1.
ביום ראשון השבוע, בשעה 18:22, נחתה אצלי במייל הטיוטא המלאה של חוק ההסדרים לשנת 2009-2010, כפי שהוגשה בידי משרד האוצר ליועץ המשפטי לממשלה. דקה לאחר מכן כבר שלחתי אותו לעורך שלי ולמערכת, וחצי דקה לאחר מכן כבר הייתי איתו בטלפון, אומר לו שכל החוק בידינו, ושומע אותו קורא לכולם שצריך להפוך את כל העיתון. אולי זה עצוב להודות בזה, אבל בשביל רגעים כאלה שווה לקום בבוקר.

2.
מבחוץ זה יכול להישמע – נו, קיבלו את כל החוק, צריכים להפוך את העיתון, למי אכפת. מבפנים, זה נראה לגמרי אחרת. להפוך את כל העיתון בשעה כל כך מאוחרת (קרוב מאד לדד ליין), אחרי שכל העיתון כבר מוכן, זה אומר לתפוס את כל העורכים והמשכתבים הפנויים, להושיב גרפיקאים להכין טבלאות ואיורים, להתחיל לעמד את כל העמודים מחדש, וכמובן לחלק את כל החומרים בין הכתבים הרלוונטיים בשביל שיכתבו על החלק שלהם בחוק. זה לא קורה כל יום, לפחות לא בקנה מידה כזה. ולמען האמת, אנשים שם פשוט עשו עבודה מדהימה. כולם. כאילו מדובר בעניין של מה בכך.

3.
הייתי מבסוט על ההישג – הצלחתי להשיג את הגרסא המלאה של החוק לפני שהמתחרים הצליחו. זה באמת לא משהו שקורה כל יום. ביום שני פרסמנו חלק גדול מהדברים שבחוק, וביום שלישי פרסמנו את היתר. נשארו עוד הרבה דברים שלא פרסמנו, מהסיבה שהם היו ידועים מראש בשל ההסכמים הקואליציוניים. אני לא רוצה להיות ממש נבזי, ולכן לא אציין את שמות האנשים שהייתי נותן הרבה בשביל לראות את פרצופם בבוקר יום שני, כשהם ראו את העיתון שלנו ונפל להם האסימון שיש לנו את כל החוק. אין ספק שהעבודה הזו הופכת אותי לבנאדם חרא, עוד יותר ממה שהייתי קודם.

4.
בכל אופן, אני מספר את כל זה לא (רק) בשביל השוויץ. ביום ראשון בערב, אחרי שהעיתון כבר היה סגור ואפשר היה להתיישב ולהוריד בחזרה למטה את רמות האדרנלין, שאלתי את פוזי אם לדעתה מותר לי להעלות את כל החוק, כמו שקיבלתי אותו, לבלוג, למען יוכלו כולם לקרוא ולקיים דיון בחוק עצמו. פוזי אמרה שלדעתה לא. אני לא לגמרי הסכמתי. בסופו של דבר לא העליתי את הקבצים, מסיבה אחת – לא רציתי שהמתחרים שלי יקבלו ממני את כל החוק. ובכל מקרה, ידעתי שאנחנו צריכים לשמור עוד כמה דברים לעיתון של המחרת.

5.
הלילה שלי יחימוביץ' העלתה את כל החוק לאתר שלה (אוסיף בנבזיות רק שלאחר שהיא העלתה אותו, המארקר כתבו על זה ידיעה. עכשיו גם להם יש את החוק כולו). מי שמעוניין לקרוא בו, פרק אחר פרק, מוזמן לעבור לשם. יש שם דברים מרתקים. רפורמות מרחיקות לכת בצד הפסקה שרירותית של העלאת בני הפלשמורה, קיצור זמן ההתיישנות על עברות של רשלנות רפואית, ועוד מרעין ובישין. קריאה נעימה.

*
לקריאה נוספת – טור שלי על חוק ההסדרים (התפרסם בעיתון ביום שלישי).

