עדלאידע

אנחנו גרים בגבעה הצרפתית. שש שנים אנחנו גרים כאן, בערך, ועד עכשיו הכל היה שפיר. נו, סוג של, אבל לפחות נסבל.

כמה ימים אחרי שאלון נולד, לפני שלושה חודשים, הדייר מעלינו עזב ובמקומו נכנסה לדירה אישה חרדית מבוגרת.

אין לי כוח להרבה במלל על העניין. אגיד רק זאת: השעה עכשיו חמש דקות לאחת עשרה בלילה, הילד סוף כל סוף נרדם, והם יושבים למעלה ודופקים ברצפה. ושרים. ודופקים. ומתפללים וסוגדים. ובעיקר גוררים את הרהיטים בכל הדירה. וככה זה כל הזמן. הם רק באים ובאים, לבושי שחורים, כמו בבדיחה ההיא על כמה פילים אפשר להכניס לחיפושית, רק בלי הפאנץ' ליין.

קיביניצ'ורט.