זאת יקבלו מענק פרישה חד פעמי עם פרישתם משירות הקבע. המענק הזה, מתברר, אינו צנוע בכלל. יתר על כן, הוועדה צ׳יפרה את הנגדים, מתוך מחשבה מוצדקת שהקושי שלהם להשתלב בשוק העבודה גדול יותר. כך, למשל, נגד בן 50, עם ותק של 35 שנות שירות צבאי, יקבל עם פרישתו מענק חד פעמי של כ-2 מיליון שקל. הסכום הזה יצטרך להספיק לו למשך 17 שנה, עד לגיל הפרישה במשק. כל מפוטר בן 50 היה שמח מאוד לקבל מענק פיצויים כזה, נוסף על פנסיה תקציבית נדיבה שתגיע בגיל הפנסיה.
אפילו קציני מטה, אלה שיקבלו את הפיצוי הנמוך ביותר, יפרשו עם מענק של כמיליון שקל (בוותק של 22 שנה, כלומר בגיל 40), שזה סכום לא רע בכלל למי שיכול להתחיל קריירה שניה (ובסופה, עם הפרישה בגיל 67, לקבל בנוסף גם פנסיה תקציבית).
מה שכן, הוועדה מקבלת את עמדת מערכת הביטחון כי השינוי הזה ייצור אפלייה לרעה אל מול גופי ביטחון אחרים, ורומזת כי גם באלה יידרש שינוי.


הטיעון: הצענו להוציא מאיתנו את תקציב הפנסיה, אבל באוצר לא רצו

במשרד הביטחון טוענים כי הם היו שמחים לוותר על תקציב הפנסיה שמנפח לטענתם באופן מלאכותי את תקציב הביטחון, רק שמשרד האוצר סירב. רק שזה לא נכון. לפי הדוח, משרד הביטחון אמנם הציע לוותר על תקציב תשלומי הפנסיה, אבל ביקש להשאיר אצלו את הסמכות להגדיל את אחוזי הפנסיה של הפורשים עם פרישתם. כלומר, להישאר עם הסמכות ולהיפטר מהאחריות. הוועדה סברה כי הפתרון הזה פשוט לא ראוי.


פורסם הבוקר בעיתון. תודה רבה לירדן על העריכה

תגובות

  1. veni

    תיקון טכני: נגד בן 50 לא יכול להיות עם 35 שנות ותק, כי אנחנו עדיין לא נוהגים לגייס אנשים בני 15.

  2. אריאל יהב

    פרישה בגיל 42 זה פשוט לעג לכל שאר המשק. מענקים במיליונים בשביל העבודה שמספקים נגדים בצה״ל? טירוף. ובאותה עת כל חיילי החובה מקבלים פירורים. הצבא הזה חי ביקום מקביל.

  3. בוריס

    שאול, כל איש קבע שמגיע לגיל פרישה לפנסיה (67) יקבל את הפנסיה אותה חסך בעצמו, ולא פנסיה תקציבית.

  4. אבשלום

    שאול, אתה יודע טוב מאוד שאין כבר פנסיה תקציבית למי שהתגייס אחרי תחילת שנות ה2000. למה אתה לא טורח להסביר את זה לקוראים שלך.

    איך בדיוק המאמר "מפרק" את כל טיעוני מערכת הביטחון, אם אתה לא מתמודד עם הטיעונים אלא פשוט חוזר על טיעוני נגד לא קשורים.
    הטענה שפגיעה בתנאים תגרום לאנשים לא להתחייב לשרות קבע ו/או תשאיר אנשים פחות טובים, היא טענה שאתה לא עונה לה.
    רוב משרתי הקבע הסכימו לשרות בשכר נמוך משמעותית מהאזרחות, עם תנאים הרבה פחות טובים ושעות ארוכות ללא תשלום על שעות נוספות (כן, גם בקריה!) מתוך ידיעה שיש עוד מטבע – גיל פרישה מוקדם ופנסיית גישור. לשנות את הצד השני של המשפט בלי לטפל גם בחלק הראשון בהחלט יגרום לאנשים לא להכנס לקבע.
    אתה יודע את זה (הרי למה לא כולם חותמים ונשארים בקסטה הצבאית אם התנאים כלכך טובים?), אבל לא טורח להסביר לקוראים שלך…

    הסיפור הוא פשוט. אין פנסיות תקציביות מתחילת שנות האלפיים. לא בצבא ולא באף מערכת ציבורית. מתעסקים עם הצבא כי שם אי אפשר לשבות ואף אחד לא רוצה להתעסק עם עובדי משרד החינוך (מורים), בריאות (רופאים), משפטים (שופטים) והאוצר (כן כן, משרד האוצר…) – למרות שההתחייבות שלהם לפנסיה יותר גבוהה משל משרד הביטחון. הם פשוט, יכולים לעשות בעיות ולשבות.

    http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2276747

  5. שאול א.