לפני חודשיים פחות שבוע הלכנו אמנון אטד (כתב האוצר/בנק ישראל של העיתון) ואנוכי לראיין את נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, לראיון מיוחד. הראיון עצמו היה פרי אובססיה אישית ארוכת שנים של אמנון, ותחום עניין אישי שלי מהשנים האחרונות. אחרי כמעט שנה של הפצרות, ניאות פישר להעניק לאמנון את הראיון. הנושא: חלקו של פישר בתוכנית לייצוב המשק הישראלי משנת 1985, וכיצד גיבוש התוכנית התנהל מאחורי הקלעים. למי שמעוניין להרחיב, הנה הערך בויקיפדיה. בתמצית: תוכנית הייצוב של 1985 היא התוכנית שגובשה למלחמה בהיפר-אינפלציה שהשתוללה אז בארץ. במסגרת הרפורמות החשובות שבוצעו בתוכנית ההיא, נולד גם חוק ההסדרים המפורסם, ומאז הוא איתנו.

בכל אופן, לפישר היה חלק מרכזי בתוכנית הייצוב ההיא – הוא היה חלק מן הצוות האמריקני שעבד בשיתוף עם הצוות הישראלי לגיבוש פרטי התוכנית. אמנון, באותה תקופה, היה כתב של עיתון "דבר". ככזה, הוא ליווה את התוכנית מן הצד העיתונאי. לאחר שכבר הייתה עובדה מוגמרת, הוא כתב אז את מה ששמע – שאת התוכנית הגו, למעשה, הכלכלנים הישראלים, אולם בגלל שהם ידעו שהיא לא תתקבל בישראל מסיבות פוליטיות, הם הפצירו בעמיתיהם האמריקנים שיציגו את התוכנית לפוליטיקאים בישראל כהכתבה אמריקנית. הידיעה הזו של אמנון גרמה למנכ"ל משרד האוצר דאז, עמנואל שרון, לכתוב מכתב חריף לאמנון, שנפתח במשפט – "אמנון, עם כל הכבוד – אתה פשוט אידיוט!". המכתב הזה פותח היום את הכתבה של אמנון שמופיעה במוסף הפסח של העיתון שהתפרסם היום.

הראיון עם פישר, לטעמי, היה אחד מרגעי השיא מאז שהצטרפתי לעולם העיתונות. זה היה ראיון אישי במלוא מובן המילה, שכלל את העובדה שפישר ניגש לארון, הוציא ממנו את יומנו האישי מאותה תקופה, התחיל לעלעל בו, להקריא מתוכו, ולצחוק מהעובדה שחלק מהדברים שכתב אז עדיין רלוונטיים כיום. במובנים רבים, זה לא היה ראיון עם פישר. זה היה ראיון עם סטנלי.

שמחתי מאד לקחת חלק בכתבה הזו, גם אם באופן די פסיבי. למען הסדר הטוב: לא כתבתי בה מילה. לדעתי (הלא אובייקטיבית בעליל) התוצאה הסופית היא אחת הכתבות המרתקות שקראתי מזה זמן רב. אני ממליץ לכם עליה בחום.

מי שידו אינה משגת את המוסף עצמו, הכתבה המלאה הועלתה לאתר העיתון ואפשר למצוא אותה כאן. קריאה נעימה, וחג אביב שמח לכולם.

* הכותרת של הפוסט, שהיא גם כותרת הכתבה, כמובן לא שלי. הקרדיט על ההברקה מגיע לאדווה גופן-קיזלשטיין (נדמה לי), עורכת המוסף.

לפני הכל, למען הסר ספק ולמען לא יצוטט שלא כהלכה במקומות אחרים: כל מה שנכתב כאן נכתב על דעתי ולא על דעת העיתון שאני עובד בו. תודה

כתב הכלכלה של גל"צ, מתן חודורוב, פרסם הבוקר ב"מה בוער" ידיעה בלעדית לפיה בהנהלת האוצר מותחים ביקורת חריפה על התנהלותו של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. בידיעה של חודורוב צוטטו בכירי האוצר – אבל לא בשמם, כמובן – כאומרים דברים איומים ונוראיים על פישר. כל כך איומים, שלא אחזור עליהם כאן.

בעוד שיש לי המון מה לומר על הסיפור הזה, אומר רק דבר אחד, כי אני מנוע מלומר את הדברים האחרים: אותו בכיר באוצר שהדליף את הידיעה הזו (ויש בדיוק שני מועמדים לכך), נהג בתבונה, מבחינתו, כשהדליף את זה דווקא לגל"צ. אותו בכיר ידע שלו היה מדליף את זה לאחד העיתונים הכלכליים, הרי ששני העיתונים הכלכליים האחרים לא היו מתעסקים באייטם הזה, כי לא עושים פולו אפ על מתחרים. ברגע שהידיעה הודלפה לגל"צ, אין מניעה שכל העיתונות הכלכלית תתעסק בזה, לרבות העיתון שאני עובד בו, למורת רוחי.

