באישון לילה | משבר הדסה, צד ג'

1 קריאה מעמיקה בבקשה להקפאת הליכים שהגישה הנהלת הדסה לבית המשפט, כמו גם בפרוטוקול של הדיון שהתקיים אחר הצהריים (שני) בבית המשפט, כמו גם בפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון של הדסה בין דצמבר 2011 לדצמבר 2012 חושפת עד כמה הנהלת הדסה הייתה צמאה למזומנים - לכסף ביד, כאן ועכשיו - עד כדי כך שהיא הייתה מוכנה לקחת מכל מקום שיש על הפלנטה הזו, בשביל לא להיקלע למצב שהיא לא מסוגלת לשלם כל חודש משכורות (הוצאות השכר בהדסה מהוות 80% מהתקציב שלה).
תגידו - מה הבעיה? סוף סוף הנהלה שרואה לנגד עיניה את העובדים ועושה הכל, אבל הכל, בשביל לשלם להם בזמן. אבל זהו, שיש בעיה עם התיאוריה הזו.
בשלב מסוים להנהלת הדסה נגמר הכסף. ממש ממש ממש ממש אחושילינג נגמר הכסף. אז התחילו לקחת את הכסף הזה ממקומות יצירתיים במיוחד. קודם כל, לקחו 40 מיליון שקל מתוך הלוואה של 150 מיליון שקל שניתנה לבית החולים למטרה ספציפית. הכסף הזה ניתן (כלומר, הלווה) לבית החולים לצורך בניית מגדל האשפוז החדש. אלא שמגדל לוקח הרבה זמן לבנות, ומשכורות צריך לשלם בכל חודש. מה עשתה הנהלת הדסה? לקחה 40 מיליון שקל מתוך ההלוואה הזו, לא לגמרי ברור באישור של מי - מהפרוטוקולים של הדירקטוריון עולה שהיה צורך בשתי חתימות לשם כך. מי שחתמו על כך ככל הנראה הם סמנכ"ל הכספים דאז מנחם כץ ויו"ר הדירקטוריון דאז יוסי רוזן. אלא שאלה שכחו לדווח לדירקטוריון הרחב, ושכחו לדווח לבעלים של הדסה - ארגון נשות הדסה שיושב בארה"ב. ומילא שלא דיווחו, הם שכחו להחזיר את הכסף. הם לקחו כסף מהעתיד של הדסה, והעבירו אותו להווה. העיקר לכסות את הבור הנוכחי, לא משנה שזה פוער להדסה חור בעתיד. זו, הרי, כבר תהיה בעיה של מישהו אחר.