    אבשלום
    מה שכתבת פשוט אינו נכון. למעשה, הוא כמעט ההיפך מהנכון.
    בצה״ל, יחד עם המשטרה ויתר כוחות הביטחון, נותרה הפנסייה התקציבית. אמנם קוראים לה בשם אחר – פנסיית גישור – והיא לא לכל החיים אלא רק למחצית מהתקופה הזו (25 שנה, זה לא פרק זמן שאפשר לבטל במחי יד), אבל היא פנסיה תקציבית לכל דבר ועניין. רק בשבוע שעבר הבהירה החשבת הכללית במשרד האוצר עד כמה זו פנסיה תקציבית לכל דבר ועניין.

  6. שאול א.

    בוריס – אתה צודק, אבל עד שהוא יגיע לגיל הפרישה (כלומר, במשך 20 שנה ויותר), הוא יקבל פנסיה תקציבית

  7. אבשלום

    למה בחרת להגיב לשורה אחת בתגובה שלי ולא לשאר הנק' בתגובה?

    (ולמה את הנק' שבחרת להסביר בתגובה לא בחרת להסביר במאמר, לשאר הקוראים? כי טוב שהם חושבים אחרת? לפי השיח הציבורי, הרושם שעולה מכותרות העיתונים הוא שהצבא עובדים מ9 ועד 12 כל יום, מקבלים משכורות של עשרות אלפי שקלים ויוצאים לפנסיה בגיל 42 עם פנסיה ממוצעת של 62 אלף שקל. ולך תסביר שאין לך אחות).

  8. israebest

    אתם מתבלבלים בין תקציב הבטחון לתקציב צה"ל שהוא חלק מתקציב הבטחון. מתוך ה-59 רק 28 מיליארד הם תקציב צה"ל.
    מסתבר שההדלפות החלקיות והשקריות היו חלק מהדמוניזציה שועדת לוקר ניסתה לייצר לעצמה.
    אם הצבא מפטר אנשי קבע הוא לא חוסך כסף כי משרד הבטחון צריך לשלם את כספי הגמלאות של הפורש ואת המשכורת של המגוייסים החדשים. בכל מקרה צבא לא יכול לתכנן את היקף אנשיו לפי חישובים כלכליים אלא לפי הצרכים המקצועיים של הצבא. לכן אין הועדות למינהן יכולות לקבוע בתוכנית מחייבת מראש את מספר אנשי הקבע (והחיילים הסדירים) בצבא על סמך מה נכון כלכלית-חשבונאית.

    שינוי מדיניות הפרישה של אנשי קבע אינו יכול ואסור שיהיה מופרד ממדיניות הפרישה של יתר עובדי הציבור. גם המערכת החינוך, הבריאות, המשפטים ובעצם בכל משרדי הממשלה ובחברות הציבוריות פורשים עם פיצויים ופנסיה תקציבית או צוברת בסביבות גיל 50. לכן כל שינוי מול אנשי הקבע של צה"ל חייב מבחינה ציבורית, אתית, פוליטית ומשפטית להיות משולב עם תיקון כללי שיקיף את כל עובדי משרדי הממשלה ומוסדות הציבור. האם התקיפה החוזרת ונשנית כל שנה לפני תקציב כנגד אנשי הקבע מקורה בכך שהם לא יכולים לפתוח את הפה או לשבות ולכן הם מטרה קלה?

    שינוי שיטת תגמולי הפנסיה לא יורידו את מספר המתנדבים לשירות צבאי בקבע, אבל יורידו בהכרח את איכותם. הטובים לא ירצו להישאר בצבא שמתגמל בחסר ויעדיפו להתחיל מסלול מקצועי מגיל 25 -30 בשוק העסקי, תעשייתי, היי-טקי. ואז מה יקרה? בצבא ייאלץ לשדרג את תנאי השירות בקבע כדי לחזור ולהיות אטרקטיבי לטובים (חשוב גם משכורת טובה אבל יותר מכך ביטחון תעסוקתי וכלכלי בפרישה). בינתיים אנחנו משחקים בביטחון שלנו שצפוי לדרוש כוחות טובים וחזקים מול מפץ אפשרי קרוב מול קואליציית איראן-חזבאללה-חמאס ומחרתיים נגד מצרים וירדן שעברו הפיכות ודאע"ש או גורם אסלאמי קיצוני אחר השתלט עליהם. גם איום הטרור, הבלתי קונבנציוני והסייבר עולים. איך צה"ל יהיה מוכן כשהטובים בחוץ?

  9. finkel5

    לפני כשנה כתבתי בבלוג שלי את הפוסט הבא https://galperel.wordpress.com/2014/08/31/%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%94-%D7%9E%D7%90%D7%AA-%D7%92%D7%9C-%D7%A4%D7%A8%D7%9C/
    למרות הפרסום לא השתנתה דעתי שהמלצות הוועדה עתידות להיקבר ולמרות שהן בעייתיות חבל. כפי שכתבתי בפוסט הנ"ל צריך יותר פיקוח על הצבא ומשרד הביטחון. לא פחות
    https://galperel.wordpress.com/2015/07/21/%D7%9C%D7%90-%D7%AA%D7%9E%D7%99%D7%93-%D7%94%D7%9B%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%94%D7%9D-%D7%A8%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D/

סגור לתגובות.