אגב, עובדה זו לבדה מעידה על כוונת המדליף – לעורר מהומה סביב הסיפור הזה, לא משנה מה עלול להיות המחיר. גועל נפש.

ויש הערה: בימים כתיקונם, שר האוצר היה צריך לזמן אליו את אותו בכיר, או בכירים, ולנזוף בהם באופן פומבי (באופן דומה לנזיפה של אולמרט באלוף במיל' עמוס גלעד בשבוע שעבר), ואולי אף להעיף אותם לכל הרוחות. יעקב נאמן אמר דברים דומים ברדיו הבוקר. אלא שהימים אינם כתיקונם, וממילא ההתנהלות הפנימית באוצר היא שונה בתכלית מאשר במשרדי ממשלה אחרים.

ויש עדכון מעניין: זמן לא רב אחרי הפרסום בגל"צ, הזדרזו במשרד האוצר להוציא תגובה בזו הלשון:

ממשרד האוצר נמסר כי שיתוף הפעולה בין בנק ישראל למשרד האוצר הינם פורים ומפרים באופן שוטף, ובטיפול במשבר הכלכלי בפרט. הניסיונות לתקוע טריז בין הגופים אינם אחראיים ונדונו לכישלון.

(ההדגשה היא שלי)

הקוראים חדי העין יבחינו מה יש בתגובה הזו, ומה אין בה, ומה נאמר בה במרומז. בעיניי זה מדהים, לא פחות.

ויש גם טוקבקים, כי הסיפור הזה עוד ימשיך להתגלגל: הטוקבקים לסיפור הזה, באתרים של גלובס והמארקר, מעניינים לא פחות מן הסיפור עצמו. חלק גדול מן הטוקבקים, בשני האתרים, יוצאים נגד פקידי האוצר ומשבחים את פישר. מלבד כל אלה, נשא חן בעיניי במיוחד טובקבק מספר 38 במארקר (של כותב בשם רן, תחת הכותרת "אחריות עיתונאית"):

אחת ולתמיד, מי הם בכירים באוצר???
לא יכול להיות שיבואו עיתונאים וישפכו שמן לתוך מדורה על ידי שימוש במונח בכירים
או שיגירו שמות כדי ששר האוצר והנגיד יוכלו להתמודד איתם או שלא יכתבו בכירים
העיתונאים חיבים לקחת אחריות על ערעור המוסדות החושובים ביותר לניהול המדינה
אין כאן אמירה כנגד תפקיד העיתונאים בחשיפת האמת, אך כאן אין אמת יש רכילות !!!

והנה עוד תגובה: בינתיים, מנכ"ל משרד האוצר, ירום אריאב, עלה לשידור אצל רזי ברקאי והגיב על הדברים. הוא אמנם לא הכחיש, אבל שהוא לא שמע את הדברים בפורום שהיה תחת ניהולו (קרי, לא מדובר בישיבה של הנהלת המשרד) וכי הוא מגנה אותם. הוא אמר בפירוש שמדובר בשטות, בקשקוש, ואמר שמדובר באמירה לא ראויה, ושמי שאמר אותם אינו ראוי בעצמו. אלה דברים מאד קשים כשהם נאמרים בשידור חי מפי מנכ"ל משרד האוצר, שנשלח מטעם המשרד בשביל להגיד את דברו. שוב, כמו בתגובה הרשמית, גם כאן ישנם הרבה דברים שלא נאמרים במפורש, אבל בהחלט נשמעים במרומז.

וזה כבר SMS שקיבלתי ממישהו שאני מעריך את דעתו, לאחר שביקשתי את דעתו:

מלחמות יהודית מזיקות ביותר – הדבר האחרון שהמשק זקוק לו. כשיהיה שר אוצר סמכותי, זה יגמר

אני לא לגמרי בטוח לכמה אחוזים מקוראי "תחשוב טעים, יהיה טעים", זה ידבר, אבל אני אנסה בכל זאת:

אתמול וועדת הכספים אישרה את תכנית ההאצה של משרד האוצר, חודש אחרי שהוצגה. מטרת התכנית (בתמצית): הזרמת מיליארדי שקלים לענפים שונים במשק, בניסיון לבלום את המיתון ולהתניע את המשק לקראת צמיחה מחודשת.

