שתי הערות

0.
- הפסקה שהיתה כתובה כאן קודם בטאה היטב את רחשי ליבי, אבל היתה פוגענית מדי, כך אמרו לי אנשים שקרובים אלי ושאת דעתם אני מעריך. לכן הסרתי אותה. עמכם הסליחה -

1.
תני גולדשטיין פרסם הערב את הטור הזה בוואינט. אני נוטה לקבל חלק מהדברים שגולדשטיין כותב בטור שלו. למשל, ההתחלה שלו די מוצלחת, משום שהיא כניסה לפרספקטיבה היסטורית את תכנית ההאצה של האוצר (אני מוכן לשים כסף שהדבר היחידי שמוטי שרף עשה מאז שהוא נשכר על ידי משרד האוצר להיות יועץ אסטרטגי לעניין תקופת המשבר הוא לשנות את השם של התכנית מ-"תכנית החירום" ל-"תכנית ההאצה" רק בגלל שזה משדר אופטימיות. אמר, ולקח הביתה 50 אלף דולר, או השד יודע כמה משלמים לו). בהמשך הטור גולדשטיין מעיר שתי הערות. אביא אותן כאן, ואעיר הערות משלי.

2.
הנה ההערה הראשונה:

בכל זאת, יש הבדל קטן, שנותן תקווה לתוכנית ההאצה: ההבדל האידיאולוגי. פקידי האוצר מעולם לא חשבו שצריך להילחם בעוני, או ליתר דיוק, בפערים החברתיים במדינת ישראל. הפערים, לשיטתם, מאיצים את הצמיחה ולכן הם טובים, כיוון שרמת החיים של העניים עולה גם אם הפער בינם ובין העשירים גדל. זאת השיטה שהאוצר כופה על המדינה בהצלחה מזה עשרים שנה, ושום ספין פוליטי לא יעמוד בדרכה.

כשקראתי את הדברים לא הצלחתי שלא לחשוב על כך שהתיאור הזה מתאים במדויק לתיאורית הצדק של ג'ון רולס, שרבים נוטים לשייך אותה לזרם האגליטריאני במחשבה החברתית, למרות שמדובר בטעות מוחלטת. רולס לא היה אגליטריאן. הוא לא האמין שהשוויון הוא מעל לכל. הוא חשב רק שבאופן א-פריורי, כאשר מציבים בני אדם רציונליים במצב שהוא הם לא יודעים דבר על עצמם או על העולם, הם יבחרו למזער את הנזקים שלהם ככל האפשר, ולכן יבנו חברה שמושתת על סעד לחלשים. אבל, וזה חשוב, רולס לא טען שהצדק טמון בעזרה לשכבות החלשות בכל מחיר. הוא האמין שאופן חלוקת המשאבים של החברה צריך להיות כזה שבכל מקרה השכבות החלשות לא תקופחנה. במלים אחרות, ניתן לשפר את מצבם של החזקים בחברה, ניתן אפילו להגדיל את הפערים בחברה, כל עוד אנחנו משפרים את מצבם של החלשים. לא באופן יחסי, כי אם באופן מוחלט. כי באופן מוחלט, עדיפים שני תפוזים ושתי כיכרות לחם על תפוז אחד וחצי כיכר. ללא כל קשר אם לעשירים יש עשרים ושמונה מיליון כיכרות ומטעים שלמים של פירות הדר. ולכן התיאור של גולדשטיין את עמדות האוצר דווקא באופן רולסיאני לא ממש משרת את המטרה שלו. להיפך. הוא אולי אפילו מפחיד את אנשי האוצר.

3.
והנה ההערה השניה של גולדשטיין:

נותר רק לקוות שהמערכת הפוליטית לא תכשיל את התוכנית. רוני בר-און, אלי ישי ואבישי ברוורמן מתקוטטים בלהט על השאלה המסעירה - האם הכסף יבוא מהרחבת תקציב שנת 2009 או שהתקציב יישאר כמו שהוא אבל הגירעון יגדל. זה ויכוח כל-כך מטופש, שאפילו הם עצמם לא יאמינו שהיו שותפים לו אי-פעם, ואיש מהם לא ירוויח ממנו אפילו מצביע אחד. אפילו מבחינת האינטרס האלקטורלי שלהם מוטב להם לנצל את מסיבת העיתונאים של היום כדי להתעשת, להתפייס ולצאת לדרך.

"זה ויכוח כל כך מטופש"??? להרחיב את התקציב (קרי, להגדיל את ההוצאות) או שהתקציב יישאר כמו שהוא אבל הגירעון יגדל, זה ויכוח מטופש בעיניך, תני גולדשטיין? וואלה? ספר את זה לעשרות הכלכלנים שיושבים ומנסים לשבור את הראש על התמהיל הנכון של ההתמודדות עם המשבר הזה - קביעת גודל הגירעון הרצוי, בכפוף למגבלות חמורות שקשורות ליכולתה של ישראל לגייס אשראי בעולם בשביל לממן את הגירעון הזה, קביעת אופני ההתמודדות עם הירידה הצפויה בהכנסות ממיסים, קביעת התמהיל הנכון של הרחבת התקציב או שינוי התמהיל הפנימי שלו. כל אלה נראים לך כמו ויכוח כל כך מטופש? וואלה? יפה לך. אני רק לא כל כך בטוח שהבנת מה בדיוק כתבת.

4.
ולסיום: מישהו יכול להסביר לכל כותבי הנאומים והסיסמאות שהביטוי "להחליף דיסקט" הוא גם קצת ארכאי וגם כמעט אונומטופאי? אם להיות מליצי, הגיע הזמן להוריד ולהתקין עדכונים חדשים בעניין הזה, ויפה שעת אחת קודם.