מר לפיד מרמת אביב

0.
אז שר האוצר כתב פוסט. יש לי הרגשה שעוד יהיו הרבה טקסטים שיתחילו ככה, בעקבות הרבה פוסטים של שר האוצר. כנראה שאין ברירה אלא להתרגל לזה, לפחות בינתיים. שר האוצר הזה אוהב לכתוב, ויש לא מעט אנשים שאוהבים את הכתיבה שלו. חלק גדול מהם בחרו בו. אז בינתיים, עד שהוא באמת יחליט החלטה מהותית, עד שיואיל להתיישב מאחורי מיקרופון ולענות לשאלות שיופנו אליו, עד אז אין מנוס אלא לבדוק את המלים שהוא כותב. בכל זאת, שמונה שעות לאחר כתיבתו הפוסט הזה צבר 1,004 שיתופים, 5,439 לייקים ו-2,142 תגובות, ועוד אין ספור התחייסויות ברשתות השונות. הרשו לי רק להזהיר מראש: יצא לי טקסט די דפוק, לא ממש מסודר, ובלי שורה תחתונה של ממש.

1.
שר האוצר כתב:

"דיברנו על החינוך שמקבלים הילדים של גברת כהן (ועל זה שאין יום לימודים ארוך בבית הספר שהיא מלמדת בו), דיברנו על טיב השירות שהיא מקבלת בכל פעם שהיא נכנסת למשרד ממשלתי, על זה שהילדים שלה כבר לא בטוחים שהם רוצים לחיות בישראל, על העובדה שמערכת הבריאות סביבה קורסת ושאין לה אפשרות לקנות כרטיס-משולב לתחבורה הציבורית.
"והמשכנו לדבר. על זה שגברת כהן יודעת שאם יפרצו לה הביתה השוטר רק ימלא טופס לביטוח, על הצורך שלה בחיי קהילה, על כך שאין מספיק תחרותיות בשירותים הפיננסיים שהיא מקבלת, על זה שהיא מרגישה כמו מטומטמת מפני שכולם סביבה מעלימים מסים ורק היא משלמת הכל"

ננסה שנייה לכתוב בנקודות את הנושאים שמופיעים בשתי הפסקאות האלה:
* איכות מערכת החינוך
* איכות השירותים של משרדי הממשלה
* חוסר האופק של דור ההמשך
* קריסת מערכת הבריאות
* משהו על תחבורה ציבורית (האמת שלא הבנתי את העניין עם הכרטיס המשולב של התחבורה הציבורית. זו אמירה על יוקר המחיה? זו אמירה על איכות התחבורה הציבורית? לא ברור לי לגמרי)
* אוזלת היד של המשטרה מול הפשיעה
* היעדר חיי קהילה
* היעדר תחרות בין הבנקים, ובשוק הפנסיה
* התפוררות הסולידריות (התחושה שיש סיבה לשלם מסים)

אימצתי את מוחי אבל אין לי משהו חכם להגיד על זה. ניסיתי. כתבתי כמה פסקאות ומחקתי. אני מודה: הייתי יכול לכתוב בעצמי על לא מעט מהנושאים האלה, בצורה דומה. כנראה שגם כתבתי על חלקם בעבר. זה נראה לי כמו אבחנה די טובה של של בעיות (לא כולן, חלקן) שמטרידות את ציבור הבוחרים של שר האוצר - המעמד הבינוני-גבוה (בפסקה לפני כן, שלא ציטטתי, הוא מזכיר גם את מחירי הדיור וחוסר היכולת של דור ההמשך לקנות דירה). הבעיה היא כנראה לא כאן (וחבל, כי זה, בעיני, החלק היותר מהותי של הדברים שהוא כתב).

2.
אז הבעיה היא לא כאן. האם היא כאן? הנה מה שהרגיז הרבה אנשים:

"ריקי כהן מחדרה," הסברתי, "היא בת 37, מורה בבית ספר תיכון. הבעל שלה עובד בחברת היי-טק במשרה לא בכירה, והם מרוויחים ביחד קצת יותר מעשרים אלף שקל בחודש"

האם האמירה הזו היא שמצדיקה ביקורת? רמת השכר הזו - 20 אלף שקל בחודש (לא ברור אם ברוטו או נטו) למשפחה - מייצגת את הקצה העליון של מעמד הביניים - עשירון 9. כאמור, העשירון הזה הצביע בהמוניו ליאיר לפיד. הוא מדבר ישירות אל הבוחרים שלו. ואולי על זה הביקורת? על זה שהוא לא שר האוצר של כווווווווווווולם? זו אמנם ביקורת רלוונטית, אם אתם לא מבוחריו של שר האוצר הזה. אם אתם כן, הביקורת הזו פשוט לא קיימת.