אחרי שהוצגה התכנית, כאמור לפני חודש, התחילה מהומת אלוהים סביבה. אני זוכר שישבתי במסיבת העיתונאים של משרד האוצר בה הוצגה התכנית, והתחלתי לקבל תגובות של ח"כים בביפר, עוד לפני שמסיבת העיתונאים הסתיימה. הפוליטיקאים נכנסו לסחרור, בעיקר אלה שהיו צריכים להתמודד בפריימריז, ויו"ר ההסתדרות ונשיא התאחדות התעשיינים תפסו טרמפ על הסחרור הזה, ורק ליבו את האש והגדילו את גובה הלהבות.

לפני שבועיים, בערך, כשהיה כבר ברור שהעסק הזה מתכנס לקראת פתרון מוסכם – יותר או פחות, על מי יותר ועל מי פחות – צלצלתי לדובר משרד האוצר, שלומי שפר, וביקשתי שיסדר לנו ראיון בלעדי עם הממונה על התקציבים, רם בלינקוב. הבקשה שלי היתה מאד ספציפית: ביקשתי לראיין אותו לאחר שתכנית רשת הביטחון לחיסכון הפנסיוני תוצג בממשלה, ולפני שהיא תוצג בכנסת. רציתי לתפוס את בלינקוב רגע אחד לפני שהוא נכנס לזירה הפוליטית הממוקשת, בתקווה שהוא יהיה עצבני להפליא. חלפו ימים, המשכתי ללחוץ על שלומי, ובסופו של דבר, ביום חמישי האחרון, הגיע המסר: בלינקוב מסכים לראיון. קבענו את הראיון ליום ראשון אחר הצהריים, אחרי ישיבת הממשלה שבה היתה אמורה להיות מוצגת רשת הביטחון. כמה דקות אחרי שסגרנו את המועד, צלצל אלי שלומי, ואמר שבלינקוב שינה את דעתו. הוא עדיין מוכן להתראיין, אבל רק אחרי שוועדת הכספים תאשר את תכניות האוצר, ורק בתנאי שהיא תאשר את תכניות האוצר.

ברגע הראשון, נעצבתי אל ליבי. רציתי לתפוס את בלינקוב רגע לפני, לא רגע אחרי, כשהוא כבר נינוח וריק מאנרגיות. אבל לא היתה לי ברירה. כשבלינקוב מסכים לראיון בלעדי, אתה לא אומר לו לא רק בגלל שהשעה והיום לא מתאימים לך. אז הסכמנו, וערכנו את הראיון אתמול – יום שני – אחר הצהריים, אחרי שהסאגה של תכנית ההאצה הסתיימה בוועדת הכספים. את הראיון ערכנו שניים: אמנון אטד, כתב האוצר שלנו, ואנוכי. מיד אחר כך, פרשנו לחדר צדדי, ערכנו את הדברים, הוספנו טקסט, סידרנו מחדש, ושלחנו חיש קל למערכת. הבטחנו להביא כותרות, ואני חושב שעמדנו בהבטחה הזו.

זו לי הפעם הראשונה שבה אני יושב עם בלינקוב באופן כל כך אינטימי. אני מוכרח לומר שהופתעתי. האיש היה נינוח, מעט עייף אבל מאד רגוע. דיבר בשקילות, לא בהתלהמות, וענה תשובות ענייניות להפליא. לא הכל נכנס פנימה, לעיתון, אבל הרוב המוחלט. הכותרות שניתנו לראיון הזה – שלא ניתן לראות אותן בגרסת האינטרנט, אלא בעמוד הראשון של העיתון – לוקחות את הראיון הזה לכיוון מאד מסוים. לגבי רובן אני מסכים, אבל לא לגבי כולן. אבל הי, זה לא ממש משנה. כך או כך, אני מרוצה מאד מהראיון הזה.

בכל אופן, אתם כמובן מוזמנים לרוץ ולקנות את העיתון (ולשלם לי את המשכורת על הדרך), אבל כמובן שאתם מוזמנים לקרוא גם את הנוסח האינטרנטי.

תגובות לעצם הדברים של בלינקוב תתקבלנה בברכה. קריאה נעימה.