2 לא רק משם לקחה הנהלת הדסה כסף בשביל לסתום את הנזילות התזרימיות שנוצרו לה. היא לקחה כסף ממקומות נוספים. בין היתר, מהעובדים עצמם. בבקשה להקפאת הליכים, למשל, התברר שהדסה חייבת למס הכנסה 102.9 מיליון שקל. עבור מה? לא עבור הכנסות שהיא לא שילמה עליהן מס (גם את הטריק הזה הדסה הפעילה - דחתה תשלומים למס הכנסה, אבל זה סיפור אחר). הו לא. הדסה חייבת את הסכום הזה לרשות המסים עבור מס הכנסה שהיא הורידה מהעובדים שלה, בתלושי המשכורת שלהם, והיתה אמורה להעביר לקופת המדינה, אבל לא העבירה.
רגע, צריך לחזור על זה שוב. דמיינו את עצמכם. המעסיק שלכם מוריד מתלוש השכר שלכם מדי חודש את מס ההכנסה שאתם אמורים לשלם, ומעביר את הסכום הזה לרשות המסים, נכון? יופי. אז הדסה לא עשתה את זה. 102.9 מיליון שקל לא עשתה את זה. העובדים כאילו שילמו מס, אבל בעצם הכסף הזה הלך לתקציב של הדסה, בשביל... לשלם משכורות לעובדים.
ואם זה מזכיר למישהו הונאת פונזי, אז לדעתי זה לא במקרה, אבל אני לא אגיד את זה כי נראה לי שזה לא עובר מבחינה משפטית.
*
אבל גם פה זה לא נגמר. הדסה חייבת גם 26.9 מיליון שקל שהיא הייתה אמורה להפריש לקופות הגמל שלה עובדים שלה, אבל לא הכסף מעולם לא נכנס לקופות הגמל שלהם (נציג קרנות הפנסיה הוותיקות אמר היום בדיון בבית המשפט שיש 80 מיליון שקל שהיו אמורים להגיע לקרנות הפנסיה של העובדים ולא הגיעו). גם הכסף הזה שימש להוצאות השוטפות, כלומר בעיקר לתשלום משכורות.
ויש עוד. הדסה לקחה, למשל, 58 מיליון שקל ממכון שרת, על שם ראש הממשלה השני של ישראל משה שרת. את הכסף הזה קיבלה המדינה כתרומה לזכר ראש הממשלה לשעבר, והדסה הייתה אמורה לשמור אותו בנאמנות לטובת פעילות המכון האונקולוגי שלה. אבל לא, הנהלת הדסה לקחה את הכסף והשתמשה בו לצרכים השוטפים.
היא גם לקחה עוד 33 מיליון שקל מכספי תרומות שגם הם יועדו למטרות ספציפיות, והשתמשה גם בהם לצרכים השוטפים.
וגם פה זה לא עוצר. כי הנהלת הדסה לקחה עוד 377 מיליון שקל - כן כן, 377 מיליון שקל - ששכבו בקרנות מחקר, והשתמשה בהם לצרכים שוטפים. כלומר, כספים שהחוקרים של הדסה (שהרי הדסה היא בית חולים אוניברסיטאי שמתנהל בו מחקר ענף) הצליחו להשיג לטובת המחקרים שלהם למעשה "עוקל" בידי הנהלת הדסה בשביל שישמש לתזרים השוטף של בית החולים, כלומר בעיקר לתשלום משכורות.
ויש עוד, מכל טוב הארץ ופריה, אבל אלה הדוגמאות העיקריות לכסף שהנהלת הדסה פשוט לקחה ממטרות ספציפיות, והשתמשה בהם בשביל לשלם למי שצריך לשלם כאן ועכשיו. אם זה מזכיר למישהו התנהגויות שונות מסדרות טלוויזיה אמריקניות שזכו לתהילה גדולה ועסקו במתרחש באזור ניו-ג'רזי או אטלנטיק-סיטי, ובכן, שוב זה מדמיונו הפורה של מי שחושב על ההקשר הזה, כי נדמה לי שגם זה לא עובר משפטית, אז לא אגיד את זה.

3 הדסה היתה מכורה לאשראי. צריך להודות בזה. האשראי הזה הגיע בכל מיני צורות. הוא הגיע כהלוואות רשמיות מהבנקים, ממכירת נדל"ן שוב ושוב, משעבוד של נכסים - למשל, היום הודיע בבית המשפט נציג בנק איגוד שהנהלת הדסה שיעבדה לטובת הבנק את תזרים הכסף שהיא מקבלת מביטוח לאומי עבור כל לידה. זה הרבה כסף - 12 אלף שקל בערך עבור כל לידה, ואנחנו מדברים על בערך 11 אלף לידות בשנה. אבל הוא הגיע גם בדרכים עקלקלות אחרות כמו אלה שפורטו למעלה. כולם היו טלאים, סתימות זמניות שהנהלת הדסה השתמשה בהן בשביל לחסום איזו דליפת מים בצד אחד, ולא משנה אם הסתימה הזו פערה חור ענק בצד השני של הספינה, והנה כבר הכל שוקע.
העיקר שלא יראו, שלא ידעו.
ואמנם, הדירקטוריון לא ראה, ולא ידע.
עד שהתחלפה ההנהלה. עד שהתחלף סמנכ"ל הכספים, והדברים התחילו לצוף, ומשם כבר הכל ידוע.
*
למה הדסה היתה צריכה את הכסף כמו נרקומנית עד כדי כך שלא בחלה כמעט בשום אמצעי מאיפה להביא אותו? משום שהיא היתה במלכוד. לכודה בתוך תנועת מלקחיים. מלמטה, השכר של העובדים כל הזמן עלה. עוד הסכמים קיבוציים, עוד תוספות שכר, מה שזה לא יהיה, השכר היה במגמת עלייה. מהצד השני, ההכנסות לא עלו מספיק. יותר מזה, הגידול בהכנסות היה ברובו חסום. עיקר ההכנסות של בית החולים, בערך 1.5 מיליארד מתוך 2 מיליארד, הן מקופות החולים. אלא שההתקשרות עם קופות החולים נעשית בהסכמים לשלוש שנים, וההסכמים שנחתמו בין הדסה לבין הקופות בשנת 2011 (כלומר, לשנים 2011-2013) היו הסכמים גרועים להדסה, שגרעו מהכנסותיה מהקופות סכום של בערך 300 מיליון שקל בשנה. והחוסר הזה היה קבוע, ואי אפשר היה לשנות אותו.
ההכנסות היחידות שהדסה היתה יכולה לנסות להגדיל הן הכנסות שאין עליהן הנחות. כלומר, הכנסות מלידות (הביטוח הלאומי, כמו שאמרנו, משלם 12 אלף שקל עבור כל לידה, ישירות לקופת בית החולים בשוטף + 3 ימים, זו הכנסה דבש). אז ההנהלה ניסתה, אבל לא הצליחה. כי מחלקות הלידות צפופות מדי, כי אין מרדימים 24 שעות ביממה, ומסיבות נוספות. היולדות העדיפו את שערי צדק. הכנסות אחרות הן מתיירות רפואית - וכאן הדסה הפסידה את הקרב לבתי החולים במרכז הארץ - ומהרשות הפלסטינית, אבל שם אין המון כסף, וגם לך תסמוך על הערבים (למען הסר ספק: זה לגמרי בציניות).