3.
ואולי הביקורת היא על מה שאין בטקסט הזה? אין בו אזכור לעוני. אין אזכור לפערי הכנסות. אין אזכור למס החברות, לפטורים ממס החברות. לאנשים שמקבלים שכר של מיליונים בשנה, כל שנה, מחברות ציבוריות (כלומר שציבור המשקיעים מושקע בהם). אין אזכור לשירותי הבריאות האיומים בפריפריה. אין אזכור לאפשרויות התעסוקה המצומצמות שיש במדינה הזו מעבר לגבולות אזור המרכז. למגמות הדמוגרפיות שבעוד עשור או שניים יעשו שמות במעמד הביניים העובד, היצרני. לבעיה הפנסיונית שבוערת לנו מעל לראש בזמן שאנחנו מתעלמים ממנה. לחוסר הביטחון התזונתי של אלפי משפחות. לחוסר היכולת של ה(גברים) החרדים להשתלב בשוק העבודה. ויש שיוסיפו - יוקר המחיה, בירוקרטיה מיותרת, שרשרת של מונופולים ממשלתיים שגורמים להתנפחות מחירים, ועוד שורה של נושאים. אולי זה מה שמפריע בטקסט הזה? מה שאין בו?

4.
ואולי הבעיה היא הסיגנון? אולי מה שמפריע הוא הניסיון להפוך את תהליך קבלת ההחלטות על סדר העדיפויות של הממשלה - התקציב - למין תהליך רומנטי, נוגה, של אומנים מתייסרים. לא פנייה ישירה לציבור, מול מצלמות, און רקורד ובשידור חי, עם מתן אפשרות רצינית לשאלות מאתגרות, אלא פובליציסטיקה פייסבוקית חד צדדית על איך בונים תקציב.
האמת היא שככה לא בונים תקציב. ממש לא ככה. תקציב בונים עם טבלאות אקסל מתישות. כי בסופו של דבר, עם כל הכבוד לשר האוצר ולכל גברת ואדון מכל עיר או מושב בישראל, בסוף יש הכנסות והוצאות, והעסק הזה צריך להיסגר. זו לא חזות הכל, כמובן. בדרך צריכות להתקבל שורה של החלטות על בסיס ערכי, אידאולוגי, על בסיס תפיסת עולם. שם, בדיוק שם, צריך שר האוצר לבוא לידי ביטוי, ונדמה שזה מה שהוא ניסה לבטא בפוסט הזה. כנראה. שם בדיוק הוא ייבחן - בהחלטות שיחליט, באידיאולוגיה שיביא לידי ביטוי.
אבל בכל מקרה, בסוף בסוף בסוף, אחרי כל ההחלטות, בסוף מחכה טבלת אקסל שצריכה להיסגר. ובשביל זה צריך להכריע הכרעות גדולות, מקרו כלכליות - מי יישא בעול המיסוי, ובאיזה אופן? ואיזה שירותים יקוצצו ואיזה יורחבו? אין כאן רומנטיקה, יש כאן הרבה מספרים קרים. הרבה מספרים גדולים - מע"מ, מס הכנסה, מס חברות, פטורים ממס - ומעט מאוד מספרים קטנים. את זה קשה להעביר בטור לייקאבילי (זו כנראה המילה הכי מתאימה בהקשר הזה, בעידן פייסבוק), אז שר האוצר פשוט לא יכתוב על זה.

5.
חדי העין יבחינו שאין לי בעצם ביקורת מהותית על שר האוצר בשלב זה, אלא רק זיוני שכל כתובים נאה. זה המצב פשוט משום שהוא לא החליט עדיין שום החלטה מהותית. עוד לא ראיתי איך בדיוק הוא מתכוון לעשות רברס לתהליך הקריסה של מערכת הבריאות, איך בדיוק הוא מתכוון לשפר את הרמה השערורייתית (לא בכל מקום כמובן) של השירותים הממשלתיים, איך הוא מתכוון לאפשר פתרונות דיור במחיר סביר, איך הוא מתכוון לחזק את הסולידריות החברתית ולו מטעמי הגדלת הכנסות המדינה ממסים, איך הוא מתכוון לסייע לחברה החרדית להתאים את עצמה לצרכים של מדינה מודרנית, איך הוא מתכוון להכניס תחרות מטורפת במערכת הפיננסית, ואיך הוא מתכוון לשפר את מערכת החינוך.
עד אז, כל מה שנשאר הוא הסגנון. וזה - בתנאי שהסגנון לא נועד להסתיר את האמת - כבר שאלה של טעם. אם הוא יהיה שר אוצר מצוין עם סגנון נפוח, שיהיה. זה עדיף על שר אוצר גרוע עם סגנון נפוח. לא?