4 בימים האחרונים ניסינו להבין מדוע הדסה חתמה על הסכמים כל כך גרועים מבחינתה מול קופות החולים. מה, מישהו הכריח אותם לתת הנחה של 40% למכבי? (למעשה, ההנחה הממוצעת היא 40%. בפועל, ההנחה השולית היא 90%!, אבל לא אבלבל לכם את המוח יותר מדי). הדסה היא הרי מונופול אזורי, פלוס מינוס, למה היא צריכה להתכופף מול קופות החולים.
הנה ההסבר הכי טוב שמצאתי לזה, עד כה. ההסבר הזה מבוסס על שילוב של דברים שאמרו לי שלושה אנשים ביממות האחרונות. שלושתם בכירים במערכת הבריאות הישראלית. שניים מהם מכירים את הדסה היטב, מלפני ומלפנים. אין לי יכולת לבדוק את הדברים שלהם לעומק - אני לא רופא, אחרי הכל - אז אני אשתדל לנקוט בלשון עדינה.
המשבר הכי גדול של הדסה, הם אומרים, הוא לא רק כלכלי. הוא גם משבר מקצועי. במשך שנים עשו המנהלים של הדסה - כלומר, אבי ישראלי ואחריו שלמה מור יוסף - טעויות ניהוליות. הטעויות האלה היו במינוי אנשים לתפקידים בכירים בבית החולים, במחלקות שונות. המינויים האלה, הם אמרו, גררו ירידה ברמה המקצועית של הדסה. בית החולים פשוט התחיל לרדת מגדולתו, בתהליך איטי והדרגתי של 15 שנה, מסוג התהליכים שאי אפשר לראות בעין מזוינת. רופאים נטשו, בתי החולים האחרים התעצמו, והדסה לא הכינה את עצמה לעתיד. לפחות לא מספיק. הסיפא של התהליך הזה, הם אומרים, היתה בנטישה המתוקשרת של מחלקת הגסטרו של בית החולים, ועריקתה לבית החולים המתחרה שערי צדק הירושלמי.
כך נוצר מצב שבו קופות החולים הבינו שהן לא ממש צריכות להתחשב בהדסה. כי היכן שהרמה המקצועית נמצאת בירידה, גם הביקוש של החולים פוחת. החולים הרי הולכים להיכן שנמצאים הכוכבים הגדולים ביותר. ולא שאין בהדסה כאלה. יש. אבל כנראה שלא מספיק. או לכל הפחות, הדסה איבדה את ההגמוניה הכמעט מוחלטת שהייתה לה בהובלת מערכת הבריאות הישראלית עד אמצע שנות ה-90.
וכשזה המצב, ההנהלה צריכה להתכופף בפני הקופות, להסכים להנחות מרחיקות לכת, ולשחוק עד מאוד את בסיס ההכנסות שלה, ובסופו של דבר להיכנס לגירעון שאי אפשר לצאת ממנו.

5 כאמור, זו נקודת מבט שהצלחתי לגבש בימים האחרונים על בסיס שלושה מקורות. אני מניח שיהיו לא מעט אנשים מתוך הדסה שיטענו אחרת. אני אשמח לשמוע ולהביא את הטענות שלהם כנגד.
בינתיים, הסיפור של הדסה הוא בעיקר סיפור עצוב, שלא לגמרי ברור איך ייגמר. כלומר, מה שברור הוא שהמדינה תשים כסף. מה שלא ברור הוא אם זה יעזור לטווח הארוך, ואיך אפשר לשקם מחדש את מה שהיתה פעם תפארת ירושלמית בלתי ניתנת לערעור.